קודם כל, הבה נפצח בשיר:

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים שהוא עם הכדור מרהיב
ואם רואים שעל הדשא הוא מלהיב
ואם האוהדים קופצים
אחרי אסיסט מהסרטים
אז יודעים אז יודעים
שבא אביב שבא אביב
אז יודעים שבא אביב

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים חילוץ כדור ברחבה
ואז מיד שהוא יוצא להתקפה
ואם האוהדים שרים
את כל חיי ומשתגעים
אז יודעים אז יודעים
שבא אביב שבא אביב
אז יודעים שבא אביב

את השער הנהדר מול ב"ש כבש אביב אברהם שכבר זכה לכתבה יפה בוואלה שבעיקר מראה שוב כמה אמייה טגה הוא אדם עצום. ואביב באמת כדורגלן נהדר שכיף לראות אבל כמו שמוזכר בכתבה, זה לא היה רחוק שהבחור הזה, על אף הכישרון שהוא הציג כבר מגיל נוער, היה הולך לאיבוד בכדורגל הישראלי. אז קרה שהגיע סלובו והחליט שהוא נותן לו צ'אנס ולא מביא שחקן אחר על העמדה שלו וקרה שטגה הכווין אותו אבל לפני שנה אף אחד לא חשב שאביב אברהם יהיה שחקן בליגת העל.

יכולות להיות לכך כמה סיבות אבל בעיני, הסיבה העיקרית לכך ששחקן שכבר עבר את גיל 21 עדיין נחשב לכישרון צעיר בישראל היא התופעה של חריגי הגיל בקבוצות הנוער. אביב עשה את הבכורה בהרכב הבוגרים כבר בעונת 13-14 אצל יוסי מזרחי והראה ניצוצות אבל מאז הוא שיחק בעיקר בקבוצת הנוער. במקום לצבור ניסיון בכדורגל בקצב גבוה ופיזי, השתמשו ביתרון שלו על בני גילו כדי להשאיר את קבוצת הנוער בליגה. וזה לא הסיפור היחידי. באירופה שחקנים בני 19 כבר מובילים קבוצות דרג ב' וכאן שולחים אותם לשחק מול בני 16-17 בשבתות בבוקר.

וזה גם מתחבר לדיון שדורפן פתח בקשר לזרים ולכדורגל הקפריסאי. אני חושב שהגבלת הזרים נכונה לליגה הישראלית וגם הקלת המס שבאה יחד איתה, כך היא אמורה לאפשר לקבוצות להביא זרים יקרים ואיכותיים יותר שישולבו עם השחקנים הישראלים. אבל כששחקנים צעירים מקבלים את ההזדמנות שלהם בבוגרים רק בגיל 21 כבר נוצר פער משמעותי בינם לבין הזרים והם יוצאים לאירופה (אם בכלל, כי קבוצה כמו מכבי תל אביב לא יכולה לוותר על הישראלים הבכירים שלה בלי תחליף) רק לקראת שיא הקריירה ונקלעים לקשיים בהתאקלמות שנובעים מהפער הזה בדיוק (זהבי, אצילי וכו')  וכל זה בזמן שלמכבי תל אביב ולמכבי חיפה יש קבוצות נוער מצוינות שדורסות את הליגה ואפילו מצליחות במסגרות אירופאיות (עם חריגי הגיל כמובן).

קחו לדוגמא את פאדי נאג'ר ממכבי תל אביב שנחשב כבר שלוש שנים לכישרון מאוד גדול בגילאים הצעירים (היה בנתניה, עבר להפועל ואחר כך למכבי ת"א). הוא נבחר לשחקן המצטיין בנוער של מכבי תל אביב בשנה האחרונה ומשחק בעמדה של בלם/מגן שמאלי שתמיד יש בה מחסור של כשרון. הוא חגג 19 במאי האחרון ולמיטב ידיעתי משחק הבוגרים היחידי שלו היה לפני שנתיים בגביע הטוטו בנתניה. גם בעונה הקרובה הוא יכול וישחק כחריג גיל. מכבי ת"א העדיפה להחזיר את אופיר דוידזאדה מחו"ל במקום לתת לו ולשון גולדברג (שהיה מצוין בהשאלה בעונה שעברה בבני יהודה) להתחרות על מקום בהרכב. במקרה הטוב (למרות שזה לא נראה כך, אולי רק בעונה הבאה אחרי שהוא יחגוג 20!) ישאילו את נג'אר לקבוצה בלאומית שתיתן לו קצת דקות בוגרים סוף סוף, אבל הפער בינו לבין הצעירים האירופאיים שכבר משחקים בליגות קשות (ולא בהכרח בכירות) כבר נפתח. לא מדובר רק בקבוצה עם שאיפות גדולות כמו מכבי תל אביב שמייבשת שחקנים בצורה הזו, זה קורה בהרבה מועדונים ישראלים. אז אם הכדורגל הישראלי רוצה להבין לאן הוא הולך, גם ברמת המועדונים וגם ברמת הנבחרת, שיתחיל להסתכל על חריגי הגיל שמקשטים את הסגל הרחב שלו ויחשוב לעצמו מה הוא רוצה לעשות איתם, כי לא תמיד יהיו את טגה וסלובו שיבואו ויתנו את הצ'אנס וההכוונה.

 

לסגור את החלון (לקראת מחזור 3 בפנטזי)
העם נגד הנבחרת