לפני הניתוחים המקצועיים, לפני הסיכויים שישנם או לא לצאת עם משהו היום מבאר שבע, לפני משחק ההגנה הרך והקבוצה המשוגעת שיכולה להתפוצץ בכדורגל סוחף לעשרים דקות ולהישבר ולאבד יתרון בתוך עשר, לפני כל אלה יש נפש של אוהד שפותחת עונה.

הנפש של האוהד מבולבלת ותוהה. לא מוצאת את מקומה. היו לה שנים קשות וטובות והיא תמיד נעה בין הנפילה ליאוש לבין ההיאחזות בתקווה. חייה נותרו כהערה של מורה על ילד עם הרבה פוטנציאל שצריך להתעורר ולנוע בכיוון הנכון, כי פשוט חבל. והיא עצמה יודעת ומאמינה בזה אבל גם נמאס לה מהציפיות הבלתי מתפשרות והאופציות הבינאריות של העולם ואם יש משהו שהיא יכולה לבקש זה יהיה טיפה של שקט ומנוחה. את הדברים הקטנים היא רוצה לעצמה, להרגיש בבית, להיות שותפה למשהו שלא חייב להיות גדול אלא פשוט טוב ושפוי.

כן, קצת שפיות לא תזיק לנפש של האוהד. קצת שפיות בעולם שחרג מהפרופורציות של עצמו, שנסק גבוה מעל כל מטפורה של אותנטיות שנדמה שפעם הייתה בו.

הנפש של האוהד זוכרת את החיים מפעם, את הריחות והקולות ועל אף שהיא שומרת על עצמה שלא להתדרדר לתחושות הנוסטלגיה המתוקות שרוצות לאפוף אותה כי היא כמהה למשהו חדש ואחר, היא לא מצליחה להניח את העבר מאחוריה.

הנפש של האוהד מבקשת עולם חדש, כזה שלא יתעלם מהעבר אבל יכיר שאין סיבה להתרפק עליו גם אם ברצונו לשנות את העתיד. עכשיו כשהיא חושבת על זה היא מבקשת בעצם להיות בהווה. לא בהווה המתקרב כמו המשחק בעוד כמה שעות או בסוף השבוע. הנפש של האוהד מבקשת להיות בהווה האמיתי, בלי דאגות על מה שיהיה ובלי השגות על מה שהיה, כי בהווה האמיתי היא יכולה לשבת ולצפות ולהנות מהציפייה עצמה בלי לחשוב על ההשלכות, כי לשבת ולצפות זה לא נורא בכלל, זה דווקא בסדר גמור.

הנפש של האוהד חושבת שהיא צריכה מנוחה, שהפגרה הייתה לה קצרה מידי ושדווקא היה לה נחמד שלא להיגרר שוב לכל הסיפור המטלטל שהיא הכניסה עצמה אליו לפני שנים רבות מידי. אבל לא תמיד היא יודעת מה טוב בשבילה ולפעמים לאהודה שלה יש יותר מושג ממנה והיא קוראת לה לשוב אליה ולבחון את עצמה מולה, כי זה תפקידה בעולם. ולנפש של האוהד אין ברירה, היא יכולה להיענות והיא יכולה לסרב אבל היא יודעת שאין באמת הבדל והאהודה צודקת ובשביל זה היא קיימת והיא כאן, בשביל נפש אחת ויחידה.

לקראת מחזור 2 בפנטזי פרימיירליג
הנאה שפויה (אחרי התיקו בב"ש)