אז יובה יכולה להתחיל להביט לכיוון קארדיף ולכיוון ריאל.

מונאקו קבוצה נחמדה ומלהיבה, ההתקפה שלה ניסתה וניסתה וגם סיכנה לעיתים אבל ההגנה לא נתנה לה טיפת ספייס. בשלהי המשחק מוטיניו מסר בצ'יפ נהדר לפלקאו שפתאום קיבל את הכדור ולא ראה לידו אף שחק הגנה, הוא היה עם הגב לשער, לא עברה חצי שניה כדי שהוא ישים לב איפה הוא נמצא ובונוצ'י הגיע וסגר לו צד אחד, בופון את הצד השני, פלקאו התבלבל ושלח את הכדור לשום מקום. היו למונאקו מצבים אבל הם היו מצבים קשים.

עכשיו הזמן לנוח. מנדז'וקיץ נראה מותש כבר שני משחקים, היגוואין יצא היום בזמן, דיבאלה פציע ואלבס חייב להגיע רענן לריאל, כי אם מישהו יודע לנצח אותה – זה הוא.

****

תלבושת של צ'לסי, מערך של צ'לסי. אלגרי הלך על ה3-4-3 ומי שמככב בו בינתיים זה דווקא מי שהמערך אמור להקשות עליו הכי הרבה, דני אלבס. בעוד סנדרו בצד שמאל נשאר עם מנדזוקיץ כקיצוני, אלבס מאבד את השותף שלו קוואדרדו וצריך לעלות ולרדת הרבה יותר. הבישול להיגוואין (שהיה נראה כאילו הוא נכנס לסדרת החמצות בלתי פוסקת) היה הדובדבן.

ובצד השני: קיליאן מול ג'יג'י, איזה קרב נהדר.

****

רציתי את ריאל בחצי הגמר. מריאל אתה יודע מה תקבל, היא טובה אבל צפויה ויש יותר סיכוי להכריע אותה בשני משחקים. במשחק אחד ובמיוחד אם הוא גמר גביע אירופה היא אשפית, זה המשחק שלה, המשחק שהיא נולדה לשחק.

אבל ריאל היא לא העניין. העניין הוא מונאקו ובניגוד לריאל, קשה לדעת מה מונאקו תביא לשולחן היום. מצד אחד, היא עברה קבוצות שגם בלי שהבלמים שלהם נפגעים מרסיסים, ההגנות שלהם קורסות מול התקפות הרבה פחות מלהיבות מקיליאן (איזה שם כביר) אמבפה ורדאמל (עוד שם כביר) פלקאו. ההגנה של יובה לא תקרוס אבל זה לא אומר שהיא לא פגיעה.

בשישי מול אטאלנטה, ההרכב הראשון של יובה עלה לשחק וקירטע מול ההתלהבות של צעירי ברגאמו. אטלאנטה מזכירה את מונאקו – קבוצה צעירה ומתלהבת שמשחקת התקפי ולא חוששת להסתער על קבוצות גדולות. היא לא ויתרה גם כשנכנסה לפיגור בדקה ה83 והשיגה שוויון מוצדק לחלוטין. הלחץ על מרכז ההגנה עבד כשקייליני ובונוצ'י לא מצליחים לעמוד בהתקפה אחרי התקפה שפוגשת אותם בתוך ה16 ומכריחה אותם לעשות טעויות. דיבאלה נעלם כפי שקורה לו לא פעם כשהוא יוצא מהיובנטוס סטאדיום ואטאלנטה מצאה הרבה שטחים דווקא באגפים שהיו אמורים להיות סגורים הרמטית.

כמו אטאלנטה שהפתיעה (לא ביכולת אלא ביוזמה) קשה לדעת למה לצפות ממונאקו. האם היא תנסה לתקוף ולשלוט במשחק או שתזמין את יובה לכבוש שער חוץ ותבנה על עקיצות במשחק המעבר? יובה תרצה לכבוש מול הגנה רעועה כפי שהיא מאוד רצתה להבטיח כמעט סופית את הסקודטו ביום שישי (ובסוף רומא הפסידה ונתנה לה אותו) אבל זה סיכון מול הקלפים החזקים שיש למונאקו.

***

וכמובן כשמשהו אמור להשתבש הוא משתבש, בזמן שאני כותב את הפוסט מדווח שקוואדרדו נפצע וברצאלי ישחק במקומו. השאלה האם כמגן ימני (ואז למה לא ליכשטיינר) ואלבס עובר לעמדת הקיצוני או שמדובר בשינוי מערך ל3-4-3 בסטייל קונטה?

אהבה של גדולים (לפני בית"ר ת"א)
רטוריקה של התקרבנות