אחד מהם

עיין ערך אצולה

חנה שמן הייתה מבשלת בחדר האוכל של בית הספר היסודי בו למדתי, ושיעורי הבישול שלה היו הראשונים שחיבבו עלי את האוכל גם מהצד הפרקטי. חוץ מזה היא הייתה דודה של אלקנה שמן וזה לבד עושה צמרמורת לילד במלאבס של שנות השישים.

אלקנה שמן גדל בהפועל, אחרי גיל נוער עבר למחנה לשלוש שנים וחזר להפועל להיות אחד מגיבורי המושבה בשתי האליפויות הראשונות. אני חושב שהדרך שלו ללב הקטן שלי התחילה בשער שכבש בדרבי הראשון בו נכחתי בחיי. אחר כך הוא חזר למחנה ופגע בי מאוד כשניצח עם המחנה את הפועל במסגרת הגביע. התאוששתי לחלוטין שבוע לאחר מכן, כשמחנה העיפו גם את מכבי.

 

מה שלא עשה לו הכדורגל השלימה ההיסטוריה. כשהחזית העממית חטפו את מטוס אל על לאלג'יריה (22 יולי 68') אלקנה היה על המטוס כעובד אל על, בדרכו אל, או מאת, ירח דבש.

לא יודע לומר אם אלקנה היה השחקן הכי טוב או למי השתווה ביכולותיו וזה גם ממש לא משנה. בסניוריטי של הכדורגל הישראלי יש לו מקום של כבוד בדיוק כמו לזכריה רצאבי, לנחום סטלמך, לבעז קופמן ולשאר בני החבורה המופלאה של הפועל פתח תקווה הי"ד, וכשארז טיקולסקר שלח לי הבוקר ווטסאפ עם הידיעה על מותו, עפו לי  מול העיניים המראות של תלבושת השחמט, של המגרש הישן ברחוב אבארבנל, של יציעי העץ החורקים ושל טעם המרק תימני של הדודה חנה.

*

התמונות והזיכרונות באדיבות מוזיאון הפועל פתח תקווה המופלא.

ריאל מדריד אלופה
אתה אשם רובי

תגובות

  • אדום-כחול

    תודה,
    דומה בתמונה למוטי (העיט) קקון.

  • D! פה ועכשיו

    חבל על הנסיבות אבל שמח שחזרת לתת לנו טעם קטן לשבת

    • Matipool

      לגמרי.

  • ארז טיקולסקר

    מחנה יהודה מוציאה ממך את המיטב, בני. אין כמו יריבות היסטורית והערכה לאגדות.

  • אלכס דוקורסקי

    בני, תודה.

  • Gil - Zimbabwe

    אתה חייב לכתוב הרבה הרבה יותר, עונג שבת.
    ניראה שלאורך שנים הקבוצות "התימניות" היוו חלק מרכזי ואיכותי בכדורגל הישראלי.

  • אמנון

    יהי זכרו ברוך.
    עוד פרט לגביו. הוא עבד באל על וביולי 1968 היה במטוס שנחטף לאלג'יריה ושהה שם כארבעים יום עד לשחרור.

  • אריאל

    מעניין ונוגע. לאכול מרק תימני בחדר אוכל של היסודי זה וואחד פריבילגיה.
    פיוט מקסים. עיבוד יפה נוסף של אנסמבל קורל: https://www.youtube.com/watch?v=BoupzYQA6_0

Comments are closed.