ונעבור לימק"א (יואב ויכסלפיש)

יואב ויכסלפיש יוצא לסיבוב באיצטדיונים שכבר לא קיימים. הראשון, זה שלא היה כמוהו ולא יהיה כמותו, הוא ימק"א בירושלים

 

מיקום: למרגלות מגדל ימק"א, רחוב דוד המלך, ירושלים

שנות פעילות: 1991-1933

בעלות הבית: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים

משחק ליגה אחרון: 22 ביוני 1991. הפועל ירושלים- בני יהודה 1:3. הליגה הלאומית. לירושלים: נצח מסובי (4, פנדל),יאיר אסיאג (18), מורדי ועקנין (44). לבני יהודה: יוסי אלפיה (68).

קיצור תולדות הזמן:

ימק"א הוא אחד האיצטדיונים היחידים בישראל שלא הוקם עבור קבוצה מוכרת. תנועת הנוצרים  הצעירים, ימק"א (YMCA), זכתה לתרומה של פילנטרופ אמריקאי לשם הקמת הבניין הגבוה, שהפך לאחד מסמליה של ירושלים, ובמתחם הוקם גם מגרש כדורגל.

המגרש התפרסם כבר בשנות השלושים של המאה שעברה, בזכות משחקים בין קבוצות של חיילים בריטים לקבוצות ירושלמיות של יהודים, ערבים וארמנים, במסגרת הליגה המחוזית. בעלת הבית המקורית היתה קבוצת ימק"א ירושלים, בה שיחקו במשותף יהודים, ערבים ואנגלים. הקבוצה התפוררה בתחילת שנות השישים.

בשנות הארבעים נחשב המגרש בימק"א למפואר ביותר בפלסטינה-א"י. בשנות החמישים החל להפוך למבצר של בית"ר ירושלים, מגרש מפחיד עבור הקבוצה האורחת ואוהדיה. גם הפועל ירושלים אירחה בו, נטשה אותו בשלהי העשור לטובת "קטמון", ושבה אליו ב-1980.

ימק"א, שבעשורים הראשונים לחייו נחשב למפואר ביותר בפלסטינה-א"י, הפך בעשורים האחרונים לחייו למזוהה עם חובבנות ולבנטיניות. הטלוויזיה נאלצה לצלם ממרפסות השכנים שמסביב, האוהדים התפלחו בשרשרת וטיפסו על הברושים שמסביב כדי לצפות במשחקים.

בתא הכבוד, סוג של בור סמוך לספסל הקבוצה, יכולת לראות את העסקנים הבולטים של הליכוד בירושלים: רובי ריבלין, אהוד אולמרט, יהושע מצא, חיים קורפו ואחרים, יחד עם בכירי העסקנים של בית"ר כמו יוסי ז'רז'בסקי, משה דדש ורוני בר-און. המגרש נהרס סופית בתחילת שנות התשעים לטובת הקמת שכונת וילות.

משחקים גדולים:

פברואר 1954: בית"ר ירושלים עולה לראשונה לליגה הבכירה, הלאומית, אחרי ניצחון 1:2 על הפועל רחובות (שערים של יחזקאל ושטיין) במשחק שהחל בשבת ב-10 בבוקר.

אפריל 1968: בית"ר עולה שוב ללאומית בניצחון 0:1 על מכבי רמת עמידר משער של אודי רובוביץ' האגדי.

ספטמבר 1981: מכבי ת"א מנצחת 1:2 אחרי שער ניצחון של הנער מוטי איווניר, בזמן ששחקני בית"ר חוגגים את שער היתרון של ירון אדיב, ולא מבינים שהשער נפסל על ידי השופט אברהם קליין. התפרעויות קשות ביציעים, שהונצחו במערכון של הגשש החיוור ("האוהדים מפזרים את המשטרה, תודה לטכנאי שדחף אותי לבור… נשרוף את המועדון").

מאי 1984: שערים של משה סיני (צמד) ושבתאי לוי בעשרים הדקות האחרונות מונעים מבית"ר של מלמיליאן ואוחנה (עם דוביד שוייצר על הקווים) אליפות היסטורית. 1:3 להפועל תל אביב. מכבי חיפה, שסגרה פער של 13 נקודות מהסיבוב הראשון, מטפסת לפסגה מחזור אחד לתום העונה וזוכה באליפות הראשונה שלה.

1986/7: בית"ר ירושלים זוכה באליפות הראשונה שלה, היחידה בימי חייו של ימק"א, כשהיא מארחת את משחקי הבית שלה באיצטדיון בלומפילד, משום שימק"א נפסל לאירוח.

מאי 1991: נצח מסובי מהפועל ירושלים מוריד את בית"ר לליגה השנייה אחרי ניצחון 0:1 בדרבי. בבית"ר משחקים צעירים אלמונים כמו יניב קרדי ואיתן גור. המשחק הזה היה שירת הברבור של הפועל, שירדה עונה לאחר מכן לליגה השניה, ונצחונה האחרון בדרבי בליגה עד היום.

עד ראייה:

רוני דיאון: ""בעיתונים כתבו הרבה פעמים שהיו במשחקים 7000-8000 צופים, אבל בפועל מספרם לא עלה על 4500. היו שני יציעים מאחורי השערים: יציע האבן מאחורי השער הדרומי נבנה בסוף שנות השישים, יציע העץ הגדול (3000 מקומות) נבנה ב-1973 מאחורי השער הצפוני בגלל הגידול בכמות הקהל. 

"המזרחי והמערבי היו יציעי עמידה. אנשים נכנסו בדוחק רב ועמדו על חביות ופיגומים. ימק"א נודע כמגרש מפחיד כבר בשנות החמישים, אבל עבור השחקנים והעסקנים היה מדובר במגרש מצוין, שהיה כיף להגיע אליו בגלל המקלחות והמתקנים של הארגון הנוצרי. זה היה כמו מעבר מצריף לסוויטה. רק בשנים מאוחרות יותר ימק"א הפך מושא ללעג".

אפקט הנטישה:

רוני דיאון: "המגרש היה מכשול בפני בית"ר הטכנית של שנות השמונים, והיא לא השיגה בו שום תואר. באליפות הראשונה בית"ר אירחה בבלומפילד לאחר שימק"א נפסל , ולאחר מכן הגיעו האליפויות ב"טדי" בשנות התשעים והאלפיים. הנטישה, ללא ספק, הועילה לקבוצה".

חיים ברעם: "המעבר מקטמון היה טראומטי להפועל, וגרם לירידה ניכרת בכמות הקהל. אבל בשנות השמונים הקבוצה של מישל דיין עדיין התנדנדה בין שתי הליגות הראשונות, ורשמה כמה רגעים יפים בימק"א, ובכללן עליות לליגה הבכירה. המעבר לטדי קבר אותנו סופית".

*

 יאללה בית"ר יאללה

עופר פרסנר מאוהב (גם) באיצטדיונים

אלעד רבין מצטרף לאיצטדיונוס אנונימוס

 

 

 

הכפרה של ליטמאנן
חתונה בולגרית

13 Comments

יוסף בן עיון 19 בספטמבר 2010

מאמא מיה איזה מכות היינו חוטפים שם…. עכשיו זה נשמע מצחיק, אבל אז זה היה פחד אלוהים. אני לא מבין איך ההורים הסכימו בכלל שניסע לשם.

אביאל 19 בספטמבר 2010

אבא שלי לקח אותי לימק"א שהייתי בן ארבע, היה גול, אוהדשישב מאחור קפץ, הפיל את אבא שלי שהחזיק אותי בידיים, מסתבר שעפתי ועד היום יש לי צלקת קטנה באמצע הראש, מתנה מימק"א, על אף העובדה שאני לא זוכר את המגרש בכלל :)

דיזי דין 19 בספטמבר 2010

כשאני עובר באזור אני עוד שומע את הדי הקריאות "דיו דיו" כשארצי בן יעקב מקבל את הכדור על הקו.

מנחם לס 19 בספטמבר 2010

אני כיסיתי שם כמה עשרות משחקים באיזה עשרים שנות חופשותי בישראל כשכתבתי לחדשות הספורט, חדשות, וידיעות. אני לא זוכר אם כשעברתי למעריב ימק"א עדיין היה קיים (אגב, רק ב-"הצופה" לא יצא לי לכתוב). בזמנו "יציע העתונאים" היתה שוחה חפורה לצד המגרש, כמו חפירה של המרינס באיבו-ג'ימה. ואני זוכר משחקים בהם החפירה שרתה אותנו כהלכה כשהיינו חייבים למצוא מחסה.

יוסי מזרחי 19 בספטמבר 2010

ימק"א זו מיתולוגיה.
היה שם מרכיב ה"מתקן", והחשוב יותר- האנשים.
במגרש הזה בצד של הטריבונות(כך קראנו להם)לאורך הקוים בצד המנוגד לבנין,היה מסלול ריצה(אני צוחק ובוכה בו בזמן על בחירת המילים לתאור החוויות,),נמוך מגובה המשטח, כך שמי שהלך עליו , היה רואה את המשטח בגובה אפס,ולמעשה לא רואה כלום,כי בצד הזה היו יושבים, מי שמכונים היום ספסלי הקבוצות, עיתונאים ושאר מקורבים.
למרבה הפלא, היו כמה חברים, שעיסוקם היה "ליווי" של הקוון לאורך כל המשחק,והפעלת לחצים שונים עליו. היו אז כדוגמא, צמד התאומים איציק ויעקב,זיכרם לברכה (יעקב נפטר מדום לב בסיום משחק בטדי,כמה סימלי ומיצג את חייו האמיתיים,שהיו כולם בית"ר) שלדעתי לא ראו את בית"ר משחקת בירושלים, כי ללכת לקטמון,בדרבים היה אסור, כדי "לא לשלם לקומוניסטים ימח שמם", רק כשעברנו לטדי, קדוש והיונים,הכומר שהיה בא למשחקים וצופה בהם כשהוא עומד ליד הקופה בקצה הטריבונה,כשכולנו האמנו שהוא "מביא" נצחונות והיו עוד דמויות שלמעשה הקנו לימק"א את המימד המיתולוגי ההיא.

קבלת הפנים ליריבות התחילה עוד בשערי הבנין מול מלון המלך דוד כשאלה היו צריכים לעבור דרך הקהל עד לפתח הבנין.היו כאלה שזכו לכבוד כמו שפיגל ושפיגלר,והיו כאלה שקיצרנו את תוחלת חייהם באותם עשרים מטר בכניסה.
היו טרגדיות (ספורטיבית) כמו המשחק ההוא של סיני והפועל ת"א,כמו הדרבי שבו הובסנו 3:0 וההפסד לבאר שבע 2:0 בעונת האליפות שלהם,כשאנחנו הסגנים,שנה לפני הפריצה הגדולה שהציבה את בית"ר בצמרת.

שני נצחונות אני זוכר במיוחד, אחד אפס נגד רמת עמידר, שבו עלינו ללאומית, ואחד אפס בדרבי, שהיה ניצחון ראשון של בית"ר על האדומים.
משחק אחד יזכר לדראון עולם. זה היה אותו משחק שבו אברהם קליין ביצע את הפשע הגדול מכולם,ביודעין ןבמכוון,כשפסל שער חוקי לבית"ר וכשהשחקנים מתחבקים, איפשר למכבי(איווניר הצעיר)לכבוש בצד השני, מול אין קבוצה.
עברו ארבעים שנה,ועדיין זו הפעם היחידה בחיי, שהצטערתי על שה-"שופט" יצא חי מימק"א.
על זה אין סליחה ואין כפרה והאיש הזה יצטרך לתת הסבר ודין וחשבון ,כשיגיע ,אחרי מאה ועשרים למשפט בשמיים.

יש מקומות ואירועים בחיים, שאן להם תחליף. ימק"א סיפק עשרות כאלה לדור שהיה אז.

דורפן 19 בספטמבר 2010

יוסי מזרחי. לא עברו ארבעים שנים. עברו 29. זו שנת החזרה של בית"ר שזו עונת 81-82.

יוסי מזרחי 19 בספטמבר 2010

רונן, עברו אצלי ארבעים שנות ליוי של בית"ר.
התיקון שלך במקום,ותודה.

ניינר 19 בספטמבר 2010

אח איזו נוסטלגיה…כמה שבתות העברתי במקום המופלא הזה. כמה פעמים התפלחתי לשם על אפם וחמתם של השוטרים.
במחצית היו פותחים את השער שמאחורי טריבונת העץ כי אם לא היו פותחים אותו מישהו כבר היה פורץ את המנעול.
היו שני יציעים מרכזיים, העץ והאבן והיו כאלו שהיו מעדיפים להתלות על הברושים לורך המגרש.במחצית עמיאל, האפסנאי המיתולוגי, היה מבצע פעלולים עם הכדור להנאת הקהל.
אני זוכר ניצחון של חמש אפס בגשם שוטף על מכבי חיפה ומנו שוורץ עוד היה השחקן המצטיין של חיפה. את הניצחון הראשון בדרבי על הפועל המפחידה מפנדל של אודי רובוביץ ועוד ועוד…
אח, היו זמנים. יוסי מזרחי בודאי מבין לליבי.

שי 19 בספטמבר 2010

תיקון קטנוני. את המערכון על אוהדי ביתר שרצים לשרוף את המועדון הגשש העלה בתוכנית "קרקר נגד קרקר" שעלתה בשנת 1980, שזה שנה וחצי לפני המשחק ההוא נגד מכבי ת"א

ויכסלפיש 23 בספטמבר 2010

שי, וז הערה מעניינת אבל האם יש מצב שהמערכון הגיע בהמשך? במערכון מקריא עמי פזגול את טבלת הליגה ובטבלה הפועל ת"א ראשונה לפני בני יהודה ומכבי יפו, כך שזו עונת 80/81

Comments closed