זה כבר לא מפתיע, אלו לא חדשות. העם נגד נבחרת ישראל. כתבתי על כך בתחילת הקמפיין אבל אז עוד היה מי שפנטז על מקום שלישי מכובד, למרות שאלבניה בבירור נבחרת טובה יותר ושווה את המקום השלישי לפנינו כשגם מקדוניה לא נופלת מישראל.

מי שהיה במשחק של הנבחרת בשנים האחרונות מרגיש את זה, אף אחד לא באמת אוהב את הנבחרת מספיק כדי להיות שם כשהיא על הרצפה. אוהדי הפועל מגיעים גם בלאומית, מכבי חיפה מוכרת מנויים בלי להיות תחרותית ולכל קבוצה יש את הכך וכך משוגעים שיגיעו בכל מצב וישארו שם בשבילה. לטדי יגיעו 30 אלף צופים כדי לראות את ספרד. רובם ישמח אם ישראל תנצח אבל איש לא ישאר שם כשהיא תפסיד ותסיים עם ראיון הספד הקמפיין המסורתי של עמיחי שפיגלר או רמי ויץ עם טל בן חיים או אריאל הרוש וכשירוצו הכתוביות יוכלו לנגן על הרקע של רגעי השפל את "תשמור על העולם ילד" (זה היה בסוף הקמפיין הקודם, אני לא צוחק) ואלישע ילך הביתה ויגיע מישהו אחר והכל יחזור על עצמו מחדש ובעוד שנתיים ובעוד ארבע נחזור לאותו הספד.

ועל מה הטענות בעצם? נבחרת ישראל מייצגת נאמנה את הכדורגל הישראלי. הסוכנים שמנהלים את ההצגה, המאמנים שמוכנים לעלות ולהרוג את המשחק מהרגע הראשון כדי לשמור על הכסא, ההכרזה על קידום צעירים כדי לראות את אותם השמות מגיעים פעם אחר פעם, השחקנים שעבורם כל הדבר הזה הוא עול מתמשך, ההתאחדות שמוכרת אך ורק מנויים כדי שמי שרוצה לצפות בספרד יצטרך לקנות כרטיס גם למקדוניה, העצירה בבורגראנץ בדרך לאיטליה, בפאקינג בורגראנץ.

נבחרת שהצליחה לקחת אדם חביב ודי אהוב בעיני חובבי הכדורגל הישראלי כמו אלישע לוי ולהפוך אותו לאינטרסנט שפל.

נבחרת שאלי גוטמן הגיע אליה כאיש מקצוע שהצליח לבנות קבוצות מנצחות ויצא ממנה כגנב דעת.

נבחרת ישראל היא הרחוב אלם של חלום הכדורגל הישראלי.

תנו להם לשחק! (לקראת עכו)