אזהרה חמורה: אחרי הפסד לא הייתי כותב פוסט עצבני יותר.

שלושת רבעי  משחק צרחתי בחדווה, רבע משחק צרחתי באימה. בסוף, למרות הניצחון, אני מאוד מאוד מתוסכל ואסביר:

לליברפול אין הגנה, את זה אנחנו יודעים כבר מזמן. קלופ יתקן, אני בטוח.

לליברפול, לעומת זאת, יש התקפה, גם את זה אנחנו יודעים כבר מזמן, מסוכנת, אבל כזאת שלא מסוגלת למצות את הפוטנציאל שלה, או במילים אחרות, לא מסוגלת לרצוח. וכשאתה משחק נגד האלופה בדרך, מוביל עם ארבעה שערים בהפרש בטוח יותר ממס הכנסה של שלושה וכמעט מאבד נקודה, עולים הזיכרונות מסביליה, אברטון, צ'לסי, ארסנל ואתה מבין למה ליברפול תיזכר בתום העונה כקבוצה היחידה עד כה שניצחה את האלופה בדרך ולא יותר. וכשחושבים על זה, גם בורנמות' זכורה כזו שחזרה מפיגור שלוש לניצחון 4:3 על ליברפול ולא יותר.

ונשאלת השאלה מה בעצם ליברפול רוצה להיות כשתהיה גדולה: אלופה או בורנמות'.

*

בשבוע שבו ברצלונה הודיעה שקוטיניו שלה, לייפציג הודיעה שקייטה לא בא וליברפול הודיעה שוירג'יל נפצע באימון ולא ישחק נגד סיטי, היה לי ברור שננצח. כי בכל זאת, כמה עמוק אפשר עוד ליפול.

פתיחת המשחק יצרה ציפיות, הגול הנהדר של אוקסי הפיח תקוות, הטעות של גומז העלתה תהיות והגול שקריוס חטף עוררה מחדש את הדיון האם יש לליברפול שוער/ים מתאי/מים להמשך הדרך.

המחצית השנייה החלה נהדר, ההמשך היה עילאי והסוף היה הכי קרוב לבדיחה נוראה וזה מחזיר אותי לפתיח שלי.

תראו, כשקלופ יתקן את ההגנה, ההתקפה תוכל להרשות לעצמה להסתפק בשער אחד למשחק, או שניים, אולי שלושה ועם קצת מזל, ארבעה. אך כל עוד ההגנה שלנו מסוגלת לעצור את סיטי שמונים ושבע דקות ולהחזיר אותה למשחק בשלוש, מן הדין שההתקפה שלנו לא תרשה לעצמה להחמיץ, כי לטס פייס איט, אם נספור את ההזדמנויות, גם 15:3 לא הייתה יכולה להיות תוצאה שתקפח את האלופה המיועדת.

*

ליברפול לא מסוגלת לרצוח, והתקפה נוצצת ככל שתהיה, לא שווה כלום אם המשחק לא ייגמר בסטייטמנט ואת זה ליברפול לא יודעת לעשות. לא יעזרו שמונים אחוזי החזקה בכדור בדרבי אם התוצאה שלהם היא רק שער אחד שגם הוא נמחק. לא יעזרו אלף כדורים שישרקו מעל ומתחת ומסביב לשער היריב, אם רק אחד, או ארבעה במקרה של היום, יתמוססו בשלוש דקות עד כדי כמעט אבדן נקודה. לא מעניין אותי שהבקענו ארבעה לרשת של קבוצה שעד היום חטפה רק שלושה עשר. לא מזיז לי שניצחנו בשיניים קבוצה שעד היום דרסה ודרסה כולל את היריבות הכי קשות שלה בביתן. מעניין אותי הקלות הבלתי נסבלת והנרפות בהן ליברפול מחמיצה וחוטפת.

*

קריוס – חטף גול של קטרגל. אין כפרה על גולים כאלה.

גומז – דואג לפחות פעם אחת במשחק לנסות למנוע את מה שהוא חושב שהשחקן התוקף יעשה במקום את מה שהשחקן באמת עושה. מצד שני, מחצית שנייה לפנתיאון.

מאטיפ – טוב טוב טוב, נופל.

לוברן  – טוב טוב טוב, נופל.

רובו – על חולצת הליברפול שלי אין שם של שחקן כי שבועיים אחרי שקניתי לבן שלי חולצה עם השם של אואן, הוא עזב לריאל. אבל אם יש שחקן אחד שראוי ששמו יתנוסס על חולצות של אוהדים, זה רובו, הליברפולדיאן היחיד בקבוצה, היחיד שמבין את רוח המשחק והיחיד שמביא טרוף חיובי. משחק חף משגיאות.

צ'אן – מעולה היום, פשוט מצוין.

אוקסי – משחק שמעורר תהיות בקשר לשפיות של ארסן ונגר, גול שכולו לב.

ווינאלדום – אני אחד מאוהביו והיום תהיתי למה בעצם. עבודה מופתית בהגנה, זוועה בהתקפה. אפשר לסמוך עליו שבכל סיטואציה התקפית, יבחר באופציה הכי לא נכונה.

פירמינו – אם לא הגול הייתי מאוד מאוד כועס. די עם הסמבה,אתה באנגליה, שחק כדורגל כמו באנגליה. אין שום סיבה שאדרסון לא ירגיש את הנשימה שלך על הצווארון שלו.

מאנה – ממש טוב ושער לתפארת.

סלאח – תקרין את השער שלך לפירמינו עד שילמד.

מילנר – הכניסו אותך כמבוגר אחראי, לא בתור לוקאס. שחק לאט ובשקט ושמור על התוצאה. אין צורך בפאולים על השש עשרה.

לאלאנה – כמה חלודה יא ווראדי…

קלאבן –

ואם אתם מסתפקים בכך, אשריכם.

ואן גול
יש גם ימים כאלה