לא כתבתי פה על נתניה העונה. די מוזר האמת, פותחים עונה בצורה כל כך נהדרת עם כדורגל מסחרר ועם השחקן הכי טוב בליגה (מי שקרא פה על עלי מוחמד בעונה שעברה לא יכול להגיד שהוא לא ידע) ואני לא כותב. תכננתי לכתוב אחרי המשחק מול ב"ש אבל התחילה שנת הלימודים ומצאתי את עצמי מאוד עסוק בעבודה חדשה ואז הקבוצה ניצחה ושיחקה טוב ונכנס לי ג'וק כזה לראש שאם אני אכתוב פוסט זה יקלקל ובכלל זה תמיד קל יותר לכתוב כשרע.

למרות שמחר משחקים מול מכבי חיפה, התמודדות שבה אנחנו נוהגים להפסיד וקבוצה שאיך שלא תיראה, זה רע רע רע לבוא עם סוג של פייבוריטיות מולה, ועוד עם אצטדיון מלא והתרגשות וכל הג'אז. למרות הכל, מכבי נתניה היא אחת התופעות המעניינות ביותר בכדורגל העולמי השנה.

לא, אין פה הגזמה. אני יודע שקורה לעיתים שאוהד  קונה ומנהל את הקבוצה שלו. ברייטון (קבוצה עם הקשר נתנייתי מהעבר) היא דוגמא שעולה לראש. אבל לא רק שזה לא קורה לעיתים קרובות, זה בטח לא קורה במקום שבו תרבות האהדה ותרבות הכדורגל  די מפגרות אחרי העולם. להיות אוהד כדורגל בישראל זו עדיין סוג של חריגה שגוררת תיוגים של תרבות נמוכה, פרימיטיביות וחוליגניזם. נכון, היו פה ראשי ממשלה ונשיאים שהיו יו"רים ואוהדים אבל אלו לא ממש דוגמאות לאוהדים מהיציע. ההבדל המשמעותי ביותר לטעמי זה שהם לא ניהלו את הקבוצה כמו אוהדים.

למשפט האחרון יש קונוטציה שלילית. לנהל כמו אוהד מתפרש בצורה לא מקצוענית, עם החלטות שמגיעות מהבטן ולא מההיגיון, שנשענות על הרגש שמשחק הזה יוצר עבורנו, אוהדי יציע משוגעים, חולי בטון שנוהגים לאבד פרופורציות מפסים, דריבלים והחלטות שיפוט. לא, זה לא המקרה. אייל סגל מנהל את מכבי נתניה לפי מוטו שנוסח בשלט של האוהדים בתחילת העשור הקודם ועדיין מפאר את היציעים הצהובים שלנו: רק אהבה תנצח.

לפעמים זה נשמע כמו משפט נאיבי ותמים אבל אין בו רק רומנטיקה. האהבה הזו היא אובססיה, אובססיה שיהיה טוב לקבוצה. זר לא יבין וגם לא אוליגרך או פילנתרופית מההיי טק, רק אוהד יכול לנהל מועדון בצורה כזו שבה המהלכים נעשים כדי שלקבוצה יהיה טוב, כאילו היא ישות אנושית שצריך לדאוג לה, כאילו היא בת משפחה, בת זוג.

אייל החליט שלקבוצה שלו יהיה טוב, אז הוא הלך והחתים את השחקן הכי טוב בארץ על חוזה משודרג שישאיר אותו לפחות עד הקיץ בנתניה, הכפיל את סכום המכירה שלו ויעשה הכל כדי שאם הוא יעזוב, זה יהיה לקבוצה באירופה. הוא לא הסתפק בזה אז הוא פתח את החוזה של הישראלי הכי טוב בקבוצה (דיא סבע) וחידש את החוזה של הכישרון הכי מבטיח שלה (אביב אברהם) וכדי לדאוג שיהיה לקבוצה שלו עוד יותר טוב, הוא החתים את שני המאמנים שלה, שהובילו אותה בצורה סופר מרשימה לליגת העל ושמציגים את הכדורגל הכי סוחף בישראל בשנים האחרונות לשלוש שנים נוספות ועל הכל הודיעו במסיבת עיתונאים מסודרת ומכובדת.

את כל זה הוא עשה במחזור העשירי. אולי יהיו שיגידו שזה מוקדם מידי להחליט אבל אייל הוא אוהד ובגלל שהוא אוהד הוא יודע שמה שהכי מסוכן למועדון כמו מכבי נתניה זה חוסר יציבות וחוסר בהירות. הוא יודע שכשהוא משאיר את עלי ודיא הוא מקבל אוהדים שמוקירים תודה על כך שהוא עושה הכל כדי להילחם בתופעה שהם כל כך נפגעו ממנה בעשרים וחמש השנים האחרונות בה כל שחקן או מאמן שקצת מצליח עובר לקבוצה עשירה יותר.

ובגלל הוקרת התודה הזו, בגלל האמונה בדרך יחד עם התוצאות והכדורגל הסוחף, מחר אייל סגל לא פותח קופות כי הוא סולד אאוט. לא במשחק פתיחה של האצטדיון, בלי מבצעים וחלוקות כרטיסים, לא במשחק קריטי על עתיד המועדון. וכמה זה סימבולי שזה דווקא מול מכבי חיפה, הקבוצה שנהנתה כל כך לנצל את חוסר היציבות לאורך השנים במכבי נתניה.

אז אני לא מפחד לכתוב לקראת מכבי חיפה, כי לא משנה מה תהיה התוצאה, אנחנו כבר ניצחנו.

מהות לפני כישרון
לחבק את ה1-0