אסור להשוות!

על אופנת ההשוואות, הדירוגים, בחירת הטובים בעולם, בארץ, בכל הזמנים או בחלקם. דעתי הצנועה

אי אפשר כבר לפתוח מדור ספורט, אתר אינטרנט, טורי דעה מלומדים וסתם פייסבוק, מבלי להיתקל בסקר/ דעה/ עמדה, כולם מנומקים, כמובן, בשאלות הרות הגורל, כמובן – מיהו המגן השמאלי הטוב בכל הזמנים? איזהו הקשר "בוקס טו בוקס" המשובח מאז ומעולם? מיהם ה- 11 שהייתם בוחרים להרכב נבחרת החלומות שלכם, בארץ, בעולם, והאם הייתם משנים את בחירתכם במקרה שבו המערך היה 4-3-3 במקום 4-4-2?

את דעתי כבר הבעתי, אבל בתפוצה מוגבלת, ולכן אמחזר אותה, ואוסיף הנמקות, כמקובל.

אני יודע שזה שדה מוקשים שלא ניתן לצאת ממנו חי, ובכל זאת אני מבקש לטעון, דקה לפני מותי – אין ערך לעיסוק בנושא, אלא אם אתם בעלי מניות בעיתון או כתבים שחייבים להתפרנס ומחוייבים למינימום טורים בחודש.

*

האמירה שלפיה שחקן מסוים הוא "גדול שחקני הליגה מאז ומעולם", "גדול שחקני תבל" בתפקיד מסוים, חבר של כבוד ב- 11 של המאה ה- 20/ עם או בלי המאה ה- 21, וכו', אינה מופרכת מבחינה ספורטיבית. היא מופרכת מבחינה מחקרית. פשוט אי אפשר להעלות אותה ברצינות. כל מחקר מחייב קבוצת ביקורת, ובמחקר הנדון כאן פשוט אי אפשר להרכיב אחת כזו.

בכלל, ויכוחים בשאלה האם שחקן זה טוב משחקן אחר, בין אם שניהם משחקים באותו עידן ובין אם מפרידות ביניהם עשרות שנים, הם עניין של אהדה, של רגש, של תחושות בטן. אין בהם דבר וחצי דבר עם ניתוח ספורטיבי של ממש.

אוהד מכבי יאמר שערן זהבי הכי גדול בכל הזמנים (וחייבים להעריך את הטענה, שהורידה מעל הבמה את אבי נמני כטיעון לגיטימי); אוהד בית"ר יישבע בשמו של אלי אוחנה או בזה של אורי מלמיליאן; הנתנייתי יילך עם עודד מכנס, אולי עם מוטל'ה (לא לשכוח את הגול נגד שוודיה!); הבאר-שבעי יאמר נומה, ברד, עופר, אליהו, או אולי ברדה, שמא מליקסון; הרחובותי יפסוק טוני שרעבי או שלום רוקבן (תלוי בשכונה שממנה הגיע או בבית הכנסת שבו הוא מתפלל); החיפאי יגיד ברקוביץ/ זאהי/ רוני/ עלמני/ אמר/ מנצ'ל, אם הוא מכבי, ואבה גינדין/ רובי יאנג/ בני אלון/ איציק אנגלנדר, אם הוא אדום; ומה עם נחום סטלמך, האחים רצאבי ובועז קופמן? ישאל הפתח-תקואי; ואוהד הפועל יגיד קלדרון, או טיש, או שייע, או ג'ימי או ינקה או סיני. אין לזה סוף.

כל אלה באמת סבבה. לא מתווכחים עם אהדה. רגש בא מהבטן. אבל אנחנו מנסים לכתוב מהראש. לבוא ולומר שמישהו הוא הגדול בכל הזמנים, כאשר ההשוואה היא מול שחקנים מתקופות אחרות, עם טונות של משתנים, זה פשוט לא רציני.

*

השחקנים של הדור הנוכחי משחקים על מגרשים ברמה של שטיח, בעוד שעד לפני עשרים שנה, אולי קצת יותר, שיחקו כאן על ביצות בחורף וסתם חולות בקיץ. איך ניתן להשוות את האפשרות של זהבי לבצע מהלכים חלקים מבחינה טכנית על המגרשים של היום, למיומנות שהיה על אוחנה להפגין במה שכונה, בהומור, "כר הדשא בקרית חיים"? הפרות של היום היו מעדיפות להפוך לאנטריקוט מאשר לעלות עליו.

החלוצים והקשרים של היום משחקים מול שחקני הגנה עדיני נפש, מכניסי אורחים, שחוץ מלהציע להם אספרסו באמת עושים הכל כדי שירגישו בבית בשש עשרה שלהם. קודמיהם, אלה שאותם מתיימרים להציב בצד השני של המשוואה, שיחקו נגד חיים בר, צבי רוזן, מוצי לאון, יצחק ג'אנו וסליחה עם כל אלה ששכחתי (בטח סליחה, כי לך תסתבך איתם; הנה נזכרתי – יחיאל אבן-צור).

השחקנים של היום משחקים בתקופה שלאחר שינוי החוקים, כאשר מגמת השינויים היא להקל על שחקנים טכניים ולהעניש את הברוטאליים. מה ששווה כיום אדום ישיר, היה שווה פעם, במקרה הטוב, נו-נו-נו מהשופט. פעם, על מנת לקבל אדום, בלם היה צריך לבצע טבח. היום מספיק שיתעטש. זה טוב, כמובן, אבל זה וואחד הבדל.

*

הדברים נכונים גם ביחס לשוערים. איך בדיוק ניתן להשוות בין שוער ששיחק בתקופה שבה מותר היה לתפוס כדור ביד גם אם הוחזר על-ידי שחקן שלו, לשוער של היום? עד לשינוי החוק, שוערים בקבוצות ילדים כמעט ולא התאמנו על משחק רגל. לב יאשין שיחק ברגל, אני מניח, פחות טוב ממנואל נוייר. איך נדע אם זה קרה כי היה פחות מוכשר או רק בגלל שבילדים לא אימנו אותו לכך?

אומרים לנו פושקאש. בטח פושקאש. ודי סטפנו. איך אפשר להרכיב נבחרת כל הזמנים בלי די סטפנו? אני שייך לדור שעוד הצליח לראות את יוהאן קרויף משחק 90 דקות (פלוס הסרט האלמותי "החולצה מספר 14" בקולנוע בית הפועלים, רחובות). את פלה לא. את כל אלה שלפני פלה גם לא. אז יש לי תקצירים, ויש לי יו טיוב. אני זוכר שבשנות השבעים, חשבתי שהכדורגל הישראלי הוא פאר היצירה, ובשנות השמונים הבנתי שזה רק בגלל שצפיתי בכמה דקות מכל משחק, ולא בתשעים דקות מלאות. האסון של חלק גדול מן השחקנים של היום, הוא השידורים הישירים. אז איך אני יכול להשוות חמש דקות של פושקאש מול 90 דקות של מרדונה? אני לא יכול, וזה לא אומר שפושקאש היה פחות גדול. פשוט אי אפשר להשוות.

ועוד לא דיברנו על השוואה בין שחקן מקצועני, ש- 100% מחייו כדורגל, לבין שחקנים שחלק מן החוזה שלהם היה מניה ב"דן" או ב"אגד"; בין שחקן שמקפידים על התזונה שלו לשחקן שדחף פלאפל לארוחת בוקר או שניצל בפיתה בצומת קסטינה בדרך למשחק בבאר-שבע (סיפור אמיתי; השם שמור במערכת); בין שחקן שמטפלת בו הרפואה המודרנית לבין שחקן ששיחק בתקופה שלפני המצאת האספירין, ועוד, ועוד, ועוד.

רוצה לומר – כל אחד זכאי לדעתו, רק שכאשר הוא מביע אותה שיזכור שהיא נעה על הסקאלה שבין מופרכות טוטאלית לאמירה מהבטן של אוהד. וכך גם מי שמביע את הדעה ההפוכה. אוחנה/ מלמיליאן/ שייע/ קלדרון/ גלזר/ זהבי, כל אחד מהם הוא לא שחקן הליגה הגדול ביותר שהיה כאן, והוא כן שחקן הליגה הגדול ביותר שהיה כאן. את שתי הטענות ניתן להעלות באותה מידה של חוסר רצינות.

1965 - השנה של רון קלארק
ספורטנ'רול (ז') - רן עצמון

66 Comments

מתן גילור 4 באוגוסט 2016

צודק ב-100%. עכשיו מ-11 שלך?

ארז טיקולסקר 4 באוגוסט 2016

בעולם או בארץ?

אדם בן דוד 4 באוגוסט 2016

רוקבן.

ד"ר רזי הופמן 4 באוגוסט 2016

שלום האחד והיחיד.
שחקן סטנגה בשקל:)

מתן גילור 4 באוגוסט 2016

מרמורק.

יריב ס. 4 באוגוסט 2016

אז לא הבנתי, מי יותר גדול: קארים, שאקיל, ראסל או צ'מברליין?

יואלזיניו 4 באוגוסט 2016

גלזר

גיל שלי 4 באוגוסט 2016

אין אוהד מכבי אחד שטען נמני, אתה מתבלבל בין אוהדי מכבי לבין אוהדי 8

ארז טיקולסקר 4 באוגוסט 2016

לייק

יהושע פרוע 4 באוגוסט 2016

ורק אני עדיין מחכה שראובן עובד ימצה את הפוטנציאל ויפסיקו לשאול את זה :/

פרלה 4 באוגוסט 2016

ורק את יוסי לא ירשמו יותר אוהדיה של שום קבוצה. בעולם.

יוני (המקורי, מפעם) 4 באוגוסט 2016

פוסט כה נחרץ בלי תקדים אחד לרפואה.

ארז טיקולסקר 4 באוגוסט 2016

איזה סוג של תקדים חסר לך?

יוני (המקורי, מפעם) 4 באוגוסט 2016

כזה שאוסר על דירוג, כמובן. הלוואי שהיה אחד כזה נגד דירוג משרדי עורכי דין :)

ארז טיקולסקר 4 באוגוסט 2016

גם דרוגי עוה"ד חשובים בערך באותה מידה.

תומר (הוותיק) 4 באוגוסט 2016

הפוסט הזה מדורג אצלי מקום שלישי בכל הזמנים בקטגוריית הפוסטים נגד דירוגי כל הזמנים.

עומריקו 5 באוגוסט 2016

+1

צור שפי 4 באוגוסט 2016

נכון. אז מה?
גלובלית – מאראדונה.
פועלית – קלדרון.

יניב פרנקו 4 באוגוסט 2016

פועלית סיני

תומר 4 באוגוסט 2016

חודורוב

בנישי 4 באוגוסט 2016

וולפסון :)

אמנון 4 באוגוסט 2016

אני מוחה בשם האוהדים הבודדים של הפועל כפר סבא באתר על כך שיצחק שום גדול שחקנינו לא נזכר במאמר.
וגם על הדרתו של דוד פרימו, בלם הפועל תל אביב לשעבר, מרשימת הבלמים הגדולים.

Matipool 4 באוגוסט 2016

הרסת לי את התגובה על שום .. (-:)
אחד מהאנטרייטדים הגדולים בתולדות הכדורגל בישראל .

ארז טיקולסקר 4 באוגוסט 2016

פוגל.
וצודק על פרימו.

Matipool 4 באוגוסט 2016

פוגל היה אליל הכדורגל הראשון שלי ביחד עם קווין קיגאן .
יצא המקרה שכשעברנו לגור בהוד השרון ( הייתי בן 6 ) הוא היה שכן שלנו למשך שנה ומכאן כבר הדרך הייתה קצרה לאהבה לכדורגל ולהפועל כפר סבא .

אמנון 4 באוגוסט 2016

לדעתי, יצחק שום, הוא שחקן הכדורגל הטוב (לא הגדול ביותר) שהיה אי פעם בישראל. ראיתי אותו בהמון משחקים במגרש הפרדסים בתקופה שבה שחקו בין היתר שפיגלר ושפיגל והוא היה טוב מהם. לא היה ניתן להוציא ממנו כדור. הוא החל את קריירת הכדורגל שלו בתור קיצוני, דבר שהיה נדיר אז לשחקן שגובהו מעל 1.80 ולאחר מכן עשה הסבה לשחקן מרכז שדה ואת הקריירה שלו בנבחרת ישראל סיים כבלם (תקופת ג'ק מנסל). בגביע העולם במקסיקו בשנת 1970 הוא נבחר לשחקן המצטיין של הנבחרת עמוסת הכוכבים. הוא קיבל הצעה לשחק בקבוצת קליארי האיטלקית שהייתה בצמרת. כוכבה הגדול היה ג'יג'י ריבה. אבל הפועל כפר סבא לא שחררה אותו כי זה לא היה נהוג אז.

לגבי ישראל פוגל. בתחילת הקריירה שלו הוא היה גם שוער. בין היתר באחת מנבחרות הנוער של ישראל ששחקה אז באסיה. במשחק נגד הפועל תל אביב שהתקיים בבלומפילד היה חסר חלוץ והוא צוות לתפקיד. הפועל כפר סבא נצחה 4:0 ומאז הכל היסטוריה.
לפוגל לא היתה טכניקת משחק גבוהה, אבל היו לו שתי תכונות שעזרו לו לתפקד כחלוץ מרכזי עוצמתי: מהירות ועוצמת בעיטה. בעיטות העונשין שלו לא היו מתוחכמות אבל נבעטו בעוצמה רבה והוא כבש הרבה שערים ממצבים כאלה.

עוד שחקן של הפועל כפר סבא שכדאי להזכיר הוא השוער יאיר נוסובסקי ששיחק בתקופה של שוערים גדולים כחיים לוין ואיציק ויסוקר ולא נפל מהם כלל וכלל. הוא היה שוער שלישי בנבחרת לטורניר גביע העולם למכסיקו. גובהו היה מעל 1.90 והוא התמחה בעצירת פנדלים. בתקופה הזו לא היה כדורגל מקצועני ושחקנים עבדו למחייתם. הקבוצות סדרו להם מקומות עבודה. נוסובסקי היה נהג אגד הרבה שנים בקו תל אביב כפר סבא ויצא לי לנסוע אתו כמה וכמה פעמים.
בנו, עופר נוסובסקי, היה השוער של הפועל כפר סבא בעונת האליפות בגיל צעיר מאד. אבל קריירת המשחק שלו הייתה קצרה.

ארז טיקולסקר 5 באוגוסט 2016

לא סלחתי לשום על הגול העצמי נגד איראן. אני שייך לדור שצפה במשחק.

אמנון 5 באוגוסט 2016

הגול העצמי של שום היה במשחק גמר הכדורגל של משחקי אסיה בספטמבר 1974.הקהל במשחק היה פנאטי ועוין. היה מדובר אז על אלימות קשה נגד שחקני ישראל אם הם ינצחו את המשחק ושעלולה להיות אלימות קשה נגדם ואף נגד הקהילה היהודית באיראן, כך שהגול העצמי לא היה סוף העולם במציאות של התקופה הנ"ל.

ארז טיקולסקר 5 באוגוסט 2016

צחקתי. אני זוכר את המשחק הזה היטב.

אריק האדום 4 באוגוסט 2016

הכי גדול בארץ. משה סיני. למרות 7 השנים הרעות של 7 לב אדום על הקווים. למה? כי:
1. הבן אדם לקח אליפות עם בני יהודה. זה כמו לקחת אליפות עם נאפולי.
2. הבן אדם לקח אליפות לבית"ר ירושלים. רק על זה מגיע לו פרס ישראל.
הכי גדול בעולם/יקום/גלקסיה. אריק קאנטונה. למה? כי:
1. עלה רק 1 מיליון פאונד לפרגסון שקנה אותו בשיחה עם מנגר לידס שרצה לקנות את דניס אירווין.
2. בגלל הקפריזות.
3. בגלל הצווארון.
4. בגלל הגול ההוא ב-96 נגד סנדרלנד
5. בגלל החגיגה אחרי הגול ההוא. מפגן המלוכה…
6. בגלל השחפים שעוקבים אחרי סירות הדייג.
7. בגלל שהוא 7 לב אדום האמיתי והמיתי.
8. בגלל הבעיטה בחוליגן ההוא.
9. בגלל שהוא מעולם לא התנצל/התחרט על הבעיטה ההיא.
10. בגלל שהליגה האנגלית נראית כמו שהיא נראית בעיק בגללו והיא משפיעה ישירות על כל הכדורגל העולמי. ואת זה אף אחד אחר לא יכול לזקוף לזכותו.

Matipool 4 באוגוסט 2016

יש קייס לטיעומים בעד סיני ( באמת היה שחקן ליגה ענק ) אבל :
שום לקח אליפות עם כפר סבא + שני גביעים ( אחד ע״ח בית״ר ירושלים ) .

Matipool 4 באוגוסט 2016

טיעומים = טיעונים .

אריק האדום 4 באוגוסט 2016

הסיעו אותו על מרכבה או משהו כזה…ממש בן חור

Matipool 4 באוגוסט 2016

אכן על כרכרה במשחק הפרידה ממנו במגרש הישן .
זוכר שם את סיני , אוחנה ועוד רבים וטובים שבאו לתת כבוד .

ערן הדר 4 באוגוסט 2016

סעיף 6 נותן לו את התואר של ההתבטאות הגאונית ביותר בעולם הכדורגל.
הוא האוסקר ווילד של הכדורגל. מספר 1, בלי מתחרים

איציק 4 באוגוסט 2016

נראה אותו עושה את זה לפואד!!!

איציק 4 באוגוסט 2016

שני דברים:
1. אני מוחה בשם הפרות.
2. מבקש להוריד את הפובליציסט מהרשימה, רק הגיע וכבר רוצה להרוס את ההנעה עם עובדות.
3.

תומר 4 באוגוסט 2016

אז איך זה שבבכדורסל כל כך ברור מי הכי גדול אי פעם?
(גם בהוקי קרח)

איציק 4 באוגוסט 2016

אותו האחד?
לא התבלבלת עם ביסבול?

תומר 4 באוגוסט 2016

לא

אורן השני 4 באוגוסט 2016

לדעתי שם זה ברור כי יש ליגה אחת, הם שיחקו בשנות ה-80 וה-90, והפער לעומת המתחרים הוא עצום (עם כל הכבוד ללברון)
+ זה משחק 5 על 5 בו ההשפעה לשחקן יחיד גדולה יותר.

בכדורגל זה הרבה יותר בעייתי כי כל תקופה שונה, יש כל מיני ליגות, צ'מפיונס, יורו ומונדיאל, ההבדלים גדולים מדי מכל הבחינות בין התקופות של פלה, מראדונה, פושקאש ודי סטפנו (או סטלמך ושייע) לבין זו של מסי ורונאלדו (וזהבי). ובשביל להשוות קשה לקחת בחשבון את הכל ביחד כולל החוקים, המפעלים, חוזק ההגנות וכו'. במיוחד שזה היה מזמן ולא כל דבר היה משודר למיליארדים ברחבי העולם.

רומן 4 באוגוסט 2016

בהוקי אתה מתכוון לואלרי חרלאמוב, נכון?

אורן השני 5 באוגוסט 2016

די רומן, אתה חייב להפסיק. גם עם המרמור.

רומן 5 באוגוסט 2016

למה, התכוונתם למישהו אחר?
למיטב ידיעתי החובבנים הרוסים בלי הקסדות בכיכובו של חרלאמוב ניצחו את הקנדים המיליונרים של גרצקי.
ולא פעם אחת..

רונן 4 באוגוסט 2016

מסכים לגמרי, למעט ההסתייגות הבלתי נמנעת בנוגע להוא…

דיזידין 4 באוגוסט 2016

יבוטל פרס נובל.
למה עגנון כן וד״ר זוס לא?

יבוטל תואר כדורגלן העונה.
הבחירה היא רגשית, אינטואיטיבית, ולא פרי מחקר אובייקטיבי.

ולעניין: לדעתי יש ערך רב לנושא, למרות שכל מסקנה תהיה מופרכת/מהבטן/ללא אפשרות למדד אובייקטיבי.
והערך לא נובע מהמסקנות אלא מהדיון עצמו.

אורן השני 4 באוגוסט 2016

כדורגלן העונה זה משהו אחר, אתה יכול להשוות באותה עונה, עם מפעל/ים ותנאים דומים בין שני שחקנים.

וגם שם זה כמובן לא חד משמעי.

יאיר אלון 4 באוגוסט 2016

תמיד יש פעם ראשונה. והנה אנחנו מסכימים :-)

MOBY 4 באוגוסט 2016

צודק!
עכשיו לך לדורפן לפזר את וועדות המידרוג והשמד את כל הרשימות במגרות.
אחרי זה..
מראדונה, רובן והתלתלים, רודמן וטייסון.
כמובן שארי רוזנברג אין בכלל שאלה!

ירוק 4 באוגוסט 2016

רובן ולא אייל? לכלכת מובי!

אביאל 4 באוגוסט 2016

קבוצת ביקורת זה לא רק למחקרים שעושים מניפולציה ? דווקא שנראה לי אפשר לבנות איזה מדד סטטיסטי שיכלול בתוכו בצורה כלשהי את השינויים במשחק לאורך השנים ויפזר את השחקנים בהתאם, סוג של היוון, אבל גם במקרה כזה יהיו ויכוחים מרים בקשר לקטגוריות, כמו בכל תחום שעובר אקדמזציה.

איציק 4 באוגוסט 2016

אין פה שום צורך בקבוצת ביקורת. הבעיה היא שקשה עד בילתי אפשרי ליצור מדד אוביקטיבי (ואפילו כנראה סוביקטיבי המקובל על הרוב) שיחצה זמן, תפקיד, שינויי חוקה.
ג'ורדן הוא סינגולריות ולכן לא נכלל בדיון זה. כנראה גם ברבים מהקריטריונים הסבירים הוא יצא ראשון בכול מקרה.

אסף שטרן 4 באוגוסט 2016

1. לא קבוצת ביקורת – קבוצת בקרה.
2. אפשר להסכים או לא להסכים עם הטיעון בפוסט, אבל הראציונל תקף לגבי כל מה שאנחנו קוראים לו מדעי החברה ומדעי הרוח. כשמנסים להכליל ולקבוע חוקיות מסוימת בתופעות הקשורות להתנהגות/תפיסות/תרבות של בני אדם. אני אישית חושב שזה מאוד מעניין וחשוב, אבל אין ספק שזה מצריך הנחות יסוד שלעולם לא מתקיימות ב-100%

אמיתי 4 באוגוסט 2016

תזהר מamir a. שלא יישמע אותך מלכלך על פסיכולוגיה ככה..

אביאל 5 באוגוסט 2016

אסף – ובקבוצת בקרה יש צורך ? לא חושב.

בקשר להנחות יסוד וקונספטים במדעי החברה או הרוח (ברוח זה אפילו קצת יותר קיצוני, כי במדעי החברה יש יותר דגש לתפיסות של פופר לגבי מהו מדע) בדיוק בגלל זה נוצרות פרדיגמות שהן תמיד מתפתחות ומתחלפות אבל אפשר לייצר הסכמה רחבה בנוגע לפרמטרים מסוימים ולרוץ איתם.

ויכסלפיש 4 באוגוסט 2016

אני מבחין בין משאלי עיתונאים מכל העולם או שחקנים למשל כדורגלן השנה ופרסים אמיתיים, לבין מלכודות קליקים של מומחים מטעם עצמם או מטעם מי שמינה אותם. לסוג השני אפשר להתייחס בזלזול או ליהנות מהשמות והסיפורים בלי קשר לדירוג

איציק 4 באוגוסט 2016

ולראשונים, כנראה הרבה משה פרימואים בוחרים, וזה מזה רציני.

shohat 4 באוגוסט 2016

שתי מלים: סרגיי קנדאורוב.

וברצינות. הכל נחמד בתנאי שלא לוקחים את הדיון ובעיקר את עצמנו יותר מדי ברצינות. זה הספורט.

MOBY 4 באוגוסט 2016

ועל זה יש רק להשיב
רומן פץ!

ירוק 4 באוגוסט 2016

נחשון, תודה על שהזכרת לי אותו..
אני יכול לראות את המסירה-על כל-המגרש שלו לגלאם בשער החמישי מול מכבי ת"א ב- 5:0 מאה פעמים רצוף.
אבל סך הכל גם שלומי אזולאי לא רע. :\

רומן 4 באוגוסט 2016

הכל נתון לוויכוח כמובן חוץ מהאמת המוחלטת שאומרת שגדול הכדורגלנים הישראלים אי פעם הוא אייל ברקוביץ' והשחקן הטוב בהיסטוריה הוא רונאלדו לואיש נזאריו דה לימה.
כל השאר זה אמוציות.

Amir A 4 באוגוסט 2016

דוד פיזנטי. מי שמסוגל להפוך חומוס למאכל אירוטי חייב להיות הגדול מכולם.

יוני 5 באוגוסט 2016

אובארוב
נכון

יוני 5 באוגוסט 2016

נלחץ בטעות בטרם עת –
אובארוב
גרייב
אבי כהן
ברומר
פיזנטי
קנדאורוב
סיני
זהבי
ברקוביץ
אלון מזרחי
אלי אוחנה
– הכותב הינו יליד 80׳

יורם אהרוני 5 באוגוסט 2016

מסכים לגמרי למה שכתוב. גם ההשוואה לפרס נובל או פרסים בתחומי אמנות לא נכונה כי בספורט אפשר לדון כל הזמן על בחירות אמיתיות. בחירה אמיתית היא בחירה שעומדת על הפרק, לדוגמה: אילו שלושה רצי מרתון מתוך מאות שעברו את הקריטריון האולימפי צריכה קניה לשלוח למשחקים האולימפיים? מי צריך לעמוד בשער נבחרת ישראל במשחק הבא במוקדמות הגביע העולמי? אילו שחקנים היית רוצה לראות בקבוצה שאתה אוהד והם גם בתחום התקציב שלה? אם הדיון נערך במהלך משחק כדורסל למשל אפשר אפילו לשאול את מי הייתם רוצים לראות על המגרש ברגע זה. כל אלה הן בחירות אמיתיות העומדות על הפרק. ספורטאי השנה? כדורגלן העשור? המגן הימני בנבחרת כל הזמנים? כל אלה בחירות לא אמיתיות ואין ממש סיבה לדון בהן.

איאן ראש 5 באוגוסט 2016

חייבים להשוות!
אם לא השוואות, מתי נשמע על כל כוכבי העבר שלא יצא לנו לראות?

Comments closed