בסוף זה יכנס (ה1-0 על ראשון בבית)

 

וכשבדש פספס את ההזדמנות השנייה, את זו שהיה חייב לכבוש,  אפשר היה להרגיש את העצב שנחת על היציע. קשה לקרוא לזה החמצה, הוא אפילו לא הוציא לפועל את ההזדמנות, הסתבך עם הרגליים שכאילו שכחו שהן כלי העבודה שלו והתגשמו לו על הדשא, שבעה מטרים משער חשוף.

אחרי קטמון הכל היה נראה לו אחרת. הוא כבש שער חשוב אחרי כל כך הרבה זמן וחיכה כל השבוע לחזור לדשא, להראות שהוא לא פלופ, שהוא הגיע אמנם בשלהי הקריירה אבל יש לו מה לתרום ושלא היו צריכים להספיד אותו כמו שעשו לו מגיל 17 ולא הבינו שזה בחור שילחם ולא יפסיק עד שהוא יצליח. וזה עבד, בניגוד למה שחשבו הוא שיחק בליגת העל והוא כבש שערים והוא זכה באליפות אחת שהוא היה בה מאוד משמעותי ובעוד תארים ואפילו יצא בקצרה לאירופה וגם שם כבש.

ונכון שהוא לא היה בהרכב אבל ב0-0 במחצית אמרו לו להתחמם וכבר בדקה ה51, כשהקהל מתחיל לשיר את 'ברגעים', קראו לו מהספסל ואמרו לו להתלבש כי הוא נכנס והוא כבר חשב על השער ואיך הוא מוצא את הנתיב אליו, והוא מרגיש סופר מוכן כי מרגע ששרקו לסיום בטדי הוא רק רוצה להרגיש שוב את הדשא ולכבוש, להמשיך לשחרר את הקטשופ מהבקבוק כמו שקרא לזה ואן ניסטלרוי, והוא כבר מוריד את הגופיה הזוהרת ועומד ליד הקו בתלבושת משחק ומחכה שהכדור יצא.

אבל הוא לא יוצא. השופט נותן יתרון לנתניה שמתפרצת קדימה עם דידיה קוגבניה והכדור מגיע לניסן שבועט מעמדה טובה ומחמיץ ורועי דיין נועץ את הריבאונד בנגיעה לרשת העליונה והקהל משתולל וכולם מתחבקים והוא עומד בבגדי המשחק וסלובו או שי ברדה או מישהו קוראים לו והוא חוזר אל הספסל ולובש שוב את הגופיה הזוהרת ורץ חזרה לאיזור החימום.

כמה דקות אחרי זה הוא נכנס ועוד לפני ההחמצה מהפתיחה הייתה לו הזדמנות עם כדור עומק טוב שהוא קיבל על ה16, כדור שבא בדיוק לרגל הימנית, שפגש נכון את התנועה שהוא עשה, כדור שהוא היה צריך לנעוץ בו את הרגל ואולי זה היה נכנס ואולי לא אבל זה מה שהוא היה צריך לעשות בלי לקחת את מאית השניה שהוא לקח כדי לחשוב ואז לפספס את הרגע ולהבין שהוא פספס אותו ולכן גם לאבד את הכדור במצב טוב שעוד אפשר היה לעשות ממנו לפחות בישול.

אז כששון וייסמן העביר לו את אותו כדור רוחב והוא שוב כשל להגיע למצב בעיטה, העצב נפל על היציע. זה כבר לא היה כעס (אולי בודדים) ואפילו לא תסכול. זה היה עצוב ואנושי כי זה קורה כל הזמן, לחשוב שאתה יוצא ממשבר ולהרגיש את התהליך מתקדם, להיות בטוח שהשגת את הצל שכיסה אותך ואז לפגוש את המציאות ולהבין שאתה עדיין לא מוכן. וסמי מיכאל אמר בהקשר אחר:

"המציאות מתפתחת לאט ואנחנו בני אדם ורוצים לראות את המציאות האחרת במו עינינו, בחיינו. ההיסטוריה לא צועדת בקצב שאנחנו רוצים שהיא תצעד."

screenshot_6

Share on FacebookTweet about this on Twitter

16 תגובות ל “בסוף זה יכנס (ה1-0 על ראשון בבית)”

  1. מתן גילור

    איך באמת שון העונה? האם נראה לך שהוא שחקן ברמה של ליגת העל? האם נראה לך שאי פעם יהיה לו מקום חזרה במכבי?

    להגיב
    • תומר חרוב

      הוא שיחק אתמול לראשונה כמחליף. היה פצוע. אתה ראית אותו יותר ממני.
      הוא כבר במכבי…;)

      להגיב
  2. שחר דמרי

    כשאתה לומד להבקיע בעזרת הידיים קשה לחזור להשתמש ברגליים

    להגיב
    • גיא זהר

      למרות שדיבר לא יפה אחרי אותו משחק ושכח שהחצי שנה אצלנו שיקמה לו את הקריירה, השער שכבש נגד מכבי בפלייאוף מבחינתי מכפר על הכל.

      להגיב
  3. עדי אבני

    בחור נורא חיובי, ברק בדש. אני זוכר ששייע הביא אותו להפועל מהליגה השלישית ועד כמה הוא ניסה והשקיע. אבל למען האמת הוא מעולם לא היה שחקן טוב. בשיאו, הוא ידע אולי לעשות חיקוי טוב של שחקן: צורת החזקת הגוף, היריקה הקטנה, הצורה שהוא ניגש לכדור. רק שבתכלס, מעבר לרצון, מאמץ וחיקוי טוב, הרבה כדורגל לא היה לו מעולם

    להגיב
  4. יואב

    ברק היה מושלם למכבי על תקן החלוץ השלישי, רביעי ללא אגו גדול שנכנס ונותן הכל ובעיקר מאד נהנה ומעריך את ההזדמנות והסיטואציה. כבש כמה שערים חשובים בעונת סוזה. מאד אהוב ביציעים.

    להגיב
    • שלו

      הכי לזהבי את השלישי בדרבי הכי הכי.

      להגיב
      • יואב

        ערן: "אמרתי לברק, תן לי עוד כדור אחד"(((:

        להגיב
        • דור

          שחררנו אותו סתם בלי סיבה, צחוק הגורל שהשער שלו עלה לנו באליפות.

          להגיב
          • יואב

            שיחררו אותו כי היה קל יותר להשתחרר מהחוזה שלו מאשר של בן בסט.

            להגיב
  5. יאיר אלון

    מכיר אישית בעיקר את אחיו, אבל עם ובלי קשר תמיד הייתה לי סימפטיה לברק. אנטי טזה לכוכב (מלבד הדמיון לזלאטן) ועשה קריירה יפה מאוד. אולי עבור נתניה הוא יהיה מה שאואן היה עבור יונייטד

    להגיב
    • AVI

      אואן היה השחקן הכי אפס בתולדות יונייטד

      להגיב
      • יאיר אלון

        אני יכול די בנקל לחשוב על כמה שמות גרועים יותר…
        בכל אופן למרות למרות שלא הצליח להחיות את הקריירה שלו והוא לא שיחק הרבה היו לו כמה תצוגות נהדרות כמו השער הזכור בדרבי, שלושער בליגת האלופות נגד וולפסבורג, שער שוויון בגמר גביע הליגה, שער שוויון נגד הקדושים בגביע האנגלי, ואקורד סיום בדמות צמד נגד לידס.

        תרומה די צנועה אך מספקת עבור חלוץ מחליף שימי הזוהר מאחוריו.

        להגיב
  6. דן

    כשנכבש הגול הסתכלתי עליו, הוא שמח כאילו הוא בישל את הגול. וכשרועי דיין רץ לספסל קיוויתי שזה יהיה לחבק אותו אבל הוא נעצר אצל גבי בובליל.
    בדש לא תורם כרגע כמעט כלום למשחק ההתקפה, בטח שלא להגנה, אבל נראה שהוא מאוד חיובי אולי בסוף זה יכנס

    להגיב
    • תומר חרוב

      וואלה. לא שמתי לב, איזה כיף לשמוע.
      זה מתבקש לחבק את גבי, הנשמה הכי גדולה בכדורגל.

      להגיב
  7. Dr. van nordstrand

    זוכר לו לא מעט רגעים יפים ומכוננים, לבדש.
    נתן כמה גולים מכריעים בעונת האליפות של ק.שמונה ( גם את השער מול הפועל במחזור ה 15? )
    ובאופן כללי מהוויב נראה שאוהדי מכבי היו שמחים לו היה נשאר.
    מאמין שיש לו עוד ווינר שוטים לתת לכם במאבק העליה.

    אהבתי את המשפט בסיום.
    אני חושב שבנוגע לכדורגל ייתכן והתהפכו היוצרות.
    המציאות ( ההסטוריה ) התקדמה מהר ובהתאם לרוח התקופה,
    האוהדים נשארו מאחור עם תפיסה פשטנית ונאיבית שאפשרה למועדונים עשירים
    להשתלט על כל פיסת ערך שעוד נשארה.
    אין שום קשר בין מבנה הליגה לספורטיביות, תחרות או צדק.
    זה הכל בשביל לקבע מעמדות קיימים ולחזק את מי שכבר עשיר מופלג.
    אז עד שלא משיגים בעל בית דומיננטי עם אמצעים רבים- הנוכחות של המועדון היא לא יותר מבובה שרבים עליה הגדולות על 3 נקודות.
    זה הכל משחקי כוח ועל חשבון התמימות והאמונה הפשוטה של האוהדים.
    מדהים כמה שזה קל ואפקטיבי

    להגיב

מה דעתך?