לידס יונייטד עם עוד אחד. הניצחון על ברנסלי. קבוצה של אף אחד שתקועה במקום ה – 17 בצ׳מפיונשיפ. על אף זאת  2-0 על ברנסלי בחוץ ומשחק שהוא שלך לקחת בשביל לידס בסיטואציה הנוכחית זה חתיכת הישג. והכי חשוב זה מראה שהמערכת יודעת לטפל במשבר שנכנה אותו משבר של ציפיות. ולכן גם תיכף נכניס לפה יוטיוב על סדינים. ולמי מגיע סדינים או לא.

כשהפער בין ציפיות למציאות חשוף, קבוצה יכולה להידרדר למטה עד ששומעים חבטה ואז עוד יותר למטה. קחו את מכבי חיפה. אז שני נצחונות של לידס אחד על קבוצה בסדר גודל שלה – בורו ושני על קבוצה נחותה ממנה – ברנסלי מוכיחים שמועדון יכול להראות לשחקנים שלו איפה עובר הקו האדום. לא מדובר על יציאה ממשבר כי באמצע היתה עוד תבוסה לקבוצה עדיפה. אבל כשסיטואציה נהיית מביכה (הפער בינך לבין מי שהחשבת כיריבות שלך) מגוחכת (אתה עדיין רץ לכל התארים) יש לזה פוטנציאל לפרק אותך ולכן מועדון חייב להישאר פרקטי. להציב יעדים הגיונים אך קשיחים. המטרה של לידס היא להמשיך ולנצח את מי שאמורים לנצח. קבוצות תחתית ומרכז. ובשביל זה כל המערכת עובדת שעות נוספות.

אם לבעלים של לידס יש כוונות לזרוק את המאמן ואין לו – זה לא על השולחן. המועדון לא מגיב בשום דרך שידועה לעסקני הליגה הישראלית ולפיכך למין האנושי לשמועות על חילופי מאמן. לא מגיבים גם לדרישות ותלונות של אוהדים. לא מאכילים את המיפלצת. בחלקים מהראיונות שתומס כריסטיאנסן נותן לפני ואחרי משחקים אתה יכול להרגיש עבודה של דוברות. יש למועדון נייר עמדות  והמאמן לא מודר ממנו. ואז אין לשחקנים יותר מדי מה לעשות חוץ מלהגיע בבקר לעבודה. ככל הידוע להם המאמן יכול להיכשל גם עוד עשרים שנה ועדיין להישאר הבוס שלהם. זאת המערכת.

אפילו ההדלפות מסוננות. אתה תשמע רק על שחקנים שהמועדון רוצה להביא בחלון. לא תשמע על אף שחקן שבדרך החוצה. לא תשמע על אף שחקן שמאכזב או לא עומד בציפיות. לא בהקשר של שחקני רכש נגד שחקני בית. או שחקני נוער. ובטח לא בהקשר של לאום. פשוט לא מאכילים את המיפלצת. ואז מה הסיכוי ששחקן שנזרק ליציע יחליט שהוא הולך הביתה לפני שהמשחק מתחיל? מה הסיכויים שאוהדים או אפילו תיקשורת ספורט יגבו שחקן כזה? נכון זה קל להתנהג ככה כשחצי קבוצה שלך חדשה. שיש לך שחקנים צעירים מאד וכשיש לך שחקנים שעושים קאמבק שנורא חשוב להם והם לא רוצים לחבל בו. אבל זה בדיוק הענין. גם הפייק טופ פליירס של מכבי חיפה שמפרקים את הקירות הדלתות והחלונות של המועדון בעונות האחרונות הם בסיכומו של יום שחקנים שעושים קאמבק לא מוצלח. ולא יותר מזה.

ויש גם צד שני למישוואה. הטעות שהמאמן עשה עם רוטציה כרונית תוקנה והקבוצה משחקת עם הרכב כמעט קבוע. מן הסתם הוא לא שינה את דעתו על איך צריך לאמן קבוצה אבל הוא בטוח הבין את סדר העדיפויות החדש. בשביל לשרוד הקבוצה חייבת לגדל אופי וזה יכול לקרות רק כשכמה שחקנים בטוחים שהקבוצה שלהם. כשיש הררכיה אתה יכול לראות שחקנים לוקחים יותר אחריות. הגנה יותר בטוחה בעצמה, שחקני קישור משוחררים יותר. שחקנים שלא עומדים מול סכנת חיסול אחרי כל משחק נוטים לטעות פחות כתוצאה מלחץ  ובטח להיות פחות אגואיסטים. כולם  מיתפנים לעשות את הדבר שלהם בשביל הקבוצה. ואתה רואה יותר מחויבות ושיפור ברמה של כל שחקן בלידס. זה לא אומר הרבה. זה לא אומר שאלו השחקנים שיובילו את לידס לפרמייר ליג. זה אומר שבלידס יודעים איך להתנהג.

יכול להיות שמחלקים סמי הזיה בקבוצה ומאידך יכול להיות שהעקשנות תישתלם ולידס תשחק מדהים ותגיע לפרמייר ליג.

 

לידס. דרכים צדדיות. הפסדים לדרבי ולברנטפורד.
סאונד צ׳ק