בהתחלה יאפ סתאם עמד על הקוים של רדינג וניראה אלגנטי ומגניב ולעס מסטיק. הוא הלביש את שחקני רדינג ב-כתום הולנדי. הם הולכים לשחק עם חולצות אורנג׳. פאק. שתי הקבוצות היו צריכות את הנקודות אבל איכשהו המאמן מהמקום העשרים נראה יותר בטוח במה שהוא רוצה להיות כשיהיה גדול. תומאס כריסטיאנסן לעומתו ניראה כבר עכשיו כמו כישלון מתוחכם.

שחקן אחד שאני מאד מחבבת אמר לי פעם שמיספר עשר נמצא בלחץ הכי גדול לפני מישחקים. כל שחקן בקבוצה מיתלבש לפני משחק ואומר לעצמו שאם הוא  ירוץ וישקיע ויעשה הגנה ואת כל מה שהוא צריך לעשות בתפקיד שלו – הוא יהיה בסדר. מה אני יכול להגיד לעצמי? שהיום אני יעשה קסמים? אני עולה למיגרש בלי לדעת כלום.

אז עכשיו שחקני הטופ קלאס של לידס ניראים רדופים. שלושה הפסדים מתוך ארבעה מורידים את הביטחון לכולם אבל שחקני טופ קלאס נידפקים מזה לגמרי. המאמן היה צריך לדעת יותר טוב ולא לתת לפאבלו הרננדז לבעוט פנדל בזמן פציעות. לא בתקופה כזאת. תן לקשר הורס. תן לבלם, פאק איט. תן לשוער שלך לבעוט את הפנדל הזה.

אז פאבלו הרננדז וסאיז במשחק שבו הם מצליחים רק להבהב. רדינג נעצה גול בדקה השמונים וארבע. סאיז סחט פנדל בזמן פציעות. פאבלו הרננדז בעט אותו ברשלנות. השוער של רדינג לקח אותו בקלות. במשחק הבא תומס כריסטיאנסן יצטרך לחפש בסגל הרחב שלו ובקבוצת הנוער של לידס משהו שניראה כמו קשר מרכזי אחורי. אחד קשוח.

 

 

זה נכתב לפני המישחק

לידס חייבת להישאר בטופ. רדינג אבודה בתחתית הליגה. ומה שצפוי זה משחק לוהט. רותח. קריטי. ואלגנטי. כי זה שתי קבוצות שמשחקות כדורגל. לידס בנתה קבוצה שדולף ממנה כישרון רק שהיא מתחילה לשקוע עם שלושה הפסדים מתוך ארבעה מישחקים. רדינג תקועה במקום העשרים. פתיחת עונה הכי דפוקה ואומללה שיכולה להיות. שזה מאד מוזר כי את העונה שעברה רדינג גמרה שלישית ונחשבה לקבוצה לוהטת. עם כדורגל הולנדי ומאמן קשוח – יאפ סתאם – פיספסו שם העפלה אינסטנט לפרמייר ליג. בעונה 2 של יאפ סתאם זה כבר לא עובד. רדינג נתנו לו את הפעם הראשונה שלו בתור מאמן. לקחו הימור. יאפ סתאם מדגיש בראיונות איתו שגם הוא לקח הימור כי עונה גרועה בצ׳מפיונשיפ היתה מכתימה לו את הרפיוטשן. נישאר קשוח הבן אדם. מה שנכון זה שהוא לקח קבוצת תחתית בליגה הכי קשה וארוכה בעולם והביא אותה לפליי אוף.  אז מה קורה העונה שהיא מפסידה לכל מי שמופיע מולה? יאפ סתאם אומר: אנחנו צפויים. זה מה שקרה. זה לא מפריע להרבה מאד כתבי ספורט אנגלים להיתעקש שרדינג עדיין משחקת כדורגל טוב. אני מפחדת שהם ייצאו מהמשבר שלהם דווקא נגדנו. והנה הענין שגורם לי לפחד מ-מישחק בית שנחשב ל-קל. תומס כריסטיאנסן שזה המנג׳ר  אומר שבלידס אין שחקנים מחליפים. כולם שחקנים.  הבן אדם משוגע על רוטציה. ורוטציה יכולה להיתהפך על קבוצה בכל רגע נתון.

יהיה מאד משמח אם כבר מיתגודדים כאן אוהדי לידס שיכולים להוסיף את השני סנט שלהם לדיון. בשבילי יש שני שחקנים בקבוצה שיכולים להחליט על הכיוון של המשחק הזה ושל כל משחק. שני ספרדים. אחד מהם זה המגיש.  פאבלו הרננדס. כבר בן שלושים ומשהו. ועדיין שחקן בשביל לראות. הוא יכול לשחק בשני האגפים וגם בתור מיספר עשר. אגרסיבי ואינטליגנטי. ההבנה שלו את המשחק היא משהו בין מרגש לפרוע. זה שחקן שאמרו עליו שהוא יכול לפתוח רחבה במהירות של מיצמוץ.

לפני כמה עונות כששיחק בסוונסי, נמדד בתור השחקן שנותן הכי הרבה אסיסטים לדקת משחק. בפרמייר ליג. כמובן שזה היה בתקופה נתונה ועדיין. מול כל הטלנטים שמשחקים במועדונים של הכסף. חסרונות : נעלם לפעמים. פאבלו הרננדז זה אותו אחד שהיה מועמד למכבי תל אביב הקיץ. רק אומרת. האיכות שלו עולה בכמה דרגות מעל הליגה הישראלית ובשביל הקריירה המתעתעת שלו זה היה יכול להיות די נחמד לשחק במיפעל אירופאי. במכבי תל אביב באמת מנסים.

השני שיכול להפוך את הכיוון של משחקים זה סאיז. שחקן שגדל בריאל מדריד ולא הצליח לעבור את המשוכות בשביל להפוך לשחקן קישור דומיננטי בטופ של הכדורגל הספרדי. לשחקנים כאלו שגדלו וכוונו לטופ  לוקח זמן להתאושש אם בכלל. הימור. מדובר כאן  ב-לייט בלומר.  טכניקה מצויינת. דומיננטי. אקטיבי. והרבה יותר גולר ממה שאפשר לצפות.  בלידס מיתייחסים אליו בתור הדור הבא. והוא בתגובה מיתפוצץ על הדשא. נתן כבר שישה גולים  ושני אסיסטים בכל המסגרות. אומנם שלישיה במשחק אחד בגביע הליגה אבל זה לא הענין. מה שנחשב זה הדומיננטיות. ההשקעה. ההשפעה העצומה על איכות המשחק של החברים שלו.   פאבלו הרננדז ו-סאיז הם  לא היחידים במשחק המאד התקפי – אלגנטי – טכני של לידס אבל הם שניים שמשנים את כיוון המשחק. אז זה עליהם.

 

 

 

 

לידס יונייטד. דרכים צדדיות לפרמייר ליג.
לידס. הרעשה בבריסטול. דרכים צדדיות.