שלושער בשלישי

בגיל 51, עם הסטוריה משפחתית מצערת, יוצא לו, לבן אדם, להרהר מדי פעם בסוגיית מותו.

ובעשותו כן, שואל את עצמו הבן אדם, ככה, בינו לבין עצמו (כי בהרהורים כאלה הוא לא משתף את בני המשפחה; הוא אינו חפץ להעציבם; יותר מכך הוא פוחד שמא מי מהם ישמח), ממה יורכבו מחשבותיו האחרונות.

התשובה ברורה – על ערש דווי, אם מדובר במשוגע לכדורגל, יחלפו לנגד עיניו, מכוסות הקטרקטים, אותם משחקים גדולים שבהם זכה לצפות.

כי, נגיד, ככה סתם דוגמה מקרית שעולה לי לראש, נגיד שהבן אדם הוא עורך-דין. באמת קריירה לא לגמרי רעה. יש בה אפילו ריגושים פה ושם. אתה מנצח תיקים וזה עושה אותך שמח. אתה מפסיד כמה וזה ממש מבאס. יש ימים שלקוחות לא מתווכחים אתך על שכר טרחה. לפעמים אתה מופיע בבית המשפט העליון ומעלה טיעונים ממש, אבל ממש, מבריקים (לפחות בעיניך), ואפילו מקבל מחמאות. הכל בסדר. אלו חיים ששווה לחיות אותם. אבל לא מן הרכיבים הללו תורכב הסצינה שעליה אנחנו מדברים כאן. מדובר בריגושים שמחוגיהם אינם נוגעים בחלק האדום של הסקאלה. לא בריגושים שמסוגל להפיק הכדורגל.

אז ככה, כשאהיה עם עצמי, ואני מקווה שהעולם יתן לי עוד קצת זמן עד שיכריז כי הגעתי לשם, באותם רגעים אני מניח שאחשוב על גמר היורו שבו צפיתי; על איטליה – ספרד; על הקלאסיקו שבו פיגו חזר עם ריאל מדריד לברצלונה לאחר המעבר המתוקשר ורווי היצרים; על שני גמרים של צ'מפיונס; על טוטנהאם; על גלדבך; על כמה משחקים גדולים בקנה מידה ישראלי; כמובן על המשחק הראשון שבו צפיתי מחוץ למגרש עם אבא; על הראשון שבו צפיתי בתוך מגרש, גם עם אבא; על הראשון שלי בחו"ל שהיה עם אמא ז"ל; על הראשון שלי עם כל אחד מהילדים, ועוד.

כל זה רק כדי לומר שאתמול נוסף משחק להוראות שיינתנו לבמאי טקס החזרת הציוד.

בית"ר נורדיה ירושלים שיחקה את חצי גמר גביע המחוז (שלב די, מה די, מאוד, מוקדם של גביע המדינה) נגד מכבי עירוני קרית מלאכי. קרב איתנים במונחי ליגה ב'. מגרש מעלה אדומים. מדבר מסביב. כבישים עוקפים. מחסומים בדרך, ובעיקר בדרך חזרה. רמי לוי ממול. דשא סינתטי מתחת. מהסוג הזה עם הגומי השחור והרותח, שכל גליץ' עליו משאיר כוויה מדרגה ארבע.

המשחק – התאחדות או לא התאחדות? ישראל או לא ישראל? – נקבע ליום שלישי. אנשים, בדרך כלל, עובדים ביום שלישי. ולא סתם ביום שלישי, אלא בצהריים. כי באמת, למה לקבוע משחקים למועדים שבהם אנשים אשכרה יכולים להגיע? מזלי, שפר עלי גורלי, אני עצמאי. מה שאומר שיש לי בוס שאוהב כדורגל בערך כמוני, והיה בסדר מבחינתו שאצא למשחק.

אז אנשים עשו הכל על מנת להגיע. עובדים סיפרו לבוסים שהם יוצאים לחטוף משהו לצהריים ונתקעו בפקקים בחזרה; גברים סיפרו לנשותיהם שהם תקועים בעבודה; נשים סיפרו לגברים משהו שאני לא רוצה לדעת ממנו, כדי לא להבין, כשיספרו אותו לי, שעובדים עלי.

כאשר הצלם הקבוצתי, נכנה אותו י' כי לכו תדעו איזה סיפור הוא סיפר כדי להגיע, התקרב אליהם עם העדשה, הם ממש התחננו שלא יעשה להם את זה, או שלפחות יפקסל להם את הפנים, כדי שהבלופים לא ייחשפו. אלוהים ישמור איזו אינפורמציה הבן אדם מחזיק אצלו במחשב וכמה היא שווה למי שהיה שם.

למעלה אדומים הגענו על הדקה. ג' וע' דווקא הגיעו בזמן. אל יקל הדבר בעיניכם. ע' הוא חבר הסתדרות. ממש חבר הסתדרות, זאת אומרת. מאלה שאוהבים הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה ואת שלי יחימוביץ'. לך תלמד חבר הסתדרות להגיע בזמן. מרשים.

דווקא מ' רשם איחור. נקבעה לו פגישה דחופה, כך אמר. הוא הודיע מראש שאולי יאחר, אמר שהוויז נותן למונית 20 דקות, הגיע אחרי 25. מיליארד דולר והם לא מסוגלים לדייק.

ואז, בדרך, פספסנו את הפניה הנכונה, ולקחנו אחרת שקצת עיכבה. לא בכל יום נוסע הבן אדם למעלה אדומים. השנה, לצערו, פעם בשבועיים לערך. אומרים שהמגרש בירושלים בשיפוצים לכבוד המכביה, ולכן נגזר עלינו לארח במעלה אדומים. מי עושה מכביה במאה העשרים ואחת?

אז ככה, כשאני על ארבע עוגיות ושתי כוסות קפה מהבוקר, לא מספיק לאכול כי אנחנו על הדקה, הגענו למעלה אדומים. אין מה לאכול במעלה אדומים. אלא אם אתם מחשיבים סנדביצ'ים של "ילו". י' (השני) מחשיב סנדביצ'ים של "ילו". הוא קנה. אני לא. יש גבול ("יש גבול"/ מעלה אדומים; נהייתי אבי מלר).

התחיל המשחק. מחצית ראשונה די משעממת. מחצית שניה מתחילה. קרית מלאכי עושים 1:0. אדם מזרחי (תזכרו את השם, הוא עומד להיות גיבור הסיפור), נכנס כמחליף בנורדיה, ומשווה תוך שלוש דקות. הוא בכלל לא התכוון להשוות. הוא התכוון להרים. גול מצוין שהגיע מהרמה גרועה. של עצמו.

ואז הוא נפצע. ירך אחורי. כולם אומרים שאסור להמשיך לשחק עם מתיחה בירך אחורי. זה מחמיר. אפילו שגיא כהן אמר את זה פעם. ועוד כמה עשרות פעמים. ושגיא כהן הוא דוקטור. להסטוריה כמדומני, אבל הוא יודע הכל.

בגביע, בניגוד לליגה ב', מותרים רק שלושה חילופים ולא חמישה. נורדיה כבר ביצעה את כולם. אז מזרחי שיחק על רגל אחת. י' (השלישי) אמר שמזרחי הוא הטרומפלדור של הכדורגל.

עם הרגל הזאת הוא הגיע להארכה. ואז, עם אותה רגל, כלומר עם חצי ממנה, נתן עוד אחד. והמשיך לדדות. נשארה לו כבר רבע רגל. כי העומס של ללכת, ולנסות לרוץ, ולפעמים לבעוט, ולקפוץ, לא חולק בין שתי הרגליים ונפל רק על מה שנשאר מהרגל האחת. אני מניח ששגיא כהן יידע להסביר את זה, רפואית, טוב ממני.

קרית מלאכי קיבלה פנדל שאפילו יהויכין פנדלוביץ', ביום גרוע במיוחד, עם כובע גרב על הפנים שבמתפרה שכחו לעשות בו את החור בשביל העיניים, לא שורק. והם השוו.

והנה, כאילו ליגת אלופות, החל, בערך ממחצית המגרש, מהלך מאוד מהיר של תשע מסירות. ליגה ב', כן? תשע מסירות, חלק בלתי מבוטל מהן בנגיעה אחת, ובסופן אדם מזרחי, אותו אדם מזרחי, בישיבה, כריעה, עם המעי העיוור או עם הכליה, לא באמת יכולתי לראות, אולי זה היה בכלל עם האפנדיציט, הבקיע את השלישי.

הבן אדם כבר העיף את מכבי מהגביע, אז מה זה בשבילו קרית מלאכי? אבל אתמול הוא עשה את זה מול עיני, או מה שנותר מהן, עם נורדיה, ובכך הבטיח את מקומו בשורה הראשונה, באמצע, בטקס הסיום שלי.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

56 תגובות ל “שלושער בשלישי”

  1. נועמוסקי (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:17)

    אשריך שזכית. כולי קנאה

    להגיב
  2. פיירמן (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:20)

    הסתבכתי מרוב הי'-ים. לא מזהה את השני ואת ג' ובדרך כלל אני מזהה אנשים לפי שמות טוב.

    מלאכי עשו 1:0, אדם מזרחי נכנס ונתן גול נשמע שגרתי לגמרי, כשלא כותבים שכל זה קרה תוך 3 דקות.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:25)

      צודק. הוסף.

      להגיב
  3. Amir A (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:28)

    בצעירותי גרתי בגבעתיים כשהיא עוד היתה גבעתיים. רחובות צרים המאפשרים מעבר למכונית אחת וגם זה בקושי, ואם אתרע מזלך והגעת לרחוב שניה אחרי שנכנסה אליו משאית הזבל (יום רביעי אחה"צ), נגזר עליך להזדחל מאחוריה ואשכרה להרגיש איך אתה מזדקן תוך כדי. יום אחד בדרך הביתה, אחרי יום ארוך ומתיש ונסיעה ארוכה עוד יותר הגענו אני וזוגתי שתחיה לעיר ופתאום נזכרתי שהיום יום רביעי. אחה"צ. כסיסת ציפורניים, יאוש במעלה הגרון ובחילה באופן כללי. כשפנינו לרחוב מגורינו התגלה לפנינו מחזה נפלא של דרך פנויה עד לחצר ביתנו. באותו רגע פניתי לזוגתי ואמרתי לה "את רואה, זו ההגדרה של אושר". רוצה לומר ארז, העובדה שעל ערש דווי יעברו אל נגד עיניך תמונות אושר ממשחק של קבוצות ליגה ב' בישראל מראה שבאמת הגעת אל ההארה של מהו האושר האמיתי בחיים. אשריך. מרבית האנשים לא מגיעים לתובנה הזו.
    וחוץ מזה הטור נפלא.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:31)

      תודה (ואני מכיר את העניין הזה של גבעתיים – גרתי ברחוב, או בתאום שלו, כסטודנט (-: )

      להגיב
    • אסף the kop (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:24)

      אתמול נתקעתי בגבעתיים אחרי משאית ברחוב הל"ה. מקק"ל עד עליית הנוער. איזה סיוט.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 28-9-2016 בשעה 21:04)

        נו, ולא ניסית לעשות מעקף דרך הפלמ"ח או דליה?

        להגיב
        • אסף the kop (פורסם: 29-9-2016 בשעה 03:26)

          הלוואי
          הפקק היה כזה ארוך שהמעקף היה מחזיר אותי אליו.

          להגיב
  4. yaron (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:55)

    עזוב אוהדים, השחקנים והשופט לא עובדים?

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 15:56)

      כולם עובדים. גם המאמנים, העוזרים, המעסים. זו שערוריה שכך נוהגת ההתאחדות.

      להגיב
  5. אריאל (פורסם: 28-9-2016 בשעה 16:09)

    תודה פוסט שכיף לקרוא.
    לא יכולתי שלא לחשוב על רז זהבי בבובה של לילה ( אדם מזרחי החלוץ ה-אגדי של נורדיה !).

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 16:42)

      תודה (-:

      להגיב
  6. ת׳ור, אל נורדי (פורסם: 28-9-2016 בשעה 17:38)

    פוסט מעולה.
    כולי תקווה שערש הדווי לא יגיע בטרם עת בזמן המשחק ברהט בשלב הבא. כרגע מסתמן שכדאי שתכין לקט של חייך.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 18:00)

      יהיה בסדר. ותודה (-:

      להגיב
  7. דיזידין (פורסם: 28-9-2016 בשעה 18:24)

    בעוונותיי יצא לי למות ולקום לתחייה אחרי החייאה.
    הייתי רוצה לספר שחשבתי על אורי מלמיליאן, או יוהן קרויף או פיסטול פיט,
    אבל האמת היא שחשבתי שקשה לי לנשום
    (אה, וגם אין שם אור זוהר שמכוון אותך לגן עדן)

    להגיב
    • Amir A (פורסם: 28-9-2016 בשעה 18:36)

      היה שווה? (לחזור הכוונה)

      להגיב
    • Matipool (פורסם: 28-9-2016 בשעה 22:53)

      וואו !!!
      אשמח אם תרחיב בהזדמנות . הרבה בריאות !
      אז אין אור בסוף אה .. באסה .

      להגיב
      • דיזידין (פורסם: 28-9-2016 בשעה 23:22)

        אולי הייתי בדרך לגיהנום ולכן לא היה אור.

        קמתי בבוקר עם כאב עז בחזה – ובטמטומי לא העליתי בדעתי שזה התקף לב.
        אחרי איזה שעה וחצי אחותי הגיעה לבקר במפתיע, ואחרי שראתה אותי הטיסה אותי למוקד מכבי.
        ביקשתי שתיסע לאט, אבל היא כמו מיכאל שומכר, כולל עקיפות דרך השוליים.
        חצי דקה אחרי שהתיישבתי מול הרופאה חטפתי דום לב.
        ומכאן – שתי מכות חשמל בדפיברילטור והלב חזר לפעום, אמבולנס לבית חולים, צנתור, סטנטים – והנה אני פה.

        והלקח לכולנו: כאבים חזקים ולא מוכרים בחזה או בכתף שמאל או בזרוע או בלסת, הזעה רצינית בלי סיבה, קוצר נשימה – תזמינו אמבולנס (או את אחותי היקרה).

        להגיב
        • Amir A (פורסם: 29-9-2016 בשעה 01:42)

          לא חכם לכתוב את זה לפני ארוחת החג, זו שבאופן טבעי גורמת את אותן תופעות לוואי שציינת. במוצאי החג כל קוראי ומגיבי דהבאזר רצים לחדר המיון המקומי בגללך.

          להגיב
        • matipool (פורסם: 29-9-2016 בשעה 08:12)

          דיזי – הרבה בריאות . מזל גדול היה לך .

          להגיב
          • דיזידין (פורסם: 29-9-2016 בשעה 09:16)

            תודה רבה ושנה טובה

            להגיב
        • ר.בקצה (פורסם: 29-9-2016 בשעה 09:26)

          הי דזי,
          באיזה גיל להתחיל לדאוג?
          או בקיצור, בן כמה אתה?

          להגיב
          • דיזידין (פורסם: 29-9-2016 בשעה 09:42)

            זה קרה לי בגיל 53.
            למניעה הרפואה ממליצה לא לעשן, לאכול בריא (נו מור בורקס) ולעשות ספורט. אבל להבנתי חלק גדול מהעניין הוא גנטי.
            ויש את עניין האספירין: חלק מהרופאים ימליצו על זה כמניעה (מגיל 40 כזה) וחלק, כמו הרופא שלי, יתנגדו.

            להגיב
            • D! בלייפציג (פורסם: 29-9-2016 בשעה 14:10)

              הכל גנטי, יען – האופציה קיימת יותר או פחות

              אבל זה שיש ביצים במקרר לא אומר שחייבים להכין מהן חביתה

              להגיב
              • דיזידין (פורסם: 29-9-2016 בשעה 15:38)

                לגמרי.
                אבל יש לי חבר שחי בריא, מתאמן, לא עישן מעולם – וגם חטף התקף לב בגיל צעיר.
                אז כדאי גם להיבדק (למרות שהבדיקות למיניהן מפספסות לא מעט), להקשיב לגוף, ולא להסס להזמין נט״ן, כי כל דקה חשובה.

                להגיב
      • אסף the kop (פורסם: 29-9-2016 בשעה 09:55)

        לדיזידין אין אור….(-:

        להגיב
        • ניינר / ווריור (פורסם: 29-9-2016 בשעה 12:06)

          דיזידין אתה ירושלמי? ליידה או גמנסיה?

          להגיב
          • דיזידין (פורסם: 29-9-2016 בשעה 15:28)

            ליידה

            להגיב
  8. דיזידין (פורסם: 28-9-2016 בשעה 18:37)

    :)
    רק בשביל הבת שלי

    להגיב
  9. D! בלייפציג (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:27)

    מהפוסטים המעולים שבטובים

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:31)

      עדיף "מהטובים שבמעולים", הלא כן?

      להגיב
      • D! בלייפציג (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:47)

        תלוי אם אתה מעדיף ראש או דג

        להגיב
  10. S&M (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:33)

    כשעשיתי התמחות, המשרד עבד ביום שלישי חצי יום, כי עבד בימי שישי. אולי בגלל זה בהתאחדות אוהבים את יום שלישי בצהרים. :)

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:43)

      היו ימים (-:

      להגיב
  11. אלעד כץ (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:45)

    איזה יופי של פוסט. התעלית על עצמך.
    שתזכה לחיים איכותיים.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:01)

      תודה רבה

      להגיב
  12. ניינר/ווריור (פורסם: 28-9-2016 בשעה 19:46)

    פוסט אדיר!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:02)

      המון תודה

      להגיב
  13. Amir A (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:05)

    תפסיקו לכתוב שזה פוסט אדיר. אתם מאכילים את הטרול…

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:10)

      פוסט אדיר. בתיאבון!
      (לא אכל כלום כל הפוסט)

      להגיב
  14. אסף the kop (פורסם: 28-9-2016 בשעה 20:26)

    אדם מזרחי גרם לי להרבה אושר בגביע אז נגד מכבי.
    דרדלה לפנתיאון.

    להגיב
  15. אריאל גרייזס (פורסם: 28-9-2016 בשעה 22:09)

    אדיר!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 22:30)

      תודה ידידי

      להגיב
  16. Matipool (פורסם: 28-9-2016 בשעה 23:06)

    יופי של פוסט .

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 28-9-2016 בשעה 23:11)

      תודה

      להגיב
  17. אני בא מקטמון (פורסם: 29-9-2016 בשעה 08:04)

    אדם מזרחי (או לפי גוגל טרנסלייט An Oriental) מבקיע בעיקר בדקות שבין 90 ל 120 רצוי בגביע מדינה או גביע טוטו.
    בשאר הזמן הוא מדדה על המגרש ונותן ככל שביכולתו.
    שחקן ואישיות מרגשת

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 29-9-2016 בשעה 16:23)

      לגמרי

      להגיב
  18. גילי פלג (פורסם: 29-9-2016 בשעה 13:35)

    טילקוסקר- פוסט לפנתיאון!

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 29-9-2016 בשעה 16:22)

      אסלח על עיוות השם. 51 שנה חישלו אותי. (-: תודה!

      להגיב
      • גילי פלג (פורסם: 29-9-2016 בשעה 21:41)

        סליחה….

        להגיב
  19. cookie-monster (פורסם: 29-9-2016 בשעה 15:23)

    וואלה לא יודעת מי אלה הקבוצות שבפוסט ובטח לא ראיתי אותו אף פעם אפילו בתקצירים בטלוויזיה
    יש כזה דבר בכלל? מליגה…..אה …איזה ליגה זו עוד פעם??

    אבל וואלה סבבה של פוסט. חוץ מהחלקים המורבידים.

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 29-9-2016 בשעה 16:23)

      תבוא למשחק אחד. אין דרך חזרה. אני לא נהנה ככה בליגת העל.

      להגיב
      • matipool (פורסם: 30-9-2016 בשעה 08:00)

        מפלצת העוגיות זו בחורה ..
        הגיע הזמן שהוותיקים כאן כבר ידעו את זה ( סליחה על הקטנוניות אבל אני לא מרגיש בנוח כשפונים אליה בלשון זכר ) .

        להגיב
        • cookie-monster (פורסם: 30-9-2016 בשעה 09:47)

          ;)

          להגיב
  20. אריק האחר (פורסם: 29-9-2016 בשעה 15:39)

    פוסט שמתאר בצורה נפלאה את כל הקומבינות
    והחלטורות בכדורגל הישראלי.
    צחקתי לאורך כל הקריאה
    תודה רבה

    להגיב
    • ארז טיקולסקר (פורסם: 29-9-2016 בשעה 16:24)

      התודות לך (-:

      להגיב

מה דעתך?