מי ימלל גבורות הדידייה
אותם מי ימנה?
הן בכל דור יקום (מהספסל) הגיבור
גואל העם!
סיכום משחק: וואי וואי וואי איזה כיף!
ובהרחבה:
1. השלט של ב"ש ("תראה בני, פה הורדנו אותם ליגה"). זה היה הקטע המרכזי של המשחק אתמול ולא סתם זו רוב ההתעסקות של האוהדים שלנו היום. צריך להודות, זה היה שלט מבריק שירה לנו חץ ישר ללב. עמדתי שם, הסתכלתי על היציע המזרחי והבטתי בדיוק על המקום שבו עמדתי באותו משחק מקולל, נזכרתי בעצב, בדמעות הבלתי פוסקות, בתחושה שזה נגמר, שנרד ומי יודע מתי נחזור. לא צריך לספר לכם מה קרה בהמשך עם המועדון, אבל התגובה הראשונית שלי לשלט הזה הייתה קבלה: כן, פה הורדתם (אתם, טל בנין ושות') אותנו ליגה ופה עלינו ופה הגענו לשפל הרבה יותר עמוק עם פושעים שהשתלטו לנו על האהבה ואני לא צריך אתכם כדי לדעת את זה, אני חי את זה יום יום בהוויה שלי כאוהד נתניה ואת זה אני אוהב. אבל אם כבר אתם פה, תודה שהזכרתם לי לא לקחת את כל הטוב הזה כמובן מאליו, חסרי ים שכמותכם.
2. פרופורציות מצד אחד: ניצחון על קבוצה בלי נוואקמה ובעיקר בלי ויטור. זו לא ב"ש של סדרת הנצחונות הרצופים. בלי ויטור אין להם הגנה ומסתבר שגם לא קישור כי אוגו-אייבינדר-ראדי קרסו מול דן, ניקו ואביב. נוואקמה הוא שחקן שלהגנה חסרת האגפים שלנו היה קשה להתמודד איתה. חגי שחקן סביר, לא תורם התקפית כמו ויקי, אבל שחקן בהחלט סביר שיכול להיות גם טוב אבל בצד השני זה פשוט לא זה. מגן שמאלי זו עמדה שקשה לחזק, אבל זו המטרה הראשונה שלנו לינואר.
3. פרופורציות צד שני: ניצחון בלי עלי. היה קשה בלעדיו, בעיקר בהתחלה. ראו שהמשחק פחות מסודר, שהנעת הכדור מהגנה להתקפה נפגעה בלי היכולת המדהימה שלו לקחת כדור ולשמור עליו עד שהוא מוצא את המסירה הנכונה וזה גם חסר בעין, יש לו משחק אסתטי שכיף לראות. קשה לחשוב על חודש וחצי בלי עלי בהרכב, זה יהיה קשה במשחקים שנצטרך יותר יוזמה אבל זה בדיוק המקום לשחקנים מהסעיף הבא לקחת אחריות.
4. והם אכן לקחו אותה אתמול. ניקו העלה את הרמה שלו בשלושת המשחקים האחרונים ואתמול, כשדן עשה בשבילו את העבודה השחורה ושחרר אותו קצת קדימה, הוא העלה אותה עוד יותר. כשניקו משוחרר מתפקיד הקשר האחורי הבודד, הוא מביא למשחק הרבה יותר אנרגיות, הוא יוצא ללחוץ קדימה בצורה חכמה, הוא מנהל משחק לא רע בכלל, הוא מנווט, הוא מטריף את השחקנים שלידו, הוא לא מוותר אף פעם. מתחילת העונה עלתה השאלה דן או ניקו, מסתבר שדן וניקו זה השיט. דן גלזר עוצר כל כך הרבה התקפות לפני שהן מתפתחות להיות משהו שאתה בכלל חושב להסתכל עליו, הוא סוגר נתיבי מסירה, הוא יורד לגליץ' שלפני המסירה שתביא למסירת המפתח, הוא מתסכל שחקני קישור, הוא אחראי ושיחק דקות ארוכות עם צהוב (שלא הייתה לו ברירה אלא לעשות), הוא רץ בלי הפסקה והוא לא מנסה לעשות דברים שהוא לא אמור לעשות. מקבל כדור, מוסר אותנו מהר למקום הנכון וממשיך לרוץ. תענוג.
5. אביב מקבל סעיף משלו כי הבחור פשוט הופך להיות כוכב כדורגל. יש לו כל כך הרבה אינטילגנציית משחק שנשפכת לו מהאזניים והוא שיחק אתמול עם סט נוסף של ריאות, הוא לא הפסיק לרוץ ולהיות אקטיבי בכל אזור על המגרש. בדקתי לא מזמן את הנתונים שלו מול שחקנים הרבה יותר מנוסים-יקרים-נוצצים בליגה (ורמוט, מליקסון, חן עזרא, ז'ורז'יניו, קהת וכו') והוא עוקף את כולם ברוב הפרמטרים ההתקפיים (בעיטות למסגרת, מסירות מפתח) וההגנתיים (הוא בולט במיוחד בחילוצי כדור בחצי של היריב). מזכיר לכם, עונה ראשונה של הבחור בליגת העל. ולחשוב שהוא כמעט הלך פה  לאיבוד על הספסל ואולי היה יוצא להשאלה ומי יודע לאן הולך ואיך או מתי או אם בכלל חוזר. כמה זה חשוב לקחת ילד ופשוט לתת לו לשחק, להראות את הכישרון שלו. וכמה כיף לראות שחקן בית שממש את הפוטנציאל. הבישול היה גאוני ועוד לפני כן היו לו מהלכים קרי רוח ברחבה ומחוצה לה, הבחור פשוט יודע לקבל החלטות נכונות וזה דבר שרק ילך וישתפר עם הניסיון.
6. ואם כבר אנו עוסקים בקבלת החלטות, זו של ערן ודיא הייתה פשוט נוראית. אני לא מסתיר את דעתי על ערן, אחרי דקה 60 הוא מיותר על המגרש. הוא תמיד יכול להבריק ולהשתיק את המבקרים אבל ככל שעובר הזמן, חסר לו אוויר, הוא מהווה נטל והסיכויים שהוא יעשה את זה יורדים משמעותית. אין לי דרך לבדוק את הנתונים האלו, אבל אני מהמר שזה מגובה סטטיסטית שאחרי דקה 35 בראשונה ואחרי 60 בשנייה, האפקטיביות שלו בפרמטרים של ריצה, נגיעות בכדור, מסירות מדויקות ומסירות מפתח יורדת בצורה דרסטית. אבל אתמול, ההחלטות הלכו רע כבר מהדקה הראשונה, זה לא אופייני לו ובעיני שני הדברים קשורים אחד בשני. אם תהיה לערן מסגרת של דקות, הוא ידע שהוא מרכז בה את כל המאמצים שלו ויהיה הרבה יותר חד. זה גם ינקה לו את הראש מכל הרעשים סביב הסוגיה הזו כי אני מאמין שגם אם הוא למד כבר להתעלם מקריאות חיצוניות, זה דבר שעובר אצלו בראש כי הוא מאוד ביקורתי ומודע לעצמו.
בקשר לדיא, זה ידוע שהבחור הזה בעייתי עד שהוא נותן את הגול. אחרי הגול משהו משתחרר אצלו, כנראה שמשפחת סבע מכורה לגולים או משהו כזה. הוא אנוכי ומעצבן לעיתים קרובות אבל הוא שובר שוויון בליגה הזו, המעורבות שלו בגול היא מעורבות רכה, נתן מסירה נחמדה לאביב, אבל הנוכחות שלו שם על סף הרחבה פתחה את ההגנה. דידיה הלך למקומות שערן כמעט לא נמצא בהם (תנועה פנימה לכיוון השער במקום לחכות על ה16) ויחד עם קייטה פתאום היו אופציות ברחבה.
7. טים הוא לא הבלם שחשבנו שהוא בהתחלה. הוא אחלה בלם לליגת העל, בלי ספק. יש לו שליטה מצוינת בכדורי הגובה ולדעתי ליד מגן שמאלי נורמלי גם נראה אותו יותר יציב כשהוא עם הכדור ומחפש אופציות מסירה.אבל הוא לא ברמה מעל הליגה ואפילו לא מעל הקבוצה, כי הבלם הכי טוב בנתניה זה ההוא שכבר משחק שני רצוף נחבש בראש בסטייל של ג'ורג'יו קייליני. היה לברנקו משחק מעולה אתמול, אמנם טעות שכמעט הייתה קריטית בסוף, אבל חוץ מזה פשוט מושלם. האיש הזה עושה הכל בהגנה והוא לא מפסיק לרוץ ולהקריב. וכשאתה חושב על זה שלפני שנה הוא היה בלם בלאומית, ואז בעצם אתה נזכר שגם עלי היה איתך ואביב ודידייה וניקו וויקי. לא כוכבים מוכחים כמו ערן וקצת דיא, שחקנים שחשבת שיהיו אחלה משלימים בלאומית וסבירים לליגת העל פשוט מככבים וכמה זה כיף לראות אותם ממשיכים פה שנה שנייה ונהנים במועדון מצליח. אנחנו בדור אינסטנט, אנחנו רוצים את הריגושים שלנו מהירים בוריד, אבל יש משהו בשחרור המושהה הזה של ההצלחה, ואתה אומר לעצמך שלא תגיע כל כך מהר, שלא תגיע כל כך בבום, שתבוא בדיוק ככה, בקצב שאני צריך אותה.
חג שמח!

אשקלון-נתניה (סיום)
בשולי פרשת פנאן