4-2-3-1 (FI-NA-LE)

יולי 2006, האולימפי בברלין. בדקה השביעית זידאן מול בופון. הכדור בנקודה, ג'יג'י במרכז השער ואני מאחוריו. מסלול הריצה וכמעט כל היציע מפריד בינינו. זיזו נותן פננקה שפוגעת במשקוף ונופלת על הדשא, לשנייה זה נראה כאילו הוא החמיץ אותה אבל כל מה שנשאר זה תסכול והערכה לאומץ לעשות דבר כזה בגמר מונדיאל, במשחק האחרון שלו.

כן, כולם זוכרים את הנגיחה, אני בכלל לא ראיתי אותה. היא הייתה בצד השני ואני מניח שבכלל הסתכלתי על הכדור או על משהו אחר, מי ציפה לדבר הזה. הצרפתים והניטרליים שביציע חשבו שמדובר בהצגה ושערורית שיפוט. זה היה קצת אחרי הנגיחה של זידאן (ומשחק כביר שלו), שישה מטרים מהשער, פנוי לגמרי, לחלק העליון של המסגרת, ג'יג'י מציל ואז פנדלים.

אחרי הדו קרב הוא יגיד שזה מוזר, כי ב2003 הוא הציל שני פנדלים והפסיד והפעם אפילו לא אחד וניצח. החבר טרזגה בעט למשקוף ולדשא, אבל לא כמו אצל זידאן הכדור נפל בצד הלא נכון של הקו. ואז גרוסו כבש ושלח אותי לחגוג כל הלילה לפני הטיסה לישראל אחרי שמונה חודשים בעולם, ישר ללבנון השניה.

חודש הייתי מאחורי השער של בופון, חוץ מחצי הגמר שאליו אי אפשר היה להשיג כרטיס. כמו בלא מעט תקופות בגיל הזה, הייתי מדוכא. גרמניה, מונדיאל, החגיגה הכי גדולה בעולם, פסטיבל כדורגל ופסטיבלי מוזיקה ואני נהנה בסך הכל אבל סוחב אבן על הלב. היום זה נראה טיפשי, אני מצליח לזכור את הדברים הטובים, את האנשים שהכרתי, את הצחוקים ואת החוויות אבל באותו חודש, הרגעים בהם הרגשתי הכי בטוח היו מאחורי השער של ג'יג'י. הוא דאג לסחוב אותי כל התקופה, לדחות את הנסיעה חזרה לישראל שחיכתה לאיטליה שתעוף מהמונדיאל. וכל עוד הטורניר התקדם והוא לא ספג (חוץ מהעצמי ההוא של אודו מול ארה"ב) אני הרגשתי בטוח יותר להניח את הדיכאון בצד ולחוות את החלום שהיה לי מאז באג'יו החמיץ את הפנדל ההוא.

היום כולם מדברים על ג'יג'י, על הגמר שלו. כולם רוצים לראות אותו מניף גביע. כמו שכולם רצו לראות את זידאן זוכה בגביע העולמי במשחק האחרון שלו. אני אוהב את המבנים הסימטריים האלו שהמציאות מובילה אותנו אליהם, את הפואטיקה של המקריות. כמו השער הפסול של לאמפרד ב2010 מול הגרמנים שחיכה 44 שנים מההוא של ג'ף הרסט כדי שהוא יפול מהמשקוף אל הצד הנכון של הקו ודווקא הפעם השופט יפסול את השער.

הכדורים האלו שפוגעים במשקוף ונופלים על הדשא, אנחנו שמים בהם כל כך הרבה. ג'יג'י אומר שאגדות נועדו להיכתב ושזו ההזדמנות האחרונה שלו לגמר מוצלח. ואנחנו תופסים את זה אבסולוטית, כאילו הקריירה שלו עומדת על זה כי בעוד כמה שנים (או שעות במקרה של דה באזר) נערוך דיון של GOAT  או וואטאבר ונספור את הרגעים האלו. לפני כמה שבועות הוא אמר שהוא לא רואה את זה ככה, שספורטאים לא חווים את ההצלחות והכשלונות בצורה שמצופה מהם לחוות אותם. שהוא הפסיד גמר של יורו, וגמרים בצ'מפיונס והוא קם אחרי זה והמשיך כרגיל, שהוא לא מנקז את הקריירה שלו לרגע אחד. כאוהדים, חסרה לנו הבגרות הזו, אנחנו מלבישים על החיים שלו את הגביע הזה כדי ליצור איזושהי שלמות בסיפור, באגדה שנועדה להיכתב.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

23 תגובות ל “4-2-3-1 (FI-NA-LE)”

  1. Yah (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:02)

    טור מעולה
    איך הצלחת להשיג כרטיס לגמר?

    להגיב
    • תומר חרוב (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:09)

      הסתובבתי שלושה ימים בברלין עם שלט need tickets for the final וביום של בגמר מצאתי גרמני מאוכזב שמכר לי את הכרטיס שלו תמורת משכורת חודשית

      להגיב
  2. אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:10)

    מצויין תומר
    עוד סיבה שזה בסדר מבחינתי שריאל יקחו..

    להגיב
  3. D! פה ועכשיו (פורסם: 3-6-2017 בשעה 12:12)

    יפה כתבת.

    אני עם יובה, ורק בגלל שאני מעדיף שתמשך המסורת היפה שלא זוכים בגביע ברצף

    להגיב
    • Matipool (פורסם: 3-6-2017 בשעה 17:22)

      +1
      וגם כדי לא לראות את רונאלדו המאוס עם הפוזות שלו (לעולם לא אשכח את התגובה שלו לפנדל שכבש בהארכה בדקה האחרונה מול אתלטיקו שקבע 4:1 במקום 3:1). כל התמונות למחרת היו של פוזת השרירים במקום של ראמוס או בייל.

      להגיב
      • wazza (פורסם: 4-6-2017 בשעה 11:59)

        +1000

        להגיב
  4. צור שפי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 13:06)

    אני איתו ועם יובה היום אבל צריך להזכיר שהשופט עזר לאיטליה לשדוד את אוסטרליה בשמינית הגמר של 2006.

    להגיב
    • תומר חרוב (פורסם: 3-6-2017 בשעה 13:15)

      איטליה שיחקה 60 דקות בעשרה שחקנים אחרי הרחקה לא מוצדקת. בדקה ה90 גרוסו נכנס לרחבה ושחקן אוסטרלי ירד לגליץ מטופש והוריד אותו, לא בהכרח פנדל אבל ראיתי התחזויות הרבה יותר צורמות מזה.

      להגיב
    • אלי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 16:35)

      והשופט ששדד אותה נגד דרום קוריאה כמה שנים קודם הודח לכל החיים לאחר שהורשע בקבלת שוחד במשחק הזה.

      להגיב
  5. שמעון (פורסם: 3-6-2017 בשעה 13:07)

    הלוואי ויובה תנצח ולא לראות את ריאל מניפים גביע.

    להגיב
  6. אריאל גרייזס (פורסם: 3-6-2017 בשעה 13:37)

    יפה כרגיל תומר. האמת שדי נמאס לי מהמציצות (סליחה על השפה) של כולם לבופון. כל פעם שהוא נוגע בכדור נדב יעקבי משפריץ ניטים. מצד שני, לא רואה את עצמי בעד ריאל. אם אפשר, שתיפול פצצה על האיצטדיון ותוריד את שתי הקבוצות. אם לא, שיהיה יובה

    להגיב
    • תומר חרוב (פורסם: 3-6-2017 בשעה 13:51)

      אנשים אוהבים סיפורים כאלה, גם על ג'רארד השפריצו יתר על המידה, לא?

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 3-6-2017 בשעה 14:02)

        אין כזה דבר להשפריץ יותר מדי על ג'רארד

        להגיב
        • שאול (פורסם: 3-6-2017 בשעה 14:21)

          לא מסכים איתך. כשמדובר בריאל ובארסה הם הרבה יותר קיצוניים. בשידור של בארסה נגד פריז של יעקבי ושגיא כהן היה אפשר להחליף את הלוגו של ערוץ הספורט ל barcaTV וזה היה יותר הולם.

          לא מרגיש שבופון מקבל איזה יחס מטורף אצלנו.

          להגיב
        • קירקגור (פורסם: 3-6-2017 בשעה 22:44)

          אולי בגלל זה הוא החליק…

          להגיב
  7. גיא זהר (פורסם: 3-6-2017 בשעה 16:30)

    יפה. מונדיאל ומבצעים צבאיים הולך סבבה בארץ.

    להגיב
  8. גור אילני (פורסם: 3-6-2017 בשעה 18:10)

    נצחון של ריאל ישאיר תחושה מעצבנת שזה הלך להם קל מדי. נצחון של יובנטוס יביא לתחושה מוטעית שהכדורגל ניצל.

    להגיב
    • אמיר (פורסם: 3-6-2017 בשעה 18:38)

      מה זה החרטוט הזה? באיירן ואתלטי זה קל??? אני חושב שערוץ הספורט והשטויות של מלר וגינזצבורג נכנסות לאנשים לתת מודע

      בטח וליובנטוס היה מאוד קש בחצי מול קבוצה שכולה ילד בן 18

      רק אלופות גרמניה ואיטליה הכמעט נצחיות, מה זה מול האריות ממונאקו ובארסה שסופגת מהצרפתים סוג ב' רביעייה.

      נו באמת

      להגיב
      • שאול (פורסם: 3-6-2017 בשעה 19:47)

        ב11 מול 11 באיירן הייתה עדיפה על ריאל בשני המשחקים. חבל שמרטינז דביל, ווידאל קיבל את אחד האדומים היותר הזויים שראיתי בחיים.

        זה דיון שכבר היינו בו, אבל לא יעזור כלום – זה לא מרגיש נקי.

        להגיב
      • גור אילני (פורסם: 3-6-2017 בשעה 20:10)

        אמיר, התחושה שזה קל להם מדי לא קשורה לאבי מלר שאותו לא שמעתי כבר שנים. תחושה סובייקטיבית שזידאן זכה מהר מדי, שרונאלדו לקח יותר מדי תארים גדולים מבלי להותיר רושם כביר, ושבכלל ל"רעים" הולך יותר קל מלאחרים.

        להגיב
        • דני (פורסם: 3-6-2017 בשעה 20:35)

          לרונאלדו בטח לא הולך קל הוא הסמל העולמי לעבודה קשה
          ואם הוא לא הותיר עליך רושם כביר נו שוין…

          להגיב
    • דוד (פורסם: 4-6-2017 בשעה 19:25)

      גור, משום מה התחושה היא שגם הלך להם קל, וגם הכדורגל ניצל.
      סיפורי הילדים של לפני השינה לעומת זאת ספגו מכה קשה.

      להגיב
  9. איציק מהקיבוץ (פורסם: 16-6-2017 בשעה 08:50)

    על שחקנים כמו סטיבי ובופון קשה לומר שניתן "להשפריץ" יותר מידי. אלו אנשים שסוחבים קבוצה, ובמובן מסויים גם קהילה שלמה של אוהדים, במשך שנים מתוך נאמנות ואחריות. אלו השחקנים שליבו של אוהד הקבוצה מסור אליהם.
    על רונאלדו אין צורך ל"השפריץ" הוא עושה את זה על עצמו לבד…

    להגיב

מה דעתך?