משחק בית נגד קבוצה סופר מוכשרת, מהירה ומצוידת בקישור אדיר וחלוץ מצוין. קלופ פותח עם ההרכב הכי נכון שעומד לרשותו.

במחצית הראשונה אתה משפשף את העיניים ולא מאמין. לא ללחץ המטורף על הקישור של טוטנהם שלא מאפשר להם יותר משלוש מסירות מוצלחות רצופות, לא להגנה שהופכת כל ניסיון שלהם לניסיון לפצח כספת עם רוגטקה, לא לשהייה הבלתי נגמרת בשש עשרה שלהם, וודאי לא למספר ההזדמנויות של ליברפול לרדת למחצית בהפרש עצום.

במחצית שנייה אתה כבר לא משפשף את העיניים. אותו סיפור ישן שחוזר על עצמו. הקישור הלוחץ נעלם, ההתקפה נרדמת, היזמה עוברת לצד השני. עולה מחשבה שמא מדובר בהוראה טקטית לוותר על פוזשן, לוותר על לחץ על כל המגרש וללכת על מתפרצות. לא. ממש לא. גם כשהכדור מגיע לרגל בגרב אדומה, הוא מתבזבז מהר. לא מספיק חד, לא מהיר, לא מספיק אנשים מצטרפים, אין מסירות. אל תתבלבלו, הגול השני של סלאח לא קשור לכדורגל. נסו מטפיזיקה.

יכול להיות שליברפול הרוויחה שוער היום. קריוס בכמה עצירות נפלאות, מיקום טוב וביטחון. את הגול שספג לא היו עוצרים גם שני שוערים. עצר פנדל, ספג פנדל, היה ראוי לרשת נקייה, עכשיו הוא בשלב ההוכחה.

גם קלופ הופיע רק למחצית ראשונה. במחצית שנייה חשבתי שההכנסה של ג'יני ואוקס מוזרה, מהר מאוד הסתבר לי שצדקתי. לא תרמו מאום, וודאי לא משהו שהצדיק להוציא את הנדרסון ומילנר מהמצוינים של המחצית הראשונה. החילוף של מאטיפ כבר שידר מעט פאניקה. מילא, עדיין מקום שלישי, נראה מה אומרת צ'לסי.

 

ואף מילה על השופט ועוזריהם.

 

יש גם ימים כאלה
Semper Fi