מרמורק, מחוץ לחומה, על גג קבינה של משאית

היא חוזרת. היא שלנו. היא מרגשת?

היא חוזרת. היא שלנו. אנחנו אמורים להתרגש. אנחנו לא. כלומר, חלקנו כן. אולי. אני פחות.

הייתי פעם ילד. לא להאמין. את השמות של ילדותי, מלמיליאן, טורק, קיש רומנו, דמתי, בר נור, שהרבני, מכנס, והסליחה עם מי שלא הוזכר, הגיתי ביראת קודש. גם את השמות שנמנו על קבוצתי, וגם את אלה שלא. גם את השחקנים ששנאתי, שנאתי עם רגש. הם ממש עצבנו אותי. היום, אפילו שנאה הם לא מצליחים לעורר.

כמה התרגשתי במשחק הראשון של חיי. אוקטובר 1972. אצטדיון, נכון יותר מגרש, נכון יותר מדשאה, חול ליד השערים, סביבה חומה מטה לפול, עם חורים בקיר שדרכם מוכרים כרטיסים, במרמורק. הפועל המקומית, כפי שכינו פעם קבוצות שאינן מתל-אביב, מארחת את מכבי, שהיא כן מתל-אביב אבל קוראים לה רק מכבי. כולם יודעים למי הכוונה.

*

אבא שלי, חבר הסתדרות, שכיר בתעשיה האווירית ובנוסף על כל אלה לא פראייר. קודם כל לא פראייר. הוא לוקח אותי, בן שבע וקצת, לראות כדורגל בליגה הלאומית. הוא בכלל אוהד הכח רמת-גן, עוד מימיה כהכח תל-אביב, אבל גלי גיל זה רחוק. אז אבא שלי, הוא גם לא פראייר, וגם יש לו שכן עם משאית. אנחנו מחנים, כלומר השכן מחנה, אותה מחוץ לחומה, עולים על הקבינה, ורואים משחק. מאחורי השער, אבל רואים. אני זוכר את לופא קדוש בתלבושת כחולה. אני זוכר 1:1. אני זוכר שברדיו, שאז קראו לו טרנזיסטור והיה צריך להחזיק אותו בזווית מאוד מסויימת כדי לשמוע טוב, כל הזמן עברו לחיפה. והשכן, זה עם המשאית, אמר שהולך שם משחק לא נורמלי. אחד, בני אלון, נתן רביעייה לבית"ר. נגמר 2:7. אני חושב שאני מסוגל לשחזר כל דקה מהשבת ההיא, וגם אם לא – הדמיון כבר ישלים את מה שחסר.

והשחקנים של היום, מי אלה בכלל? בנקאים, רואי-חשבון, סוכנים, נשמיט "עורכי-דין" מטעמים ברורים, דוגמנים. אנשים עם מקצועות לא מרגשים, שעוסקים גם בכדורגל במה שנראה כמו שעות הפנאי שלהם.

אני מנסה לברר עם ילדיי, 7.5 ו- 10.5, האם הם מתרגשים כפי שאני התרגשתי בגילם. התשובות אינן ברורות. עושה רושם שהם בכלל לא מבינים את השאלה, או שהם חושבים מי זה הנודניק שמפריע לנו לשחק במחשב, או שניהם. כנראה שניהם.

אני מסיק שהתשובה שלילית. אני יודע איך זה נראה כשהם מתרגשים ממשהו. במלים אחרות, אני יודע איך הם נראו כשיצא פיפ"א 16 וחזרתי מהחנות השכונתית עם האריזה. אוטוטו ייצא פיפ"א 17 והם יתרגשו שוב.

אני מנסה לברר למה הם פחות מתרגשים. הרי האצטדיונים יותר נוחים, השידורים רבים, זויות הצילום מרשימות, הסטטיסטיקות מאלפות, מנהלת הליגה, איזו 9000. התשובה: האצטדיונים יותר נוחים, השידורים רבים, זויות הצילום מרשימות, הסטטיסטיקות מאלפות, מנהלת הליגה, איזו 9000.

*

ילד שלא מקבל את כל השפע, וכן מקבל אנשים מחוייבים למקצוע, מתרגש. ילד שלפניו משחקים אנשים שלאחר מכן עולים על אוטובוס של אגד, כסא נהג, עושים את התנועה הזאת של להחזיר עודף בכסף קטן מהכלי המצחיק עם החורים העגולים, מתרגש. ילד שאבא שלו נותן לו להרגיש שכרטיס למשחק הוא דבר גדול שלא מקבלים כל שבוע, מתרגש. ארגז החול במרמורק, מרגש. אצטדיון המושבה? לא מרגש. נח, כן. מרגש, לא.

ויש גם את הדבר הזה של השידורים הישירים מהארץ ומהעולם. האסון הכי גדול של הכדורגל הישראלי. פעם, היינו רואים שלוש דקות מכל משחק ישראלי במבט ספורט. מישהו היה בוחר אותן בקפידה, את השלוש דקות. עד כדי כך בקפידה שהן נראו ממש כמו כדורגל. לך תדע מה היה בשמונים ושבע הדקות האחרות. חנוך קינן, אליך חנוך, אמר שהיה משחק מצוין בבלומפילד. אף אחד לא בדק. ופעם לא הייתה כזו כמות של שידורים ישירים מחו"ל. אז השווינו שלוש דקות מבלומפילד לחמישים דקות של ליגה אנגלית במשחק השבוע, והיחס היה נראה סביר. לא משהו, אבל סביר. שתי הליגות שוחקו בשחור – לבן, ובשחור – לבן גם מה שבכלל לא דומה, נראה דומה. כנראה שגם בזה אשמה מפא"י. והיום? היום הכל נחשף. והחשיפה? היא לא מרגשת. רק מבאסת.

אז היא חוזרת. ולמרות שאנחנו לא מתרגשים, נלך לכל משחק. מכורים.

 

פוסטר אחורי ב"פנדל"
גאון, לא נדיב בכלל, אכזר כשצריך

תגובות

  • פרלה

    בחיפה עדיין מתרגשים ממכבי.
    וגם הילדים שלי. יודעים מה חשוב באמת בחיים.
    בריאות ואליפות.

    • מתן גילור

      +1
      מתרגש. עדיין מתרגש. והנוסטלגיה הזו של המתקנים לא מגיעה אלי. גג ומקום לרגליים והעדר עשן ושרותים נורלמיים רק מחדדים את ההתרגשות. בבוא היום גם לאבנים האלה תהיה מסורת לספר בה. וגם הן כבר מרגישות לי בית שני.

      • ז'וטא

        +2

        לשניכם על נובחים בירוק.
        כיף גדול.

      • ארז טיקולסקר

        בשבילך, משחק שבו הייתי:

        http://mhaifafc.com/gameZone.asp?gameID=2934

        • מתן גילור

          יש מור"קים משפחתיים על משחקי החוץ ברחובות בליגה השניה.

          • Ljos

            אתה משתמש הרבה בביטויים וקיצורים שאני לא מכיר או מסוגל להבין מהקשר. בדרך כלל אני מתבייש לשאול. הפעם אנסה הפוך. מור״ק?

            • מתן גילור

              מורשת קרב.

            • Ljos

              תודה.

          • ארז טיקולסקר

            הגבתי בטעות במקום אחר: משום מה זכרתי שקהת, המקורי, שיחק. עכשיו ראיתי שלא.

  • צור שפי

    פוסט מדוייק ומעלה אצלי מיד תבניות לשוניות כמו "שפע השמור לאדם לרעתו" או סתם הרהורים שאולי בסופו של יום הקידמה היא קצת אוברייטד.

    • ארז טיקולסקר

      משפט יפה. מודה שלא הכרתי, מה שלא יפריע לי לנכס אותו (-:

      • ארז טיקולסקר

        משום מה זכרתי שקהת, המקורי, שיחק. עכשיו ראיתי שלא.

      • ששון

        קהלת ה יב
        "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ"

        • ארז טיקולסקר

          תודה. למדתי.

  • ניינר / ווריור

    רק שהייתי בסופרבול התרגשתי כמו שהייתי מתרגש בכניסה לימקא. זוכר את השירים ושערים המקולל ההוא שאני מקשיב וביתר חוטפת וחוטפת...

  • משה

    מקנא בך על ההתרגשות, אני אפאטי לחלוטין. התייאשתי מחוסר הפרופורציה בין הרמה ואיכות המשחק ובין ההתעסקות המוגזמת, אווירת האלימות ביציעים והכסף שרץ שם. את הילד שלי לקחתי פעמיים למשחק, את מה שהוא למד שם אני מתאמץ למחוק.
    התרגשתי מאוד במשחק של ליברפול ביום ראשון, ממתין לבארנלי בשבת.

    • משה

      ואני גדלתי על הגג של מכבי אש מול המגרש באשדוד (ושל ויצ"ו, איפה שהיה מקום ).

    • פרלה

      כשהייתי ילד היתה הרבה יותר אלימות בכדורגל והרבה פחות בבית הספר. או בכביש.
      נראה לי שהמאזן הזה התהפך.
      פעם כשהיו נוהמים וכיוצ״ב כולם היו מצטרפים וצוחקים.
      היום יש הרבה שמתנגדים ומביעים זאת ללא מורא.
      לה פמיליה זה עניין אחר ומבטא חלק מהכוחות השליליים שעולים כאן בעשור האחרון. וזה ממש לא עניין של כדורגל

  • אלעד כ

    שנים לא הלכתי למשחק כדורגל. מאז הייתי ילד.
    עכשיו הקטן כבר בן 6 ומתעניין. החליט לבושתי שהוא אוהד מכבי חיפה. מחזור ראשון של העונה הקבוצה שלי (הפועל ת"א) באה לסמי עופר. החלטתי שהולכים. אולי הפועל תיתן קונצרט והוא ישנה את דעתו.
    אבל אז:
    שעת המשחק: 20:50 ביום ב' (למרות שעכשיו עוד חופש).
    מחירי כרטיסים: 100+55 ליציע הכי מחורבן. לשידרוג חבילת הצפייה 120+120.
    כמובן שבתוך האיצטדיון אשלם מחיר מופקע אחרי עמידה בתורים בלתי נסבלים בשביל מים בכוס ונקניקיה בלחמניה. אסור להביא אוכל מהבית.
    לכל זה אוסיף את הידוע מראש - הולך להיות 0-0 במשחק כואב לצפייה.

    ההחלטה: נשארים בבית. חוסכים לסופ"ש כדורגל איפשהו באירופה.

    • מתן גילור

      ודאי שמותר להביא אוכל מהבית. בדיוק בשביל זה קיים חוק הפופקורן. כל דבר שאסור למכירה בתוך האצטדיון (דוגמת גרעינים שחורים) מותר לך להביא מהבית. מבחינת מים (הואיל ומשקאות מותר להכניס רק במכלי קרטון עד גודל מסוים), כשאני מביא את בני, אני מביא כוס פלסטיק וממלא לו מהקולר.

      • אלעד כ

        אוקיי, תודה. עדיין שעה קצת מאוחרת בשבילו. מאחל לכם פתיחת עונה זהה לקודמת...

      • מתן גילור

        כל דבר שלא אסור וגו'. גרעינים שחורים אסור להביא ואסור למכור.

    • צור שפי

      הלוואי שיהיה 0-0 כואב לצפייה. כאוהד הפועל זה מקסימום הציפיות שאני מאפשר לעצמי כרגע.

    • Ollie Williams

      אפשר להביא סנדביצ'ים או בורקסים, למשל. ולשתיה טרופיות (רק את זה מותר...), או לנסות להסליק בקבוק ריק בתיק ולמלא בקולרים שיש באצטדיונים החדשים.

    • עודד

      צודק לגבי השעה. אבל אין ממש יציעים "מחורבנים" באבי רן. איצטדיון חדש. רואים טוב מאד מכל מקום.

  • ז'וטא

    ממש התחברתי ל"אבא לא פראייר". לא אשכח איך היינו יושבים בצד הכביש שמחבר בין סטלה מאריס לקריית אליעזר אבי אחי ואני כל אחד מצוייד במשקפת וצופים במכבי חיפה של תחילת שנות השמונים.

    • ארז טיקולסקר

      גם כדורגל ראינו ככה, וגם סרטים. ברחובות גם הכניסו ילדים חינם במחצית.

      • אדם בן דוד

        ראיתי עונה שלמה של הפועל יהוד.
        רק החל מדקה שבעים בערך.

  • עדי אבני

    ואני חושב שהיה שם עוד משהו: יראת כבוד למבוגרים, אני לא בטוח אם לטובה או לרעה. אבא, זה שמגיע הביתה קצת לפני שאני הולך לישון ועוזב בבוקר לפני שאני יוצא לבית הספר, זה שאימא מזהירה שהיא תגיד לו דברים רעים שעשיתי ו"אוי ואבוי מה הוא יעשה" (בתכלס? לא עשה כלום)- הוא פתאום מתלהב כמו ילד. צועק, מתאכזב, שמח. ואם משהו גורם לאבא להתנהג ככה, זה בטח משהו חשוב

    • יואב

      לגמרי עדי.
      ועוד אבא שמנהל קבוצת ילדים במכבי.
      לעולם לא אשכח את הסטירה שנתן לי, על הדשא באיצטדיון רמת גן, במחצית של גמר גביע דרבי שאני מתריס בשוער שלנו איך הוא קיבל גול בנגיחה(משבתאי לוי). זה היה פור מאצ' לגמר הזניח ההוא מ76....(:

  • Eyal

    אחלה טור

    • ארז טיקולסקר

      תודה (-:

  • שלו

    דבר אחד שלא יחזור הצגה כפולה בבלומפילד.
    פעם ראשונה בשער 11:
    משחק ראשון שלי (אם הזיכרון לא בוגד בי)
    שמשון ת"א - מכבי יפו
    משחק שני (ומרכזי)
    מכבי ת"א - הפועל יהוד.
    שרדתי את זה, שרדתי את כל שנות השמונים.

    • ארז טיקולסקר

      "זכיתי" להיות בהצגה משולשת. יצאתי לשבת מהצבא. בלומפילד. גשם שוטף. אולי גול וחצי בכל המשחקים.

      • ערן לוי

        גם אני! הצגה משולשת! מה זכור לי מאותו היום? מיקי בן שטרית אחד וישבן שכבר בתחילת השלישי לא היה מסוגל יותר לחוש מתחתיו את הבטון.
        אבל אין גרוע מהצגה כפולה שמסתיימת ב-0:0. זכיתי (??)

        • ארז טיקולסקר

          אני זוכר אחת כזו. יש מצב שזכינו ביחד.

      • שלו

        יצא לי גם להיות בהצגה משולשת (לדעתי בית"ר ת"א הצטרפה למארחות) אבל לא במשחק הראשון... ולא באוסף קבוצות כל כך משעממות עם הגנה כמו של יהוד ומכבי יפו (מוצי ליאון בשלהי הקריירה)

    • גיא זהר

      אחרי ההרחבה של בלומפילד יש מצב להצגות כפולות של הפועל ובני יהודה. הלוואי.

    • שלו

      רק בשביל הסדר הטוב,
      שני המשחקים נגמרו 0:0 גם אם טעיתי בקבוצות.
      את זה לא שכחתי.

  • טל 12

    אחח ההתרגשות הזו כילד רק מלראות לראות את הדשא לראשונה בכניסה למגרש ואחר כך השחקנים המוכרים (בעיקר מתמונות בעיתונים ותקצירים -מבט ספורט בשבת בערב בטלויזיה) שפתאום כל כל קרובים אליך,רצים בקלילות מצד לצד ובזמן שאתה מזהה את הגיבורים שלך ומתרגש אתה גם מת שהשופט ישרוק כבר לפתיחת המשחק.

    כן,בתקצירים שראינו במבט ספורט המשחקים,בעיקר המרכזי, נראו אטרקטיבים לרוב ובכל מקרה חכיתי להם וכאשר היה שידור ישיר של גמר גביע המדינה בכדורגל או גמר הגביע האנגלי,זה היה אירוע נדיר ויום חג עבורי.השער הראשון שאני זוכר את עצמי ממש מתלהב ממנו היה שער של גידי דמתי בשידור חי (או אולי תקציר,אני לא בטוח) של משחק בין נבחרת כוכבים של ישראל נגד ליברפול(3-3) ב 1979.דמתי כבש בנגיחת צלילה/ריחוף כזו (diving header) ואני קפצתי בהתלהבות ללא הרף.

    • ארז טיקולסקר

      ב"קדחת הדשא" יש תאור מקסים, של אוהד ארסנל אבל עדיין מקסים, של הרגע שבו ילד עולה במדרגות והדשא נגלה לעיניו לראשונה.

  • ד"ר רזי הופמן

    אח בריכת גלי גיל. זכרונות ילדות עליזים. כמה השתינו בבריכה הזו. והמקפצות. מישהו זוכר? כשעוד היה לי אומץ לעשות סלטות:)

    • ארז טיקולסקר

      בעונה שעליה כתבתי הכח לקחה אליפות בגלי גיל.

      • צור שפי

        נכון מאוד. עונת 72-73. זה מה שאני זוכר בלי ללכת לגוגל: דני מנו בשער, בהגנה היו אפרים פיטל, דני הפטל (שהיה נהג אוטובוס דן בקו 67), רוני שורוק וגם אחיו שיחק, את שמו אני לא זוכר. בהגנה היה גם שלמה צ׳פניק. נדמה לי שאהרל׳ה קפיטולניק, גדי צלניקר ולופא קדוש כבר לא היו בקבוצה בשלב ההוא. בקישור אני זוכר את משה יחיאל ואשר מסינג. בחלק היותר קדמי היו יודל׳ה שהרבני, צ׳יקו פרקש ומאיר מזלטרים, בשלב כלשהו, לא זוכר אם כבר בעונה ההיא היה גם שלמה ג׳רבי. הקבוצה הזו היתה רחוקה משחק אחד מדאבל והפסידה בגמר הגביע 0-2 להפועל ירושלים, שני גולים של סינגל. את ״איצטדיון״ גלי גיל הרסו ב-74 או 75 והקימו את בורסת היהלומים ובניין דימול. זה ככה מהראש.

        • Matipool

          תיקון קל - הבניין הראשון של בורסת היהלומים ( שמשון ) נבנה בסביבות 65' . במקום גלי גיל בנו את הבניין השני ( מכבי ) ואת בניין דימול לקראת סוף הסבטיז .

  • אמנון

    ראשית, לא הבנתי לפי הקישור שנתת אם אתה אוהד מרמורק או שעריים. הרי ביחד זה מנוגד לחוקי הטבע.

    בכפר סבא שאותה אני אוהד היה מגרש שכינויו "מגרש הפרדסים". היה ניתן לצפות במשחקים במגוון אפשרויות.

    מצד דרום המגרש הייתה חומה ומעבר לה בתים חד קומתיים צמודים. הדיירים התקינו סולמות ורמפות וכך היה ניתן לצפות מחצרות הבתים הנ"ל.

    מצד מזרח הייתה חומה גבוהה ומעבר לה מגרש/שדה. הצפייה מכיוון זה התבצעה מעל מלגזות שהורכבו עליהן ארגזים והורמו מעבר לגובה החומה וגם מעל גבי קבינות של משאיות. כמו כן, היו בצד הזה גם חורים בחומה שניתן היה לצפות דרכם במשחק, ממש בצמוד לשער הכדורגל.

    מצד מערב, מעבר לכביש, היה פרדס. אוהדים היו מטפסים על עצי התפוז ומשם צופים במשחק. עד כמה שזכור לי התופעה הזו התרחשה בעיקר כאשר אוהדי בית"ר ירושלים הגיעו לצפות במשחק.

    • ארז טיקולסקר

      שעריים. גם שיחקתי בילדים. אבל היות שגדלתי בקצה השני של העיר, אני לא מתעב את מרמורק. אפילו מאוד מחבב אותם.

  • נתי יחיא

    טור מרגש, מזכיר ימים של פעם עם ניחוחות אחרים. אף על פי ולמרות הכל, חברים, אני מזמין אתכם לבקר השנה באיצטוני שלנו במרמורק. תראו משפחות, ילדים נשים. לא תשמעו שום קללה, מקסימום שירי לעג ליריבה השנואה שממול שגם הם הומוריסטים למדיי. מה שבטוח שתזכו לחוויה תרבותית מכוננת שתשנה את דעתכם על אוהדי הליגות הנמוכות. לפחות אצלנו. מי שלא יהנה אני מבטיח להחזיר את כספו :)

    • ארז טיקולסקר

      מגיע העונה.

  • אורית מרגלית

    איזה רשומה מקסימה
    אני דווקא רואה התרגשות גם היום
    אולי בגלל שזו התרגשות ראשונית התרגשות מובילה
    משחק הכדורגל הראשון שראיתי בחיים היה משחק של מרמורק במרמורק
    אבא שלי גיבור וחזק לקח אותי הקטנה בת ה3 הבת שקיבל במקום הבן שרצה .... והיה נפלא והיה מרגש - עובדה שזוכרת
    לימים התחתנתי עם אוהד בית"ר = אויי ואבוי = אחרי גירושים כדורגל מוקצה מחמת המיאוס
    ואין כדורגל בבית ואין כדורגל בעולם
    ואז נולדה לי ילדה מיוחדת במינה
    שכל מה שביקשה (מישאלה אמיתית)
    "אמא ... קחי אותי למשחק כדורגל... של קבוצה אמיתית" והזמן עבר והלב התרכך ולקחתי אותה למשחק של הקבוצה היחידה בעולם שריגשה אותי בחיים... לקחתי אותה לאיצטוני למשחק אמיתי של קבוצה אמיתית והילדה התרגשה התרגשות אמיתית וליבי נמס.

    • cookie-monster

      איזה יופי :)

    • ארז טיקולסקר

      כל כך יפה (-:

  • רותם

    מקסים!
    זוכר הרבה שבתות כאלו.

    • ארז טיקולסקר

      תודה (-:

  • ששון

    טור עצום ומרגש, פגעת בול בפוני.

    • ארז טיקולסקר

      תודה רבה.

  • גילעד

    מעולה! מדוייק להפליא!!
    תודה שהסברת לי למה אני עדיין מתרגש כל שבת

    • ארז טיקולסקר

      למד אותי. מה צריך לעשות? מתגעגע להרגשה.

  • ערן (המקורי)

    נהדר.
    אכן, נהיינו יותר מפונקים, פחות עמידים.
    ועדיין - אוהדים.
    קשה לי לצפות איך עונת נדודים ראשונה - ה״בית״ בנתניה; משחק ביתי ראשון נארח בטדי; דרבי שנארח בחיפה - תשפיע על המוטיבציה ויכולת שלי לממש עם ילדי (בית ספר יסודי) את המנויים שלנו למכבי השנה.

  • יואב

    פוסט אדיר.
    העונה הראשונה שאני זוכר מעולה היא 77.
    חיפה בקריית א

    • יואב

      אליעזר מובילה על מכבי שלי 2-0 אחרי עשר דקות במחזור הפתיחה. ישבתי במטבח מתוח בשיגעון. בני טבק בשלישיה וזה נגמר 4-2. חיכיתי לתוכנית הסיכום שהיתה מתחילה אחרי שירים ושערים.
      לצערי, את כל מה שפיספסתי באותה עונה ( הייתי במשחקים הביתיים) לא השלמתי עד היום כי מכבי שיחקה עם גולדסטאר.

      • ארז טיקולסקר

        נכון! ואז אסרו לשדר אותה במבט ספורט.

Comments are closed.