להתרגל להיות ווינר

לא פשוט להתרגל לניצחונות

נתחיל במילות פתיחה ותודה.

המון תודה לבני ורונן על הבמה בדה באזר. לפני שבוע דורון קרמר הזכיר פה את 'ראשון' וגם 'שם המשחק' עלה באוב וזה הזכיר לי כמה רציתי לכתוב במקומות כאלה וכמה הם כוננו עבורי את החוויה הספורטיבית. דה באזר על גלגוליו עושה בדיוק את הדבר הזה ואני מאוד מקווה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהאתר הציב.

על מה נדבר? תהיה פה מכבי נתניה בעוצמה גבוהה מן הסתם. כדורגל ישראלי עלוב ומייגע. קצת יובה וכדורגל איטלקי מידי פעם. אולי קצת תרבות וסרטים, הרבה חוויות אישיות ומעט מאוד פוליטיקה אני מקווה, ולא כי אני א-פוליטי אלא כי אני מאמין שפוליטיקה היא מעורבות ויחסים בין בני אדם ומאוד קשה להשיג את זה בדיונים הוירטואלים, זה בעיקר גם די משעמם. כדורגל זה דבר הרבה יותר חשוב בסופו של דבר.

ועכשיו לעסק.

***

ראיתם את טל בן יהודה? הקבוצה שלו הפסידה משחק וחצי והוא כותב פוסט מהורהר על קיום האהדה בחיים של האדם המודרני וחושב שאנחנו נקנה את זה שלא מדובר בבריחה מהמציאות הספורטיבית האומללה שהוא נקלע אליה בשבוע וחצי האחרונים. ואיך אני יודע שזו בריחה מהמציאות? כי אחרי שנה וחצי של כשלונות פתאום אני מתחיל להתמכר לנצחונות.

מהמקום האחרון בליגה הלאומית מסתבר שלהיות ווינר ולנצח את הפועל רמת גן בדקה ה92 זה כיף, מי חשב על הקונספט הזה? ועוד לנצח כשהקבוצה משחקת גרוע? לגנוב ניצחון במשחק בו אתה בקושי שווה תיקו ועוד עם עשרה שחקנים? תרשמו אותי לפרווה ורולקס כי אני מאדר פאקינג ווינר ואני אוהב את זה.

בדקה ה85 עוד הספקתי להגיד לחברים לידי שיש לנו קטע עם הפועל רמת גן בדקות אחרונות, נתנו להם פעם שער ניצחון כזה בוינטר ולפני שלוש שנים הסופרסטאר קובי חסן נגח להם פנימה ב'יהלום' בדקה ה90. אמרתי אבל לא באמת האמנתי; כי ערן לוי תפס יום מהימים האלה שהוא מתנהג כמו ילד הלא מפותח בגן שמתעקש לשחק בקוביות בזמן שכולם עברו לתופסת עכברים, כי דיא סבע (שאמנם כבש ובישל) הדביק את הכדור לרגל שלו בדבק נגרים ולא ראה אף פעם את בדש שפתח לו נתיבים ביום שהרכבת לא עובדת וכי בניגוד להרבה קבוצות בליגה המסכנה והמכורה הזו, הפועל רמת גן באה לשחק כדורגל ונראתה קבוצה מאומנת עם כמה כשרונות צעירים (ברשצקי שלפי הבנתי שייך למכבי חיפה למשל) והצליחה להביך יותר מפעם אחת את ההגנה והקישור האחורי שלא עבדו אתמול.

ולמרות הכל חגגנו שער ניצחון נהדר של אביב אברהם והדיפת פנדל מוצלחת של דין גל. שני שחקני בית שהביאו את הניצחון. בקרב אוהדי נתניה יש איזה דיון בלתי פוסק על שחקני בית, האם זה חשוב או לא? זה קונפליקט בינארי בין אלו שדורשים זהות לאלו שדורשים הצלחה וגם מציינים בצדק שאין היום זהות בכדורגל ושחקני בית יעזבו.

התשובה הרבה יותר פשוטה, כדי להתקיים ולהצליח מכבי נתניה תהיה חייבת להיות קבוצה שמגדלת ומייצאת שחקנים. מוכרת כל שנה אחד מוכשר (ועדיף לאירופה למרות שבדרך כלל זה נגמר בכרמל) ומגדלת שניים-שלושה להרכב-ספסל. ההחלטה הלא מובנת מאליה ללכת בכל הכוח על שוער בית צעיר בעונה מאתגרת שדורשת המון ביטחון וניסיון היא החלטה נכונה. בכלל, בישראל יש איזו גישה שצריך לתת לצעירים לשחק בגארבג' טיים, כשהכל גמור ואז יהיה להם ביטחון להראות את מה שהם יודעים. לכן יש חריגי גיל בנוער (מנהג בלתי ספורטיבי ולא מקצועי), כדי לדחות כמה שיותר את ההזדמנות שתינתן לשחקנים צעירים וזו טעות גדולה, שחקן צעיר צריך לשחק כמה שיותר ודווקא במאני טיים, אחרת איך הוא יתרגל להיות ווינר ולנצח משחקים בדקה ה90?

 

 

על זה מדבר קולין קפרניק
סיכום מחזור 4. הניצחון על באר שבע

32 Comments

גיל שלי 20 בספטמבר 2016

כדי שתוכלו למכור ישירות לאירופה, הליגה פה צריכה לעשות קפיצת מדרגה נחשונית

תומר חרוב 20 בספטמבר 2016

שמע, זה נכון אבל בלי להיות שחקנים משמעותיים בליגה כבר הספקנו להעביר את פיראס מוגרבי לצרפת, את אלמוג כהן לגרמניה ואת תמיר כהן לאנגליה. נכון שלא בסכומים משמעותיים אבל את קאיודה דווקא כן ב800 אלף יורו לאוסטריה. אז נכון שזה עדיין קל יותר למכור לכם או ליענקלה אבל זו צריכה להיות המטרה.

yaron 20 בספטמבר 2016

רעננה מכרה את קנגווה השנה בסכום נחמד, אשדוד סרבו למיליון וחצי על אוחנה רק כדי לגלות שהם במסלול המהיר ללהפוך לטביב 2, טביב יכל למכור את אצילי בכפול ממה שקיבל וגם סכנין יכלה (והיתה צריכה) למכור את ז'ורז'יניו.
קבוצה בליגת העל שתציב השבחת שחקנים כמטרה תוכל למכור וגם להנות מהפירות בעצמה.

D! in Leipzig 20 בספטמבר 2016

מסכים
אם קבוצות בחו"ל יקנו כל שנה שחקן ממכבי, ב"ש או חיפה אחרות יהמרו על שחקנים צעירים יותר שטרם עברו באחת הקבוצות הללו, בסכומים קטנים יותר
ואם יותר שחקנים לא יהססו לעבור בליגות בינוניות, וטובות משלנו, בדרל שלהם למעלה, או לחזרה לליגת העל מעשה קהת

מאור 20 בספטמבר 2016

טור מעולה. נתניה שיחקה מחריד – אבל בסופו של דבר, נזכור רק את התוצאה. הפנים למעלה

אסף the kop 20 בספטמבר 2016

תרגע
אנחנו מקום שני בליגה הזאת…

טל בן יהודה 20 בספטמבר 2016

אל תקנה את התחושה הזו. היא לא מחזיקה המון זמן ואז אתה נותר עם… עזוב, אין לי כוחות

ש 20 בספטמבר 2016

השיויון של קובי חסן לא היה בדקה ה-90, יותר כמו 65. חוץ מזה, נהניתי

תומר חרוב 20 בספטמבר 2016

באמת? כנראה שזה רק התקבע בתודעה שלי אבל וואלה זה עבד ועכשיו באמת יש לנו קטע עם הפועל רמת גן בדקה ה90

ניצן 21 בספטמבר 2016

כל המרבה בשמו של קובי חסן- הרי זה משובח. בכל דקה שהיא!

S&M 20 בספטמבר 2016

מגיב רק כדי לברך על עוד כותב מוכשר, כי תכלס, הנושא מכבי נתניה, הוא משמים.
ובכל זאת, אני נתפס למשפט אחד שאמרת: שאתה נהנה להתמכר לנצחונות. זה טרוויאלי. כולם אוהדי הצלחות. החוויה המנצחת הפכה את כולם לאוהדים. יש כאלה שהצליח להם (טל, גיל), והם נלקחו בהתחלה לראות הצלחה שבדיעבד התברר שהיא מתמשכת (בהפסקות), אז הם בפוזה של מבינים גדולים כי מכבי ת"א היא אימפריה. ויש כאלה (למשל, בני עם פתח תקוה, עדיין, ואני עם הכח, בעבר), שההצלחה בעבר הייתה חד פעמית או קצרת מועד, והם היום בעיקר כמו חתול זקן שרק יודע לתת עצות.

בקיצור, כולם, בהגדרה, אוהדי הצלחות. ומי שמכחיש את זה סתם מדחיק.

אנונימוס 20 בספטמבר 2016

זה נכון אולי היום. בעבר כשלא הייתה כ"כ הרבה תקשורת ספורט ולא כל משחק היה משודר, אנשים היו הרבה יותר אוהדים את הקבוצה הקרובה לבית שלהם, או מהעיר שלהם. במידה רבה עדיין יש את זה במדינות גדולות (למרות שגם שם כמות האוהדים ה"מקומיים" הולכת ופוחתת כי הרבה יותר פשוט למישהו מקובנטרי נגיד לאהוד את מנצסטר סיטי מאשר בעבר).

אדם 20 בספטמבר 2016

זה לא מדויק, רובנו אוהדים את הקבוצה שירשנו מאבא או קרוב משפחה אחר, ללא קשר להצלחות. הקבוצה הראשונה של הפועל שאני זוכר הייתה קבוצת תחתית די עלובה וממש חסרת הצלחות. ההצלחה הראשונה הגיעה עם אלי כהן

שלו 20 בספטמבר 2016

כמובן שלא נשכח ולא נסלח על ה 0-6 ההוא,שלידו גם ה 4-3 של זניט נרראה חגיגה.
שנים של סבל מנתניה ההיא.
הרבה בהצלחה ותביא ליגה איטלקית, כי קצת חסר.

בורחה באסטון 20 בספטמבר 2016

רק תיקון קטן לגבי מוטי ברשצקי – הוא שייך להפועל רמת גן, אין שום קשר למכבי חיפה. למרות שבעתיד הקרוב יתכן. זה שחקן שתוך ארבע שנים מככב באירופה. תרשמו.

יואב 20 בספטמבר 2016

מברוק תומר ובהצלחה.
יש לך את זה ביג טיים.

עדי אבני 20 בספטמבר 2016

בהצלחה ומברוק תומר.
כמה טוב שכל כך הרבה כותבים מוכשרים נמצאים בבלוג אחד

אורן השני 20 בספטמבר 2016

בהצלחה, מחכה לפוסטים על יובה :)

yaron 20 בספטמבר 2016

בהצלחה תומר!
אני מקווה שאתה הסנונית שמבשרת על עוד בלוגים של אוהדים של קבוצות שלא מיוצגות :-)

אריאל גרייזס 20 בספטמבר 2016

ברוך הבא!

אמיתי 20 בספטמבר 2016

אחלה וולקאם

יואב דובינסקי 20 בספטמבר 2016

ברוך הבא

אריק 20 בספטמבר 2016

מברוק. גם על הבלוג וגם על סגירת המינוס.
והצעה – תארח את טגה. הכדורגלן הכי מענייו ואמיץ שיש פה.

D! in Leipzig 20 בספטמבר 2016

בהצלחה תומר
ונתניה
אם כי אני לטובת דה באזר עדיף שתשארו ליגה

יג 20 בספטמבר 2016

בהצלחה. ברם אל תבנה ככ על נתניה. הייתי אתמול הכי קרוב לדשא שאפשר וזה לא נראה משהו..

ק. 20 בספטמבר 2016

מברוק!
אתה כותב מעולה עד כדי כך שזה גורם לי להכנס לפוסטים על משחקים מהכדורגל הישראלי.
וכמו שאמרו מעליי, פוסטים על יובה יתקבלו בברכה

ששון 20 בספטמבר 2016

ברכות תומר. נהנית לקרוא אותך בתור מגיב פעיל, מאמין שאהנה לא פחות לקרוא אותך בתור בעל טור.

טל 12 20 בספטמבר 2016

מעולה

הופמן 21 בספטמבר 2016

מברוק! בזכות ולא בחסד. תמיד אהבתי ועקבתי ואמשיך גם פה.

קוסם שוליים 21 בספטמבר 2016

עכשיו בבקשה אוהד של מ.ס אשדוד!
בהצלחה!

תומר חרוב 21 בספטמבר 2016

תודה לכולם

הראלל 22 בספטמבר 2016

כנראה שיש איזה אפקט להורדת נקודות שמגביר מוטיבציה או מוריד לחץ. זוכר שהורידו להפועל חדרה שלי 12 הק' ואז היא נתנה עונה בלתי נשכחת עם סגל בינוניי עד חלש, שהיו מעלות אותה ליגה לולי ההורדה.

Comments closed