שלושה דברים ששימחו אותי מאוד היום:

  1. התלבושת החדשה. כשחלק מכם מפנטזים על להבקיע עבור ליברפול, אני חולם על מפגש בסמטה חשוכה עם האחראי על עיצוב התלבושות כשבידי אלה. לאחראי על עיצוב התלבושת החדשה שנחשפה היום, אין מה לחשוש, אני אוהב אותה מאוד. ליברפול היא אדום ושחקן ליברפול לא יכול להיחתך סתם ככה עם לבן על קצות הצווארון השרוולים והגרביים. פשוט לא.
  2.  דומיניק סולנקה. אי אפשר לבוא בטענות לילד הזה ואי אפשר שלא לראות שיש לו לפחות את מה שנדרש כדי להימנות על הסגל. שער, בישול, נוכחות, עקבים, הגנה, תענוג.
  3. המירוץ לצמרת של הארי קליים.

היריבה אמנם הבטיחה את הישארותה בליגה אך המשחק לא לפרוטוקול. ממש לא. משחק על כרטיס לליגת האלופות בעונה הבאה, משחק שמייצר המון לחץ על הסגל הקצרצר, משחק שמתחיל עם חדשות לא משמחות מכיוון מילנר והמון חשש לבריאותם של השאר לקראת הגמר הגדול.

נגמר טוב.

קריוס – אין לי מושג אם אתם מודעים לדרמה בכיכובו: בתום המשחק נגד רומא, בתוך כל החגיגות מול יציע האוהדים באולימפיקו, נצפה הנדו מתפוצץ על קריוס בחמת זעם. העילה, אמר לקריוס לא לזוז בפנדל אלא להישאר עומד במרכז השער. קריוס בחר צד והכדור הלך בדיוק לאן שהנדו אמר. מפה לשם הוורידים של הנדו מתנפחים, קריוס נבוך, מישהו מרחיק אותם זה מזה. היה בסדר גמור היום.

רובו – עומר הבטיח לי לפני המשחק שאת השער האחרון רובו יכבוש. לפעמים לא נעים לי לומר בקול רם את מה שאני חושב: תודה לך מורנו.

ואן דייק – תודה לקלופ שהתעקש. בהסתמך על איך שנראית ההגנה שלנו היום, רק לחשוב מה היה מצבנו אילו הגיע בתחילת העונה.

לוברן – נו מה, לא הגיע הזמן שיבקיע מאז דורטמונד?

ארנולד – לפעמים עוד יותר לא נעים לי לומר בקול רם את מה שאני חושב: תודה לך קלייני…

הנדו – קפטן, מנהיג, משקיען, שחקן חשוב מאוד, אפילו בעט פעם אחת לשער.

ג’יני – לא חייב לא מבקיע. חוץ מזה מלך פחות או יותר.

מאנה – חזר לעצמו עם תוספות. מנהל משחק, מכתיב קצב, בונה התקפות, מבשל. תענוג.

פירמינו – גדולתו עוד תירשם בספרי ההיסטוריה. כיום פשוט קשה לתפוס את גודל התרומה שלו. הנה אני אומר כאן ועכשיו: לא רק שקלופ מכר את הברזילאי הנכון, אם, היפותטית, אצטרך לבחור בינו לבין סלאח, אני בוחר בו.

סלאח – צוחקים אחי, כפרה עליך.

קלופ הוביל את ליברפול לעונה נהדרת בה הושגו כל המטרות: המשך תהליך בנייה משמעותי והתבססות בצמרת המקנה זכות השתתפות בליגת האלופות בעונה הבאה. ההגעה לגמר ליגת האלופות, היא בפירוש בונוס.  זו לא עונה שיש צורך להמתיק או להציל אותה, אבל הגביע עם האוזניים המכוערות שלא ידע יד ליברפולית מאז 2005, יכול להפוך את העונה הזאת למיוחדת מאוד.

יאללה לקייב.

 

במרחק נגיעה