שלושער בשלישי

בגיל 51, עם הסטוריה משפחתית מצערת, יוצא לו, לבן אדם, להרהר מדי פעם בסוגיית מותו.

ובעשותו כן, שואל את עצמו הבן אדם, ככה, בינו לבין עצמו (כי בהרהורים כאלה הוא לא משתף את בני המשפחה; הוא אינו חפץ להעציבם; יותר מכך הוא פוחד שמא מי מהם ישמח), ממה יורכבו מחשבותיו האחרונות.

התשובה ברורה – על ערש דווי, אם מדובר במשוגע לכדורגל, יחלפו לנגד עיניו, מכוסות הקטרקטים, אותם משחקים גדולים שבהם זכה לצפות.

כי, נגיד, ככה סתם דוגמה מקרית שעולה לי לראש, נגיד שהבן אדם הוא עורך-דין. באמת קריירה לא לגמרי רעה. יש בה אפילו ריגושים פה ושם. אתה מנצח תיקים וזה עושה אותך שמח. אתה מפסיד כמה וזה ממש מבאס. יש ימים שלקוחות לא מתווכחים אתך על שכר טרחה. לפעמים אתה מופיע בבית המשפט העליון ומעלה טיעונים ממש, אבל ממש, מבריקים (לפחות בעיניך), ואפילו מקבל מחמאות. הכל בסדר. אלו חיים ששווה לחיות אותם. אבל לא מן הרכיבים הללו תורכב הסצינה שעליה אנחנו מדברים כאן. מדובר בריגושים שמחוגיהם אינם נוגעים בחלק האדום של הסקאלה. לא בריגושים שמסוגל להפיק הכדורגל.

אז ככה, כשאהיה עם עצמי, ואני מקווה שהעולם יתן לי עוד קצת זמן עד שיכריז כי הגעתי לשם, באותם רגעים אני מניח שאחשוב על גמר היורו שבו צפיתי; על איטליה – ספרד; על הקלאסיקו שבו פיגו חזר עם ריאל מדריד לברצלונה לאחר המעבר המתוקשר ורווי היצרים; על שני גמרים של צ'מפיונס; על טוטנהאם; על גלדבך; על כמה משחקים גדולים בקנה מידה ישראלי; כמובן על המשחק הראשון שבו צפיתי מחוץ למגרש עם אבא; על הראשון שבו צפיתי בתוך מגרש, גם עם אבא; על הראשון שלי בחו"ל שהיה עם אמא ז"ל; על הראשון שלי עם כל אחד מהילדים, ועוד.

כל זה רק כדי לומר שאתמול נוסף משחק להוראות שיינתנו לבמאי טקס החזרת הציוד.

בית"ר נורדיה ירושלים שיחקה את חצי גמר גביע המחוז (שלב די, מה די, מאוד, מוקדם של גביע המדינה) נגד מכבי עירוני קרית מלאכי. קרב איתנים במונחי ליגה ב'. מגרש מעלה אדומים. מדבר מסביב. כבישים עוקפים. מחסומים בדרך, ובעיקר בדרך חזרה. רמי לוי ממול. דשא סינתטי מתחת. מהסוג הזה עם הגומי השחור והרותח, שכל גליץ' עליו משאיר כוויה מדרגה ארבע.

המשחק – התאחדות או לא התאחדות? ישראל או לא ישראל? – נקבע ליום שלישי. אנשים, בדרך כלל, עובדים ביום שלישי. ולא סתם ביום שלישי, אלא בצהריים. כי באמת, למה לקבוע משחקים למועדים שבהם אנשים אשכרה יכולים להגיע? מזלי, שפר עלי גורלי, אני עצמאי. מה שאומר שיש לי בוס שאוהב כדורגל בערך כמוני, והיה בסדר מבחינתו שאצא למשחק.

אז אנשים עשו הכל על מנת להגיע. עובדים סיפרו לבוסים שהם יוצאים לחטוף משהו לצהריים ונתקעו בפקקים בחזרה; גברים סיפרו לנשותיהם שהם תקועים בעבודה; נשים סיפרו לגברים משהו שאני לא רוצה לדעת ממנו, כדי לא להבין, כשיספרו אותו לי, שעובדים עלי.

כאשר הצלם הקבוצתי, נכנה אותו י' כי לכו תדעו איזה סיפור הוא סיפר כדי להגיע, התקרב אליהם עם העדשה, הם ממש התחננו שלא יעשה להם את זה, או שלפחות יפקסל להם את הפנים, כדי שהבלופים לא ייחשפו. אלוהים ישמור איזו אינפורמציה הבן אדם מחזיק אצלו במחשב וכמה היא שווה למי שהיה שם.

למעלה אדומים הגענו על הדקה. ג' וע' דווקא הגיעו בזמן. אל יקל הדבר בעיניכם. ע' הוא חבר הסתדרות. ממש חבר הסתדרות, זאת אומרת. מאלה שאוהבים הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה ואת שלי יחימוביץ'. לך תלמד חבר הסתדרות להגיע בזמן. מרשים.

דווקא מ' רשם איחור. נקבעה לו פגישה דחופה, כך אמר. הוא הודיע מראש שאולי יאחר, אמר שהוויז נותן למונית 20 דקות, הגיע אחרי 25. מיליארד דולר והם לא מסוגלים לדייק.

ואז, בדרך, פספסנו את הפניה הנכונה, ולקחנו אחרת שקצת עיכבה. לא בכל יום נוסע הבן אדם למעלה אדומים. השנה, לצערו, פעם בשבועיים לערך. אומרים שהמגרש בירושלים בשיפוצים לכבוד המכביה, ולכן נגזר עלינו לארח במעלה אדומים. מי עושה מכביה במאה העשרים ואחת?

אז ככה, כשאני על ארבע עוגיות ושתי כוסות קפה מהבוקר, לא מספיק לאכול כי אנחנו על הדקה, הגענו למעלה אדומים. אין מה לאכול במעלה אדומים. אלא אם אתם מחשיבים סנדביצ'ים של "ילו". י' (השני) מחשיב סנדביצ'ים של "ילו". הוא קנה. אני לא. יש גבול ("יש גבול"/ מעלה אדומים; נהייתי אבי מלר).

התחיל המשחק. מחצית ראשונה די משעממת. מחצית שניה מתחילה. קרית מלאכי עושים 1:0. אדם מזרחי (תזכרו את השם, הוא עומד להיות גיבור הסיפור), נכנס כמחליף בנורדיה, ומשווה תוך שלוש דקות. הוא בכלל לא התכוון להשוות. הוא התכוון להרים. גול מצוין שהגיע מהרמה גרועה. של עצמו.

ואז הוא נפצע. ירך אחורי. כולם אומרים שאסור להמשיך לשחק עם מתיחה בירך אחורי. זה מחמיר. אפילו שגיא כהן אמר את זה פעם. ועוד כמה עשרות פעמים. ושגיא כהן הוא דוקטור. להסטוריה כמדומני, אבל הוא יודע הכל.

בגביע, בניגוד לליגה ב', מותרים רק שלושה חילופים ולא חמישה. נורדיה כבר ביצעה את כולם. אז מזרחי שיחק על רגל אחת. י' (השלישי) אמר שמזרחי הוא הטרומפלדור של הכדורגל.

עם הרגל הזאת הוא הגיע להארכה. ואז, עם אותה רגל, כלומר עם חצי ממנה, נתן עוד אחד. והמשיך לדדות. נשארה לו כבר רבע רגל. כי העומס של ללכת, ולנסות לרוץ, ולפעמים לבעוט, ולקפוץ, לא חולק בין שתי הרגליים ונפל רק על מה שנשאר מהרגל האחת. אני מניח ששגיא כהן יידע להסביר את זה, רפואית, טוב ממני.

קרית מלאכי קיבלה פנדל שאפילו יהויכין פנדלוביץ', ביום גרוע במיוחד, עם כובע גרב על הפנים שבמתפרה שכחו לעשות בו את החור בשביל העיניים, לא שורק. והם השוו.

והנה, כאילו ליגת אלופות, החל, בערך ממחצית המגרש, מהלך מאוד מהיר של תשע מסירות. ליגה ב', כן? תשע מסירות, חלק בלתי מבוטל מהן בנגיעה אחת, ובסופן אדם מזרחי, אותו אדם מזרחי, בישיבה, כריעה, עם המעי העיוור או עם הכליה, לא באמת יכולתי לראות, אולי זה היה בכלל עם האפנדיציט, הבקיע את השלישי.

הבן אדם כבר העיף את מכבי מהגביע, אז מה זה בשבילו קרית מלאכי? אבל אתמול הוא עשה את זה מול עיני, או מה שנותר מהן, עם נורדיה, ובכך הבטיח את מקומו בשורה הראשונה, באמצע, בטקס הסיום שלי.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

56 תגובות ל “שלושער בשלישי”

  1. נועמוסקי

    אשריך שזכית. כולי קנאה

    להגיב
  2. פיירמן

    הסתבכתי מרוב הי'-ים. לא מזהה את השני ואת ג' ובדרך כלל אני מזהה אנשים לפי שמות טוב.

    מלאכי עשו 1:0, אדם מזרחי נכנס ונתן גול נשמע שגרתי לגמרי, כשלא כותבים שכל זה קרה תוך 3 דקות.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      צודק. הוסף.

      להגיב
  3. Amir A

    בצעירותי גרתי בגבעתיים כשהיא עוד היתה גבעתיים. רחובות צרים המאפשרים מעבר למכונית אחת וגם זה בקושי, ואם אתרע מזלך והגעת לרחוב שניה אחרי שנכנסה אליו משאית הזבל (יום רביעי אחה"צ), נגזר עליך להזדחל מאחוריה ואשכרה להרגיש איך אתה מזדקן תוך כדי. יום אחד בדרך הביתה, אחרי יום ארוך ומתיש ונסיעה ארוכה עוד יותר הגענו אני וזוגתי שתחיה לעיר ופתאום נזכרתי שהיום יום רביעי. אחה"צ. כסיסת ציפורניים, יאוש במעלה הגרון ובחילה באופן כללי. כשפנינו לרחוב מגורינו התגלה לפנינו מחזה נפלא של דרך פנויה עד לחצר ביתנו. באותו רגע פניתי לזוגתי ואמרתי לה "את רואה, זו ההגדרה של אושר". רוצה לומר ארז, העובדה שעל ערש דווי יעברו אל נגד עיניך תמונות אושר ממשחק של קבוצות ליגה ב' בישראל מראה שבאמת הגעת אל ההארה של מהו האושר האמיתי בחיים. אשריך. מרבית האנשים לא מגיעים לתובנה הזו.
    וחוץ מזה הטור נפלא.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      תודה (ואני מכיר את העניין הזה של גבעתיים – גרתי ברחוב, או בתאום שלו, כסטודנט (-: )

      להגיב
    • אסף the kop

      אתמול נתקעתי בגבעתיים אחרי משאית ברחוב הל"ה. מקק"ל עד עליית הנוער. איזה סיוט.

      להגיב
      • Amir A

        נו, ולא ניסית לעשות מעקף דרך הפלמ"ח או דליה?

        להגיב
        • אסף the kop

          הלוואי
          הפקק היה כזה ארוך שהמעקף היה מחזיר אותי אליו.

          להגיב
  4. yaron

    עזוב אוהדים, השחקנים והשופט לא עובדים?

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      כולם עובדים. גם המאמנים, העוזרים, המעסים. זו שערוריה שכך נוהגת ההתאחדות.

      להגיב
  5. אריאל

    תודה פוסט שכיף לקרוא.
    לא יכולתי שלא לחשוב על רז זהבי בבובה של לילה ( אדם מזרחי החלוץ ה-אגדי של נורדיה !).

    להגיב
  6. ת׳ור, אל נורדי

    פוסט מעולה.
    כולי תקווה שערש הדווי לא יגיע בטרם עת בזמן המשחק ברהט בשלב הבא. כרגע מסתמן שכדאי שתכין לקט של חייך.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      יהיה בסדר. ותודה (-:

      להגיב
  7. דיזידין

    בעוונותיי יצא לי למות ולקום לתחייה אחרי החייאה.
    הייתי רוצה לספר שחשבתי על אורי מלמיליאן, או יוהן קרויף או פיסטול פיט,
    אבל האמת היא שחשבתי שקשה לי לנשום
    (אה, וגם אין שם אור זוהר שמכוון אותך לגן עדן)

    להגיב
    • Amir A

      היה שווה? (לחזור הכוונה)

      להגיב
    • Matipool

      וואו !!!
      אשמח אם תרחיב בהזדמנות . הרבה בריאות !
      אז אין אור בסוף אה .. באסה .

      להגיב
      • דיזידין

        אולי הייתי בדרך לגיהנום ולכן לא היה אור.

        קמתי בבוקר עם כאב עז בחזה – ובטמטומי לא העליתי בדעתי שזה התקף לב.
        אחרי איזה שעה וחצי אחותי הגיעה לבקר במפתיע, ואחרי שראתה אותי הטיסה אותי למוקד מכבי.
        ביקשתי שתיסע לאט, אבל היא כמו מיכאל שומכר, כולל עקיפות דרך השוליים.
        חצי דקה אחרי שהתיישבתי מול הרופאה חטפתי דום לב.
        ומכאן – שתי מכות חשמל בדפיברילטור והלב חזר לפעום, אמבולנס לבית חולים, צנתור, סטנטים – והנה אני פה.

        והלקח לכולנו: כאבים חזקים ולא מוכרים בחזה או בכתף שמאל או בזרוע או בלסת, הזעה רצינית בלי סיבה, קוצר נשימה – תזמינו אמבולנס (או את אחותי היקרה).

        להגיב
        • Amir A

          לא חכם לכתוב את זה לפני ארוחת החג, זו שבאופן טבעי גורמת את אותן תופעות לוואי שציינת. במוצאי החג כל קוראי ומגיבי דהבאזר רצים לחדר המיון המקומי בגללך.

          להגיב
        • matipool

          דיזי – הרבה בריאות . מזל גדול היה לך .

          להגיב
          • דיזידין

            תודה רבה ושנה טובה

            להגיב
        • ר.בקצה

          הי דזי,
          באיזה גיל להתחיל לדאוג?
          או בקיצור, בן כמה אתה?

          להגיב
          • דיזידין

            זה קרה לי בגיל 53.
            למניעה הרפואה ממליצה לא לעשן, לאכול בריא (נו מור בורקס) ולעשות ספורט. אבל להבנתי חלק גדול מהעניין הוא גנטי.
            ויש את עניין האספירין: חלק מהרופאים ימליצו על זה כמניעה (מגיל 40 כזה) וחלק, כמו הרופא שלי, יתנגדו.

            להגיב
            • D! בלייפציג

              הכל גנטי, יען – האופציה קיימת יותר או פחות

              אבל זה שיש ביצים במקרר לא אומר שחייבים להכין מהן חביתה

              להגיב
              • דיזידין

                לגמרי.
                אבל יש לי חבר שחי בריא, מתאמן, לא עישן מעולם – וגם חטף התקף לב בגיל צעיר.
                אז כדאי גם להיבדק (למרות שהבדיקות למיניהן מפספסות לא מעט), להקשיב לגוף, ולא להסס להזמין נט״ן, כי כל דקה חשובה.

                להגיב
      • אסף the kop

        לדיזידין אין אור….(-:

        להגיב
        • ניינר / ווריור

          דיזידין אתה ירושלמי? ליידה או גמנסיה?

          להגיב
  8. דיזידין

    :)
    רק בשביל הבת שלי

    להגיב
  9. D! בלייפציג

    מהפוסטים המעולים שבטובים

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      עדיף "מהטובים שבמעולים", הלא כן?

      להגיב
      • D! בלייפציג

        תלוי אם אתה מעדיף ראש או דג

        להגיב
  10. S&M

    כשעשיתי התמחות, המשרד עבד ביום שלישי חצי יום, כי עבד בימי שישי. אולי בגלל זה בהתאחדות אוהבים את יום שלישי בצהרים. :)

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      היו ימים (-:

      להגיב
  11. אלעד כץ

    איזה יופי של פוסט. התעלית על עצמך.
    שתזכה לחיים איכותיים.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      תודה רבה

      להגיב
  12. ניינר/ווריור

    פוסט אדיר!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      המון תודה

      להגיב
  13. Amir A

    תפסיקו לכתוב שזה פוסט אדיר. אתם מאכילים את הטרול…

    להגיב
    • אמיתי

      פוסט אדיר. בתיאבון!
      (לא אכל כלום כל הפוסט)

      להגיב
  14. אסף the kop

    אדם מזרחי גרם לי להרבה אושר בגביע אז נגד מכבי.
    דרדלה לפנתיאון.

    להגיב
  15. אריאל גרייזס

    אדיר!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      תודה ידידי

      להגיב
  16. Matipool

    יופי של פוסט .

    להגיב
  17. אני בא מקטמון

    אדם מזרחי (או לפי גוגל טרנסלייט An Oriental) מבקיע בעיקר בדקות שבין 90 ל 120 רצוי בגביע מדינה או גביע טוטו.
    בשאר הזמן הוא מדדה על המגרש ונותן ככל שביכולתו.
    שחקן ואישיות מרגשת

    להגיב
  18. גילי פלג

    טילקוסקר- פוסט לפנתיאון!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      אסלח על עיוות השם. 51 שנה חישלו אותי. (-: תודה!

      להגיב
  19. cookie-monster

    וואלה לא יודעת מי אלה הקבוצות שבפוסט ובטח לא ראיתי אותו אף פעם אפילו בתקצירים בטלוויזיה
    יש כזה דבר בכלל? מליגה…..אה …איזה ליגה זו עוד פעם??

    אבל וואלה סבבה של פוסט. חוץ מהחלקים המורבידים.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      תבוא למשחק אחד. אין דרך חזרה. אני לא נהנה ככה בליגת העל.

      להגיב
      • matipool

        מפלצת העוגיות זו בחורה ..
        הגיע הזמן שהוותיקים כאן כבר ידעו את זה ( סליחה על הקטנוניות אבל אני לא מרגיש בנוח כשפונים אליה בלשון זכר ) .

        להגיב
  20. אריק האחר

    פוסט שמתאר בצורה נפלאה את כל הקומבינות
    והחלטורות בכדורגל הישראלי.
    צחקתי לאורך כל הקריאה
    תודה רבה

    להגיב
    • ארז טיקולסקר

      התודות לך (-:

      להגיב

מה דעתך?