גאון, לא נדיב בכלל, אכזר כשצריך

הקרב על הכתר. 44 שנים. עוד קצת זכרונות ילדות

היום, 31 באוגוסט, לפני 44 שנים, זה קרה. איסלנד. רייקיאוויק. המשחק האחרון ב"קרב על הכתר". אליפות העולם בשחמט בין בוריס ספאסקי, האלוף המכהן, מברית המועצות כמובן, לבין בובי פישר, אמריקאי, טוב נו גם יהודי, בן 29.

1972. מלחמה קרה. אנשים חמים. מדינה קטנה, ישראל. סיפור גדול. שחמט פותח מהדורות חדשות. מי יכול להאמין? ילד בן שבע עוקב אחר מהלך הקרבות. רושם תוצאות. מלקט ידיעות. אוהד את פישר כאילו היה שחקן כדורגל. כולם אהדו את פישר. אסור היה לאהוד רוסים. מדביק כתבות קטנות מהעיתון בתוך מחברת. כנראה של "דפרון". כך לפחות טוען הזכרון. היה? לא היה? כנראה ששניהם.

ארצות הברית לא הייתה מעצמת שחמט. כ- 35,000 שחמטאים היו רשומים בה אז, לעומת כ- 4 מליון בברית המועצות. 36 מתוך 82 רבי האמנים באותה העת היו מברית המועצות. 11 מארצות הברית. יחסי כוחות ברורים.

אבל את בובי פישר כל הסטטיסטיקות לא עניינו. כשהיה בן תשע נשבע כי יבוא יום והוא יהיה אלוף עולם. נשבע, וקיים. הורים שהתגרשו, אבא שעזב, אמא שעזבה מאוחר יותר, הפרעות התנהגות, עוני, משחקים עם התערבות על דולר מול מבוגרים כדי שיהיה לו כסף לסרט בקולנוע. חומרים של אגדות. ואגדה הוא, אכן, היה.

*

גאון, רדוף, שונא תקשורת. הוא חשב שהיא נכנסת לו למוח. כמה שנא אותה? לפרצוף של עיתונאי אחד ששאל שאלה מיותרת, הוא כמעט ארגן פגישה עם אגרוף. פספס. העיתונאי הצליח לזוז שניה אחת לפני. לעומת זאת, חבר למקצוע שלא למד את הלקח, קיבל שתי בעיטות. איש נחמד, בסך הכל.

את התקשורת הוא שנא. נשים הוא סתם לא העריך מי יודע מה. מיוחסת לו האמירה כי יוכל לנצח כל אשה כשהוא מתחיל את המשחק ללא פרש. פמיניסט. אחרי הכל, הוא אמר רק פרש. לא מלכה. לא צריך להעלב. בערוב ימיו שנא גם יהודים, למרות שהיה יהודי, ללא הבדל מין. השוויון היה חשוב לו.

אך הכי הרבה שנא רוסים. הם סמלו עבורו את כל הרע שבשחמט. ב- 1962, לאחר שבתחרות מקדימה לאליפות העולם הגיע רק למקום הרביעי, החליט לפרוש (החלטה שהחזיקה מעמד שנתיים), בטענה כי הרוסים רקחו כנגדו קנוניה.

לכן, יותר מכל, אהב הוא לנצח יריבים מברית המועצות. בדרך אל הקרב על אליפות העולם, ניצח את טיגראן פטרוסיאן, ולא סתם ניצח. 6.5 – 2.5. חמישה נצחונות, הפסד אחד ושלוש תוצאות תיקו. איש לא אמור לנצח את פטרוסיאן, אלוף עולם בעבר הקרוב, בכזו תוצאה. פטרוסיאן לא אמור להפסיד חמישה משחקים מתוך תשעה. אבל פישר לא היה איש של כללים.

*

היום לפני 44 שנים זה קרה. הקרב ה- 21 במה שאמור להיות הטוב מ- 24 ולא הגיע לשם, בשל עליונות מדהימה של שחקן אחד על פני יריבו. הפרש של ארבעה נצחונות בעשרים ואחד משחקים. שבעה נצחונות לעומת שלושה. לא נשכח כי אחד מהם היה טכני, כך שמדובר, למעשה, בשבעה מול שניים. לא משהו שכיח ברמות הללו, אלא אם מדובר בפישר.

זה התחיל רע. מאוד רע. הכי רע שאפשר. הפסד מביך במשחק הראשון. הכאה של "רגלי מורעל". טעות של טירון, במסע ה- 29, הכריעה את משחק הפתיחה.

למשחק השני פישר לא הופיע. למה? כי זמזום מצלמות הטלויזיה הפריע לו להתרכז. לא הייתה זו הפעם הראשונה בקריירה – ב- 1961, במהלך דו-קרב ראווה נגד שמואל רשבסקי, גדול שחמטאי ארצות הברית לפניו, הוא פרש בתוצאה 5.5 – 5.5, בטענה כי מארגנת התחרות, גברת עשירה בשם פיאטיגופסקי, לא מתחשבת בשחקנים בקביעת שעות המשחקים. בתחרות איזורית שנערכה ב- 1967 נחל הפסד טכני באחד המשחקים, עקב איחור של כשעה בהגעה לאולם. באותה תחרות הפסיד טכני במשחק נוסף, בשל סירובו לשחק בשבת.

*

נחזור לרייקיאוויק. 0-2 לספאסקי לאחר שני המשחקים הראשונים. פער שאמור להספיק לאלוף עולם. לא הספיק. פישר הרשה לעצמו עוד הפסד אחד במהלך הדו-קרב, בדרך ל- 12.5 – 8.5. נוקאאוט.

הוא לא הגן על תארו. ב- 1975 סרב להשתתף בתחרות בשל כך שהמארגנים לא נענו לדרישותיו לשינויים בכללים. אופייני. פלא גדול היה נרשם לו נהג אחרת.

היו שחקנים אדירים לפניו. היו גאונים אחריו. השנים האחרונות שלו לא היו משהו. הרבה שטויות עשה. קשקש לא מעט. גם לפני כן. נורמלי לא היה אף פעם, כך שבמובן הזה לא הרבה השתנה. היו תאורטיקנים גדולים ממנו. היו שהחזיקו בתואר שנים רבות יותר. לא ניתן לדעת האם היה מנצח את כל הגדולים שלפניו, או את אלה שאחריו. גם ביניהם היו ענקים. אפשר להתווכח. לא חייבים. אפשר להסכים. אלוף עולם מרתק כמוהו לא היה.

*

בתמונה – ספר שבילדותי קראתי אולי עשר פעמים, ועל הקרבות שבו עברתי, שוב, ושוב, ושוב. ותודה למחברו על הסיפורים שהיוו בסיס לחלק לא קטן ממה שנכתב כאן.

מרמורק, מחוץ לחומה, על גג קבינה של משאית
בעד הנגד

תגובות

  • ניב

    פשוט מעולה!

    • ארז טיקולסקר

      תודה

  • ניינר / ווריור

    אני זוכר שהיה דיבור סביב הקרב הזה כאילו זה גמר המונדיאל.

    • ארז טיקולסקר

      אם אתה זוכר, אתה בגיל הנכון (-:

      • ניינר / ווריור

        זה שאני זוכר משהו בכלל זה גם פלא

        • איציק

          אתה במצב טוב, יש כאלו שזוכרים דברים שלא קרו כלל... זה הרבה יותר בעיתי.

          • ניב

            תלוי, לפעמים זה מצוין.

  • עמי

    כתבה מצוינת על איש יוצא דופן, אחד מגיבורי נערותי. חלמתי לראות אותו משחק כשיבקר בישראל

    • ארז טיקולסקר

      תודה. לא נתקלתי בתשובה לשאלה - האם ביקר כאן אי פעם?

      • שמעון כסאח

        כן, שיחק(וניצח) בתחרות נתניה ב1968.

        • ארז טיקולסקר

          נכון!

  • איציק

    תודה, מעניין.
    וגם ספסקי היה יהודי לפי הרוסים (רק כשהפסיד כמובן), גיבור סוביטי כשניצח, חצי יהודי לפי ההגדרה, גוי לפי ההלכה.

    • ארז טיקולסקר

      ולא נשכח את בוטביניק, מיכאל טל (בעל הסגנון הנערץ עלי יותר מכולם), קורצ'נוי וקספרוב.

      • איציק

        נגעת בקצה הקרון, ואכן טל מדהים. לא ראיתי אותו משחק אבל זכיתי לראות אותו מפרשן ומספר. אדם מדהים.

      • שמעון כסאח

        פעם חילקו את השחמטאים לארבע קטגוריות:
        1. יהודים סובייטים
        2. סובייטים
        3. יהודים שאינם סובייטים
        4. כל השאר

        • איציק

          2. סוביטים שאינם יהודים. אחרת 1 מוכל ב 2.

  • Ivan Pedroso

    מעולה! :)

    לצערי אף פעם לא ידעתי מספיק שחמט כדי להבין באמת משחקים וכו' (התחלתי ללמוד פעם כשלקחתי קורס באונ' על שחמט וקוגניציה, אבל הפסקתי). אבל אני נורא אוהב לקרוא על הסיפורים ועל האנשים.

    אישית אשמח מאוד לעוד טורים כאלה.

    נ.ב. היה דוקו מצוין על פישר ב"יס דוקו" לפני כמה שנים, ברח לי השם.

    • ארז טיקולסקר

      תודה. היה גם סרט קולנוע. יש כאן בלוג מעולה של אייל סגל, שמשלב נושאים מקצועיים עם סיפורים יפים מסביב. מציע שתעקוב אצלו. אני לא מקצוען. גם לא הייתי. פעם שיחקתי כחובב די הרבה בכל מיני תחרויות ילדים. נגמר.

      • Ivan Pedroso

        אני אוהב את הטור של אייל סגל, אם כי שם אני קורא בעיקר איפה שיש מלל וכשיש תרשימים עם לוחות ומהלכים אני לפעמים מנסה לקרוא ולפעמים מדלג.

        • איציק

          כנ"ל ועדיין, למרות חוסר ההבנה מצידי, טורים נפלאים. תמיד ממתין לטור הבא.

      • יריב ס.

        בתזמון מעניין השבוע ראיתי את הסרט בכבלים

    • איציק

      אספר סיפור קטן על טל ששמעתי ממנו. חושב שסיפרתי פעם ואולי לא. ד.א. טל היה עיתונאי מאד מעניין. הוא מספר שבעבודתו כעיתונאי נסע ברכבת והתישב ליד מישהו ששיחק עם עצמו שח. הוא התעניין במשחק. האיש שאל את טל באם הוא משחק שח וטל אמר שקצת כן. כדי שטל יסכים לשחק האיש הציע שהוא ישחק בלי מלכה. למרות ההקרבה טל הפסיד. האיש אחרי הניצחון הגיב בגאוה, נעים מאד פרופ' לפיזיקה כך וכך. טל אמר לפרופ' שזה לא כוחמה, שבלי מלכה כל אחד יכול לנצח והציע משחק חוזר כשהפעם הוא בלי מלכה. כמובן שטל ניצח, ואז הושיט אליו את ידו ואמר, נעים מאד, אלוף העולם בשחמט מיכאל טל.
      כנראה אז הוא כבר היה אלוף העולם לשעבר, אבל זה הסיפור כפי שטל סיפר.

      • אלכס דוקורסקי

        גדול (-:

      • Ivan Pedroso

        :)

      • דני

        אם זכרוני אינו מטעני אבי סינגולדה סיפר פעם בראיון שהוא אוהב להיכנס לחנויות גיטרות בחו"ל, להעמיד פני תם ולחפור למוכרים בשאלות מפגרות, וכשלמוכר כבר ממש אין תקוה אז לקחת את הגיטרה לנסיון קטן. תדמיינו לבד את ההמשך...

    • ר.בקצה

      יש ספר שנקרא "בובי פישר יוצא לקרב" בעברית, על סדרת המשחקים באיסלנד, וכל מה שהתרחש סביבה. מעניין, ולא נדרש ידע בשחמט.

      • Ivan Pedroso

        תודה!

  • היסטוריון של ספורט

    ארז אני צעיר ממך בעשור...בדור שלי היו אלו הסובייטים קאספרוב וקארפוב....אמנם לא הייתי שחמטאי...אך כילד עקבתי קצת אחרי מדורי השחמט ובכלל.
    ...ואין ספק שלפישר הייתה הילה מיוחדת....כילד גדלתי על התודעה שהוא היה בלתי מנוצח וגדול שחקני השחמט בכל הזמנים....וגם אם זה לא נכון עצם הטעות מסבירה את ההילה והמיוחדות שלו.
    לפני זמן גילתי עליו שהוא שונא יהודים ואולי אפילו אנטישמי ...שנאה עצמית כנראה....שמחתי להיווכח שאין לו משהו אישי נגד עצמו או נגדנו ☺...וכפי שכתבת נהדר כולם שווים אצלו.....
    תודה רבה על פוסט נפלא שעושה ....טעם של עוד.

    • ארז טיקולסקר

      תודה. הוא הקפיד לשנוא את כולם באותה מידה.

      • ארז טיקולסקר

        פרט לרוסים. אותם שנא הכי הרבה, אם כי לאורך השנים היה ביחסים נחמדים עם חלקם. בבלוג של אייל סגל מוזכר מיכאל טל בהקשר הזה.

        • אייל סגל

          דיאלוג מטורניר בלד 1961 (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=80210), שבו פישר סיים שני אחרי טל בשיאו:

          פאול קרס [משחקני הצמרת באותה תקופה]: "עד עכשיו ניצחת לטבי [טל] ואוקראיני [גלר]. נשאר לך עוד לשחק נגדי - אסטוני, ונגד ארמני [פטרוסיאן]."

          פישר: "לא מעניין אותי מאיזה מדינות אתם - בשבילי כולכם רוסים!"

  • אייל סגל

    אני יכול בהקשר זה להמליץ שוב על שני סרטים דוקומנטריים מצוינים על פישר (ובפרט הדו קרב) שנתתי את הלינקים אליהם בפוסט הזה - http://debuzzer.com/segal/62542; במיוחד זה של ה-BBC.

    לקראת 1975, אגב (כשלא הסכים להגן על התואר נגד קרפוב), פישר כבר היה אחרי תקופה שבה לא שיחק אפילו משחק תחרותי אחד מאז הזכייה ב-72, וסביר להניח שפשוט חיפש תירוץ לא לשחק – נראה שאחרי שהגשים את חלום חייו וזכה באליפות העולם כבר לא היה יכול מסוגל לזה מבחינה נפשית. מדהים, אגב, כמה שהסכימו אז ללכת לקראתו לפני שסרבו סוף סוף לאחת מאינספור הדרישות שלו – קיבלו את הדרישה שלו לשנות את פורמט הדו קרב מהטוב מ-24 משחקים למספר משחקים בלתי מוגבל עד שמישהו יזכה ב-10 משחקים, כשתוצאות תיקו לא נחשבות (אחרי מה שקרה בדו קרב הראשון בין קרפוב לקספרוב ב-84/5, בו אף שחקן לא הצליח להגיע לשש זכיות לאחר 48 משחקים, זה נראה טירוף מוחלט). אבל אז פישר גם דרש שהטוען לכתר יהיה חייב לנצח בהפרש שני משחקים (כלומר שבתוצאת 9-9 הוא ישמור על התואר), ואת זה הסובייטים כבר הצליחו למנוע בישיבה מיוחדת של פיד"ה שהתכנסה לצורך העניין.

    במבט לאחור נראה כמעט נס שהדו קרב ב-72 התקיים בכלל, כשחושבים כמה רצון טוב או השתדלויות מיוחדות היה צריך בשביל – סבלנות אינסופית ממש של אויבה (נשיא פיד"ה אז) והמארגנים האיסלנדיים כלפי טקטיקות המשא ומתן הטרוריסטיות של פישר, המיליונר האנגלי שהסכים להכפיל את סכום הפרס הכספי כשפישר התחיל להתמקח על זה שוב ברגע האחרון, ההתעקשות של ספסקי (בניגוד לרצון של ממסד השחמט הסובייטי) לעשות כל מיני ויתורים בשלבים התחלתיים של הדו קרב כדי לא לפוצץ אותו, ולפי הסיפורים, גם שיחת טלפון מיוחדת מקיסינג'ר שנועדה לשכנע את פישר ליסוע לאיסלנד.

    • ארז טיקולסקר

      קשה לי להשתחרר מאינדוקטרינציית הילדות ולכן גם ברטרוספקט אני בעד פישר. יחד עם זאת, אני מניח, כמו תמיד, שיש הרבה מאוד אפור בין השחור ללבן (בלי להתכוון יצאה מטאפורת שחמט).

    • אייל סגל

      בפוסט שהזכרתי בפיסקה הראשונה גם מופיע הראיון עם דיק קאבט, שקטע מאוד ידוע ממנו הוא זה שבו פישר מדבר על כך שההנאה הגדולה ביותר שלו משחמט היא לשבור את האגו של היריב (https://www.youtube.com/watch?v=qqYHTM7HlDo&t=3m24s).

  • אלכס דוקורסקי

    ארז, מרתק. תודה רבה.

    • ארז טיקולסקר

      תודה לך (-:

  • אייל סגל

    ותיעוד של רגע משעשע במשחק בין טל לפישר (מתחרות המועמדים הראשונה של פישר, כשהיה בן 16) מופיע כאן - http://debuzzer.com/segal/68871.

    • ארז טיקולסקר

      את זה ראיתי אצלך. זה קטע ענק (בילדותי אהבתי במיוחד את טל. נהגתי לעבור על משחקים שלו שוב ושוב).

  • קורא

    לצערי אף פעם לא התמחיתי מספיק בשחמט, אבל אני אספר סיפור משעשע. כשהייתי ילד מאוד צעיר (גיל 5) סבי לימד אותי לשחק, ושיחקתי מול חבר מהשכונה, נגן כינור שאביו היה רופא. אביו חמור הסבר סידר את הכלים על השולחן והשגיח על המשחק שלנו עם עיניי הנץ שלו, שיחקנו כמה מהלכים ואז אביו הסתכל על השולחן ואמר לבנו באכזבה - הוא ניצח. דממה השתררה בחדר, הילד היה הלום ובדיכאון, ואני בכלל לא הבנתי למה ניצחתי לפני שהמשחק בכלל הסתיים.

  • yaron

    תודה על יופי של פוסט :-)
    יש סיפור מאוד מעניין עם קוי דמיון רבים על גריגורי פרלמן שהוכיח את השערת פואנקרה שהיתה אחת מ"שבע בעיות המילניום" וסירב לפרס של מיליון דולר אחרי שבעברו סירב לקבל את מדליית פילדס.
    הספר נקרא "חידת פרלמן" - מומלץ בחום!!
    מבט מרתק על מערכת החינוך (לגאונים) הרוסית ועל גאונים בכלל שלפחות חלקם אוטיסטים לא מאובחנים.
    יש הערכה שפרלמן על הספקטרום האוטיסטי ומהמעט שקראתי על פישר לא אתפלא אם גם הוא היה על הספקטרום.

    • ארז טיקולסקר

      תודה. אלך עם הקישור שלך. מעניין.

    • Ivan Pedroso

      הספר נשמע מאוד מעניין, הדמות של פרלמן מרתקת.

      • גיא זהר

        פרלמן יהודי כמובן. יש לו משפחה בארץ למיטב ידיעתי.

  • גילי פלג

    מהפוסטים היפים שנכתבו פה )))

    • ארז טיקולסקר

      גם הגזמת וגם הפרזת, אבל תודה.

    • ק.

      הוא התכוון בבלוג שלך... :)
      יופי של פוסט, קולח וזורם גם למי שאין ולו חצי מושג בשחמט

      • ארז טיקולסקר

        תודה

  • גילי פלג

    חחח.. דווקא באמת חושב כך ))

  • רני

    מצטרף לגילי . ארז אתה חוטא בכתיבה נוספת ?

    • ארז טיקולסקר

      של מסמכים המוגשים לבתי משפט. לא ממליץ לך לקרוא אותם (-:

      • רני

        מזה יש לי די והותר משלי :)

  • Yavor

    איזה כיף של פוסט. תודה רבה.
    לא כל כך מתחבר לסגנון של משפטים בני 2-3 מילים, אבל תמיד כיף לקרוא על פישר.

  • דורפן

    אני מוכן להסכים שאלוף מרתק כמוהו לא היה - אבל הפער לא גדול. אליכין וגם קספרוב הם אנשים מורכבים מאד. באופן מקרי או לא - כנראה שלושת האלופים הכי גדולים.

    • ארז טיקולסקר

      על קספרוב אני יכול להסכים. משחקים של אליכין שחזרתי לפני יותר מדי שנים מכדי לזכור. יש מצב. נשארתי אוהד של טל. הסגנון ההרפתקני ביותר. תמיד על הקצה.

  • צור שפי

    תודה על הפוסט ארז. גם לי היה את הספר-חוברת הזה של שאול הון. בכיכר מסריק בתל אביב, ליד איפה שהיתה חנות התקליטים במבילי קרוב לכיכר שאז עדיין נקראה על שם מלכי ישראל, היה סניף של בנק יפת שלימים שינה את שמו לבנק אמריקאי-ישראלי ויותר מאוחר נבלע בבנק הפועלים. בסניף ההוא של בנק יפת העמידו לוח שחמט ועליו סימנו את מהלכי המשחקים בשידור ישיר. את רוב ערבי הקיץ ההוא ביליתי שם מול החלון של הבנק.
    פישר הוא סיפור טרגי, גאון מטורף כשהטרוף והשדים שבתוכו גברו על הגאון. הוא קבור באיסלנד המקום בו היתה שעתו הגדולה.

    • ארז טיקולסקר

      הכריכה האחורית של הספר היא פרסומת לבנק יפת (-:

      • צור שפי

        איזה קטע

  • שחר ע.

    פוסט מקסים , ומעלה זכרונות, הייתי נער באותה תקופה,וחיפשנו לשמוע או לקרוא כל פיסת מידע ברדיו או בעיתון ,אם אני זוכר נכון היו מדווחים על הקרבות ברדיו בחדשות.
    השח הייה מאוד פופלארי אצלנו בכיתה לצד הכדורגל כמובן.

    • ארז טיקולסקר

      תודה. הזכרונות שלנו משותפים.

  • אמנון

    המאבק בין ספסקי לפישר זכור לי היטב. אנחנו היינו קונים עתון למחרת כל משחק ומשחזרים את המהלכים בעצמנו.
    בתקופה הזו אמצעי התקשורת העיקריים היו רדיו ועתונות ולכן מה שנכתב בהם היה העיקר (לא כמו היום עם המגוון העצום והחשיפה הגדולה שעושים את ההתמקדות לפחות אפשרית).

    לגבי הספרים שנזכרו כאן, אז שניהם מומלצים וראויים לקריאה.

    ספרם של דיוויד אדמונדס וג'ון איידינאו "בובי פישר יוצא לקרב" מתאר את האווירה ואת הרקע שממנו באו שני המתמודדים, כל זאת כאשר ברקע היריבות בין ברית המועצות וארצות הברית, קומוניזם מזרח אירופאי מול קפיטליזם מערבי. תקופת מלחמת ויאטנאם וכו'.
    עוד נקודה ראויה לציון היא שבשנת 1982 נערך בבלגרד דו קרב נוסף בין שניהם וגם בו ניצח פישר.
    בין שניהם לא היתה יריבות אישית, להיפך, היה כבוד הדדי רב.

    הספר השני לא קשור לנושא הפוסט אבל כדאי להרחיב עליו קצת. מדובר "חידת פרלמן" שמספר על גריגורי פרלמן, גאון מתימטי ממוצא יהודי שככל הנראה הוא אינטרוברט. הוא הצליח לפתור סוגיה מתימטית שרבים ניסו ולא הצליחו (השערת פואנקרה).
    גם בספר הזה יש תיאור של החברה הקומוניסטית ברוסיה שהגיעה להישגים רבים בתחומים של מדעים (מתימטיקה, פיזיקה וכו') ותרבות (ספרות, מחול וכו'). אבל המערכת הייתה מפלה ולא דמוקרטית.
    הקבלה ללימודים לא היתה על פי כישרון אלא במקרים רבים הושפעה ממוצא דתי. מסופר שם כי באחת המשלחות של ברית המועצות לאולימפיאדת המתמטיקה היו כמעט כל המשתתפים יהודים ואחד מהם נאלץ לשנות את שמו. עוד נכתב על מערכת טיפוח הכישרונות בברית המועצות. בתי ספר וחוגים למצטיינים שפרלמן היה אחד מהם.
    דרך אגב, אביו ואחותו עלו לישראל ואמו נשארה בסנקט פטרבורג. אחותו פרלמן שהה תקופת מה בישראל ודובר על כך שיקבל משרה באחד המוסדות האקדמאים בישראל.
    אחותו ילנה למדה לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב וקבלה דוקטורט במכון ויצמן. כיום היא ואחיה חיים בשבדיה.
    ועוד שתי נקודות מעניינות:
    מאשה גסן, מחברת הספר על פרלמן היא יהודיה אמריקאית-רוסית בעלת הכשרה מתימטית. ספר נוסף שהיא כתבה הוא על פוטין ובו היא מבקרת אותו בחריפות. היא התגוררה במשך שנים ברוסיה ונאלצה לעזוב חזרה לארצות הברית. הסיבה: היא לסבית וכולנו יודעים מה היחס להומואים וללסביות ברוסיה.

    ואם מדברים על נטיות מיניות אז בספר נזכר גם אחד מגדולי המתמטיקאים שגם כן היה הומוסקסואל אך השלטונות הסובייטים העלימו עין עקב מעמדו הרם (נדמה לי שמדובר בקולמוגורוב אך אני לא בטוח).
    ספר מומלץ מאד לקריאה, אבל צריך להדגיש כי יש שם שעוסקים במתמטיקה.

    קישור למאמר שנותן קצת רקע:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1297346

    • אייל סגל

      הדו קרב השני בין פישר לספסקי התקיים ב-92, עם פרס כספי ענקי (כמה מיליוני דולרים). כשחקנים שניהם כבר היו די צל של עצמם בהשוואה ל-72, אבל פישר בכל זאת נתן כמה משחקים באמת מבריקים – שהיה בהם גם משהו עצוב, מבחינה זו שהמחישו כמה שחמט טוב הלך לאיבוד בגלל שהפסיק לשחק בגיל 29. פישר הוזהר על ידי שלטונות ארה"ב לא להשתתף בדו קרב בגלל הסנקציות על יוגוסלביה באותה תקופה, וזכור הרגע ממסיבת העיתונאים הראשונה בה פישר מוציא את מכתב האזהרה שקיבל בעניין זה ויורק עליו בפומבי. אם אחרי הדו קרב הראשון נגד ספסקי הוא חזר לארה"ב כגיבור (אם כי עורר אכזבה עצומה אחרי כמה זמן כשהסתבר שהוא לא מתכוון לשחק יותר), הרי שאחרי הדו קרב השני הוצא נגדו צו מעצר ושלטונות ארה"ב התחילו לרדוף אותו ולהתנכל לו באופן פעיל לאורך שארית חייו.

      • אמנון

        תודה על תיקון הטעות לגבי שנת הדו קרב.

        בקשר לרדיפה של פישר. ככה עובדת השיטה האמריקאית. יש עקרונות, נוהלים וחוקים ומי שלא מקיים אותם אז מענישים אותו.
        דוגמאות: ג'ונתן פולרד, ברנרד מיידוף, ברדלי מאנינג שהדליף סודות לאתר ויקיליקס ועוד ועוד.
        המקרה של פישר אינו יוצא דופן מבחינה זו.

        • עמי ג

          מיידוף הוא גדול גנבי הדור. אולי הגנב הכי גדול בעולם. זה לא שהוא לא קיים כמה עקרונות וחוקים ואז נענש. הוא גנב מיליארדים

          • אייל סגל

            כמובן, ולמעשה מה שפישר עשה גם לא קרוב לסדר הגודל של שתי הדוגמאות האחרות; אבל באופן כללי זה נכון שכשמישהו מצליח להרגיז את השלטונות האמריקנים, יש להם סלחנות מעטה מאוד וזיכרון ארוך מאוד.

  • ארנון

    כתבת נהדר, ארז. לבטח הרבה יותר טוב ממה שכתבתי כאן לפני ארבע שנים, במלאת ארבעים שנה לאירוע המדובר :)
    http://debuzzer.com/dorfan/14354/

    אגב, בין המגיבים לפוסט ההוא תוכל למצוא את איציק הבלתי נלאה ואת אייל, שמאז תפס את המושכות והפך לבלוגר השחמט המצויין של האתר.

    • ארז טיקולסקר

      איזה יופי! אחלה טור שבעולם.

Comments are closed.