להתרגל להיות ווינר

נתחיל במילות פתיחה ותודה.

המון תודה לבני ורונן על הבמה בדה באזר. לפני שבוע דורון קרמר הזכיר פה את 'ראשון' וגם 'שם המשחק' עלה באוב וזה הזכיר לי כמה רציתי לכתוב במקומות כאלה וכמה הם כוננו עבורי את החוויה הספורטיבית. דה באזר על גלגוליו עושה בדיוק את הדבר הזה ואני מאוד מקווה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהאתר הציב.

על מה נדבר? תהיה פה מכבי נתניה בעוצמה גבוהה מן הסתם. כדורגל ישראלי עלוב ומייגע. קצת יובה וכדורגל איטלקי מידי פעם. אולי קצת תרבות וסרטים, הרבה חוויות אישיות ומעט מאוד פוליטיקה אני מקווה, ולא כי אני א-פוליטי אלא כי אני מאמין שפוליטיקה היא מעורבות ויחסים בין בני אדם ומאוד קשה להשיג את זה בדיונים הוירטואלים, זה בעיקר גם די משעמם. כדורגל זה דבר הרבה יותר חשוב בסופו של דבר.

ועכשיו לעסק.

***

ראיתם את טל בן יהודה? הקבוצה שלו הפסידה משחק וחצי והוא כותב פוסט מהורהר על קיום האהדה בחיים של האדם המודרני וחושב שאנחנו נקנה את זה שלא מדובר בבריחה מהמציאות הספורטיבית האומללה שהוא נקלע אליה בשבוע וחצי האחרונים. ואיך אני יודע שזו בריחה מהמציאות? כי אחרי שנה וחצי של כשלונות פתאום אני מתחיל להתמכר לנצחונות.

מהמקום האחרון בליגה הלאומית מסתבר שלהיות ווינר ולנצח את הפועל רמת גן בדקה ה92 זה כיף, מי חשב על הקונספט הזה? ועוד לנצח כשהקבוצה משחקת גרוע? לגנוב ניצחון במשחק בו אתה בקושי שווה תיקו ועוד עם עשרה שחקנים? תרשמו אותי לפרווה ורולקס כי אני מאדר פאקינג ווינר ואני אוהב את זה.

בדקה ה85 עוד הספקתי להגיד לחברים לידי שיש לנו קטע עם הפועל רמת גן בדקות אחרונות, נתנו להם פעם שער ניצחון כזה בוינטר ולפני שלוש שנים הסופרסטאר קובי חסן נגח להם פנימה ב'יהלום' בדקה ה90. אמרתי אבל לא באמת האמנתי; כי ערן לוי תפס יום מהימים האלה שהוא מתנהג כמו ילד הלא מפותח בגן שמתעקש לשחק בקוביות בזמן שכולם עברו לתופסת עכברים, כי דיא סבע (שאמנם כבש ובישל) הדביק את הכדור לרגל שלו בדבק נגרים ולא ראה אף פעם את בדש שפתח לו נתיבים ביום שהרכבת לא עובדת וכי בניגוד להרבה קבוצות בליגה המסכנה והמכורה הזו, הפועל רמת גן באה לשחק כדורגל ונראתה קבוצה מאומנת עם כמה כשרונות צעירים (ברשצקי שלפי הבנתי שייך למכבי חיפה למשל) והצליחה להביך יותר מפעם אחת את ההגנה והקישור האחורי שלא עבדו אתמול.

ולמרות הכל חגגנו שער ניצחון נהדר של אביב אברהם והדיפת פנדל מוצלחת של דין גל. שני שחקני בית שהביאו את הניצחון. בקרב אוהדי נתניה יש איזה דיון בלתי פוסק על שחקני בית, האם זה חשוב או לא? זה קונפליקט בינארי בין אלו שדורשים זהות לאלו שדורשים הצלחה וגם מציינים בצדק שאין היום זהות בכדורגל ושחקני בית יעזבו.

התשובה הרבה יותר פשוטה, כדי להתקיים ולהצליח מכבי נתניה תהיה חייבת להיות קבוצה שמגדלת ומייצאת שחקנים. מוכרת כל שנה אחד מוכשר (ועדיף לאירופה למרות שבדרך כלל זה נגמר בכרמל) ומגדלת שניים-שלושה להרכב-ספסל. ההחלטה הלא מובנת מאליה ללכת בכל הכוח על שוער בית צעיר בעונה מאתגרת שדורשת המון ביטחון וניסיון היא החלטה נכונה. בכלל, בישראל יש איזו גישה שצריך לתת לצעירים לשחק בגארבג' טיים, כשהכל גמור ואז יהיה להם ביטחון להראות את מה שהם יודעים. לכן יש חריגי גיל בנוער (מנהג בלתי ספורטיבי ולא מקצועי), כדי לדחות כמה שיותר את ההזדמנות שתינתן לשחקנים צעירים וזו טעות גדולה, שחקן צעיר צריך לשחק כמה שיותר ודווקא במאני טיים, אחרת איך הוא יתרגל להיות ווינר ולנצח משחקים בדקה ה90?