מתנצל מראש בפני קוראי האתר על פוסט נוסף בסדרת רגב פנאן אבל קראתי את אלפסי וחשבתי להעמיק קצת את העניין הזה של האולטראס. קל לגנות את תרבות האולטראס: חוליגניזם, גזענות, אלימות וכו'. אלא שכל אלו היו עוד לפני כן ויתכן שבאופן רחב יותר.

מעניין להסתכל על יציעי הכדורגל של ישראל הישנה ושל ישראל העכשווית. פעם היו יציעים מעורבים, אפילו בדרבי תל אביבי, ביציעי בית"ר בימק"א הונף דגל מצרים לרגל הסכם השלום ומי לעזאזל חשב על חניות נפרדות?

אבל היו אירועי אלימות קשים יותר. אוהדי בית"ר בפתח תקווה, בבלומפילד. אני זוכר בנתניה שהאורחים היו יושבים בשער 2 ומשליכים אבנים ופחיות לשער 1, את אוהדי ב"ש תוקפים את גיא עזורי ואפילו קהל מנומם כמו זה של הפועל חיפה חגג אליפויות בפריצה למגרש, פשוט כי זו הייתה הנורמה.

ארגוני האוהדים בסך הכל מקיימים משאלה אנושית טבעית של אנשים להתאגד תחת זהות משותפת. אין טבעי מזה בסופו של דבר. קבוצות אוהדים קמו על אותו העיקרון, לרוב לא זקוקים שם לארגונים כאלה, גם בגלל שמדובר בקהלים קטנים יותר אבל בעיקר כי ההתאגדות כבר מבוססת במבנה המועדון.

לא משנה כמה ילחמו בגזענות וכמה קבוצות אלטרנטיביות יקימו, אף אחד לא ינצח את לה פמיליה. אפילו אם הארגון יתפרק מיד יקום ארגון אחר על בסיס אותו יסוד, כי יש צורך להתארגנות על בסיס אותה זהות שהוא מציע לחבריו. אז מה כן אפשר לעשות בנוגע לארגונים כאלו ואחרים?  מכיוון שכל ניסיון למיגור או דחיקה לשוליים רק יעצים את המרכיב הלעומתי של הארגונים, הדרך הנכונה היא להכיל אותם, לתת להם אחריות. לה פמיליה לא צריכים לנהל את בית"ר ירושלים, הם לא צריכים לקבוע את המדיניות (ואני לא נכנס פה לעניין האפליה והשחקן הערבי, זה כבר מעבר לארגון. היא קיימת עוד לפני לה פמיליה) אבל הם צריכים להרגיש שיש להם משקל.

זה גבול דק ומורכב, בין הכלה והתחשבות באוהדים לבין פופוליזם (שלום לכן הנהלות הפועל תל אביב) אבל מי שיצליח להישאר בגבול הזה ימצא את הדברים הטובים בארגוני אוהדים, את הנכונות שלהם להתגייס למטרות טובות, למחאות מוצדקות, את המסגרת הקהילתית שהם יוצרים לפרטים שלעיתים קרובות מוצאים עצמם מתקשים למצוא עצמם כחלק מאיזושהי קהילה וכן, גם את האווירה שהם יוצרים לעיתים במשחקים. כדורגל הוא משחק שסוד הקסם שלו הוא הדיסוננס בהיותו ממוסד יתר על המידה בעוד הוא מכיל בו בזמן את פריעת הסדר הקיימת בו. אין בכך להגיד שכל מה שהאולטראס עושה זה מבורך וצריך לקבל אותו ובטח שאין בזה כדי להגן על תופעות שליליות שהוא מייצר אבל לפני שנובחים (בקלות) על איזשהו עץ, שימו לב שהוא העץ הנכון.

והערה אחרונה לגבי המקרה שהצית את 'יום רגב פנאן', אין לו שום קשר לאולטראס או לתרבות אולטראס. היה 'הפועל מסריח' וכו' עוד לפני האולטראס. הקשר היחידי שלו הוא ליריבות הספורט המעיקה ביותר בהיסטוריה בין שני מועדונים שמאוהבים בה ודואגים לתחזק אותה. אין בה קלאס, אין בה (באמת) היסטוריה, אין מאחוריה איזו אידיאולוגיה שהיריבות נועדה להחליף (מי יודע אם לא יבוא יום בו סכנין-ביתר יתפקד כמו הקלאסיקו או האולד-פירם), אין בה ייצוג של אזורים שונים בעיר. יש בה רק מסורת של התקטננויות ואולי קצת בירוקרטיה.

על הנפלאות
כשסבא פגש את יאשין