קבוצת אייל היא בית הגידול שלי מגן הילדים דרך בית הספר היסודי ותנועת הנוער בשכונה, והמפגש השנתי שלנו דוחה כל אירוע אחר לרבות משחק כדורגל מרכזי. ומכיוון שלא חזיתי בו, לא אתייחס למה שהיה בו אלא אזכיר משהו שכתבתי לקראתו במסגרת אחרת.

מנצ'סטר יונייטד מקדימה את ליברפול לאורך כל העונה בזכות ולא בחסד. כשליברפול צברה תבוסות והפסדים, יונייטד צברה נקודות. יפה לא יפה, טקטי לא טקטי, משעמם לא משעמם, כל אלה לדיון פנימי בין אוהדיה, שאין לי, כאוהד ליברפול, כל נגיעה אליו. נכון לרגע פתיחת המשחק, זה היה הסדר הנכון.

על מנת לשנות את הסדר הקיים, ליברפול הייתה צריכה לנצח היום את יונייטד המקדימה (לפני המשחק) בהפרש של שתי נקודות לזכותה. השבועות האחרונים של ליברפול מראים כי ניצחון שם אינו בגדר בלתי אפשרי. הגנת ליברפול בתהליך התייצבות וההתקפה שומרת על יציבות קטלנית בכל המסגרות.

זה לא קרה. יונייטד, בזכות, במקום השני, בפער שצמח לחמש נקודות, ליברפול עדיין אחריה והיא זו שתצטרך להמשיך ולרדוף. היא זו שתצטרך להמשיך ולהתקדם כדי לשמור על סיכוי טוב לסיים בין ארבע הראשונות בטבלה.

להוציא את עניין היריבות המיתית-אגדית רוויית מיצי אגו מקומי, לתוצאת המשחק הזה יש בדיוק את אותה השפעה שהייתה לניצחון של ליברפול על מנצ'סטר סיטי: הסדר בינתיים לא שונה, מה שהיה הוא שיהיה וימים יגידו.

 

 

 

 

כלים שלובים
הוא צדק