קדיש לאיש הרץ (סיפור לסוף השבוע)

באותו היום היה יום השואה. יום אפור למרות השמש והשמים הכחולים. אפור זה עניין של תחושה, לא רק של צבע. דיברנו על זה בבית ספר אחרי שאבא של יענק'לה סיפר לנו על אושוויץ. מאז אני תמיד חולם על השואה בשחור לבן.

13 באפריל 2012

שמענו שמענו

תפקידה של עיתונות הוא לחשוף, לא לאונן. לא תשמע שום דבר מפתיע, חכם, לא צפוי, מאתגר – ממאמן מנצח. חבל על הזמן. לכו ישר למפסידים. שם הכסף הגדול.

9 באפריל 2012

ישחקו הנערים לפנינו וחג שמח

בליל הסדר, אנחנו ישובים סביב שולחן ומקיימים טקס שאנחנו לא לגמרי סגורים עליו. יושבים עם אנשים שלעיתים רק חלקם מעניין אותנו, מתנהלים על פי פרוטוקול שלא תמיד מוצא חן בעיננו, שואלים שאלות שאנחנו יודעים עליהן את התשובות, טורפים כמויות מזון דמיוניות שעושות לנו צרבת וגזים, מתמודדים עם אלה שמתעקשים שצריך לשיר את הכול עד תום ובסוף, נשרכים כל הדרך הביתה בפקקים אין סופיים.

6 באפריל 2012

ראויה. לגמרי ראויה

קריית שמונה לא צריכה לשאת על גבה את כל המאווים הכמוסים והגלויים של החברה הישראלית ולא את צקצוקי הלשון המתוסכלים של אלה שקבוצותיהם לא זכו באליפות. ניתוחים מהסוג הזה עושים מאוחר יותר. היום יום חג ושמחה לכולנו!

3 באפריל 2012

למה יונייטד, ומה פתאום נחשים?

אני מאמין בעבודה קשה ורציפה על פי פילוסופיה ורוח שנוצרות בתוך המועדון במהלך השנים, אני מאמין במועדון שהוא חלק מתעודת זהות של הקהילה בתוכה הוא פועל, אני מאמין במועדון שנוצק בצלמם ודמותם של אלה שהקימו אותו. זו יונייטד. זו גם ליברפול.

30 במרץ 2012

הבית ברחוב וולפסון 41 / סיפור סוף שבוע

היינו באים ברגל או באופניים או בטרמפים מהשכונה. נכנסים בדלת הרחבה ואומרים למזכירה שאנחנו רק רוצים לראות את ארון הגביעים, אז היא לא הייתה שואלת שאלות מיותרות. חומקים מהר ליד הדלת של אורי קרני כי היו לו גבות עבותות וסבר פנים זועף, יורדים ארבע מדרגות והולכים במסדרון ארוך.

23 במרץ 2012

אירופה, בחיי אירופה (גרסת פתח תקוה)

הגענו. בחיי שהתרגשתי. כמו באאורופה. אצטדיון יפה, מריח חדש. דשא כמו בסרטים, רואים מצוין מכל מקום, קופות כמו בפילהרמונית, בתי שימוש כמו בכנסת, מאוד נקי. אוכל על הפנים ויקר כאילו שמים שם קוויאר באלוגה בלחמניות.

19 במרץ 2012

You'll Never Walk Alone – תותחנים, נוב' 11'

הרבה חיוכים וחיבוקים היו שם באנפילד ובבית התותחן. חיוכים של שחרור לחץ ומתח אחרי השקעה רצינית. כשהמשחק נגמר, סטיבי קיבל את הכדור. מחווה למצוינות. כשהטקס נגמר, עפרי קיבל כומתה בצבע טורקיז. של המפקדת שלו. אומרים שגם זו מחווה למצוינות.

16 במרץ 2012

KONY – 2012

צריך לעצור את קוני. כנסו כנסו.

12 במרץ 2012

להתלהם ולהתעלם (עוד מבט על הדרבי)

הנה לכם חדשה מרעישה: הכדורגל הוא הפנים המכוערות של החברה הישראלית. אבל להתלהם אחרי אירועי הדרבי ולהתעלם מהעובדה שהאלימות בכדורגל הוא רק חלק קטן וחסר חשיבות במארג הבהמיות הישראלי, זה לא רק לא נכון, זה גם מופרך ומרחיק אותנו מכל סיכוי שיהיה אחרת.

9 במרץ 2012

בני תבורי

אתאיסט עובד אלילים, אוהד ליברפול, עורך דה באזר