אנחנו נפגשים בפאב השכונתי ודופקים שורות של פרמייר ליג. בתור בן אדם של לידס יונייטד זה לא קל במיוחד בשבילי לארח אוהד של מאנ יונייטד פה. אבל נראה לי שהמצב מחייב.

 

 

פוסט אורח – אילן שטרן אוהד מנצ׳סטר יונייטד

ה – DNA הכל כך אהוב עלי בקבוצה שבחרה בי כשהייתי בן 10, מנצ׳סטר יונייטד כמובן, זה DNA של  תשוקה, לחימה, מחוייבות, ווינריות. אני זוכר את כתבת הספורט הראשונה שקראתי אודות המועדון ואיך הייתי מוקסם מהתיאור של קבוצה צעירה עם רוב של שחקנים ממוצא בריטי. מאותו רגע התחלתי לראות 90 אחוז מהמשחקים של הקבוצה ואני עושה את זה עד היום עשרים ושתיים שנים מאוחר יותר. בשל גילי הלא צעיר לא מבוגר יצא שהכרתי את הקבוצה כאשר פרגי כבר היה המנג׳ר שלה. לא הכרתי משהו אחר. ואני רוצה לדבר בפוסט על התחושות הנהדרות שחוויתי כשראיתי במשך הרבה שנים כל כך הרבה תשוקה והקרבה ואיך לדעתי  ה – DNA  האנרגטי הזה יכול להמשיך ולהתקיים במועדון.

כאשר סיר אלכס עזב את המועדון אף אחד לא העריך איזו רעידת אדמה מגיעה לזעזע אותנו. במועדון חשבו כמו כולנו שהקסם והעוצמה של מנצ'סטר פשוט ימשיכו להם מעצמם ולכן הסתפקו בחלקי חילוף של המאמן האגדי. הביאו סקוטי נאמן. מה קרה? הוא לא ידע להחזיק מועדון גדול ואיבד את השחקנים.  בשביל להשלים את מה שחסר עברו לחלק החילוף הבא. הביאו את אדון לואי השני, שבאמצעות האגו המנופח שלו יכול ללעוס שחקנים גדולים, אחד שיודע להיות הבוס, ומה קרה? קצת טוב (ראשפורד, גביע, חזרה לאלופות) קצת רע (כדורגל פשוט משעמם!). והשבר? רק היתרחב. אחרי שתי עונות עם ואן חאל היינו במצב של אין מנצ'סטר יונייטד (ההיא שאני ואתה והיא מכירים) "המניות” התחילו לרדת והפחד השתלט על המועדון. אז מה עשתה הספינה המשקשקת? כולנו יודעים, הלכה על מאמן עם קבלות, אחד שניצח בכל ליגה שאימן בה, אחד עם קבלות! שיושיע ממצב פאניקת "הספינה טובעת" ויביא לנו איזה תואר שניים שנוכל להירגע לאיזה רגע או שניים.

העניין האמיתי התמסמס. כי זה לא עניין של תואר פה, גביע שם, זה עניין של המשכיות של מסורת של זהות! בנסיון למצוא חלקי חילוף לפרגי היה חסר מרכיב אחד ואחד בלבד. ה – DNA האישיותי של מנצ'סטר יונייטד.
ליגה אירופית פה, גביע שם, ואן חאל פה, מוריניו שם, נצחונות יפים מדי פעם נכון, אבל איפה היא? איפה רוח הלחימה? התשוקה? המחוייבות? האם היא נעלמה לה לתחביב מירוצי הסוסים ביחד עם סיר אלכס, הבוס? האם אותה רוח בכלל לא הייתה של המועדון? האם היא הייתה של הסיר הסקוטי בלבד? שאלות שהטרידו אותי לאחרונה.

הזהות של מנצ׳סטר קיימת ב- כמה שחקנים – אגדות – אהבות שכבר פרשו ממשחק. המחזור של 92' . שחקנים שפרגי חינך ו״עיצב בדמותו״.  כשחקן כל אחד מהם הוציא 500 אחוז (מספר מוערך) יותר מיכולתו הטבעית בעזרת הסיר. מנצ'סטר יונייטד האמיתית חיה בתוכם. והם אלו שיכולים להחזיר לקבוצה את הזהות של המועדון. אולי ננצח איתם אולי לא, אבל לא נשכח לרגע מי אנחנו. אנחנו מנצ'סטר יונייטד, וזו חברי, פריבילגיה אמיתית.

להביא את את השחקנים של מחזור 92  ולתת להם להוביל את המועדון.  להמשיך את המורשת של פרגוסון. זה לא ללכת אחורה. זה להמשיך את השושלת.

סיר דיוויד בקהאם הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד מגיל ינקות. רק שבקהאם הקים קבוצת MLS חדשה במיאמי אז אני פשוט לא רואה אותו מישתלב במועדון.

פול סקולס. היה המוניטור של הקבוצה במשך למעלה מעשור (את זה אמר גארי נוויל. לא אני). שלט במומנטום של המשחק  לאורך כל המשחק. הקשר האנגלי השלם ביותר שראיתי בחיי. גאון כדורגל. אבל סקולס הוא איש עבודה ולא מנג'ר של מועדון מודרני בהיקף של יוניייטד החל מניהול השחקנים ועד להופעות מול תקשורת צולבת. זה לא הוא. סקולס הוא הגאון הביישן (shy genius). לכן אני לא רואה אותו כמנג'ר, אני רואה אותו בצוות האימון, מעביר אימונים, מלמד מחוכמתו הנדירה כל כך.

ריאן גיגס. הנסיך הבלתי מעורער (למרות שיש מי שינסו לערער). גיגס שיחק 20 שנה בקבוצה הבוגרת של המועדון. כל מילה על יכולתיו כשחקן – מיותרת. אני חש אותו כאהוב הגדול ביותר על הקהל ביציעי אולד טראפורד. עכשיו הוא מאמן נבחרת ווילס. את אדון גיגס אני אכן רואה כמנג'ר. DNA של כדורגל מנצ'סטרי, כריזמה, חיבור ותקשורת עם השחקנים, התנהלות מול התקשורת האנגלית הקשוחה. הוא לדעתי הבן אדם לתפקיד הכפול והמכופל הזה שנקרא מנג'ר מנצ'סטר יונייטד.

ניקי באט. הג'ינגי' כבר נמצא במועדון. הוא המאמן של הקבוצה עד גיל 23 . מכיר את המערכת. מכיר את תפקיד המאמן. הוא אומנם לא מכיר את תפקיד המנג'ר של הקבוצה הבוגרת אך זוהי קפיצת מדרגה שכבר נעשתה בעבר במועדונים אחרים. עם זאת, בדומה לסקולס, ניקי הוא יותר איש של עבודה ופחות מנג'ר של מועדון מודרני, לכן אני מצביע עליו כעוזר של גיגס.

האחים נוויל אימנו ביחד בולנסיה במשך כמה חודשים (גארי מאמן ראשי ופיל עוזר מאמן) עם תצוגות נוראיות הכוללות הפסד של 7-1 מול ברצלונה עד שנזרקו משם. למרות זאת אני חושב שגארי הלוחמני בעל הביטחון עצמי, הדומיננטי, המוביל,  יכול להתאים לקבוצה הצעירה. הוא יידע להכניס לילדים אופי. להכניס "תחמושת 92". ובמינויו למאמן הצעירה, ניקי באט  יהיה למעשה עוזר של גיגס.

התייחסות קטנה לשחקנים שלא ממחזור הפלא של שנת 1992 אך מקיימים את ה- DNA של המועדון. למייקל קאריק לפחות לפי הפירסומים בתקשורת כבר הוצעה משרה בצוות האימון של המועדון. קאריק, שבקיץ הזה יסגור שתים עשרה שנים במועדון שופע ניסיון פרגוסוני. הוא מבין טוב מאוד את העומס והזכות של להיות שחקן מנצ'סטר יונייטד ובהחלט יכול להיות חיבור טוב בין צוות האימון לבין השחקנים ששיחק איתם. גם אשלי יאנג מבחינה ערכית הוא מנצ'סטרי לחלוטין מבחינתי. הוא בן 32 ואני הייתי מוצא לנכון לשלב אותו בצוות האימון אולי בקבוצה הצעירה ואולי בבוגרת. ריו פרדיננד. היה שחקן עם רעב בלתי נגמר של להיות הטוב ביותר, week in week out, במשך שנים. וגם אחד כמוהו יכול להשפיע רק לטובה. אולי בקבוצה הצעירה ואולי בבוגרת. העיסקה שאני הייתי עושה היא כזאת גיגס לראשות הממשלה (מנג׳ר) פול סקולס ,ניקי באט ומייקל קאריק למשרד הביטחון (צוות אימון) גארי נוויל למשרד החינוך (אקדמיה)

 

 

 

Nowy-Targ
אייל הצפון - פוסט אורח ברק קסלר