שתיקה – תומר חרוב

"זה לא טקסט עם פתרונות ואפילו לא עם שאלות. זו רק שתיקה."

יושב לכתוב וכבר לא יודע מה להגיד. נדמה שאנחנו כותבים ומגיבים רק מכוח ההרגל כי לאף אחד אין באמת מה לומר. חשבתי לכתוב סיכום של המשחק, לכתוב שגבי ג'ורג'יו לא היה כל כך נורא כמו שכתבו בפייסבוק והיחיד שסיים את המשחק עם מדים מלוכלכים ושזה נראה שהוא בכלל לא משחק בעמדה שלו ומצפים ממנו לעשות דברים שהוא לא יכול. אבל מה זה משנה בכלל? ואם הוא כן טוב או לא טוב, ואם הרוש יוצא לכדור הגובה או לא. ולא שמפריע לי שמבקרים, גם אני משתגע לפעמים מהרמה מזעזעת או כדרור מיותר, אבל זה נראה כל כך חסר משמעות. גם לבכות על מר גורלי כבר נשבר לי על אף שהוא מר, על הבחירה ללוות את הקבוצה הזו וללכת אחריה לאבדון אליו היא מוליכה אותי. למה זה טוב? מה זה באמת ישנה?

*

אנחנו מדברים על הקבוצה הכי חלשה אי פעם או לא, על זו שמנוהלת הכי גרוע אי פעם או לא, שבורה פיננסית או לא. אני לא יודע, אין לי כוח לתשובות היסטוריות, לשאלות הרות גורל. אני יודע רק דבר אחד, זו מכבי נתניה אליה אני מרגיש הכי פחות שייך, היא לא אני ואני לא היא. בדקות האחרונות במושבה, דווקא לקראת הניצחון, עם כל המתח מסביב, הרגשתי פתאום אפאטיות, כמעט רציתי שנספוג את השוויון. מישהו הוריד לי את השאלטר של התשוקה ואני כבר לא יודע מי זה, אם זה שגב או מוטלה או מזרחי או ערן וזה כבר לא משנה לי. שילכו כולם לעזאזל, כולם אשמים וכולם זכאים, כל אחד בנסיבותיו, כך גם השחקנים, כך גם האוהדים. עולם שלם שכבה עלי.

*
ויש מלא מציאות מסביב, הבקרה מתעללת בנו כי לא בצעה את תפקידה כראוי, היא הפושעת הגדולה בסיפור הזה שאפשרה למגלומן תאב כוח ופרסום להשתמש בקבוצה ככלי לשיגעונות הפרטיים שלו. גם אנשי ההנהלה שהיו מסביב ראו את זה בא, אולי חלקם ידעו את הבלתי נמנע, אולי חלקם קיווה שאיכשהו יהיה בסדר, לחלקם אולי זה היה נוח כפי שלנו זה היה נוח, ללכת עם ולהרגיש בלי, לפנטז בחסות מגלומניה של איש אחד והרי מה אנחנו אם לא מגלומנים בעצמנו? תנו לנו שער יתרון ונרגיש שכבשנו את העולם, תנו לנו ניצחון ונרגיש שהיקום לרגלינו. אבל זו המציאות של העבר ויש עוד אלפי סעיפים ותתי סעיפים של מה לא היה נכון ואילו טעויות נעשו, במתכוון ושלא במתכוון. מעל המציאות אנו מנסים להתקיים כאוהדים, להגיע ולשיר, להתעצבן, להשתגע. אבל המציאות שואבת אותנו פנימה ואנחנו עומדים מול ערימה של מציאות מלוכלכת בגובה של אצטדיון שאנחנו לא אוהבים ולא יודעים מה לעשות איתה.

*
אני מסתכל על קבוצות אוהדים בליגה ג' ומקנא, איזה כיף להם. כמה טוהר, בלי שיגעונות וחוזים, הם יכולים רק להיות אוהדים ולא רואי חשבון, לא מנג'רים שמשחקים פנטזי ומחשבים משכורות ועלות מעביד, בלי רכבים שכורים וחשבונות חשמל על הראש. בלי לחיות בחוב. אדם שחי בחוב מסתובב מבוהל מתוך הידיעה שהוא חייב ויום יבוא ומישהו יגבה את החשבון. לי נדמה שאנחנו מסתובבים כך כבר כמה ימים, כמה שבועות, כמה שנים טובות, עם חוב על הגב ומחכים לגובה שמתעלל בנו, יודע שהעונש הוא בציפייה ולא בגבייה. וכל מוצאי שבת אני אומר, השבוע זה יבוא, השבוע תגיע המכה הסופית אבל לפחות אחריה אני אדע מאיפה להרים את עצמי, כי זה בסדר להיות למטה, זה בסדר להיות בתחתית אבל כדי להתרומם צריך להפסיק ליפול מתישהו, צריך להרגיש את האדמה. ועד אז? אני כבר לא יודע, זה לא טקסט עם פתרונות ואפילו לא עם שאלות. זו רק שתיקה.

הפועל תל אביב, בית המקדש, אהוד בן טובים
אנרכיסטים דמיקולו

15 Comments

ערן 5 בינואר 2015

וואו.
לא אוהד את נתניה, אבל יכול להתחבר לתחושות שעולות (אני אוהד מכבי. חיפה כמובן, יש רק מכבי אחת).
תכתוב יותר, אתה כותב מדהים.

יגאל תם 5 בינואר 2015

האימפריה עוד תחזור

פורד פרפקט 5 בינואר 2015

יופי של פוסט. אתה מחבר אותי לפוסט של פרנקו. על אפס שחקני בית בהרכב של הפועל. אין לי מושג כמה שחקני בית יש לנתניה אבל בתור אוהד אדום ואני מאמין כמו שאר אוהדי כדורגל זה אחד מהדברים הראשונים שאנחנו מסתכלים כשאנחנו בוחנים את הקבוצה שלנו ומשם מגיעה האכפתיות הבסיסית. וזה חסר….

עמוס 5 בינואר 2015

השם משתמש הכי גאוני בהסטוריה. אם היית כדורגלן, המספר שלך היה 42

פורד פרפקט 5 בינואר 2015

מודה לך מאוד

אהד 5 בינואר 2015

נהדר.
רק התבלבלת. במקום הרוש היית צריך לכתוב קאלה דרשלר.

עמוס 5 בינואר 2015

או תומר. איך אתה מצליח כל פעם לחתוך לי ישר ללב. זה כאילו אתה מדבר מהגרון שלי… רק שהגרון שלי פתאום מדבר ממש יפה.

אריאל גרייזס 5 בינואר 2015

יפה, תומר, יפה. אתה צריך לכתוב יותר. בוא תחזור אלינו, לליגה הלאומית, כיף שם

רועי 5 בינואר 2015

כמה שאתה צודק תמר
אני אוהד.נתניה משנת 79 למיטב זכרוני. חוברת גול, סיימנו מקום שלישי. מעלינו ביט"ר ומכבי(האמיתית).

אני מתענין אבל לא מתרגש כבר, כל עונה חצי הרכב מתחלף לו, איך אפשר לעודד אותם?, על מה הם עובדים שם באימונים? שחקן התקפה בין 4 שחקני הגנה, כולם עם הגב לבן אדם. ערן לוי לא ברור לי הקטע הזה. תוריד 15 ק"ג, אם לא אתה לא משחק. פשוטט בטטה אנושית,

הקבוצה השניה שלי ליברפול לפחות עם זהות,
אפילו הקאלגס הסלובקי שלנו משחק כאילו נולד בטוקסת' ושרף את השכונה במהומות בשנת 1981. בזכות מגי תאצ'ר. יש גם ענין של אכפתיות ואת זה אני לא רואה בנתניה כבר זמן רב.
בענין הבקרה זאת באמת בושה וחרפה, שם תכסף לערבונות? תשתמשו בו. בדיוק בשביל הקימו את הדבר הזה. הערבונות חייבים להיות ולכסות את כול החוזים התומים, גם אם החוזה הוא לשלוש שנים.
למזלנו או שלא יש גרועות יותר.

גלעד בלום 5 בינואר 2015

לאורך כל הטור חשבתי שאתה מדבר על הפועל, תשנה את השמות לרמון, חג׳ג׳, אבוטבול, ברקוביץ , את אותן תחושות יש לי מהפועל כבר כמה שנים

אריק 5 בינואר 2015

פעמיים כל הכבוד. אחת על הכתיבה, ושניה על ההתמדה.
אני נשברתי מזמן, לכמה שנים בחו"ל נוספה חווית ביקור בקופסה נגד בית"ר בה הכל היה מגעיל היחס אלינו כאוהדים האצטדיון, הקללות, המחירים, השירותים והמשחק. מאז מעדיף לראות יונייטד בטלויזיה ובקושי עוקב, כל שנה פחות.

אנונימוס 5 בינואר 2015

כ"כ מזדהה. אין מילים מנחמות. צריך לקוות לטוב, זו מהות האהדה

קורא אדוק 5 בינואר 2015

סיפור עצוב שמראה את כל מה שרע בכדורגל הישראלי

מקווה מאוד שתצאו מהמצב הזה, נתניה חשובה לכדורגל הישראלי

רפאל 5 בינואר 2015

שמע,
אם הליגה הייתה מעודדת תחרות ולא רק על טופס הווינר (גם שם היחסים לא משהו לעומת האתרים ברשת)
אז המצב של נתניה אולי לא היה כמו של מכבי ת"א, באר שבע או חיפה, אבל הייתם מביאים אצטדיון מלא בקלות כל משחק והיו מגיעים משקיעים רציניים ומעמידים קבוצה חזקה ואטרקטיבית שגם אם לא תעשה את המאזן הטוב בליגה, עדיין תוכל להתמודד על האליפות במסגרת ליגה מאתגרת ומהנה.

אריק האחר 19 בינואר 2015

קבוצה שתמיד יש לי סימפטיה אליה ולכן אני מבין אותך.
הייאוש שלך מובן לנוכח המצב ( למרות אצטדיון חדש )
לי בתור אחד שעדיין אכפת לו מכדורגל בארץ
מצבה של נתניה וגם הפועל ת"א מטריד מאד.
ניהול נוראי וחסר אחראיות של כמה שנים מביא להריסה
של עשרות שנות בניה ומסורת.
חבל

Comments closed