מסעותיי עם קבוצתי (הפועל אזור בבית)

בית"ר נורדיה ירושלים - הפועל אזור, מסבחה גדולה - משחק קטן

ליגה א', משחק ראשון, התרגשות גדולה. לאחר שלוש עונות שבהן טיילנו, ליגות ג' ו- ב', במקומות אקזוטיים, שכל קשר בינם לכדורגל מקרי, וספק גדול מאוד אם הם באמת קיימים, אנחנו מתחילים להריח את השמות המוכרים – הכח (וינה-תל-אביב-מכבי-עמידר) רמת-גן, מכבי (קביליו) יפו, מכבי שעריים. פעם בליגה הראשונה, אלופה, סגנית, מחוז ילדות. שהרבני, פרקש, אוננה, לאון, רוקבן (שלום), ורוקבן (איציק ז"ל), ורוקבן (קובי). היום הן בליגה שלנו.

 

הפועל אזור? מה הפועל אזור עכשיו? זו בכלל קבוצת כדוריד, לא? בני גוז, היה פעם שחקן כזה. אני זוכר אותו ממגרש הבלטות של הפועל רחובות. לא בטוח שהוא זוכר. האמת, לא בטוח שגם אני, אבל זכרון הוא לא משהו שחייב היה לקרות באמת. בטח לא בספורט.

 

מתברר שיש הפועל אזור גם בכדורגל, אולי היום רק בכדורגל, והיא ההגרלה שלנו למחזור הראשון.

 

הבית שלנו, טדי, עדיין לא מוכן. למה הוא עדיין לא מוכן? כי מכביה. אין תרוץ יותר עלוב להריסת אצטדיון כדורגל ממכביה. מה מכביה עכשיו? מה הקשר? למה בכלל מכביה, ואם כבר החליטו לעשות מכביה – למה לא לקיים אותה באיזה מתנ"ס? או מרכז קהילתי? או בכיכר העירייה?

 

אז חיפשנו מגרש, וסגרנו על האצטדיון בלוד. שיהיה.

 

משחק, כל משחק, נפתח באיפה אוכלים לפני, או אחרי. היות שהמשחק הזה נקבע ל- 15:00, שעה של הגדולות, הלכנו על לפני. גם כי חומוסיות ערביות שמכבדות את עצמן סוגרות מוקדם, וחומוסיות יהודיות שאני מכבד זה מוסד (כמעט) לא קיים. וגם, כי חומוס אוכלים בבוקר, ואם אתם יהודים – יש פסקי הלכה שמתירים לאכול עד הצהריים. מי שאוכל יותר מאוחר, לא מבין, וגם יקום באמצע הלילה עם כאב בטן.

 

בחירת מקום לאכול זו משימה למקצוענים, ובמלים אחרות – משימה שלי. לקחתי אותה ברצינות, כמו כל דבר, ולהלן האפשרויות:

 

חליל, רמלה. המלך הבלתי מעורער של האיזור, ובכל הנוגע למסבחה – בכלל. הכי טובה בארץ (חצי ארץ, אם זוכרים כי בצפון אוכלים משאוושה). אני יודע שהדברים שאני עומד לכתוב (וכבר כתבתי) הם קשים. אני יודע שאנשים יחשבו (וכבר חשבו) מחדש על יחסינו וחלקם אפילו יקראו לשגריר להתייעצות. ובכל זאת, האמת חייבת להאמר, או לעלות על הכתב: כשהטבח עושה חימום כמו שצריך, או כשהוא שם לכם על השולחן את מה שנשאר מהמנה שהכין לחברתו, היא מאכל האלים. ביום ממוצע שלו, אין כמוה באף מקום אחר. חובב מריבות וצמא דם אנוכי, ולכן אסתכן במוות ואכתוב – היא טובה משל אבו-חסן ביפו, ומשל ערפאת בירושלים. ביחס שערים, אבל עדיין. גם החומוס, המשחה, עם הגרגירים, יוצא מהכלל ומהטובים שיש. ואם כבר חליל, אז יש בונוס – כנאפה מצויינת בממתקי שהין, חמש עשרה שניות הליכה.

 

סולטן, רמלה. הדרבי המקומי. יש שנשבעים בשמו. לא אגזים ואומר שבועת שקר, אבל לטעמי טעות בתום לב. בכל עיר אחרת זה היה נחשב חומוס מעולה. ברמלה, עם האלטרנטיבה שצוינה למעלה, הוא מפסיד. הסגן של בר-כוכבא. חומוס ישוע בן-גלגולא.

 

מסעדת השלום – סובחי ובניו, לוד. מסבחה טובה. לא חליל. גם לא אבו-חסן וגם לא סולטן, אבל טובה. חמוצה מן המקובל. אני אהבתי. הצ'יפס מצוין. בדיוק ברמת הרכות המתבקשת, וטרי. חריף מעולה. לא יודע מה שמים בחריף הזה, אבל יש בו משהו שלא אכלתי במקומות אחרים ואני חובב חריף. שווה את הצרבת שתבוא בלילה. הזיתים מרים כמו שצריך. המיץ אשכוליות, ובכן הוא מיץ אשכוליות.

 

בחרנו, איך לא, בחליל. קיבלנו את המנה של החברה. לא מה שנשאר ממנה – אותה, בעצמה. ולא סתם חברה – זו הייתה מסבחה שמכינים עבור החברה בשבועות הראשונים. מסבחה עם תשוקה. היה חם, וטרי, וכמעט לא היה צורך בפיתה. כשהמסבחה כל כך טובה, חבל לקלקל אותה עם פיתה. אז לא קילקלנו אותה עם פיתה, אבל כן הורדנו אותה עם כנאפה.

 

הגענו למגרש. יש גם שידור ישיר להעביר בפייסבוק של המועדון. אני פרשן, או משהו. ויש מפיק. קוראים לו מאיר סיקרון, והוא קפדן (תכונה שניה רק להיותו תותח). והצלם, טומי פדן, תותח עצמאי, תמיד מגיע בזמן. והשדר, אבישי סלע הוא באמת שדר ליגת על, מגיע בזמן, לפעמים.

 

אז אספתי את המפיק מספיק מוקדם כדי שנוכל לאכול בנחת. רק מה, הג'ינג'י עם המפתחות התגלה כמי שאינו ג'ינג'י ואין לו מפתחות. ליגה לאומית. חיכינו, התאדנו בחום, עשינו עיקוף, ביקשנו יפה, והכניסו אותנו. יש שידור.

 

במחצית, טקס הוקרה לנסים בכר האגדי. גם על זה עשו אותי אחראי. סיפרו לי שזו קבוצת אוהדים, שאני בעלים, ומה יוצא? שאני לא מפסיק לעבוד. לא בדקתי, אבל נראה לי שרומן אברמוביץ' ודניאל לוי לא סוחבים ציוד לעמדת השידור ולא עומדים באלף צלזיוס בצל ועושים בעצמם טקסים במחצית. האמת, חבל לי עליהם. זה כיף. אתה פוגש את כל אלילי ילדותך, והם לא רק שמסכימים להצטלם אתך, אפילו אומרים לך תודה, ואיזה יופי דיברת, וסיפרת לי דברים שאפילו אני על עצמי לא ידעתי, וכאלה.

 

והיה גם משחק. 0:0. משעמם. לא נורא. כדורגל זה מותרות.

 

 

בגדי השונאים החדשים
מסעותיי עם קבוצתי (הכח בחוץ)

תגובות

  • מתן גילור

    רק לציין שכר הדשא בטדי לא נהרס בגלל משחקי הכדורגל במכביה (שכלל לא התקיימו בו), אלא בגלל הטקסים.
    טדי או לא אני לא יודע, אבל את טקסי הפתיחה והסיום אי אפשר להעביר למתנ"ס.
    חוץ מזה, חמד של שבוע שיהיה לך. ;)

    • ארז טיקולסקר

      תודה. אתקן

  • yaron

    המסבחה האהובה עלי בכל הארץ - אחים עוזרי בכרם :-)

  • אוהד

    חליל יא חליל!!!
    אמת דיברת.

  • ניינר / ווריור

    אכן חליל המסבחה מספר 1 לא רואה את אבו חסן ממטר.
    חוזר ומזכיר לך שתפארתו של סובחי הוא סלט הירקות המופלא שהוא לבדו סיבה להגיע ללוד

  • ארז

    מצוין

  • בני תבורי

    תשאירו את אלפסי באמל"ט

  • holden

    יש חומוס בתל אביב? זה חיקוי עלוב לחומוס הצפוני ולשמן הזית הגלילי,
    אני אישית מטורף על משחת האלים הזו, לא אהבתי לא את חליל, לא את אבו חסן המהולל וגם לא את קלבוני שם בחולון,
    חומוס אוכלים רק בצפון הארץ או בפעמים הנדירות שאני מגיע לירושלים אז שם מבעכרמאווי או בימים שקטים בחומוס אצל ההוא ליד באב אל חוטא במדרגות בתוך הסימטאות, בגדדי משהו כזה,

    החומוס הירושלמי כבד וסמיך , אני כאמור מתחבר יותר לחומוס הקליל יותר אבל עדיין נותן ציון גבוה לחומוס הירושלמי,

    את אזור יפו ,חולון תל אביב בקטע של החומוס אני בכלל לא סופר, תל אביב טובה בהמון דברים, חומוס ומשאוושה זה לא אחד מהם,

    אפרופו , גם חומוס סעיד מעכו סתם אוברייטד , הדבר היחיד שטוב אצלו זה השמן זית ובשבת בבקר מוקדם יש לו את העיסה המשחתית של פול חמים , שאני הולך לדוג בעכו לפעמים בבקר אני נכנס רק בשביל המחלוטה הזו לסעיד,

    הנה החמישיה הפותחת שלי לחומוס באמת טעים ולא חיקוי פלסטי:

    במקום הראשון והמכובד חומוסיה נחבאת אל הכלים, ממוקמת בכפר עראבה ליד סח'נין, החומוסיה של אבו- סאבר,
    חומוסיה שנראית ומתפפקדת כמו חומוסיה מהסרטים,
    שולחנות פורמייקה שעליהם ניצב בקבוק שמ"ז טוב, מטבח פתוח אל הסועדים שרואים איך כותשים את גרגרי החומוס החמימים,
    ללא ספק מקום1-אבו-סאבר
    מקום-2:חומוס חמודי-לא רחוק מהתחנה מרכזית של העיר עכו
    מקום3- סוהילה, גם בעכו
    מקום 4-חומוס אבו אדהם-כיכר השוק בכפר יאסיף
    מקום5-פה אולי אני שבוי בגלל הרוטב הממכר אבל אעניק את המקום החמישי לאבו-מארון, סמוך לשוק הפשפשים בחיפה ממש מתחת למסגד
    חומוס זה עניין של טעם אישי, על כל פנים אלו המובחרים שלי

    • ניינר / ווריור

      סוהילה וסעיד אוברייטד ובכלל נצרת היא אימפריית החומוס של ישראל

      • holden

        נצרת לא רעה, נצרת טובה בשווארמה ובערוסה(עראייס) אכלתי במלא כוכים בנצרת כולל בכפר ריינה ובעילוט, אין ויכוח חומוס אבו סאבר מספר אחד בישראל,
        לא נצרת ולא נעליים

      • holden

        ניינר , מסכים שסעיד לא משהו, מתנגד שסוהילה לא טעימה, סוהילה עושה חומוס הגון וטעים,
        חומוס טוב כאמור באבו סאבר
        שמן זית -כפר ראמה
        שווארמה טובה ועראייס-נצרת תחתית
        טחינה גולמית :
        הכי טעימה זה אבו עייש , מספר שתיים אחריה החומוס של הר ברכה, זה על רגל אחת

      • DS

        סעיד כלכך אוברייטד שנהיה אנדרייטד. חומוס טוב משוואשה אלוהית מקום שהוא מוסד תרבות. חמודי וסוהילה נחמד אבל בכלל לא חומוסיות, אבו אדהם בכלל מכר את עצמו והפך לחומוסיה יהודית.

        • holden

          מה הכוונה סוהילה לא חומוסיה?
          אכלת פעם באבו אדהם בכפר יאסיף? או שרק אצל אבו אדהם בתל אביב?
          לאכול אצל אבו אדהם בתל -אביב זה אותנטי בדיוק כמו להזמין דגים במסעדה מזרחית טיפוסית, סעיד מושך אליו קליינטים כמו זבובים, כי בסעיד הם נדיבים, המחירים זולים, השמן זית לא רע בכלל, כוס התה מדהימה, הנחלוטה מהממת, החומוס של סעיד? ובכן, הוא לא ברשימת העשרים אצלי, החומוס של סעיד שוחה בטחינה

          • אמיתי

            מסכים איתך שבצפון זה סרט אחר. אציין אבל שבמרכז יש גם בכפר קאסם קסם של חומוס. אבו מארון לא מצחצח לסעיד את הכפכפים, סוהילה זה רק אם התור בסעיד ארוך מידי ואבו האדם זה נחמד. לא יותר. סעיד מעבר לחומוס עצמו מוביל עם שמן זית מצויין פיתות דקות וטריות שנאפות 5 מטר וזיתים מצויינים. וסעיד זו גם אהבת נעורים עם מיקום מושלם לחומוסייה. בשוק

            • holden

              איך אפשר לקחת את סוהילה כברירת מחדל מול סעיד?
              סעיד אכן במיקום אטרקטיבי , סעיד אכן נראה כחומוסיה שאם הייתי במאי סרטים הוליוודי הייתי מביים שם סצינה של חומוסיה מזרח תיכונית, הפיתות אכן נאפות מטר לידו ממול האשנב האחורי,

              בעכו עשרות חומוסיות-רובם ככולם טעימות מסעיד:
              סוהילה, חמודי החומוס של טוני מתחת למסגד, חומוס של עיסא,
              איך קשרת כאלו כתרים לחומוס סעיד?
              אולי אתה רומנטיקן או שאתה לא באמת אוהב חומוס?
              אכב, העכואים בעצמם שורצים בעיקר בחומוס של טוני.
              אני אגיד את זה בצורה גסה:
              חומוס סעיד זה ל---------תיירים

            • אמיתי

              לא מסכים..גדלתי באזור. אכלתי ברוב החומוסיות בעכו. ואין צורך בהשמצות קולינריות ((-:)..בשבוע שעבר אחרי חודש בחול אכלתי 5 פעמים חומוס..(כן גם באבו חסן שאינני נמנה על מעריציו ובכל זאת). טוב. זו מחלוקת עתיקת יומין. גם חז"ל נחלקו עליה. אתה מבית שמאי

            • holden

              אמיתי, על טעם וריח רשה באמת להתווכח, אני אוהב לאכול אצל סעיד את המחלוטה כפי שציינתי, לפעמים בחורף נכנס אליו לכוס תה ואם תקוע בלי שמן זית גם קונה ממנו, אבל פחות מחבב את החומוס שלו,
              כאמור כל אחד וההעדפה שלו, חלילה לי להשמיץ את סעיד וגם אם כן אז בטוחני שהוא מסתדר לר רע גם בלעדיי, יעידו ההמונים שצובאים על דלתותיו, אני פשוט אומר שהחומוס שלו מהול בהמון טחינה .

              בכל מקרה טוב לדעת שחומוס מעורר כאלו יצרים ושיש סוגדים לחומוס מכל קצוות הארץ,
              בהזדמנות תן קפיצה לאבו סאבר, לאחר שתלקק שם הצלחת תוכל להשוות בעצמך לחומוס סעיד

            • אמיתי

              סבבה הולדן. מקבל את ההמלצה ואבדוק בהקדם. חומוס זה בנפשנו...ושלא תחשוב, מעריך את דעתך על חומוס ואוכל בכלל...כדורגל לוידע..מכבי חיפה בכל זאת. בכל מקרה בתיאבון

            • holden

              נגעת בנקודה כואבת אמיתי,
              מכבי חיפה וחומוס, אם מכבי חיפה זה כמו חומוס אז גיא לוזון זה הבלנדר, גיא לוזון מערבב את יעקב שחר כמו שבלנדר מערבב גרגירי חומוס אצל אבו -מארון.

              דווקא השנה ממש רציתי לרכוש מנוי להפועל חיפה, היה לי מום על הפועל, ידעתי שגם ככה לא הפועל חיפה ולא מכבי יקחו אליפות, ידעתי ששניהם לא ירדו גם ליגה,

              בסוף תחת לחץ פיזי מתון שוכנעתי לעשות מנוי למכבי חיפה, נקוה שבשבת מול רעננה מכבי יפסידו ואז רק אז אולי יחלחל לשחר משהו ואולי הוא יעשה את המתבקש: יכנס מסיבת עיתונאים ויפטר את גיא לוזון,
              ההפסד אמש היה צורב במיוחד לאור העובדה שגם שון וייסמן וגם שובל גוזלן כבשו שערים.

              תמיד היה והיו לי טענות ליעקב שחר, השנה שחר לא התקמצן ועשה רכש יקר, עדיין זה לא זה, מוטלת על חיפה קללה,
              לא יודע לשים את האצבע מה עובר על המועדון הזה,
              כל שנה מכבי חיפה חוגגים במחוזרי הסיום את ההתברגות למקום השישי או החמישי,
              אני מרחם על עצמי ועל שאר האוהדים שכל שבת נוסעים לסמי ,מפלסים בקושי דרך במגרשי חניה ונתקעים בפקק אינסופי ביציאה ובסוף חוטפים בומבה.

              מתגעגע למכבי חיפה של קרית-אליעזר,
              אז מכבי היתה פשוטה, יעילה, עם שחקני בית וזהות מקומית,
              נצחון על רעננה יהיה גרוע לאוהדים וטוב ללוזון, הפסד יהיה טוב בהנחה שלוזון יפוטר,
              נקווה לימים טובים יותר,

              בעראבה יש גם שוק מקומי מעולה ויש את השווארמה המפורסמת :חלאל,
              חומוס אבו סאבר יושב מול הבית ספר לבנות,
              ואם עסקינן באוכל ,אז נכון להיום השאוורמה הכי טובה וטעימה בחיפה היא : שווארמה האחים ברחוב יפו בציר השאוורמיות סמוך לצומת אגד הישן

            • אמיתי

              נכון!! סוף סוף יש הסכמה. האחים זה המקום מספר אחד להחזרת חלבונים אחרי גלישה בבת גלים. גם פה מעבר לבשר הסלטים החמוצים והזיתים זה משהו שאין כמוהו בתל אביב..
              מכבי חיפה ושחר תמיד לוקחים בצמתים מקצועיים את הפנייה הלא נכונה. כאילו הוויז השתגע. כל פעם מפספסים מחלף..
              תודה על ההמלצות על עארבה. או באיזה סופש או קיץ הבא בדרך לכנרת..

            • holden

              אני יליד בת גלים ונמצא שם המון, מדי פעם דג במקל 8 מטר ולפעמים צולל עם רובה גומיות, האחים אגב הם גם מכפר עראבה,
              קח קצת מהאזור שם של חיפה למטה ותל שקמונה....
              http://cafe.themarker.com/post/3344576/

            • holden

              אחרון ודי, קצת ממני בפעולה בבת גלים
              http://cafe.themarker.com/post/3347935/

          • DS

            מקום שמגיש אוכל שהוא לא רק חומוס הוא לא חומוסיה - הוא מסעדה ולכן בעיני בכלל לא ברשימת החומוסיות. אף על פי כן החומוס שם טעים. מעולם לא אכלתי באבו אדהם בתל אביב רק בכפר יאסיף, אבל לטעמי מאז שירד למטה למקום החדש לפני שנים החומוס הידרדר גם כן..
            וסעיד זאת החבילה המושלמת, טעים, מקום, חוויה, מחיר. זה שהוא לתיירים לאו דווקא מוריד ממנו, זה שהוא לא שינה מילימטר מהמקום ומהאוכל מראה שזה לא מה שחשוב לו. אם אתה משווה את מנת החומוס בלבד, נטו, אז אוקי, אולי יש לך סיי, אבל אם לוקחים את כל המכלול יחד עם זה שאפשר לאכול כמה תוספות שרוצים, אז אין פה תחרות.

          • DS

            מה שכן, פעם הבאה שאני באיזור עראבה אני אכנס לאבו-סאבר עשית חשק.

    • yaron

      כתבתי למעלה ואכתוב כאן שוב - אחים עוזרי בכרם.
      לא יודע מי הכי טובה, יודע מה אני הכי אוהב.

      • ניינר / ווריור

        איפה זה בכרם?

        • yaron

          אם אתה בא מכיוון אלנבי זאת המסעדה הראשונה אחרי מגנדה. מול הדודה של הפיצוחים.
          אחלה מסעדה עם אחלה מרקים ואחלה קבב.

          • ניינר / ווריור

            מכיר, לא ידעתי שזה השם. אורז שעועית מעולה

            • yaron

              רצה המקרה ואני בדיוק בתל אביב היום.
              עושה סיפתח ב-9:38 :-)

    • אבי 2

      החומוסיות בחיפה הן אוברייטד מטורף, גם אבו שאקר וגם אבו מארון עד שאני כבר מעדיף לאכול אצל היהודים אליהו או ברדיצ'ב.
      צריך להצפין בשביל חומוס טוב, מבחינתי אבו אדהם מספר 1 ואחריו עמאד בנצרת.
      אאמץ את ההמלצה על אבו סאבר.

  • Amir A

    וכאן, לכל הרוחות, צריך להסתפק במקומות כמו Mamoun's, Sesame Falafel, ו- Ali Baba's Fusion. מקומות שכשאתה אוכל בהם עולות דמעות בעיניך. לא מתוך געגועים כמו שמתוך עלבון.
    לא יודע אם זה באמת בגלל שהאוכל שם לא מזכיר במאום את הדבר האמיתי או שאלו הזכרונות שאי אפשר להתחרות בהם.
    בכל מקרה, לטובת אלו שביננו שנופלים תחת הקטגוריה של נפולת של נמושות, למישהו כאן יש מתכון סביר למסבחה?

    • באבא ימים

      זה לא הזכרונות אמיר. אני ארשה לעצמי להתעלל בך (אתה חי באמריקה אז מגיע לך) אז הנה סיפור מנקודת מבט של אקס נפולת.

      בפילדלפיה מצאנו אחרי לא מעט זמן חומוס סביר. יש פלאפליה שמגישה גם חומוס שאיננו חומוס עלית אבל עובר יפה בלא מעט מקומות בארץ. היות שזה גם היה קרוב מאוד למקום העבודה שלי, הייתי מגיע לשם לא מעט ולפעמים קונה ולוקח הביתה. חומוס היה חלק מן התפריט שלנו ובנותי היו אוכלות חומוס כעניין שבשגרה.

      בשבת הראשונה שלנו לאחר שחזרנו לארץ קמתי בשבע בבוקר ונסעתי לחליל. ירדתי על צלחת מסבחה בעצמי ולקחתי הביתה מסבחה, חומוס וטחינה.

      כשנכנסתי הביתה הילדות כבר היו ערות. נתתי לאחת מהן מסבחה בכפית לטעום.

      אני לא זוכר מתי העיניים שלה נדלקו ככה. הצעקה שלה לאחיותיה "תבואו! זה טעים!!" הדהדה בכל הבית.

      • Amir A

        תודה באבא. נשמה טובה אתה.

        • באבא ימים

          אתה יודע מה המוטו של כיתת היורים:

          We aim to please

      • סימנטוב

        נהדר!

  • בני תבורי

    פוסט על נורדיה יצא חומוס

    • ארז טיקולסקר

      אבל לפחות איכותי ולא נאג'י באבו גוש

  • holden

    וואלה מרוב דיבורים על עכו וחומוס נהיה לי חשק לדגים,
    אז לסגור את הסאגה העכואית הנה זכרון יפה שלי מעכו וארוחת דגים טעימה:

    "אנא עומרי ת'לאת'ה וואעארבעין, אנא מין ג'אנין איל אוואל פיל באח'ר"
    במשפט הבומבסטי הזה הוא פנה אליי.

    ישבתי במזח של מעגן הדייגים בעכו בתשע בבקר, ניגש בחור עם מכנסי גברדין שחורות, חולצת-פסים מכופתרת(אני קורא לחולצות הללו:חולצות של שר החוץ או לחלופין חולצות של שמעון פרס)
    הציג את עצמו וטען שלראשונה בחייו הוא רואה ים ממש מקרוב, הברנש הגיע מנפת ג'נין, לקח טקסייאת לעפולה עיר המחוז ומשם בוס לחיפה ורק אז עלה על מונית-שירות לעכו,

    העיניים שלו ברקו מרוב אושר,הוא הביט מוקסם על רכס הר- הכרמל שניבט ממול ודחק בי לזנק למים הצוננים כיוון שהוא ראה שאני רטוב ממי-ים,
    האמת שלא בא לי לקפוץ שוב מהסלעים כי היו גלים וכשעליתי למזג גל ענק סחף אותי ועירבל אותי כמו"קונסטרוקטה"
    שתיתי עם אחי התאום ערק תאנים וגם בירה בפחית , למרות השלווה לכאורה פצחתי בשיחה עם הערבי ,
    השחזתי קצת את השפה הערבית שלי,

    בתור אחד שלמד בתיכון מעורב בחיפה עם ערבים וערביות ושירת שנתיים בלבנון יש לי את הבסיס על מנת לפתח דיאלוג,

    לא יודע להסביר אבל משום מה האדם הזה נכנס לי ללב,
    היה לי מוזר לתפוס שהוא מעולם לא ראה ים, לטענתו שהיה זאטוט הוריו לקחו אותו גם לעכו אבל זכרונו נשחק עם השנים.

    לקראת השעה:10, רוכל דגים מקומי התארגן והתמקם עם ארגז קלקר עם דגה טרייה וכמובן משקל -אלקטרוני,
    אותנו תפס הרעב לקראת 1200,

    צעדנו כמה מטרים למסעדת הדייגים,
    המבנה נראה פשוט מבחוץ אולם הוא קלאסי לדעתי,
    חלונות לכיוון המזח והמעגן,
    החנות מאורגנת כבר מוקדם בבקר, עובדי המסעדה מתחילים להתכונן בסביבות עשר בבקר,
    הנשים עומלות בקיטון על שלל הסלטים הטריים,
    הבחורים לעומתם מסירים קשקשים וחותכים חתך יסודי את הדגים שהוזמנו,

    בחרנו 2 דגי מוסר-ים,
    קצת מצחיק והזוי לבחור בדגים בעכו שהם לא דגי-ים,
    זה הזוי בערך כמו להיות בבני-ברק בערב שבת ולא לקנות רוגעלאך:)

    הדגים נשקלו כלאחר כבוד, כל דג כ 650 גרם,
    אני אוהב דגים מטוגנים , אוהב מאוד אפילו, אבל לא בא לי שמן בשעה הזו וביקשנו שיכין אותם על גריל-הפחמים,

    בינתיים התיישבנו במסעדה,
    גברת שם כיוונה אותנו לחלק " החזק" שבו המזגן מנשב הכי טוב,
    לאט לאט הגיעו הסלטים,
    הרפרטואר המזרחי הרגיל ואני לא אומר זאת ללעג חלילה:
    תירס מקופסה(לא נגענו)
    גרגירי חומוס חמים עם טחינה מלמעלה
    סלט כרוב
    והחשוד המרכזי :סלט ג'רגיר
    מרענן משהו משו

    לא ביקשתי צ'יפס למרות שאני מת על דגים וצ'יפס ביחד,
    החלטתי לוותר על שמן כאמור היום,
    בכלל צ'יפס ודגים זה בין המאכלים האהובים עליי ביותר,
    משום מה הם גם הכי הכי טעימים לי שאני אוכל אותם בידיים חפות מכל אביזר,
    משהו במרקם ומשהו בהרגשה שאתה אוכל עם האצבעות עושה לי את זה,

    אולי זה ייצר חייתי שכזה
    תמיד זה מזכיר לי.....
    סקס

    פשוט
    ייצרי
    וטעים

    ביקשנו בקבוק מירנדה קר וגדול עבור שנינו
    הדגים הגיעו כעבור כמה דקות,

    לוקלקתי את הצלחת

    היה ממש טעים ומזין
    לסיום קיבלנו 2 כוסות קפה
    החשבון יצא בדיוק---200
    לדעתי הם גובים כ 80 שקלים חדשים על הסלטים והכנת הדגים וכנראה שכל דג עלה כ 55
    בחשבון לא היה פירוט והאמת שגם לא התעמקתי בכך,

    המשכנו משם לקניות במסלול היה-דולורוזה הרגיל של כל התיירים בעכו,
    דהיינו ביקור בשוק על שלל הסימטאות והכוכים
    דפקתי כנאפה לא רעה בממתקי-נצרת,
    התעכבנו במאפיית הפיתות שממול סעיד מהחומוס,
    תור ענקי השתרך בפתח המאפייה,
    הפיתות שם עוברות מסלול מכשולים ויוצאות למסילה עד לדלפק,
    חמות, חמות ונפוחות עד להתפקע,

    כשחזרנו לרכב חיכה לנו ...חמור
    ילדים קטנים שם לפעמים מרכיבים תיירים לסיבוב קצרצר והחמור כנראה מצא פינה מוצלת

    נחמד שבמקום דו"ח חנייה או שכן מעצבן אתה מוצא חמור

    חבל שהפוליטיקאים משני העמים מחרחרים ריב ומדון
    אני אישית אוהב את העם השכן שלנו וגם מכבד
    ממליץ בחום על מסעדת-הדייגים של חליל

  • סימנטוב

    בימים ההם (אי שם בשנות השבעים והשמונים) אבו מישל בלוד לא ראה את חליל ממטר. אבל אבו מישל לא איתנו ומישל ואחיו כבר שנים לא מקפידים והאיכות של פעם. את חליל אני מכיר שנים ("חומוס הבית" שלי) המסבחה מדהימה אבל יש חומוסיות בצפון שהם הרבה הרבה יותר או שהם מזכירים לי את החומוס של אבו מישל...

  • צ׳זרה

    כתוב יפה. באמת.

Comments are closed.