כנראה שזה לא כל כך מקורי לעסוק בניימאר היום אבל האמת שהפוסט הזה היה לי בראש מאז שקראתי את הפוסט של גרייזס על פרשת הדרכים של הפוטבול.

לכדורגל באיטלקית קוראים קאלצ'יו. הגרמנית או הצרפתית לא טרחו להמציא מילה משלהם למשחק הפופולרי, גם בעברית התרגום נאמן למקור אבל באיטליה הפאשיסטית של תחילת המאה הקודמת רצו לייצר לכדורגל זהות כמה שיותר מקומית. כבר מראשית הדרך של המשחק באיטליה, אחד הקונפליקטים המרכזיים שהוא עורר היה בנוגע ליחס בין השפעה זרה עליו לזהות המקומית שהוא עורר. אז האיטלקים דגו מהבודיעם הרנסנסי שלהם מילה אחרת למשחק שהאנגלים הביאו להם והם קצת התביישו שהם התאהבו בו למרות שהוא זר. הקאלצ'יו פיורנטינו היה משחק פופולרי שצמח באזור פירנצה בתקופת הרנסנס, הדמיון שלו לכדורגל הוא די רופף אבל גם במשחק הזה בעטו בכדור והמטרה הייתה להביא אותו לאזור מסוים על המגרש יחד עם אלימות, הרבה אלימות. הקאלצ'יו המקורי נעלם מהעולם (וחזר כחלק מהניסיון לשחזר את העבר בשנות ה40 באיטליה והיום הוא מתפקד כענף פולקלור מקומי בפירנצה), הוא היה אלים מידי ויותר מידי אנשים מתו כתוצאה ממנו ויש עוד ענפי ספורט דומים במקומות שונים בעולם ששוחקו והפסיקו לשחק אותם אבל השאלה נותרת זהה: האם לכל משחק יש את פג התוקף שלו? ומתי הוא מגיע?

אין לי באמת תשובה. אבל כשאני רואה את עסקת ניימאר ולא פחות מכך, את התגובות לעסקת ניימאר זה גורם לי לחשוב על הקאלצ'יו פיורנטינו. לא, לא צריך לקפוץ לשלוליות הנוסטלגיה המתוקות ולחשוב שניימאר שונה מאוד ממה שהיה בעבר, שהכדורגל התאגידי הוא המצאה של עשר השנים האחרונות או שזו פעם ראשונה שמדינה משתמשת בכדורגל לצרכים פוליטיים (קאלצ'יו!!) ועדיין זה מרגיש שונה, אולי בגלל המודעות הגבוהה שלנו לעניין.

שמתי לב לזה בהקשר הכדורגל הישראלי ומכבי נתניה, ככל שאני מתקרב אליו יותר וככל שאני יודע יותר, כך אני סולד ממנו יותר. היום אנחנו לא צריכים לחכות שנה או אפילו חודשיים בשביל שיחשפו את מאחורי הקלעים של עסקה 222, אוריאל דסקל עשה את זה הבוקר בפייסבוק וגם כתב על זה כבר חודשיים באופן נרחב ומעמיק. והשיח סביב המשחק משתנה בהתאם, אנחנו כבר לא יכולים להיות אוהדי כדורגל בלי הבנה בסיסית בשווקים וכלכלה ולפעמים ההצלחה הפיננסית מעניינת אותנו לא פחות מהספורטיבית. כך למשל עיקר הטענות של אוהדי יובנטוס (לפחות הישראלים) לגבי עסקת בונוצ'י היה המחיר הנמוך (בעיניהם) שמילאן שילמה עליו. "להיות במגרש של הגדולים" זה לא לשחק בגמר ליגת האלופות, זה להציע 180 מליון על אמבפה. סוכני השחקנים עומדים במרכז, הם הכוכבים הגדולים של הקיץ. מכבי נתניה מודיעה על החתמת שחקן "באמצעות סוכנו אדם קידן/אבי נמני/דודו דהאן".

אז יכול להיות שזה רק הקיץ בו העניין המרכזי בכדורגל הוא רכישה ומכירה של בני אדם עם הרבה תמחורים והתמקחויות וכשתתחיל העונה זה יתפוגג אבל נדמה כאילו כל קיץ הופך לארוך יותר ויותר, והמשחקים חוזרים על עצמם, והמשאים ומתנים מתעצמים, הסכומים גדולים ואנחנו מחויבים להרחיב את הפריזמה שלנו על המשחק ולדעת על עוד אינטרס כלכלי/פוליטי, לחשוב על עוד כלים שיווקיים, על עוד חברות מסחריות, על עוד הצלחות וכשלונות פיננסים.

וכן, יצא לי קצת "מה קרה לנו?" אבל באמת שאם אני מחפש תשובה לשאלה, האם הכדורגל יעלם בסופו של דבר, היא מגיעה מכאן. ממשחק שגדל למימדים עצומים מידי עד שהסתאב והמאיס את עצמו על אוהדיו, כמו למשל את האובססיבי הזה שלא הצליח לכתוב כאן מילת כדורגל כל הקיץ. ואם אמרתי שהקונפליקט המרכזי של השנים הראשונות של המשחק באיטליה היה קונפליקט הזהות הרי שזה הקונפליקט שלמעשה נותר עד היום וישאר עד שהכדורגל ינפח את נשמתו האחרונה: למי שייך המשחק הזה ולשם מה הוא משוחק?

פנטזי דה באזר
לקראת מחזור 2 בפנטזי פרימיירליג