מרמורק, מחוץ לחומה, על גג קבינה של משאית

היא חוזרת. היא שלנו. היא מרגשת?

היא חוזרת. היא שלנו. אנחנו אמורים להתרגש. אנחנו לא. כלומר, חלקנו כן. אולי. אני פחות.

הייתי פעם ילד. לא להאמין. את השמות של ילדותי, מלמיליאן, טורק, קיש רומנו, דמתי, בר נור, שהרבני, מכנס, והסליחה עם מי שלא הוזכר, הגיתי ביראת קודש. גם את השמות שנמנו על קבוצתי, וגם את אלה שלא. גם את השחקנים ששנאתי, שנאתי עם רגש. הם ממש עצבנו אותי. היום, אפילו שנאה הם לא מצליחים לעורר.

כמה התרגשתי במשחק הראשון של חיי. אוקטובר 1972. אצטדיון, נכון יותר מגרש, נכון יותר מדשאה, חול ליד השערים, סביבה חומה מטה לפול, עם חורים בקיר שדרכם מוכרים כרטיסים, במרמורק. הפועל המקומית, כפי שכינו פעם קבוצות שאינן מתל-אביב, מארחת את מכבי, שהיא כן מתל-אביב אבל קוראים לה רק מכבי. כולם יודעים למי הכוונה.

*

אבא שלי, חבר הסתדרות, שכיר בתעשיה האווירית ובנוסף על כל אלה לא פראייר. קודם כל לא פראייר. הוא לוקח אותי, בן שבע וקצת, לראות כדורגל בליגה הלאומית. הוא בכלל אוהד הכח רמת-גן, עוד מימיה כהכח תל-אביב, אבל גלי גיל זה רחוק. אז אבא שלי, הוא גם לא פראייר, וגם יש לו שכן עם משאית. אנחנו מחנים, כלומר השכן מחנה, אותה מחוץ לחומה, עולים על הקבינה, ורואים משחק. מאחורי השער, אבל רואים. אני זוכר את לופא קדוש בתלבושת כחולה. אני זוכר 1:1. אני זוכר שברדיו, שאז קראו לו טרנזיסטור והיה צריך להחזיק אותו בזווית מאוד מסויימת כדי לשמוע טוב, כל הזמן עברו לחיפה. והשכן, זה עם המשאית, אמר שהולך שם משחק לא נורמלי. אחד, בני אלון, נתן רביעייה לבית"ר. נגמר 2:7. אני חושב שאני מסוגל לשחזר כל דקה מהשבת ההיא, וגם אם לא – הדמיון כבר ישלים את מה שחסר.

והשחקנים של היום, מי אלה בכלל? בנקאים, רואי-חשבון, סוכנים, נשמיט "עורכי-דין" מטעמים ברורים, דוגמנים. אנשים עם מקצועות לא מרגשים, שעוסקים גם בכדורגל במה שנראה כמו שעות הפנאי שלהם.

אני מנסה לברר עם ילדיי, 7.5 ו- 10.5, האם הם מתרגשים כפי שאני התרגשתי בגילם. התשובות אינן ברורות. עושה רושם שהם בכלל לא מבינים את השאלה, או שהם חושבים מי זה הנודניק שמפריע לנו לשחק במחשב, או שניהם. כנראה שניהם.

אני מסיק שהתשובה שלילית. אני יודע איך זה נראה כשהם מתרגשים ממשהו. במלים אחרות, אני יודע איך הם נראו כשיצא פיפ"א 16 וחזרתי מהחנות השכונתית עם האריזה. אוטוטו ייצא פיפ"א 17 והם יתרגשו שוב.

אני מנסה לברר למה הם פחות מתרגשים. הרי האצטדיונים יותר נוחים, השידורים רבים, זויות הצילום מרשימות, הסטטיסטיקות מאלפות, מנהלת הליגה, איזו 9000. התשובה: האצטדיונים יותר נוחים, השידורים רבים, זויות הצילום מרשימות, הסטטיסטיקות מאלפות, מנהלת הליגה, איזו 9000.

*

ילד שלא מקבל את כל השפע, וכן מקבל אנשים מחוייבים למקצוע, מתרגש. ילד שלפניו משחקים אנשים שלאחר מכן עולים על אוטובוס של אגד, כסא נהג, עושים את התנועה הזאת של להחזיר עודף בכסף קטן מהכלי המצחיק עם החורים העגולים, מתרגש. ילד שאבא שלו נותן לו להרגיש שכרטיס למשחק הוא דבר גדול שלא מקבלים כל שבוע, מתרגש. ארגז החול במרמורק, מרגש. אצטדיון המושבה? לא מרגש. נח, כן. מרגש, לא.

ויש גם את הדבר הזה של השידורים הישירים מהארץ ומהעולם. האסון הכי גדול של הכדורגל הישראלי. פעם, היינו רואים שלוש דקות מכל משחק ישראלי במבט ספורט. מישהו היה בוחר אותן בקפידה, את השלוש דקות. עד כדי כך בקפידה שהן נראו ממש כמו כדורגל. לך תדע מה היה בשמונים ושבע הדקות האחרות. חנוך קינן, אליך חנוך, אמר שהיה משחק מצוין בבלומפילד. אף אחד לא בדק. ופעם לא הייתה כזו כמות של שידורים ישירים מחו"ל. אז השווינו שלוש דקות מבלומפילד לחמישים דקות של ליגה אנגלית במשחק השבוע, והיחס היה נראה סביר. לא משהו, אבל סביר. שתי הליגות שוחקו בשחור – לבן, ובשחור – לבן גם מה שבכלל לא דומה, נראה דומה. כנראה שגם בזה אשמה מפא"י. והיום? היום הכל נחשף. והחשיפה? היא לא מרגשת. רק מבאסת.

אז היא חוזרת. ולמרות שאנחנו לא מתרגשים, נלך לכל משחק. מכורים.

 

תביאי חיבוק
גביע סינקפילד: ווסלי סו זוכה

62 Comments

פרלה 18 באוגוסט 2016

בחיפה עדיין מתרגשים ממכבי.
וגם הילדים שלי. יודעים מה חשוב באמת בחיים.
בריאות ואליפות.

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

+1
מתרגש. עדיין מתרגש. והנוסטלגיה הזו של המתקנים לא מגיעה אלי. גג ומקום לרגליים והעדר עשן ושרותים נורלמיים רק מחדדים את ההתרגשות. בבוא היום גם לאבנים האלה תהיה מסורת לספר בה. וגם הן כבר מרגישות לי בית שני.

ז'וטא 18 באוגוסט 2016

+2

לשניכם על נובחים בירוק.
כיף גדול.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

בשבילך, משחק שבו הייתי:

http://mhaifafc.com/gameZone.asp?gameID=2934

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

יש מור"קים משפחתיים על משחקי החוץ ברחובות בליגה השניה.

Ljos 18 באוגוסט 2016

אתה משתמש הרבה בביטויים וקיצורים שאני לא מכיר או מסוגל להבין מהקשר. בדרך כלל אני מתבייש לשאול. הפעם אנסה הפוך. מור״ק?

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

מורשת קרב.

Ljos 18 באוגוסט 2016

תודה.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

הגבתי בטעות במקום אחר: משום מה זכרתי שקהת, המקורי, שיחק. עכשיו ראיתי שלא.

צור שפי 18 באוגוסט 2016

פוסט מדוייק ומעלה אצלי מיד תבניות לשוניות כמו "שפע השמור לאדם לרעתו" או סתם הרהורים שאולי בסופו של יום הקידמה היא קצת אוברייטד.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

משפט יפה. מודה שלא הכרתי, מה שלא יפריע לי לנכס אותו (-:

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

משום מה זכרתי שקהת, המקורי, שיחק. עכשיו ראיתי שלא.

ששון 19 באוגוסט 2016

קהלת ה יב
"יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ"

ארז טיקולסקר 19 באוגוסט 2016

תודה. למדתי.

ניינר / ווריור 18 באוגוסט 2016

רק שהייתי בסופרבול התרגשתי כמו שהייתי מתרגש בכניסה לימקא. זוכר את השירים ושערים המקולל ההוא שאני מקשיב וביתר חוטפת וחוטפת…

משה 18 באוגוסט 2016

מקנא בך על ההתרגשות, אני אפאטי לחלוטין. התייאשתי מחוסר הפרופורציה בין הרמה ואיכות המשחק ובין ההתעסקות המוגזמת, אווירת האלימות ביציעים והכסף שרץ שם. את הילד שלי לקחתי פעמיים למשחק, את מה שהוא למד שם אני מתאמץ למחוק.
התרגשתי מאוד במשחק של ליברפול ביום ראשון, ממתין לבארנלי בשבת.

משה 18 באוגוסט 2016

ואני גדלתי על הגג של מכבי אש מול המגרש באשדוד (ושל ויצ"ו, איפה שהיה מקום ).

פרלה 18 באוגוסט 2016

כשהייתי ילד היתה הרבה יותר אלימות בכדורגל והרבה פחות בבית הספר. או בכביש.
נראה לי שהמאזן הזה התהפך.
פעם כשהיו נוהמים וכיוצ״ב כולם היו מצטרפים וצוחקים.
היום יש הרבה שמתנגדים ומביעים זאת ללא מורא.
לה פמיליה זה עניין אחר ומבטא חלק מהכוחות השליליים שעולים כאן בעשור האחרון. וזה ממש לא עניין של כדורגל

אלעד כ 18 באוגוסט 2016

שנים לא הלכתי למשחק כדורגל. מאז הייתי ילד.
עכשיו הקטן כבר בן 6 ומתעניין. החליט לבושתי שהוא אוהד מכבי חיפה. מחזור ראשון של העונה הקבוצה שלי (הפועל ת"א) באה לסמי עופר. החלטתי שהולכים. אולי הפועל תיתן קונצרט והוא ישנה את דעתו.
אבל אז:
שעת המשחק: 20:50 ביום ב' (למרות שעכשיו עוד חופש).
מחירי כרטיסים: 100+55 ליציע הכי מחורבן. לשידרוג חבילת הצפייה 120+120.
כמובן שבתוך האיצטדיון אשלם מחיר מופקע אחרי עמידה בתורים בלתי נסבלים בשביל מים בכוס ונקניקיה בלחמניה. אסור להביא אוכל מהבית.
לכל זה אוסיף את הידוע מראש – הולך להיות 0-0 במשחק כואב לצפייה.

ההחלטה: נשארים בבית. חוסכים לסופ"ש כדורגל איפשהו באירופה.

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

ודאי שמותר להביא אוכל מהבית. בדיוק בשביל זה קיים חוק הפופקורן. כל דבר שאסור למכירה בתוך האצטדיון (דוגמת גרעינים שחורים) מותר לך להביא מהבית. מבחינת מים (הואיל ומשקאות מותר להכניס רק במכלי קרטון עד גודל מסוים), כשאני מביא את בני, אני מביא כוס פלסטיק וממלא לו מהקולר.

אלעד כ 18 באוגוסט 2016

אוקיי, תודה. עדיין שעה קצת מאוחרת בשבילו. מאחל לכם פתיחת עונה זהה לקודמת…

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

כל דבר שלא אסור וגו'. גרעינים שחורים אסור להביא ואסור למכור.

צור שפי 18 באוגוסט 2016

הלוואי שיהיה 0-0 כואב לצפייה. כאוהד הפועל זה מקסימום הציפיות שאני מאפשר לעצמי כרגע.

Ollie Williams 19 באוגוסט 2016

אפשר להביא סנדביצ'ים או בורקסים, למשל. ולשתיה טרופיות (רק את זה מותר…), או לנסות להסליק בקבוק ריק בתיק ולמלא בקולרים שיש באצטדיונים החדשים.

עודד 19 באוגוסט 2016

צודק לגבי השעה. אבל אין ממש יציעים "מחורבנים" באבי רן. איצטדיון חדש. רואים טוב מאד מכל מקום.

ז'וטא 18 באוגוסט 2016

ממש התחברתי ל"אבא לא פראייר". לא אשכח איך היינו יושבים בצד הכביש שמחבר בין סטלה מאריס לקריית אליעזר אבי אחי ואני כל אחד מצוייד במשקפת וצופים במכבי חיפה של תחילת שנות השמונים.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

גם כדורגל ראינו ככה, וגם סרטים. ברחובות גם הכניסו ילדים חינם במחצית.

אדם בן דוד 21 באוגוסט 2016

ראיתי עונה שלמה של הפועל יהוד.
רק החל מדקה שבעים בערך.

עדי אבני 18 באוגוסט 2016

ואני חושב שהיה שם עוד משהו: יראת כבוד למבוגרים, אני לא בטוח אם לטובה או לרעה. אבא, זה שמגיע הביתה קצת לפני שאני הולך לישון ועוזב בבוקר לפני שאני יוצא לבית הספר, זה שאימא מזהירה שהיא תגיד לו דברים רעים שעשיתי ו"אוי ואבוי מה הוא יעשה" (בתכלס? לא עשה כלום)- הוא פתאום מתלהב כמו ילד. צועק, מתאכזב, שמח. ואם משהו גורם לאבא להתנהג ככה, זה בטח משהו חשוב

יואב 19 באוגוסט 2016

לגמרי עדי.
ועוד אבא שמנהל קבוצת ילדים במכבי.
לעולם לא אשכח את הסטירה שנתן לי, על הדשא באיצטדיון רמת גן, במחצית של גמר גביע דרבי שאני מתריס בשוער שלנו איך הוא קיבל גול בנגיחה(משבתאי לוי). זה היה פור מאצ' לגמר הזניח ההוא מ76….(:

Eyal 18 באוגוסט 2016

אחלה טור

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

תודה (-:

שלו 18 באוגוסט 2016

דבר אחד שלא יחזור הצגה כפולה בבלומפילד.
פעם ראשונה בשער 11:
משחק ראשון שלי (אם הזיכרון לא בוגד בי)
שמשון ת"א – מכבי יפו
משחק שני (ומרכזי)
מכבי ת"א – הפועל יהוד.
שרדתי את זה, שרדתי את כל שנות השמונים.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

"זכיתי" להיות בהצגה משולשת. יצאתי לשבת מהצבא. בלומפילד. גשם שוטף. אולי גול וחצי בכל המשחקים.

ערן לוי 19 באוגוסט 2016

גם אני! הצגה משולשת! מה זכור לי מאותו היום? מיקי בן שטרית אחד וישבן שכבר בתחילת השלישי לא היה מסוגל יותר לחוש מתחתיו את הבטון.
אבל אין גרוע מהצגה כפולה שמסתיימת ב-0:0. זכיתי (??)

ארז טיקולסקר 19 באוגוסט 2016

אני זוכר אחת כזו. יש מצב שזכינו ביחד.

שלו 19 באוגוסט 2016

יצא לי גם להיות בהצגה משולשת (לדעתי בית"ר ת"א הצטרפה למארחות) אבל לא במשחק הראשון… ולא באוסף קבוצות כל כך משעממות עם הגנה כמו של יהוד ומכבי יפו (מוצי ליאון בשלהי הקריירה)

גיא זהר 18 באוגוסט 2016

אחרי ההרחבה של בלומפילד יש מצב להצגות כפולות של הפועל ובני יהודה. הלוואי.

שלו 19 באוגוסט 2016

רק בשביל הסדר הטוב,
שני המשחקים נגמרו 0:0 גם אם טעיתי בקבוצות.
את זה לא שכחתי.

טל 12 18 באוגוסט 2016

אחח ההתרגשות הזו כילד רק מלראות לראות את הדשא לראשונה בכניסה למגרש ואחר כך השחקנים המוכרים (בעיקר מתמונות בעיתונים ותקצירים -מבט ספורט בשבת בערב בטלויזיה) שפתאום כל כל קרובים אליך,רצים בקלילות מצד לצד ובזמן שאתה מזהה את הגיבורים שלך ומתרגש אתה גם מת שהשופט ישרוק כבר לפתיחת המשחק.

כן,בתקצירים שראינו במבט ספורט המשחקים,בעיקר המרכזי, נראו אטרקטיבים לרוב ובכל מקרה חכיתי להם וכאשר היה שידור ישיר של גמר גביע המדינה בכדורגל או גמר הגביע האנגלי,זה היה אירוע נדיר ויום חג עבורי.השער הראשון שאני זוכר את עצמי ממש מתלהב ממנו היה שער של גידי דמתי בשידור חי (או אולי תקציר,אני לא בטוח) של משחק בין נבחרת כוכבים של ישראל נגד ליברפול(3-3) ב 1979.דמתי כבש בנגיחת צלילה/ריחוף כזו (diving header) ואני קפצתי בהתלהבות ללא הרף.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

ב"קדחת הדשא" יש תאור מקסים, של אוהד ארסנל אבל עדיין מקסים, של הרגע שבו ילד עולה במדרגות והדשא נגלה לעיניו לראשונה.

ד"ר רזי הופמן 18 באוגוסט 2016

אח בריכת גלי גיל. זכרונות ילדות עליזים. כמה השתינו בבריכה הזו. והמקפצות. מישהו זוכר? כשעוד היה לי אומץ לעשות סלטות:)

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

בעונה שעליה כתבתי הכח לקחה אליפות בגלי גיל.

צור שפי 18 באוגוסט 2016

נכון מאוד. עונת 72-73. זה מה שאני זוכר בלי ללכת לגוגל: דני מנו בשער, בהגנה היו אפרים פיטל, דני הפטל (שהיה נהג אוטובוס דן בקו 67), רוני שורוק וגם אחיו שיחק, את שמו אני לא זוכר. בהגנה היה גם שלמה צ׳פניק. נדמה לי שאהרל׳ה קפיטולניק, גדי צלניקר ולופא קדוש כבר לא היו בקבוצה בשלב ההוא. בקישור אני זוכר את משה יחיאל ואשר מסינג. בחלק היותר קדמי היו יודל׳ה שהרבני, צ׳יקו פרקש ומאיר מזלטרים, בשלב כלשהו, לא זוכר אם כבר בעונה ההיא היה גם שלמה ג׳רבי. הקבוצה הזו היתה רחוקה משחק אחד מדאבל והפסידה בגמר הגביע 0-2 להפועל ירושלים, שני גולים של סינגל. את ״איצטדיון״ גלי גיל הרסו ב-74 או 75 והקימו את בורסת היהלומים ובניין דימול. זה ככה מהראש.

Matipool 18 באוגוסט 2016

תיקון קל – הבניין הראשון של בורסת היהלומים ( שמשון ) נבנה בסביבות 65' . במקום גלי גיל בנו את הבניין השני ( מכבי ) ואת בניין דימול לקראת סוף הסבטיז .

אמנון 18 באוגוסט 2016

ראשית, לא הבנתי לפי הקישור שנתת אם אתה אוהד מרמורק או שעריים. הרי ביחד זה מנוגד לחוקי הטבע.

בכפר סבא שאותה אני אוהד היה מגרש שכינויו "מגרש הפרדסים". היה ניתן לצפות במשחקים במגוון אפשרויות.

מצד דרום המגרש הייתה חומה ומעבר לה בתים חד קומתיים צמודים. הדיירים התקינו סולמות ורמפות וכך היה ניתן לצפות מחצרות הבתים הנ"ל.

מצד מזרח הייתה חומה גבוהה ומעבר לה מגרש/שדה. הצפייה מכיוון זה התבצעה מעל מלגזות שהורכבו עליהן ארגזים והורמו מעבר לגובה החומה וגם מעל גבי קבינות של משאיות. כמו כן, היו בצד הזה גם חורים בחומה שניתן היה לצפות דרכם במשחק, ממש בצמוד לשער הכדורגל.

מצד מערב, מעבר לכביש, היה פרדס. אוהדים היו מטפסים על עצי התפוז ומשם צופים במשחק. עד כמה שזכור לי התופעה הזו התרחשה בעיקר כאשר אוהדי בית"ר ירושלים הגיעו לצפות במשחק.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

שעריים. גם שיחקתי בילדים. אבל היות שגדלתי בקצה השני של העיר, אני לא מתעב את מרמורק. אפילו מאוד מחבב אותם.

נתי יחיא 18 באוגוסט 2016

טור מרגש, מזכיר ימים של פעם עם ניחוחות אחרים. אף על פי ולמרות הכל, חברים, אני מזמין אתכם לבקר השנה באיצטוני שלנו במרמורק. תראו משפחות, ילדים נשים. לא תשמעו שום קללה, מקסימום שירי לעג ליריבה השנואה שממול שגם הם הומוריסטים למדיי. מה שבטוח שתזכו לחוויה תרבותית מכוננת שתשנה את דעתכם על אוהדי הליגות הנמוכות. לפחות אצלנו. מי שלא יהנה אני מבטיח להחזיר את כספו :)

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

מגיע העונה.

אורית מרגלית 18 באוגוסט 2016

איזה רשומה מקסימה
אני דווקא רואה התרגשות גם היום
אולי בגלל שזו התרגשות ראשונית התרגשות מובילה
משחק הכדורגל הראשון שראיתי בחיים היה משחק של מרמורק במרמורק
אבא שלי גיבור וחזק לקח אותי הקטנה בת ה3 הבת שקיבל במקום הבן שרצה …. והיה נפלא והיה מרגש – עובדה שזוכרת
לימים התחתנתי עם אוהד בית"ר = אויי ואבוי = אחרי גירושים כדורגל מוקצה מחמת המיאוס
ואין כדורגל בבית ואין כדורגל בעולם
ואז נולדה לי ילדה מיוחדת במינה
שכל מה שביקשה (מישאלה אמיתית)
"אמא … קחי אותי למשחק כדורגל… של קבוצה אמיתית" והזמן עבר והלב התרכך ולקחתי אותה למשחק של הקבוצה היחידה בעולם שריגשה אותי בחיים… לקחתי אותה לאיצטוני למשחק אמיתי של קבוצה אמיתית והילדה התרגשה התרגשות אמיתית וליבי נמס.

cookie-monster 18 באוגוסט 2016

איזה יופי :)

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

כל כך יפה (-:

רותם 18 באוגוסט 2016

מקסים!
זוכר הרבה שבתות כאלו.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

תודה (-:

ששון 18 באוגוסט 2016

טור עצום ומרגש, פגעת בול בפוני.

ארז טיקולסקר 18 באוגוסט 2016

תודה רבה.

גילעד 19 באוגוסט 2016

מעולה! מדוייק להפליא!!
תודה שהסברת לי למה אני עדיין מתרגש כל שבת

ארז טיקולסקר 19 באוגוסט 2016

למד אותי. מה צריך לעשות? מתגעגע להרגשה.

ערן (המקורי) 19 באוגוסט 2016

נהדר.
אכן, נהיינו יותר מפונקים, פחות עמידים.
ועדיין – אוהדים.
קשה לי לצפות איך עונת נדודים ראשונה – ה״בית״ בנתניה; משחק ביתי ראשון נארח בטדי; דרבי שנארח בחיפה – תשפיע על המוטיבציה ויכולת שלי לממש עם ילדי (בית ספר יסודי) את המנויים שלנו למכבי השנה.

יואב 19 באוגוסט 2016

פוסט אדיר.
העונה הראשונה שאני זוכר מעולה היא 77.
חיפה בקריית א

יואב 19 באוגוסט 2016

אליעזר מובילה על מכבי שלי 2-0 אחרי עשר דקות במחזור הפתיחה. ישבתי במטבח מתוח בשיגעון. בני טבק בשלישיה וזה נגמר 4-2. חיכיתי לתוכנית הסיכום שהיתה מתחילה אחרי שירים ושערים.
לצערי, את כל מה שפיספסתי באותה עונה ( הייתי במשחקים הביתיים) לא השלמתי עד היום כי מכבי שיחקה עם גולדסטאר.

ארז טיקולסקר 19 באוגוסט 2016

נכון! ואז אסרו לשדר אותה במבט ספורט.

Comments closed