כל הסובב כיום את ענפי הספורט השונים הוא תוצאה של הליכי לימוד ומחקר.

גם בכדורגל. משטחי הדשא, החומרים מהם מיוצרות תלבושות השחקנים, הנעליים, מתקני האימון, שיטות האימון, התזונה, הפיקוח והליווי הרפואי, האצטדיונים, השירותים העומדים לרשות השחקנים והצופים, תקציבי המועדונים, ניהול השקעות והרכש – הכל מדע.

דה עקה, התחום האחרון של המשחק שטרם הפך מדעי הוא השיפוט. הוא גם זוכה להגנה מסיבית מפני כל ניסיון להפוך אותו לכזה ולעזאזל הכספים שהושקעו, המאמצים, התכנון. מונצחת מציאות הקובעת כי בסופו של דבר, במקרים רבים, המנצחת תהיה זו שהשופט יטעה לטובתה.

אין סיבה שגם השיפוט לא יהיה מדעי. לא מעניינת אותי הרומנטיקה, לא מעניינים אותי החששות של אלה החרדים לקצב המשחק. אין בפועל כל נימוק ראוי דיו כדי למנוע את הפיכת השיפוט בכדורגל, למדעי.

כל היללות על פגיעה בקצב המשחק, בחוויית הצפייה, על בזבוז זמן שיוקדש לצפייה בהילוכים חוזרים, כל אלה שטויות במיץ. אין שום דבר בעולם שיכול וצריך למנוע יצירת הליך הגיוני, מוגבל בזמן, אשר יעמוד לרשות השופט ויעזור לו לא לטעות.

ועד שלא יכנס המדע גם לתחום חשוב ומשמעותי זה, נמשיך לראות תופעות מכוערות ובזויות של רמאויות והתחזויות, כמו גם טעויות אנוש – בשוגג או בכוונה, שיש להן השפעה מכרעת על תוצאות המשחק.

לא כך אני רוצה את הכדורגל שלי.

סיבה למסיבה