מעשייה של כדורגל מודרני

אלמוג בא הביתה

הכדורגל המודרני לא עושה לנו חיים קלים. יותר מידי משחקים, יותר מידי כסף, יותר מידי הייפ וראיונות מיותרים ודיבורים בתקשורת. חלון ההעברות הוא המרחב המוגזם של הכדורגל הזה, ההחתמות הופכות להיות חשובות מהמשחק. החתמה היא לא סתם העברת שחקן מקבוצה א' לקבוצה ב', ההחתמה בכדורגל המודרני היא הצהרה, היא השינוי, היא המשך ההליכה קדימה, היא מה שאנחנו מבקשים להיות. לעיתים קרובות זה מגוחך, מה כבר ההשפעה של שחקן זה או אחר? כן, יש העברות שמשנות את יחס הכוחות לתקופה קצרה, מעטות יותר משנות סדרי עולם אבל רובן הן רק אנרציה של האפשרות להעביר, הסוכן שגוזר את העמלה שלו, החוזה החדש של האדם העובד שקנה לו שקט כלכלי לעוד שלוש שנים עם אופציה.

ויש רגעים קטנים שזה אחרת. שסך המשמעויות של חלון ההעברות עולות על מה שהוא אמור לשמש בפועל. אלמוג כהן מסכם (אפילו לא חותם) במכבי נתניה והאוהדים שלה קמים מכרית הדיכאון שהתחפרו בה מאז הפנדל שעבר לדני עמוס מתחת לידיים בגמר הגביע. מתרגשים כאילו הם זכו בתואר, כאילו נעשה פה משהו מעבר לחתימה על חוזה העסקה בין צד א' לצד ב'. וזה אכן כך, אחד המקרים שההייפ מוצדק, שזו לא סתם עסקה.

כי זה לא הקטע שגם באר שבע רצתה אותו ויחסי הכוחות הכלכליים ברורים.
וזה גם לא הקטע שהוא ליגיונר ומכבי נתניה זה לא מועדון שרגיל להחזיר ליגיונרים, בטח לא כאלה שמבוקשים בקבוצות גדולות בישראל וגם בגרמניה.
זה גם לא בגלל שהוא השחקן שהקבוצה צריכה על המגרש ובחדר ההלבשה.

אלמוג מרגש אותנו כי הוא מנצח את השדים שלנו, את הפחד שמשהו שכל כך קיווינו לו ורצינו אותו שוב יתפוצץ לנו בפנים. גמר גביע שהפסדת, משחק מכריע על אירופה שפספסת, שחקן שאהבת וחשבת שישאר ובסוף פורח בקבוצה אחרת. וזה קורה פעם אחר פעם עד שאתה מאבד את התקווה ואתה הופך ציני. פסימיות היא לא לצפות לרע, פסימיות היא חוסר היכולת לקוות.

ואז אלמוג כהן בא ממש לפי התסריט, ברגע שבעצמך פחדת לדמיין כדי שלא יעלם לך – כמו השער ההוא של בן הרוש בדקה ה94 במשחק האחרון בקופסא – והפיג את הפחד הזה. הוא הראה לנו שאנחנו מתרגשים מהמועדון הזה בצדק, שזו לא רק נקודת המבט המצומצמת של נרקומנים כמונו שנכנסו לסערת הרגשות שנקראת מכבי נתניה ולא מסוגלים לצאת ממנה. הוא אשכרה בחר בזה, הוא בחר לכתוב לנו את הסיפור שחלמנו עליו.

סיפור על ילד בן 16, קטן קומה, בלי טכניקה מיוחדת, בלי מסירה יוצאת מהכלל, ילד שעולה לקבוצה הבוגרת וחוצב את דרכו להרכב עם לב, נשמה והקרבה. הוא משתפר ומשתפר, כובש שערים, הופך למנהיג, לקפטן, עובר לליגה גדולה באירופה, לומד לדבר גרמנית שוטפת, מגיע לנבחרת, מצליח, מקבל ההכרה ואז חוזר למקום שבו הוא התחיל. סיפור מעשייה של כדורגל מודרני.

בירה עם בן מנספורד
נקודת אור

46 Comments

יואב 20 ביוני 2019

כל מילה. העברה מרגשת שזוכה להד ופירגון גם אצל קהלים אחרים(הפורום של מכבי מאד מאד מפרגן- לאלמוג, לבעלים, להתנהלות).

תומר חרוב 20 ביוני 2019

יפה. אם תפרגנו לנו גם את מתן חוזז, זה יהיה מושלם.

יואב 20 ביוני 2019

מבחינתי בכיף. אשמח אם תרוצו(ומאמין גדול גם בקהת אגב). אתם סיפור יפייפה בהווה שמתחבר למיתוס ענק בילדותי.

ארנון 20 ביוני 2019

כל מלה,בהחלט "השדים שלנו" זה משהו שקשה לצאת ממנו,מרגש.

D! פה ועכשיו 20 ביוני 2019

משמח אתי מאד
אם לא הייתי אוהד של קבוצה אחרת הייתי רוצה לראות אותו מניף גביע או צלחת בעונה הבאה. על זה שהוא נדמה כדגם כל כך שונה של אופי מרבית השחקנים בארץ.

שלי 20 ביוני 2019

אייל סגל עושה עבודה מרשימה אצלכם, והקיץ הזה הוא ממש מופת ניהולי. תרגם את עלי מוחמד לאלמוג כהן (כן השכר של אלמוג כהן יקר יותר, אבל 1.5 מליון יורו יכסו את הפער ויותר), מוסיף את רועי קהת, ממשיך לנהל קבוצה עם פרמטרים ברורים, לא נכנע ללחצים, יש מצב שממש בקרוב תהיו המועדון מס' 2 בארץ עד שיעקב שחר יפסיק לשחק עם הצעצוע שלו

תומר חרוב 20 ביוני 2019

לא צריך להגזים. אייל עושה עבודה נהדרת ואנחנו בסדר וסך הכל יציבים אבל עדיין לא עמדנו במבחן של עונה לא טובה ואיך מתמודדים איתה כמערכת וקהל. אני מקווה שלא נצטרך לעמוד בזה אבל אין לנו את העוצמות של קבוצות עם בעלים עשירים או קהלים ענקיים.

גיא זהר 20 ביוני 2019

תומר, יש לכם פוטנציאל קהל לא פחות משלנו, אם השנה לא תמכרו שבע- שמונה אלף מינויים אני כבר לא יודע מתי

תומר חרוב 20 ביוני 2019

לא נמכור כאלה מספרים

גיא זהר 21 ביוני 2019

כמי שמביט על התהליך שאתם עוברים מהצד זה ממש מבאס. מתקן מצוין (למרות הבעיתיות בדרכי הגישה), קבוצה אטרקטיבית בהתקדמות עם המון שחקני בית, פוטנציאל קהל שראינו את העוצמה שלו כבר בגמר הגביע ב2014. גם מחירי המנוי נוחים. מה מונע ממנו להגיע במספרים האלו?

Ollie Williams 21 ביוני 2019

שום מתקן בלי יציעים סביב כל המגרש הוא לא מצויין, זה פשע נגד האוהדים וגם נגד השחקנים (לדבריהם). בכמויות הקהל הנוכחיות של נתניה זה עוד יותר מורגש.

גיא זהר 21 ביוני 2019

אולי. מסכים. מעדיף טרנר בלי אפשרות הרחבה על נתניה (או אפילו טדי) שנבנה בשיטת הסלאמי. ועדיין, אל תשכח איפה נתניה שיחקה עד לפני עשור. זו פאקינג עיר של 200 אלף שיש לה בסיס אהדה, זו לא ראשון.

קפטן קוקי 21 ביוני 2019

ראיתי איפשהו שנתניה היא אחת הערים עם הכי הרבה משפחות צעירות, ילדים ונוער בארץ. זתומרת שפוטנציאל הקהל ממש גדול. יש לי משפחה נתנייתית ושמעתי על הטירוף בעיר לקראת הגביע, כולל ילדים שעד לפני שנתיים שלוש התלבטו בין חולצות של מסי ורונלדו ולא ממש התעסקו בכדורגל מקומי.
ככל שתהיה התמדה – לאו דווקא בהישגים, אלא יותר בבנייה, בעלייה מתונה של ציפיות, בשימור של דמויות על הדשא ומחוצה לו – זה מועדון שיכול להביא 10K אוהדים בכל משחק.

גיא זהר 20 ביוני 2019

גיל, לאט לך. העבודה שסגל עושה מרשימה, אבל עם תקציב של 30 מלשח אי אפשר להיות מספר 2 (הכסף הוא רק המחשה – לנתניה הגנה ושוער בינוניים וחסר לה עומק בכללי). אם כבר לשים כסף, הייתי קונה ממכבי את בלטקסה ולא את חוזז.

תומר חרוב 20 ביוני 2019

השוער אחלה ועל העומק עובדים. בלטקסה עשה עונה נהדרת אבל בשיטה של שלושה בלמים ואנחנו לא נשחק ככה. הוא קצת הימור ונוער גבוה מידי לשחקן שאין לו ביקוש, לא במועדון הבית שלו ולא בבני יהודה

אפריים 20 ביוני 2019

איזה משפט נפלא זה "פסימיות היא לא לצפות לרע, פסימיות היא חוסר היכולת לקוות"
נפלא

עופר פרוסנר 20 ביוני 2019

שמע חרוב, איזה טקסט. עשית לי להתרגש. ואני מבסוט שהוא הגיע אליכם, אני ממש מקווה שתצליחו ביחד.

תומר חרוב 20 ביוני 2019

<3

טרנטה 20 ביוני 2019

שמח בשבילכם שהוא בא. שמח גם בשבילנו שלא נצטרך לשמוע כל חלון העברות שהוא מועמד להגיע אלינו.

איציק אלפסי 20 ביוני 2019

תומר, אתה פשוט כתוב נפלא! אותנטי, חם ומדוייק. אתה מצליח לרגש בלי פומפוזיות ובלי קיטש. מינימליזם במיטבו. אתה מעביר את החוויה הזו של להיות אוהד כדורגל בצורה מדהימה. אם לא הייתי נולד אוהד בית"ר יש מצב שהייתי הופך להיות אוהד נתניה רק בזכותך. אתה פשוט עושה חשק לחוות את זה.

תומר חרוב 20 ביוני 2019

תודה איציק

טל 12 20 ביוני 2019

החזרה של אלמוג כהן לנתניה תפסה אותי לא מוכן. אין לי כבר ציפיות כמו בתקופה שדוד פיזנטי או שלום תקווה חזרו לארץ.

חימם את לבי.

זינק 20 ביוני 2019

כתבת נהדר.
באמת קל לסמפט אתכם בשנים האחרונות. התרשמתי מאייל מאוד כשיצא לי לשמוע או לקרוא ראיונות איתו. המאמנים עושים אחלה עבודה ונראה שהמערכת מנגנת יפה.
לגבי ההחתמה של אלמוג הייתי נזהר בציפיות. יש ברוב המקרים בארץ בעיות בהחתמות עם הייפ שכזה. היכולת המקצועית של שחקנים ישראלים ברמתו, אינה קרובה לרמת הציפיה מהם. אין לי שאלמוג יעשה את המקסימום מבחינתו, אבל מקרי העבר מלמדים שלקהל זה לא תמיד מספיק.
מקווה שאני טועה ותהנו ממנו.

Dr.van nostrand 20 ביוני 2019

תומר,
מה שצריך להעסיק את אוהדי נתניה ויתר קבוצות מרכז הטבלה הוא איך לשפר את פורמט הליגה, כך שייתן יותר ביטוי והכרה למאמציכם וקיומכם.
עד שלא מבינים זאת נמשיך להתרגש על ניוטרל.

Ollie Williams 20 ביוני 2019

טקסט מצויין.

אני חושב שהמחמאה הכי גדולה לכם היא שמכבי נתניה הפכה להיות "הקבוצה השניה" לרוב אוהדי הכדורגל בארץ. מלבד אולי אוהדי ב"ש והביף שיש לכם איתם מאז המשחק ההוא ב 2013 אני לא יכול לחשוב על מישהו שלא מפרגן לנתניה והכל הורווח לגמרי בזכות.
שאפו.

גיא זהר 20 ביוני 2019

לאוהדי נתניה וב"ש יש חשבון עוד מסוף הניינטיז. בעיניי זה בולשיט מאחל להם רק טוב. ועניינית לגבי אלמוג, הלוואי שיהיה הברדה שלהם. עניינית לגבי ההחתמה, הדבר היחידי שמבאס אותי שלא הגיע זה בגלל ההיבט המנהיגותי (למרות שבמקרה של חוסר הצלחה יכול להיות חרב פיפיות). חוץ מזה, לא מצטער שלא הגיע, בן 31, אחרי עונת בלהות מבחינתו, עם הר של צפיות, שכר גבוה. וואחד סיכון.

תומר חרוב 20 ביוני 2019

זו לא מחמאה עבורנו, די שונאים את זה. הביף עם בש זה עוד מ99 כששתי הקבוצות נאבקו על כרטיס עליה אחד מהארצית לליגת העל שהוקמה. זה ביף קצת מטופש אבל משרת את הצדדים.

Ollie Williams 21 ביוני 2019

תודה על החידוד לגבי הביף, איפה היה הכדורגל בלי ביפים מטופשים שכאלה? :)

אני חושב שבשלב הנוכחי של האבולוציה של המועדון שלכם זה מצויין שכולם מפרגנים לכם. מפרגנים כי יש לכם בעלים מצויין שמתנהל נכון כלכלית, אנושית ומקצועית במסגרת המגבלות שלו. יש לכם מאמנים שהם אנשי מקצוע מוערכים, שכיף לשמוע אותם מדברים ושדוגלים בכדורגל שמח. אנטיתזה לרוב הכדורגל בארץ.
יש שתי סיבות עיקריות שקבוצה הופכת לשנואה על פי רוב – דברים שמחוץ למגרש (למשל מכבי פ"ת, הפועל ת"א, בית"ר) או קבוצות ממש מצליחות (מכבי ת"א, ב"ש בעונת האליפות השלישית). בקו הנוכחי מאמין שאם וכאשר תהיו שנואים זה יהיה מהסיבה השניה, אז קצת סבלנות ובינתיים תאמצו את הפרגון בכיף :)

אייל 21 ביוני 2019

מקווה שכאן מותר לי…
את אלמוג הכרתי לראשונה בסוף עונת 06/07, כשהשחקן הצנום והחצוף בן ה18, נלחם על דקות משחק בקבוצה הבוגרת.
בסיום המשחק בפורטוגל, המשחק שהפך אותו משחקן סגל לשחקן הרכב לגיטימי, נתקלתי בצד אחר שלו, כשדאג להצטייד בכדור המשחק ולהחביאו מתחת לחולצתו.
מאז, אנחנו שומרים על קשר…
ואכן קלעת בו, אלמוג זה השחקן שראיתי לנגד עיני כשכתבתי שאנחנו חייבים להפוך לקבוצה רעה במובן הטוב של המילה, כשהבנו שבלי מנהיג אמתי, נהיה מקסימום ה"אש פאפיס" של הליגה, שחזרה אחרי 9 שנים בגרמניה ולנתניה, זו אמירה, שחייבים לשנות, שבסוף בסוף כאוהדים שנולדו לסבול, אנחנו חיים מרגע נחת אחד לאחר ואת הבלון שהתרוקן אחרי הפנדל של אשכנזי, חייבים למלא באוויר, כי כולנו חפצי חיים.
שב"ש.

תומר חרוב 21 ביוני 2019

ברור שמותר לך, אני לא יודע אם יש תקדים לבעלים של קבוצת כדורגל שמגיב בדה באזר….

D! פה ועכשיו 21 ביוני 2019

תענוג גדול לגלות שבעלי קבוצות קוראים פה, מעניין מתי גולדהאר יגיב לשדמי :)

נאה מאד אייל. נאה מאד.

Ollie Williams 22 ביוני 2019

ענק. שאפו

Dr.van nostrand 23 ביוני 2019

שלום אייל,
המלצתי הכנה היא שתחברו לכמה מקבוצות הליגה ותדרשו לשנות את שיטת ההכרעה, כך שיהיו סדרות פלייאוף ותהיו רלוונטיים מבחינה מקצועית ותדמיתית גם ממקום חמישי עם כ 50 אחוזי הצלחה נניח.
כל עוד לא עושים משהו לגבי זה תמשיכו להיות קבוצה קטנה, כמו כל מי שלא מזרים עשרות מיליונים. וזה גרוע בכל המובנים לספורט.

מה שיביא אותנו להתעניין בנתניה זה ליגה תחרותית ומעניינת יותר, לא אלמוג כהן או עלי מוחמד שמנהיגים קבוצה שנמצאת 20-30 נק' מהמוליכות ואי לכך אינה תלויה בעצמה ואינה רלוונטית לכלום.

זאת האמת.

23.6

עומר 23 ביוני 2019

אפשר לעשות hide לתגובות של מגיבים מסוימים?

שואל בשביל חבר

Dr. van nostrand 24 ביוני 2019

עומר,
לא יודע אם החבר שלך התכוון אליי כי אני תמיד 'חופר' על הנחיצות של פורמט פלייאוף אמיתי בכדורגל ושזו הבעייה העיקרית של הענף והכל.
אבל אספר לך משהו על חבר שלי. הוא הציע לי לבוא לעשות איתו מנוי לבית"ר העונה.
אמרתי לו שאני מוכן לעשות מינוי רק לסיבוב הראשון, אם ישנה אפשרות כזו, גם בקצת יותר כסף באופן יחסי.
או לחלופין, לרכוש מנוי מסיבוב שני או השלישי או כמובן מדי פעם משחקים בודדים שיש קהל ואנרגיות גם בלי עניין בטבלה.

ולמה זה?
כי אחרי הסיבוב הראשון רוב הפעמים יוצא שנתקעים עם התחייבות שצורכת זמן ומשאבים על משהו שהשחקנים כבר לא מחוייבים אליו, כי הטבלה אומרת שגם לנו אין סיכוי וגם לרוב היריבות שלנו אין על מה לשחק כבר (אם היה מלכתחילה).
תוסיף לזה את החוקים של המשחק עצמו שלא מעודדים שערים ויש סבירות גבוהה לתיקו אפס או סתם גולים שמובקעים מול קבוצות רפאים שעולות בלי מטרות וחשק (או שבכלל ידעת שהם בליגה).
קיצור, לא מתאים לי.

תן את המשחקים הראשונים של העונה, שהטבלה מאופסת וכל משחק הוא מול קבוצה עם שאיפות (לפחות לכאורה) וזה שווה את הזמן וההנאה. אבל מרגע שמתגלה האשלייה, חבל על ההשקעה. עדיף כבר את הכדורסל.
סה טו

מעיין אוהד מכבי 24 ביוני 2019

אייל, מצטרף ליתר המפרגנים כאן. כן יירבו מהלכים כאלה וניהול שפוי וערכי בכדורגל שלנו.

yaron 21 ביוני 2019

יופי של פוסט תומר.
מאוד אוהב את מה שקורה אצלכם, קודם כל בגלל המאמן.
אוהב גם את קצב ההתקדמות. אירופה זה חרב פיפיות, עדיף להגיע בשלים מלשבש את הפגרה וההכנות לליגה.
לא ברור לי מס' המנויים הנמוך.

Dr. van nostrand 24 ביוני 2019

ירון,
למה ימי חמישי באנדי וחבורתו היו הולכים לבאולינג ולא לג'יגלי רום?
אז אותה סיבה.

שקד פמילי אופיס 21 ביוני 2019

עם אלמוג כהן, חן עזרא, רועי קהת והבלם הספרדי תהיה לנו עוד עונה מרגשת. אחרי השחרור של עלי מוחמד היה נראה שהולכים לקיץ קשה אבל אין ספק שאייל סגל וניב עובדים בשקט מאחרי הקלעים ועושים עבודה מעולה.

אליכ 21 ביוני 2019

ככל שעובר הזמן אני רואה פחות את ליגת האלופות. פשוט קשה לי עם אוספי שחקני-על שפעם בשנה עוברים "שבץ נא" ויוצאים לדרך לעוד עונה. עד כדי כך שאין לי בעיה לא לראות את מסי לדוגמה עונה שלמה או לוותר על גמר האלופות. לצד זה יש את שרשרת המזון האכזרית שמחריבה קבוצות ושחקנים כיחידים הרבה לפני שהן משלימים את תהליך ההתפתחות שלהם, כך שישאר סיכוי להישג כלשהו. לתהליך הזה יש אפילו השלכות חברתיות על קהילות שלמות. זה בכל הכדורגל העולמי ולמען האמת לא רק בכדורגל . וזה משעמם וחסר נשמה. לא רומנטי. אני תוהה אם המטוטלת החלה כבר את מעברה לצד הנגדי. הצעד הזה של אלמוג כהן לצד הצעד שעומר דמארי עשה בשנה שעברה כשחזר להפועל ת"א למרות הצעות יותר טובות נותן את ההרגשה שכן. זה פשוט חייב לקרות.

Dr.van nostrand 25 ביוני 2019

אליכ,
מה גורם לך לחשוב שיש סיכוי שהמגמות שראינו והתעצמו ב 20 השנים האחרונות לפתע ייעצרו?
ומה היית מציע לעשות בשביל שאיכשהו יהיה סיכוי שתחזור הרלוונטיות לקבוצות מרכז הטבלה בכדורגל?

אליכ 26 ביוני 2019

הי
כי דרכן של מגמות להשתנות כאשר העניין בהן מגיע לרוויה. נדמה לי כי העניין בליגת האלופות לדוגמה הולך ופוחת באופן יחסי. כמה פעמים בשנה אפשר לראות את הקלסיקו הספרדי בלי לחשוב ש "במשחק הזה כבר הייתי".

אפשרות אחת תהיה להחיל תקנות שיתמכו בצורה זו או אחרת בתקציבי מינימום ומכסימום. אפשרות שניה, אולי איחוד איזורי של קבוצות שמתקשות להתקיים עצמאית. אפשרות אחרת תהיה לאפשר לקבוצות ליהנות משירותם של שחקנים שגדלים במחלקת הנוער איזו תקופת מינימום (בתמורה לתגמול חריג) מבלי שהם יעלמו כבר בגיל 17. ואולי הכל גם יחד.

Dr.van nostrand 26 ביוני 2019

אליכ,
נשמע הגיוני וסביר מה שהצעת.
הלוואי שנזכה לאופציה ג : )

צור שפי 22 ביוני 2019

פוסט מחמם לב והתגובה של הבעלים עוד מוסיפה לתחושה הזו. מה שקורה בנתניה הופך אותה לקבוצה שכיף לפרגן לה.

איציק מהקיבוץ 25 ביוני 2019

אני לא אוהב את הקטע ששקחן נוחת בקבוצה ונותנים לו את סרט הקפטן.
זה מצביע על חולשה.
יש לנו את דני עמוס וויקי כחלון ועושים שרות מעולה.

רועי מ 15 ביולי 2019

יפה מאוד. מה אם חן עזרע?

Comments closed