ככל שנוקף הזמן, התמונות מצהיבות והזיכרון מיטשטש ומתעתע, העצב קשה ונוקב יותר.

ארץ אוכלת יושביה. ארץ שהבטיחה ואינה מקיימת, ארץ לעולם לא. ארץ עם שקט לפרקים.

דור לדור יביע אומר. חסר תקווה, חסר תועלת, שאינו מסוגל לקיים. דור אחר דור סופר את מתיו ומלקק את פצעיו. ילד גדל והופך לגבר ויוצא למלחמה והורג ונהרג וחוזר חלילה.

כולנו שרוטים, כולנו פגועים, כולנו נושאים את האות.

התרגלנו.

קשה קשה
בזבוז