טקטיקה שמקטיקה

ניימאר כמשל

בגיל שבע עשרה ניימאר הושווה לפלה ורונאלדו. בגיל עשרים ושש מסתבר כי יש לו ברגליים יותר ממה שיש לתשעים ותשעה נקודה תשע אחוזים מאוכלוסיית כדור הארץ ובבנק יותר ממה שיש להמון מדינות בעולם.

ובכל זאת הוא עדיין מרמה.

אבל ניימאר הוא פיקנטריה ואני לא ממש מת על העליהום עליו. לא כי אני מעריך ומעודד את ההתחזויות שלו, אלא כי ניימאר הוא רק פסיק בים של ציניות, כזב, שקרים ואחיזת עיניים הקרוי כדורגל. מסתבר שאת הרמאויות הגדולות מובילים העוסקים במלאכה. שחקנים, מאמנים, עסקנים. הציבור נוהה על פי נטיות לבו. זו מחלה עולמית, כך מסבירים לי, כולם רואים ומתעלמים ושופטים על פי מבחן התוצאה.

*

טקטיקה אומרים לי, טקטיקה. ובכן, ההיסטוריון האירי סיריל פולס מגדיר טקטיקה כאמנות עריכת הקרב או חלק ממנו, ואני תוהה: איזה שלב של נפילות בניסיון לרכוש יתרון על ידי יצירת מצג שווא שקרי בניסיון לאחז את עיני השופט הוא אמנות? לאיזו דיסצפלינה אמנותית ניתן לשייך עצירת התקפות מתפרצות והחזרת כדורים לשוער ממחצית המגרש? היכן בדיוק ניתן לזהות חופש יצירה בהתבצרות בקווי הגנה וויתור מוחלט על כל ניסיון התקפי – להזכירכם, חלק בלתי נפרד מהמשחק, עד שריקת הסיום?

*

בלוטות הטעם שלי, מסיבות שונות שבכללן ככל הנראה גם תמימות, אינן סובלות את המחזות הללו. עד כדי כך אינני טולרנטי, עד כי צהלתי באושר כשקולומביה נעצו את שער השוויון, אשר נבחרת אנגליה, מושא אהדתי כבר שנים רבות, טרחה כל כך למענו. טקטיקה אינה מילה גסה בהקשר זה, אך כשהיא הופכת להיות המרכיב העיקרי בהשגת המטרה, היא מאוסה בעיני. מאוס בעיני השחקן המרמה בדיוק כמו זה העוצר מתפרצת שלו או פוגע בשחקן יריב כדי לשלוט בזמן המשחק. לכדורגל כפי שאני מבין אותו, יש משמעות. הטוב צריך לנצח ולשם כך נקבע כי המנצח הוא זה שהבקיע יותר. כל משמעות אחרת דפוקה מהיסוד.

את הסטייקים שלי אני אוהב מדיום רייר, את הכדורגל שלי אני מעדיף וול דאן על כל ההיבטים. מהירות, עצמה, ערמה חיובית וספורטיבית ועיקשות בלתי פוסקת בהפעלת לחץ במטרה לכבוש שערים נוספים, או במילותיו של התא"ל המעוטר וחסר היח"צ אלישיב שמשי: "נוע כבר, לכל הרוחות".

 

 

 

 

"Var is Bullshit"
סאות'גייט והביצים של אלחנן

תגובות

  • רותם

    נהדר

    הגב
  • ליאור

    תעבור לראגבי, למרות שגם שם מתחילים לראות חלחול של רמאויות קטנות, אבל עדיין ישנם קודים ספורטיבים שנשמרים

    הגב
  • ליאור

    צריך להפריד בין רמאויות לבין "משחק טקטי". בונקרים, החזרות לשוער וכו' - פחות אטרקטיבי אולי עבור הצופים אבל לגמרי לגיטימי, וברוב המקרים כנראה שלא משתלם. לעומת זאת - התחזויות, זיופי פציעה ושאר רמאויות - גועל נפש שיש לטפל בו ביד קשה.
    טיפול בהתחזויות ניתן לעשות בעזרת var, או באמצעות עונשי הרחקה לאחר המשחק כאשר var אינו בשימוש. תופעת מזייפי הפציעות לצורך עצירת המשחק יותר בעייתית. פתרון אפשרי שלה הוא להחליט שאין טיפולים בשחקנים בתוך המגרש - ברגע ששחקן נפגע, אוטומטית קוראים לאלונקה, מפנים אותו החוצה, ומטפלים בו בחוץ אחרי שהמשחק מחודש.

    הגב
  • Amir A

    מה שאני מתקשה להבין זה מיהו השולט בהמונים אשר גורם להם להתעלם מהגועל של ניימר בעודם מעריצים את הקרקע שהוא דורך עליה? הרי אם היינו מעבירים שאלון אנונימי לאוהדי הכדורגל בעולם, כשכל אחד ממלא את השאלון בנפרד, ושם מתארים את ההתנהגויות של התרנגול הזה מבלי לציין את שמו, מרבית האנשים היו מסתייגים מהתאור (או כך אני רוצה להאמין). אז מי, וכיצד, מצליח לשלוט באוהדי הכדורגל ומביא אותם להריע למשהו שהם בעצם מסתייגים ממנו (שוב, כך אני רוצה להאמין)?

    הגב
    • שי

      לא מכיר את ההמונים האלה, אבל את מה שיש לו ברגליים אי אפשר לבטל.

      הגב
      • Amir A

        כמובן שלא. אבל האם זה מספיק כדי להפוך אותו לגיבור תרבות? לשחקן ה-"3" בעולם? לאחד שסולחים לו על ההתנהגות המזעזעת שלו על המגרש (מבחינה ספורטיבית)? כמה אחוזים זה מה שיש לו ברגליים וכמה אחוזים זה יחסי ציבור?

        הגב
        • אמיתי

          אמיר. קוטלים אותו בכל מקום. חצי מהאנטרנט זה מימים עליו. לוידע מה אתה רואה או שומע

          הגב
  • מיקיג'

    הפוזשן הרס את הכדורגל. מסוג הדברים שאם אתה לא יודע לעשות מושלם (שזה אומר הרבה מסירות קדימה) אל תעשה אותו. לפני זה היתה חלוקה ברורה בין כדורגל בונקריסטי, כדורגל יעל ומשעמם, וכדורגל יפה. עכשיו יש מעט מאד מקרים של כדורגל יפה והרבה מאד מקרים של פוזגן. יפן מול בלגיה היה יופי, גם בלגיה מול יפן ב-30 דקותות האחרונות, צרפת בשמינית, אורגוואי בשמינית בחלק מהזמן. רוב הזמן גרסה כזו או אחרת של פוזשן.

    הגב
  • אמיתי

    טהרנות נוסטלגית. האידיאל הזה מעולם לא היה קרוב ללהיות ממומש. מעולם.
    ועוד יותר לא מובנת ההשוואה בין רמאות-התחזות שמופנת לשופט לטאקטיקה שבאה לנצח את הקבוצה שמנגד.
    מאמין שסאותגייט מתבייש בפינה

    הגב
    • תבורי

      אם אתה לא מבין למה אתה לא שואל?

      הגב
      • אמיתי

        מוזמן להאיר את עיני

        הגב
        • תבורי

          "טקטיקה אינה מילה גסה בהקשר זה (של האטת קצב, התגוננות, פוזשן - ב.ת), אך כשהיא הופכת להיות המרכיב העיקרי בהשגת המטרה (עיכוב המשחק לבזבוזי זמן - ב.ת), היא מאוסה בעיני"

          הגב
  • ליאור

    לליאור.סליחה על ההתקעות על ראגבי אבל רוב הדברים קיימים שם: שופט וידאו רביעי (כבר שנים), עצירת שעון משחק עפ"י סימון שופט,טיפול בשחקן פצוע במגרש תוך כדי המשך המשחק( בעייתי יותר בדורגל אני מודה), רק קפטן רשאי לדבר עם השופט, ועוד . אכן ישנם דברים שקשורים לקוד המשחק כמו "תיקלת אותי אז מה, לא קרה כלום" אבל רבות אפשר להעיף ולצפות במשחק יותר שוטף, בעיקר שופט על המגרש עם שעון המשחק הראשי, יהיו הצגות למען מנוחה ועצירת מומנטומים אבל בלי מריחות זמן בידיעה שהשופט הרביעי לעולם לא יוסיף באמת את הזמן האמיתי וכמובן עןנשים אמיתיים על מתחזים

    הגב
  • זינק

    הלכת רחוק להשוות את מה שניימאר עושה, לשאר הדוגמאות שנתת.
    בזבוזי זמן למיניהם זה איכסה, אבל כשר ולגיטימי. ניימאר זו טומאה.

    הגב
    • תבורי

      מסכים אם כי זו לא בדיוק השוואה. זה סל שמכיל את כל הטומאה.

      הגב
  • בובו

    ממליץ לכל אחד לצפות פעם בכדורגל נשים או אולי הוקי שדה כדי לראות איך ספורט צריך להראות מבחינת הגינות.

    הגב
      • איציק

        היה לה יום קשה במשרד, וזה זלג למגרש. קורה.

        הגב
    • Doug Pederson rules

      דרך אגב, גם יפן-בלגיה ודנמרק-קרואטיה היו יחסית הוגנים
      אם כל המשחקים היו ככה לדעתי זה היה סביר
      התחושה שלי והיא התחזקה מאד במונדיאל הזה היא שהרמאויות של המשחק נובעות גם מדרום אמריקה ודומיה

      הגב
  • Jhkj

    לראשונה מזה זמן רב אפילו הכדורגל האנגלי אפילו גם הוא זרק לפח את העקרונות עליהם הוא מושתת, אין מאמן אנגלי באף אחת מהגדולות. אפילו האנגלים הבינו שלא שווה למות על העקרונות שלך, בעיקר כשהעקרונות שלך הם כדורגל אנגלי, כי אין מה לעשות כל העקרונות שאתה מתאר הם עקרונות של נאיביות טוטאלית על המגרש, אנלוגיה מעולם הקרבות תהיה זה מישהו שינסה להתנפל על יריבו באגרופים במשך כל הקרב, סופו של לוחם כזה הוא שיקרעו לו את הצורה. כי זה לא באמת עובד, אפילו לטובים ביותר, לשחק בכל הכח בלי טקטיקה, ברזיל הייתה הכי קרובה לזה מונדיאל קודם וקיבלה שבע אחת על הראש שלה. אם אתה כל כך רוצה שהטובה תנצח, אפשר פשוט להכריז על הזוכה מראש, לא צריך לבזבז תשעים דקות של התפלויות חסרות מחשבה על חומות הגנת היריב

    הגב
    • איציק

      אתה בעצם מחזק את אחת משתי האמירות:
      1. היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולם. עסקה מוצלחת בשבילי, טובה גם בשבילם.
      2. אלה העקרונות שלי; ואם הם לא מוצאים חן בעיניך... טוב, יש לי אחרים.

      הגב
      • Jhkj

        הטענה שלי היא אחרת, לא מרפאים מחלות עם עקרונות, לא מנצחים מלחמות עם עקרונות, ולא מנצחים משחקי ספורט עם עקרונות. לא רוצה שרוסיה תפתח רגליים מול ספרד כי היא יותר טובה, לא רוצה שיפן תפתח רגליים כי בלגיה יותר טובה, או יוון כי כל אירופה יותר טובה, לא רוצה לחטוף נוקאאוט כי יש לי עקרונות. אם מישהו רוצה למות יפה וטיפש הוא מוזמן, אבל שלא יטעה הוא גוזר את דינו למוות. והכי חשוב אני לא מחליף עקרונות רק שהם לא מוצאים חן בעיניי מישהו, אלא רק כשהם מפסיקים לעבוד.

        הגב
        • איציק

          כלומר מה שאתה אומר זה שיש לך עיקרון אחד בלבד: אין לי עקרונות. מוכן לעשות הכל אם זה משרת את מטרותי. לא אוהב גישה זו. זה עדיין לא אומר שצריך לפתוח רגליים. מצד שני, ליפול שתי דקות לסיום ולצרוח כאילו רצחו אותך על כלום כדי למשוך זמן או לנסות להוציא אדום ליריב על כלום, זה משהו עקרוני שאני לא מוכן אליו.

          הגב
          • Jhkj

            יש הבדל בין להסתגר ללהתחזות, שיאכפו את עניין ההתחזויות, ברגע שניימאר קופץ כאילו ירו בו ברחבה ורואים בואר שזה לא פנדל, שהשופט ישלוף את הצהוב לניימאר. אפילו כשהוא מתגלגל שעתיים בגלל שנגעו בו עם קצה הצופציק של הרגל. יש הבדל בין חוק לעקרון, להתחזות זה אסור, לא לתקוף זה מותר, ובמקרה של רוסיה זה די הברירה היחידה. בנוגע לרמה הכללית של עקרונות, מדע הוא דוגמא טובה יותר למה דבקות בעקרונות ספציפיים, מבלי הצורך לבחון את התועלת שהם מביאים ונכונותם. יש אנשים שעקרונותיהם אומרים להם לא להכאיב לילדיהם ולכן לא מחסנים אותם.

            הגב
  • אריק האדום

    תבורי...
    מה שיוצא מזה שאתה מעריץ של פרגסון...
    #רק_אומר

    הגב
    • בני תבורי

      בהחלט כן ואני מופתע שאתה מופתע, התייחסתי לכך לא פעם.

      הגב
      • אריק האדום

        אני קורא אותך לא מעט. כנראה שפספסתי.
        אבל פרגסון תמיד שיחק קדימה.
        גם כשפגש את ברצלונה בשיא עוצמתה שיחק קדימה. וחטף.

        הגב
        • תבורי

          ועל זה כתבתי פוסט שלם... פרגוסון הוא מאחרוני המקדשים של הכדורגל במשמעותו הספורטיבית והמנג'ר הנוכחי שלכם הוא עלבון למורשתו.

          הגב
          • Jhkj

            אני אוסיף שהוא חטף פעמיים, זה לא היה חד פעמי או מקרי, מתישהו לומדים אותך וזה מפסיק לעבוד. שאלה כנה, אם היה גמר שלישי מול פפ, איך היית עולה לשחק? אותו דבר? תוקף בשיא עוצמה קדימה?

            הגב
            • תבורי

              נגד ברצלונה של פפ? באיירן? סיטי? עם איזה הרכב של יונייטד? תהיה רציני

            • Jhkj

              שחזור מדויק של 2011, אותן קבוצות. מה זה תהיה רציני? אני מנסה להראות שיש תרחישים בהם לתקוף בכל הכח קדימה זה לא טוב, אם התשובה שלך תלויה אז גם אני את שלי עשיתי כי זה אומר שאתה מסכים שיש מקום לפעמים גם לכדורגל הגנתי, אפילו של מוריניו. יותר מזה, אם אתה מוריניו ב-2010, אתה לא משחק בונקר מול בארסה?

        • אביאל

          אריק - בשני הגמרים וזה עלה לו אולי בתואר אחד אם יונייטד היתה משחקת מבוקר יותר, בכל מקרה זכור לי חצי גמר מול ברצלונה עם משחק טקטי לחלוטין ושער אחד של סקולס שהעלה את יונייטד לגמר.

          הגב
  • איציק

    תכניס שעון עצר שיחייב לבעוט תוך דקה, ותראה משחק דינמי. לשעון עצר יש יכולות זרוז מדהימות.
    ניימר זה סיפור אחר. ייפתר באדום על התחזות. אפשר גם רטרואקטיבי לאחר המשחק, כמו שהענישו את סוארז במונדיאל הקודם.

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    השאלה אצל ניימאר היא מה היה לפני מה, השופטים לא שמרו עליו או שהוא עושה את זה על מנת לקבל יותר הגנה מהשופטים.
    האמת שהוא חוטף המון, התגובות שלו....

    הגב
    • Doug Pederson rules

      זה לא תרוץ
      הוא בטח לא הראשון שחוטף כניסות חזקות. טענה שהוא חוטף יותר ממסי, רונאלדיניו וכו היא לדעתי קיצונית שדורשת הוכחה משמעותית

      הגב
    • זינק

      בתכלס התגובות שלו מזמינות עוד כניסות ואפילו חזקות.
      הוא מתייחס הרבה פעמים בזלזול ויהירות ליריבים שלו ואם ממילא הוא צווח כמו עוף שחוט על כל נגיעה, אז לשחקן יריב עדיף כבר להכנס חזק.
      מרוב זאב זאב אצלו בסופו של דבר השופטים יפסיקו לשרוק לזכותו, גם במצבים שיפרקו אותו באמת.

      הגב
  • עדי אבני

    יתכן שאני חושב כך משום שאני אוהד הפועל, ומורשת דוביד, שניאור,קשטן ו"נפרק אותם 1:0" היא כדורגל אופורטוניסטי, אבל אני לא מוצא שום רע בהתנהגות של ניימאר ואחרים. בטח אל מול התנהגות כמו זאת של שחקני קולומביה מול אנגליה.
    האופציה של ניימאר ודומיו איננה, לדעתי, לרמות או להיות הוגנים. האופציה היא לספוג בריונות או להגיב לה, והבחירה שלו היא להגיב. והוא אינו בוחר להגיב בבריונות לביריונות אלא בלהבליט את בריונות היריב.
    האופציה הזאת אולי צינית אבל היא עדיפה בעיניי עשרות מונים על האופציות האחרות- לספוג בריונות בשקט, להגיב לה בבריונות מהצד השני או "להיות הוגן" ולהפסיד

    הגב
  • דורון (אחר)

    אין לי מה להוסיף לדיון הספורטיבי אני רק מצטער שנולדתי מאוחר מדי בשביל להנות מהטוקינג הדס בזמן אמת...

    הגב
  • דיזידין

    טוב שנותנים גם לצעירים לכתוב כאן, התום שלהם כובש.
    ודווקא מהבחינות שצוינו כאן אנחנו בתקופה טובה.
    גם הכדורגל במונדיאל הזה הוא מאוד לא בונקריסטי, וגם היו זמנים שבהם
    כל המחציות השניות היו מוקדשות למסירות בין השוער לבלמים שלו.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *