4-2-3-1 (FI-NA-LE)

הכדורים שפוגעים במשקוף ונופלים על הדשא

יולי 2006, האולימפי בברלין. בדקה השביעית זידאן מול בופון. הכדור בנקודה, ג'יג'י במרכז השער ואני מאחוריו. מסלול הריצה וכמעט כל היציע מפריד בינינו. זיזו נותן פננקה שפוגעת במשקוף ונופלת על הדשא, לשנייה זה נראה כאילו הוא החמיץ אותה אבל כל מה שנשאר זה תסכול והערכה לאומץ לעשות דבר כזה בגמר מונדיאל, במשחק האחרון שלו.

כן, כולם זוכרים את הנגיחה, אני בכלל לא ראיתי אותה. היא הייתה בצד השני ואני מניח שבכלל הסתכלתי על הכדור או על משהו אחר, מי ציפה לדבר הזה. הצרפתים והניטרליים שביציע חשבו שמדובר בהצגה ושערורית שיפוט. זה היה קצת אחרי הנגיחה של זידאן (ומשחק כביר שלו), שישה מטרים מהשער, פנוי לגמרי, לחלק העליון של המסגרת, ג'יג'י מציל ואז פנדלים.

אחרי הדו קרב הוא יגיד שזה מוזר, כי ב2003 הוא הציל שני פנדלים והפסיד והפעם אפילו לא אחד וניצח. החבר טרזגה בעט למשקוף ולדשא, אבל לא כמו אצל זידאן הכדור נפל בצד הלא נכון של הקו. ואז גרוסו כבש ושלח אותי לחגוג כל הלילה לפני הטיסה לישראל אחרי שמונה חודשים בעולם, ישר ללבנון השניה.

חודש הייתי מאחורי השער של בופון, חוץ מחצי הגמר שאליו אי אפשר היה להשיג כרטיס. כמו בלא מעט תקופות בגיל הזה, הייתי מדוכא. גרמניה, מונדיאל, החגיגה הכי גדולה בעולם, פסטיבל כדורגל ופסטיבלי מוזיקה ואני נהנה בסך הכל אבל סוחב אבן על הלב. היום זה נראה טיפשי, אני מצליח לזכור את הדברים הטובים, את האנשים שהכרתי, את הצחוקים ואת החוויות אבל באותו חודש, הרגעים בהם הרגשתי הכי בטוח היו מאחורי השער של ג'יג'י. הוא דאג לסחוב אותי כל התקופה, לדחות את הנסיעה חזרה לישראל שחיכתה לאיטליה שתעוף מהמונדיאל. וכל עוד הטורניר התקדם והוא לא ספג (חוץ מהעצמי ההוא של אודו מול ארה"ב) אני הרגשתי בטוח יותר להניח את הדיכאון בצד ולחוות את החלום שהיה לי מאז באג'יו החמיץ את הפנדל ההוא.

היום כולם מדברים על ג'יג'י, על הגמר שלו. כולם רוצים לראות אותו מניף גביע. כמו שכולם רצו לראות את זידאן זוכה בגביע העולמי במשחק האחרון שלו. אני אוהב את המבנים הסימטריים האלו שהמציאות מובילה אותנו אליהם, את הפואטיקה של המקריות. כמו השער הפסול של לאמפרד ב2010 מול הגרמנים שחיכה 44 שנים מההוא של ג'ף הרסט כדי שהוא יפול מהמשקוף אל הצד הנכון של הקו ודווקא הפעם השופט יפסול את השער.

הכדורים האלו שפוגעים במשקוף ונופלים על הדשא, אנחנו שמים בהם כל כך הרבה. ג'יג'י אומר שאגדות נועדו להיכתב ושזו ההזדמנות האחרונה שלו לגמר מוצלח. ואנחנו תופסים את זה אבסולוטית, כאילו הקריירה שלו עומדת על זה כי בעוד כמה שנים (או שעות במקרה של דה באזר) נערוך דיון של GOAT  או וואטאבר ונספור את הרגעים האלו. לפני כמה שבועות הוא אמר שהוא לא רואה את זה ככה, שספורטאים לא חווים את ההצלחות והכשלונות בצורה שמצופה מהם לחוות אותם. שהוא הפסיד גמר של יורו, וגמרים בצ'מפיונס והוא קם אחרי זה והמשיך כרגיל, שהוא לא מנקז את הקריירה שלו לרגע אחד. כאוהדים, חסרה לנו הבגרות הזו, אנחנו מלבישים על החיים שלו את הגביע הזה כדי ליצור איזושהי שלמות בסיפור, באגדה שנועדה להיכתב.

 

פרצופה של המדינה
הטרמפיסט - קווים לדמותו

23 Comments

Yah 3 ביוני 2017

טור מעולה
איך הצלחת להשיג כרטיס לגמר?

תומר חרוב 3 ביוני 2017

הסתובבתי שלושה ימים בברלין עם שלט need tickets for the final וביום של בגמר מצאתי גרמני מאוכזב שמכר לי את הכרטיס שלו תמורת משכורת חודשית

אמיתי 3 ביוני 2017

מצויין תומר
עוד סיבה שזה בסדר מבחינתי שריאל יקחו..

D! פה ועכשיו 3 ביוני 2017

יפה כתבת.

אני עם יובה, ורק בגלל שאני מעדיף שתמשך המסורת היפה שלא זוכים בגביע ברצף

Matipool 3 ביוני 2017

+1
וגם כדי לא לראות את רונאלדו המאוס עם הפוזות שלו (לעולם לא אשכח את התגובה שלו לפנדל שכבש בהארכה בדקה האחרונה מול אתלטיקו שקבע 4:1 במקום 3:1). כל התמונות למחרת היו של פוזת השרירים במקום של ראמוס או בייל.

wazza 4 ביוני 2017

+1000

צור שפי 3 ביוני 2017

אני איתו ועם יובה היום אבל צריך להזכיר שהשופט עזר לאיטליה לשדוד את אוסטרליה בשמינית הגמר של 2006.

תומר חרוב 3 ביוני 2017

איטליה שיחקה 60 דקות בעשרה שחקנים אחרי הרחקה לא מוצדקת. בדקה ה90 גרוסו נכנס לרחבה ושחקן אוסטרלי ירד לגליץ מטופש והוריד אותו, לא בהכרח פנדל אבל ראיתי התחזויות הרבה יותר צורמות מזה.

אלי 3 ביוני 2017

והשופט ששדד אותה נגד דרום קוריאה כמה שנים קודם הודח לכל החיים לאחר שהורשע בקבלת שוחד במשחק הזה.

שמעון 3 ביוני 2017

הלוואי ויובה תנצח ולא לראות את ריאל מניפים גביע.

אריאל גרייזס 3 ביוני 2017

יפה כרגיל תומר. האמת שדי נמאס לי מהמציצות (סליחה על השפה) של כולם לבופון. כל פעם שהוא נוגע בכדור נדב יעקבי משפריץ ניטים. מצד שני, לא רואה את עצמי בעד ריאל. אם אפשר, שתיפול פצצה על האיצטדיון ותוריד את שתי הקבוצות. אם לא, שיהיה יובה

תומר חרוב 3 ביוני 2017

אנשים אוהבים סיפורים כאלה, גם על ג'רארד השפריצו יתר על המידה, לא?

אריאל גרייזס 3 ביוני 2017

אין כזה דבר להשפריץ יותר מדי על ג'רארד

שאול 3 ביוני 2017

לא מסכים איתך. כשמדובר בריאל ובארסה הם הרבה יותר קיצוניים. בשידור של בארסה נגד פריז של יעקבי ושגיא כהן היה אפשר להחליף את הלוגו של ערוץ הספורט ל barcaTV וזה היה יותר הולם.

לא מרגיש שבופון מקבל איזה יחס מטורף אצלנו.

קירקגור 3 ביוני 2017

אולי בגלל זה הוא החליק…

גיא זהר 3 ביוני 2017

יפה. מונדיאל ומבצעים צבאיים הולך סבבה בארץ.

גור אילני 3 ביוני 2017

נצחון של ריאל ישאיר תחושה מעצבנת שזה הלך להם קל מדי. נצחון של יובנטוס יביא לתחושה מוטעית שהכדורגל ניצל.

אמיר 3 ביוני 2017

מה זה החרטוט הזה? באיירן ואתלטי זה קל??? אני חושב שערוץ הספורט והשטויות של מלר וגינזצבורג נכנסות לאנשים לתת מודע

בטח וליובנטוס היה מאוד קש בחצי מול קבוצה שכולה ילד בן 18

רק אלופות גרמניה ואיטליה הכמעט נצחיות, מה זה מול האריות ממונאקו ובארסה שסופגת מהצרפתים סוג ב' רביעייה.

נו באמת

שאול 3 ביוני 2017

ב11 מול 11 באיירן הייתה עדיפה על ריאל בשני המשחקים. חבל שמרטינז דביל, ווידאל קיבל את אחד האדומים היותר הזויים שראיתי בחיים.

זה דיון שכבר היינו בו, אבל לא יעזור כלום – זה לא מרגיש נקי.

גור אילני 3 ביוני 2017

אמיר, התחושה שזה קל להם מדי לא קשורה לאבי מלר שאותו לא שמעתי כבר שנים. תחושה סובייקטיבית שזידאן זכה מהר מדי, שרונאלדו לקח יותר מדי תארים גדולים מבלי להותיר רושם כביר, ושבכלל ל"רעים" הולך יותר קל מלאחרים.

דני 3 ביוני 2017

לרונאלדו בטח לא הולך קל הוא הסמל העולמי לעבודה קשה
ואם הוא לא הותיר עליך רושם כביר נו שוין…

דוד 4 ביוני 2017

גור, משום מה התחושה היא שגם הלך להם קל, וגם הכדורגל ניצל.
סיפורי הילדים של לפני השינה לעומת זאת ספגו מכה קשה.

איציק מהקיבוץ 16 ביוני 2017

על שחקנים כמו סטיבי ובופון קשה לומר שניתן "להשפריץ" יותר מידי. אלו אנשים שסוחבים קבוצה, ובמובן מסויים גם קהילה שלמה של אוהדים, במשך שנים מתוך נאמנות ואחריות. אלו השחקנים שליבו של אוהד הקבוצה מסור אליהם.
על רונאלדו אין צורך ל"השפריץ" הוא עושה את זה על עצמו לבד…

Comments closed