אלאך קיבל את הקבוצה הכי גרועה שהיתה למכבי חיפה בעונות האחרונות. מותר להגיד הקבוצה הכי גרועה כי זה מוכח. לטעמי אלאך קיבל את הקבוצה הכי גרועה גם מבחינת שחקנים.

בשני מסלולי ההיתרסקות קבוצה vs שחקנים מכבי חיפה הגיעה העונה לשיא. בום.

מכבי חיפה איבדה את המושג המאד בסיסי בכדורגל שנקרא קבוצה. לכל מאמן שהגיע נתנו לקנות, לזרוק, לשלוח להשאלה וגם לשנות לשחקנים את המעמד שלהם בתוך הקבוצה שלא לדבר על לקטוע תהליכים של בניית שחקנים. התוצאה מועדון בלי קבוצה. תחנת רכבת. בלי שייכות, בלי זהות, אין חיבור, אין עוגנים. גם אם במכבי חיפה התמקדו בלחפש גיימ צ׳יינג׳רים שזה עוד לגטימי לא היתה סיבה לתת למאמנים לפרק את כל הקבוצה. וככה עונה אחרי עונה. מילא אם אתם לא מבינים שהבייסיק זה קבוצה אבל אפילו שחקן טופ חייב קבוצה להישתלב בתוכה. למכבי חיפה היה את זה ביותר דפוק. בכל עונה  וחצי עונה הביאו פייק טופ פליירס ישראלים והבטיחו להם שיובילו את הקבוצה שלא קיימת. זה נאמר לאוהדים. זה הוצג בתיקשורת. ביג מיסטייק. מובן שאתה לא יכול לממש את הכשרון שלך בצורה רציפה ועקבית כשלמערכת אין כלום להציע לך חוץ מימך.

קרלסן vs אלאך

קרלסן. סקאוטר. אז הוא ניסה לבנות קבוצה מאוזנת מבחינה מקצועית. השחקנים הזרים שהביא הם מהסוג שאתה יודע מה יביאו למגרש בכל יום נתון. מהירות, יסודות טכניים טובים, עבודה קשה, אגרסיביות, הבנה טקטית, מחוייבות, משחק קבוצתי. בדיוק הפוך מגיימ צ׳יינג׳ר שיכול ביום אחד להבריק ובשני לקרוס. האוהדים לא השתגעו על זה כי חילקו סמי הזיה בכניסה. אבל הקבוצה של קרלסן ומולנסטיין ידעה להכיל שחקני נוער בכמויות טובות ולעמוד יפה מול מכבי תל אביב והפועל ב״ש. דברים שהיום אפשר רק לפנטז עליהם. הקבוצה שקרלסן העמיד גם הכירה בזה שהיא קבוצה נחותה שזה היה עוד יתרון גדול. כי משם אפשר רק לצמוח. כמובן שלא היתה לקרלסן ולמולנסטיין נוסחה או קבוצה חזקה מספיק בשביל להיתפוצץ מול קבוצות מאותו סדר גודל או קטנות יותר. מה שהם עשו זאת היתה הכנה לקבוצה כזאת או אם תרצו קבוצה אוטונומית שיכולה לקלוט בקלות אחד או שניים כאלו גם בלי להיתבסס עליהם.  הבעיה שלהם היתה שלטופ פייק פליירס זה לא היה רשום בחוזה  והם ניצלו הברקות אישיות ספורדיות בשביל להציע נארטיב שיקרי שאוהדים ותקשורת ספורט בלעו. ושניה אחרי שקרלסן ומולנסטיין עזבו אכן ראינו מצג שווא. ואחרי זה הרס. השחקנים החדשים שהגיעו על הטיקט של שחקני אינסטנט למועדון גדול  מצאו מועדון כאוטי וחסר כללים וכולם רצו להיות קפטן של זה. עכשיו לך תרוץ עם זה לאליפות.

אלאך. מנהל ספורטיבי. עוצר את רכבת ההרים. לא קונים. לא מוכרים. לא משאילים. ובטח לא מדברים על זה. זאת הקבוצה. זה מה שיש. חכם מצידו כי גם את מי שהוא רוצה למכור נניח הוא שם בהולד. דבר שני הוא נותן למאמנים הוראות לרוץ עם הרכב קבוע. הררכיה. כששחקנים משחקים ביחד זה אמור להיתחבר למשהו. קשה להגיד ששחקנים במכבי חיפה ממש  צוברים בטחון כי הקבוצה פצועה אבל כמה בטחון ששחקנים יכולים לספוג מעצם זה שהם  יודעים שהם משחקים בכל שבוע הוא נותן ומי שלא יכול לעמוד אפילו בלחץ מתון כזה כניראה שלא ימשיך במועדון אבל זה לפחות לא יקרה עם אקדח מכוון לו לראש. המועדון שאלאך מנהל לוקח אחריות גם על הטעויות שמישהוא אחר עשה וזה חדשות טובות.  גם הקבוצה של אלאך מבינה שהיא נחותה אבל שלא כמו קרלסן הוא לא נלחץ מזה. כלפי חוץ.  גם אלאך יודע ששחקנים כמו ורמוט או דאמרי יכלו להכריע בשבילו משחק או שניים אבל המחיר לא שווה את זה. קרלסן ומולנסטיין ידעו ונלחצו וזה מה שהפיל אותם.  אלאך לא שולח את השחקנים לקפריסין אבל מבהיר להם מי הבוס. שחקנים יודעים בודאות שכעת הם עומדים מול מערכת שיש לה כללים מוגדרים. וגם אם ייקלטו בתוכה ואולי אפילו יצליחו האחריות מוסרת מהם. זה טוב עבורם גם אם לא מובן.  כותרות באתרי אינרנט שמסבירות לאלאך ששחקנים לא מבינים למה מכבי חיפה מתנהגת ככה לדאמרי ורמוט לא מזיזות אותו לכיוון הרצוי. זה בערך הכי טוב שמכבי חיפה היתה יכולה לצפות לו.  כי בקבוצה שבנויה מכנופיות מישהוא צריך לבוא ולהראות שהוא הכנופיה הכי חזקה בעיר. את זה אלאך כבר נותן למכבי חיפה.

קשה לדעת אם היו במועדון תוכניות להציל את העונה הבאה דרך הגביע. המאמן אמור לשבת ביציע שזה חתיכת ספין לערב של גביע.  אלאך לא נוהג להציב מטרות מיידיות עבור המועדון שהקריסה שלו היא תוצאה ישירה של הצבת מטרות אינסטנט. ביום המשחק של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב לא מדברים על זה כי לא צריך.

פרוגרסיבי
פנטזי היפסטרים - הרץ במבוך