אז אחרי שנהננו להנות ולהביט על התמונה הגדולה שבה בהחלט ניצחנו כי המועדון קם מהמתים, צריך להגיד: פאק!!!!! זה היה התיקו הכי מבאס בעולם!!!
1. לא משנה מי מגיעה לשחק מולנו, אנחנו משחקים את המשחק שלנו. פגרה או לא, חיפה או אשדוד, אנחנו באים ומשחקים את הכדורגל שלנו, את הכדורגל של סלובו וברדה, עם הלחץ, המסירות, התנועה וכל הכיף שהתרגלנו לראות. וזה משמח מאוד, זה יוצר די אן איי של קבוצה, כמו שנהוג להכיר במועדונים גדולים באירופה. אבל אסור להשתעבד לדי אן איי הזה ולפעמים צריך גם להגיב למה שקורה בדשא. בברצלונה של גווארדיולה, לצד כל הכוכבים הגדולים היה את סיידו קייטה. קייטה היה נכנס בדרך כלל בעשר-עשרים דקות אחרונות של משחקים גדולים כשבארסה מובילה ומשחק הכי לא ברצלונה, חונק לגמרי את המשחק. לא היה ברור מה הקשר שלו לקבוצה הזו ולסגנון המשחק שלה, הוא חסר את הכישרון המתפרץ של אינייסטה, את האלגנטיות של בוסקטס או את יכולת בניית המשחק של צ'אבי אבל כשקייטה היה נכנס ידעת שזהו, אפשר לשרוק לסיום ולקפל את הדגלים, המשחק גמור. לא יודע אם גלזר הוא הקייטה שלנו ואם יש לנו בכלל אחד כזה חוץ מזה שכבר יש לנו (ותודה למגיב אריאל שהזכיר לי), אבל לפעמים צריך ללכת גם נגד הדנא שלך, נגד התכנית המקורית של המשחק ולא להתבייש לשנות ולשחק על התוצאה שיש לך ביד. ומי שלא אוהב לחנוק משחקים, אפשר לעבור לפועל מחבק. לחבק את ה1-0 חזק חזק ולא לעזוב אותו.
2. ערן לא יכול להגיע אחרי פגרה ולשחק יותר משישים דקות. זה מאוד בלט לעין אתמול. משהו בו פשוט כבה. זה התחיל כבר מהדקה ה35 כשהוא הפסיק להשתתף במשחק הלחץ של הקבוצה ובמחצית השנייה זה קרה הרבה יותר מהר. בדקה ה75 הוא כבר בקושי הצטרף להתקפות של הקבוצה ועדיין סיים 87 דקות על המגרש. זה דבר שלא צריך להיות, חלוקת הכוחות הזו לא הגיונית בשום צורה. היא גם תשחק אותו לטווח הארוך והסגל הקצר שלנו יודע שאנחנו מאוד זקוקים לו. אבל יש איזה מעצור אנושי-חברתי-היררכי בלהוציא את ערן כחילוף הראשון. השער של חיפה לא הגיע משום מקום. איבדנו את האמצע עוד לפני כן והיה לנו מזל ודני עמוס שהנגיחה של עומד דמארי לא נכנסה לפני כן. גם כשדן נכנס, זה פשוט זעק לשמיים שצריך שם עוד שחקן. לא או דן או ניקו, שניהם ביחד.
3. לדיא יש קטע שהוא לא נרגע עד שהוא לא כובש שער. אחרי שהוא כובש פתאום הוא נותן למשחק לבוא אליו, הוא משחק עם ביטחון בשמיים ולא מחפש את השער בכוח. הוא הגיע למצבים אתמול, בעיקר במחצית הראשונה ועדיין משהו היה חסר שם מבחינת האנרגיות. ראינו את זה בקרנות (גם של ערן) שהיו פשוט נוראיות. זה קצת מוזר לבקר שחקן שכבש כל כך הרבה וגם אתמול שיחק לא רע אבל אם דיא רוצה באמת להתפוצץ על הליגה הזו כמו שהוא יכול, הוא חייב להיות הרבה יותר רגוע ומחושב במשחק שלו. יש לו את הכישרון והיכולת, הראש צריך להירגע קצת.
4. טימו וברנקו במשחק הכי גרוע שלהם יחד העונה. שניהם עשו טעויות אתמול, אחת עלתה בגול ואחת בהחמצה רשלנית של היווני שהיה חייב למסור לרוקאביצה. אני רוצה לחשוב שזה היה רפיון חד פעמי שקשור להגנה של כל הקבוצה. היו יותר מידי מהלכים במחצית השנייה בהם 4 שחקנים לא ירדו להגנה. גם עלי לא היה במיטבו מבחינה התקפית והתעורר רק ברבע השעה האחרונה.
5. מי שלגמרי מספק את הסחורה ומעלה את רמת המשחק שלו משבוע לשבוע הוא ויקי כחלון. המהלך שהוביל אל הפנדל היה בזכות חילופי מסירות שלו מההגנה עם עלי מוחמד וכדור רוחב מצוין שהשאיר את דיא, אביב וקייטה מול שני שחקני הגנה של חיפה. חוץ מזה הוא הוסיף עצירת כדור נהדרת ומסירת רוחב שכמעט סידרה לקייטה שער. הוא יכול להיות יותר אחראי בהגנה אבל ביחס למה שהנחנו בתחילת העונה שנקבל ממנו, (וחלקנו חשב שחגי הולך לקחת לו את המקום בהרכב) ויקי אחד המצטיינים של הסיבוב הראשון.
6. עדן שרם הוא לא החילוף ההתקפי האופטימלי כנראה אבל מאוד כואב לראות אוהדים מאשימים אותו או מתוסכלים ממנו. שחקן שנכנס בדקה ה87 לדקות ראשונות אחרי המון זמן ומגיע לחצי הזדמנות, לא יעשה את השינוי. יתכן שהוא לא בשל או לא מסוגל להיות חלוץ בליגת העל, אפילו לא מחליף אבל הוא מה שיש כרגע ולפני שמרימים עליו ידיים, הוא ראוי לקצת יותר צ'אנסים, גם מהספסל וגם מהיציע.
7. עם או בלי קשר לסעיף הקודם. ינואר מתקרב וכמו שברור כשמש שדרוש מגן שמאלי (לא משחק רע של צעירי אבל גם ביום לא רע הוא לא יעיל באף צד של המגרש) אז ברור שצריך עוד שחקן התקפי לספסל. משהו בין קשר לחלוץ שיוצר מצבים ברגעים שמסתבכים וצריך לרענן. אולי שחקן עם ניסיון, אולי שחקן צעיר מאוד, מישהו שיקבל בשמחה את מקומו ברוטציה ויהיה מסוגל להביא שינוי. אם בוחנים את הסגל לעומת כאלו של קבוצות אחרות באזורים שלנו, הוא מאוד מאוד קצר ונשען על מעט מידי שחקנים.
8. ובלי או עם קשר לסעיף הקודם, הניצחון הגדול באמת היה בצהריים כשקבוצת הנוער ניצחה 2-0 את רעננה ועלתה למקום הראשון בליגה. את וויסאם המגן השמאלי שנטבל בבוגרים כבר במשחק הסיום של העונה שעברה הייתי מעלה לסגל ולהרכב בלי לפחד אבל גם בלי שמות מסוימים שבאמת יגיעו לקריירה במכבי נתניה, ידוע שהמטרה המרכזית שאייל סגל שם לעצמו זה שיפור משמעותי במחלקת הנוער. קבוצת נוער שמנצחת ומשחקת בצמרת היא מרכיב קריטי בהצלחה כוללת של מועדון שרוצה לבנות את עצמו כמועדון מנצח. משחקים כאלו, מול מכבי חיפה שגם תחת אחד המאמנים המעצבנים בהיסטוריה (איך השחקנים שלו סובלים אותו לעזאזל?) עדיין יש לה כוח הרתעה במשחקים מסוג זה, הם המקום בו דרושים שחקנים שרגילים לנצח ומועדון שרגיל לנצח. אנחנו עדיין לא שם אבל אם באחד המשחקים החלשים שלנו, יצאנו מאוכזבים מתיקו מול מכבי חיפה, אנחנו בהחלט בדרך.
לעשות שיהיה לה טוב
אשקלון-נתניה (סיום)