לידס יונייטד מוכנים לחזור לפרמייר ליג. זה מרגיש ככה. יש לנו שחקנים טובים. פרוטסטנטים לבנבנים. קתולים ספרדים חמי מזג. פולנים שבדים. צרפתי. הולנדי. היי. זה רק בשביל להגיד משהוא על האופי של הקבוצה. קבוצה פרוטסטנטית חיוורת. והקבוצה שאני הכי אוהבת בעולם. ביחד עם נבחרת הולנד. גם. וכל זה.

האוהדים של הקבוצה. נאמנים וגם חיוורים ופרוטסטנטים מחכים למועדון שלהם שיחזור כמו כלבים מחוץ לדלת הבית. המסע שלי עם לידס יונייטד בחזרה לפרמייר ליג מתחיל בתבוסה לשפילד וונסדיי 3-0. תומס כריסטיאנסן אומר שהשחקנים שלו היו רכים. שהם לא קשוחים מספיק בשביל לעמוד מול מה שמגיע מולם.  הוא חוזר על זה כמה פעמים. אחרי פתיחת עונה מרשימה לידס חזרה להיות מה שהיא. קבוצה של פרוטסטנטים חיורים ודכאוניים.

הצ׳מפיונשיפ ליגה אינטנסיבית. בזמן שאתם עובדים, אוכלים, ישנים, מחרבנים, בצ׳מפיונשיפ משחקים כדורגל. שיחקו שם כבר 11 מישחקים. כדורגל בריטי. כדורגל רחבות, כדורגל ישיר. אגרסיבי. קבוצות שעוד נודף מהן ריח של בית. לידס פתחו את הליגה בבנג בנג ועכשיו חוטפים מכות ומדממים מחוץ לפאב. זה יעבור. בינתיים יש לנו שישה נצחונות. שני תיקו. שלושה הפסדים. עשרים נקודות. מקום חמישי. קרדיף במקום הראשון. ליגה צפופה פשוט הפרש של נקודה ויורד למטה. זה די מדהים. דיפרנט בול גיימ.

זה הזמן בשביל כולם להגיד שהשחקנים של לידס טכניים מדי עבור הליגה שהם משחקים בה. לא רגילים לאגרסיביות. הענין הוא שהקבוצה מלאה בהרבה שחקנים עם כישרון שהוא מספיק גדול בשביל שיהיה מחובר אליו גם אופי. כישרון דולף מלידס.   וגם הושקעה הרבה מחשבה בבנית הקבוצה. תמהיל שכלל גם אינטרסים כלכליים של בעלים יומרני ובטוח בעצמו. חייכן. קצת אובר חוכם.  בטוח שזה מענין מאד לעבור על השחקנים של לידס אחד אחד ולנסות להבין למה קנו אותם. את מי השאירו בכל זאת. איך חושבים שם לבנות קבוצה מאוזנת. איך מיתכוונים להתאים את מה שיש  לכדורגל אנגלי בצ׳מפיונשיפ ואפילו לעונות הבאות בפרמייר ליג. ניהול ספורטיבי ומדיניות של בעלים שהם תמונת מראה של הקבוצה. זה שווה פוסט ניפרד.

אנדראה רדריצאני הבעלים החדשים של לידס התראיין לפני כמה חודשים לתיקשורת האנגלית. יכול להיות שמדובר במצג שווא וביחסי ציבור ותו לא. ועדיין. ישנם דברים שהוא בוחר לשתף ואצלנו שומרים לחדרים סגורים. בשביל התחלה אנדראה רדריצאני  אומר שהוא קצב לעצמו חמש שנים בשביל לעלות עם לידס לפרמייר ליג. מקסימום חמש שנים. אפשר להבין בין השורות ש- the sooner the better
אני לא הייתי מהמרת על הסבלנות שלו. אחרי זה הוא קובע חד וחלק שאם לא יצליח יעמיד את המועדון למכירה.  שזה סייקל. כישלון שלו בהשגת המטרה יוכיח שאינו מתאים לתפקיד ועדיף שבן אדם חדש ינסה. לעומת זאת אם יצליח הוא מתכוון להישאר להרבה שנים. לפחות עשרים. כי הוא רוצה להנות. זה חוסך ספקולציות לאוהד הממוצע. יעמוד בדבריו? לא בטוח. דברים מישתנים. אבל הוא לפחות מציג את הכוונות שלו.

דוגמא שניה. אנדראה רדריצאני מספר שהיה מעונין לרכוש מועדון אמצע טבלה באיטליה או בצרפת, לפתח שם שחקנים ואז למכור אותם ברווח. באחד הימים במנצ׳סטר בארוחת צהריים לפני משחק בין סיטי לפאריס סן ג׳רמן סעד  עם ידידים מלונדון ובינהם קני דלגליש. התחילו לדבר על לידס יונייטד. דלגליש סיפר לו על ההיסטוריה של לידס  והסביר לו שמדובר במועדון גדול. כזה גדול. מותר להניח שדיברו שם על  הפוטנציאל. זה נשמע כמו שיחה הגיונית. איש עסקים רוצה להיכנס לכדורגל, מציג את התיזה שלו וקני דלגליש אומר לו תשמע יש פה מועדון גדול שהערך שלו נמוך אבל זה מועדון שהמקום הטבעי שלו זה כמועדון מוביל בפרמייר ליג. היסטוריה. מסד אוהדים. טוטי. זה פשוט משהו שמחכה לקרות. צריך רק לאסוף אותו מהריצפה.  בשביל איש עסקים מסדר גודל סביר מינוס במונחים של כדורגל בינלאומי זאת היזדמנות להיכנס לליגה של הגדולים. ואם כבר ברדיצאני מודה בראיון  שהוא אוהב לבוא לעשות מהפכות באירגונים כושלים. לא אמר כושלים. אבל זאת הכוונה.

הרעיון שלו להיצמד לקבוצת מרכז טבלה ולעשות כסף על שחקנים זה לא משהו שהיתפוגג. הבעלים של לידס משוכנע שההכנסות הגבוהות מזכויות שידור בפרמייר ליג יספיקו ללידס בשביל לסגור פערים גם מול המועדונים הגדולים. הפערים ייסגרו גם בזכות אנשים איכותיים וחשיבה מקורית.  מותר להניח אם ככה  שהוא בעלים  עם מדיניות קשיחה  שמתכוון להישתמש בלידס גם בתור פלטפורמה לפרוספקטים שלו. זאת הרגשה. לא קביעת עובדה. מאמן וסקאוטר ששומעים ממנו הרבה.  קונה  להם שחקנים לפני שהם נהיים כאלו גדולים שאי אפשר לקנות אותם.  השאלה היחידה המענינת אם הוא משאיר מרחב לאנשים לעבוד. את זה עוד ניראה. מה שבטוח ללידס יש בעלים עם מטרות מוגדרות ואחד שלא יסבול כישלון וזה הכי טוב שהיתקרב למועדון בשנים האחרונות.

 

זה שיורד וזה שלא
לידס יונייטד. דרכים צדדיות. הפסד מחורבן לרדינג.