זה מסוג המשחקים שהייתי רוצה שגרייזס יכתוב עליהם, הוא בטח היה מוצא משהו חיובי.

בלית ברירה ולנוכח מה שמצפה לליברפול בשבוע הקרוב, ההרכב התבקש. גם כי צריך לתת מנוחה לשחקנים בכירים וגם צבירת דקות משחק למחליפים אפשריים. ההרכב הזה היה שווה שלוש נקודות מול ווסטברום וההתחלה אכן הייתה טובה, אך ההמשך היה פחות טוב והסוף, מאכזב, אם כי לא קריטי.

קריוס – עבוד על משחק הרגל, בגולים אתה לא אשם.

מורנו – הזכיר את זה שצריך להימכר.

ואן דייק – לא הגיע לכדור רוחב שהפך לשער נגדנו. מעבר לכך, הקנייה הטובה ביותר שאפשר לחלום עליה. לא רק מנהיגות, לא רק כיסוי, גם מספיק נבון כדי להרחיק כדור ליציע כשאין משהו טוב יותר לעשות.

קלאבן – במיטב יכולתו, לא היה רע היום.

גומז – מגן הוא כבר לא יהיה, בלם אולי.

מילנר – מילנר הוא מילנר, לפעמים הוא קצת עייף.

הנדו – כנ”ל.

ג’יני – לטעמי הטוב בקישור היום, המחסור ביכולת התקפית בא לידי ביטוי כמעט כרגיל.

מאנה – טוב מאוד, התחיל את המהלך לשער הראשון, לא קיבל פרגון מסלאח בהזדמנות אחת כשהיה במצב מצוין לגול.

סלאח – הוא סלאח גם כשהוא לא מבריק, או מבריק גם כשיש לו הזדמנות אחת. לא סתם הוא לא מוחלף ראשון.

אינגס – שמחה גדולה הייתה בבית כשהוא הבקיע. יכול היה לשמח אותנו פעם נוספת אבל פוסטר חשב אחרת.

אוקסי – עשה ברבע שעה את כל מה שצריך כדי לקחת שלוש נקודות.

פירמינו – הראש, כך נדמה לי, ברומא.

חמוץ קצת.

*

עפרי, הבן הצעיר שלי, בליין פסטיבלים ידוע, נפל מתדהמה כשראה את הווטסאפ ממני שמביע צער על מותו של אביצ’י.

אתה הרי הכי לא בעניין של אלקטרוניקה בעולם, הוא טען בצדק, אבל השיר הזה מקסים, עניתי לו, ותמיד חבל לי על ילדים מתים.

 

 

 

 

 

הרגל
מלחמת הכוכבית