ליגה א', משחק ראשון, התרגשות גדולה. לאחר שלוש עונות שבהן טיילנו, ליגות ג' ו- ב', במקומות אקזוטיים, שכל קשר בינם לכדורגל מקרי, וספק גדול מאוד אם הם באמת קיימים, אנחנו מתחילים להריח את השמות המוכרים – הכח (וינה-תל-אביב-מכבי-עמידר) רמת-גן, מכבי (קביליו) יפו, מכבי שעריים. פעם בליגה הראשונה, אלופה, סגנית, מחוז ילדות. שהרבני, פרקש, אוננה, לאון, רוקבן (שלום), ורוקבן (איציק ז"ל), ורוקבן (קובי). היום הן בליגה שלנו.

 

הפועל אזור? מה הפועל אזור עכשיו? זו בכלל קבוצת כדוריד, לא? בני גוז, היה פעם שחקן כזה. אני זוכר אותו ממגרש הבלטות של הפועל רחובות. לא בטוח שהוא זוכר. האמת, לא בטוח שגם אני, אבל זכרון הוא לא משהו שחייב היה לקרות באמת. בטח לא בספורט.

 

מתברר שיש הפועל אזור גם בכדורגל, אולי היום רק בכדורגל, והיא ההגרלה שלנו למחזור הראשון.

 

הבית שלנו, טדי, עדיין לא מוכן. למה הוא עדיין לא מוכן? כי מכביה. אין תרוץ יותר עלוב להריסת אצטדיון כדורגל ממכביה. מה מכביה עכשיו? מה הקשר? למה בכלל מכביה, ואם כבר החליטו לעשות מכביה – למה לא לקיים אותה באיזה מתנ"ס? או מרכז קהילתי? או בכיכר העירייה?

 

אז חיפשנו מגרש, וסגרנו על האצטדיון בלוד. שיהיה.

 

משחק, כל משחק, נפתח באיפה אוכלים לפני, או אחרי. היות שהמשחק הזה נקבע ל- 15:00, שעה של הגדולות, הלכנו על לפני. גם כי חומוסיות ערביות שמכבדות את עצמן סוגרות מוקדם, וחומוסיות יהודיות שאני מכבד זה מוסד (כמעט) לא קיים. וגם, כי חומוס אוכלים בבוקר, ואם אתם יהודים – יש פסקי הלכה שמתירים לאכול עד הצהריים. מי שאוכל יותר מאוחר, לא מבין, וגם יקום באמצע הלילה עם כאב בטן.

 

בחירת מקום לאכול זו משימה למקצוענים, ובמלים אחרות – משימה שלי. לקחתי אותה ברצינות, כמו כל דבר, ולהלן האפשרויות:

 

חליל, רמלה. המלך הבלתי מעורער של האיזור, ובכל הנוגע למסבחה – בכלל. הכי טובה בארץ (חצי ארץ, אם זוכרים כי בצפון אוכלים משאוושה). אני יודע שהדברים שאני עומד לכתוב (וכבר כתבתי) הם קשים. אני יודע שאנשים יחשבו (וכבר חשבו) מחדש על יחסינו וחלקם אפילו יקראו לשגריר להתייעצות. ובכל זאת, האמת חייבת להאמר, או לעלות על הכתב: כשהטבח עושה חימום כמו שצריך, או כשהוא שם לכם על השולחן את מה שנשאר מהמנה שהכין לחברתו, היא מאכל האלים. ביום ממוצע שלו, אין כמוה באף מקום אחר. חובב מריבות וצמא דם אנוכי, ולכן אסתכן במוות ואכתוב – היא טובה משל אבו-חסן ביפו, ומשל ערפאת בירושלים. ביחס שערים, אבל עדיין. גם החומוס, המשחה, עם הגרגירים, יוצא מהכלל ומהטובים שיש. ואם כבר חליל, אז יש בונוס – כנאפה מצויינת בממתקי שהין, חמש עשרה שניות הליכה.

 

סולטן, רמלה. הדרבי המקומי. יש שנשבעים בשמו. לא אגזים ואומר שבועת שקר, אבל לטעמי טעות בתום לב. בכל עיר אחרת זה היה נחשב חומוס מעולה. ברמלה, עם האלטרנטיבה שצוינה למעלה, הוא מפסיד. הסגן של בר-כוכבא. חומוס ישוע בן-גלגולא.

 

מסעדת השלום – סובחי ובניו, לוד. מסבחה טובה. לא חליל. גם לא אבו-חסן וגם לא סולטן, אבל טובה. חמוצה מן המקובל. אני אהבתי. הצ'יפס מצוין. בדיוק ברמת הרכות המתבקשת, וטרי. חריף מעולה. לא יודע מה שמים בחריף הזה, אבל יש בו משהו שלא אכלתי במקומות אחרים ואני חובב חריף. שווה את הצרבת שתבוא בלילה. הזיתים מרים כמו שצריך. המיץ אשכוליות, ובכן הוא מיץ אשכוליות.

 

בחרנו, איך לא, בחליל. קיבלנו את המנה של החברה. לא מה שנשאר ממנה – אותה, בעצמה. ולא סתם חברה – זו הייתה מסבחה שמכינים עבור החברה בשבועות הראשונים. מסבחה עם תשוקה. היה חם, וטרי, וכמעט לא היה צורך בפיתה. כשהמסבחה כל כך טובה, חבל לקלקל אותה עם פיתה. אז לא קילקלנו אותה עם פיתה, אבל כן הורדנו אותה עם כנאפה.

 

הגענו למגרש. יש גם שידור ישיר להעביר בפייסבוק של המועדון. אני פרשן, או משהו. ויש מפיק. קוראים לו מאיר סיקרון, והוא קפדן (תכונה שניה רק להיותו תותח). והצלם, טומי פדן, תותח עצמאי, תמיד מגיע בזמן. והשדר, אבישי סלע הוא באמת שדר ליגת על, מגיע בזמן, לפעמים.

 

אז אספתי את המפיק מספיק מוקדם כדי שנוכל לאכול בנחת. רק מה, הג'ינג'י עם המפתחות התגלה כמי שאינו ג'ינג'י ואין לו מפתחות. ליגה לאומית. חיכינו, התאדנו בחום, עשינו עיקוף, ביקשנו יפה, והכניסו אותנו. יש שידור.

 

במחצית, טקס הוקרה לנסים בכר האגדי. גם על זה עשו אותי אחראי. סיפרו לי שזו קבוצת אוהדים, שאני בעלים, ומה יוצא? שאני לא מפסיק לעבוד. לא בדקתי, אבל נראה לי שרומן אברמוביץ' ודניאל לוי לא סוחבים ציוד לעמדת השידור ולא עומדים באלף צלזיוס בצל ועושים בעצמם טקסים במחצית. האמת, חבל לי עליהם. זה כיף. אתה פוגש את כל אלילי ילדותך, והם לא רק שמסכימים להצטלם אתך, אפילו אומרים לך תודה, ואיזה יופי דיברת, וסיפרת לי דברים שאפילו אני על עצמי לא ידעתי, וכאלה.

 

והיה גם משחק. 0:0. משעמם. לא נורא. כדורגל זה מותרות.

 

 

בגדי השונאים החדשים
מסעותיי עם קבוצתי (הכח בחוץ)