בזבז אותו – תומר חרוב

לתפוס ת'ראש זו אולי המטאפורה הכי חיה שיש במגרש כדורגל, בעיקר כי היא לא באמת מטאפורה, אנחנו באמת תופסים את הראש. יש אוהד אחד של נתניה שמשתגע על כל תזוזה במגרש, בעיקר שופטים משגעים אותו והוא לא מפסיק לתפוס את הראש ולפעמים זה נראה כאילו מרוב עצבים הוא הולך לקרקף את עצמו ביציע, לרדת אל כר הדשא בעודו מחזיק לעצמו חצי ראש ולצרוח על השופט שיתן כבר פאקינג צהוב לאבי אבגי שמבזבז זמן מהדקה העשרים וחמש!!!

ואם הבזבוזים של שחקני הפועל פ"ת לא הספיקו בשביל ראשנו העדין, היו גם אינספור החמצות ממצבים נוחים מידי. קוגבנייה שלח מול שער ריק כדור למשקוף, רועי דיין בעט מחמישה מטרים החוצה, דיא סבע בדקה התשעים יכול היה לעשות את זה אבל הכדור הגיע לו לימין והוא מהשחקנים האלה שכל החיים שלהם הרגישו שימין זו רגל של מוגבלים כי למה לעשות בימין את מה שאפשר לעשות הרבה יותר טוב בשמאל ועל הדרך גם לתקוע נא בעין לכל הימנים מסביבך? וזו על רגל אחת הבעיה של השמאל, לא פרגמטי. אם היה פרגמטי היינו חוזרים עם שלוש נקודות מפתח תקווה.

*

יום המשחק התחיל במיני מאבק על מחירי הכרטיסים שקבעה הנהלת הפועל פ"ת. הם לוקחים חמישים ש"ח מחיר אחיד. אני שונא מחיר אחיד. בשביל מה לעשות תואר מתקדם במדעי הרוח אם זה לא מקנה הנחת סטודנט באצטדיון כדורגל? אז ניסינו לעשות קצת רעש בפייסבוק, להטריל את הדף של מנהלת הליגה אבל עוד מהימים שהייתי מדווח כאן על שליחת מיילים לכל מיני גופי הנהלה שיבטלו רדיוסים ויתנו גישה לנכים, אני יודע שהם בדרך כלל מתעלמים. לפחות לנתניה יש הנהלה נורמלית והיא הודיעה שהיא תפעל בעתיד להורדת המחיר.

והאמת שההנהלה קצת יותר מנורמלית, כי כשאתה מגיע לבירה בסטלמך לפני המשחק ואתה רואה את הבעלים יושב עם האוהדים, מדבר איתם ואחר כך מצטרף אליהם ליציע האורחים ולא בקטע של תראו שאני יושב איתכם אלא כי שם הוא תמיד ישב ומצד שני אתה רואה יציע מיותם של הפועל פ"ת אתה מבין שלמרות 9 נקודות הפרש במחזור הראשון, מכבי נתניה במקום הרבה יותר גבוה מהשפל של הכחולים.

*

ובכל זאת סדרת ההחמצות שלחה אותנו הביתה מבולבלים. כי הקבוצה שיחקה די טוב, כי יש קישור מרכזי ברמה גבוה עם ניקו אולסק ועלי מוחמד (שאולי היה צריך לעקוץ כמו דבורה במקום לבשל להחמצה), כי הייתה מחויבות כמו שלא ראינו הרבה שנים. אבל מצד שני מכבי נתניה סוגרת כבר כמעט אחד עשר חודשים ללא ניצחון במשחק רשמי וההחמצות האלו מדליקות איזו טראומה משנה שעברה עם קבוצה שלא מצליחה לכבוש וטראומות אוהבות להאכיל את עצמן ולצמוח למימדים עד שנראה לפעמים שהיא סוגרת על הסובייקט ומקטינה אותו לחלקיק קטן בחיים העצמאיים שלה. אבל למרות הטראומה, נראה לי שרבים מאיתנו יצאו בהרגשה טובה בעיקר כי חזרנו להרגיש שהדבר הזה שייך לנו ובכדורגל זה שווה יותר מגול.

מחזור הבא, שוב יום שני בשבע (הפעם באצטדיון נתניה ע"ש האחים רדיוס) הגלאקטיקוס של עכו עם יואב זיו על הפרק, חוזרים להילחם בטראומה.