הדבר האמיתי – יואב ויכסלפיש

צפייה בטורניר הגביע העולמי בראגבי מעניקה את התחושה שכאן מדובר באמת בטופ, ולא מטורניר שהוא חלק מפרוטוקול ישן (גביע דייויס הוא אחת הדוגמאות הטובות). לא גדלתי על ראגבי, לא שיחקתי מעולם, אין לי נבחרת אהודה, וספק אם אני זוכר שמות של יותר מ-25 שחקנים מכל הזמנים. כתבתי על המשחק מספר פעמים בעשור הקודם, והתחלתי לעקוב אחרי הגביע העולמי ב-2007 למרות שהחל כבר ב 1987.  בטורניר ב-2011 שעות השידור מניו זילנד לא היו נוחות, אבל השנה הסיפור שונה. ועוד משהו: פוטבול לא מעניין אותי.

*

התחושה שזה הדבר האמיתי מגובה בכך שהטורניר מתקיים פעם בארבע שנים ומפגיש את נבחרות הצפון והדרום. בגמר גביע אירופה לאלופות (מבנה של ליגה + נוקאאוט בהשתתפות קבוצות משש האומות: אנגליה, סקוטלנד, ווילס, אירלנד, צרפת ואיטליה)  האחרון בטוויקנהאם שיחקו טולון וקלרמון הצרפתיות לעיני איצטדיון עם קרחות ענק. זה אמנם מקרה חריג בגמרים האלה, אבל בעיקר משום שרובם נערכים באי הבריטי/דבלין בהשתתפות קבוצות בריטיות ו/או איריות. הטורנירים השנתיים לנבחרות מוגבלים לחצי הכדור הרלוונטי, וכמו כן אין טורניר אולימפי (ב-2016 יתחרו בראגבי שביעיות). מכאן נובע מעמדו הייחודי של הגביע העולמי.

*

מבט על ההיסטוריה של הראגבי (יוניון, הבינלאומי, 15 בקבוצה, בניגוד לראגבי ליג – 13) מגלה שהוא הפך מקצועני לחלוטין רק ב-1995, וכתוצאה מכך נוסדו ליגות חדשות וגביע אירופה. הליגה המובילה בחצי הכדור הדרומי היא ליגת פרנצ'ייזים ולא מועדונים, וכך "LIONS"" מיוהנסבורג והסביבה הם גלגול עכשווי של "CATS" מהעשור הקודם. בווילס ואירלנד הפרנצ'ייזים של הליגה, שנוסדה בתחילת המילניום, הורידו את ערכם של המועדונים הוותיקים. בצרפת דווקא מתנהלת ליגת מועדונים לגיטימית מהמאה ה-19 ובאנגליה משנות ה-70 של המאה ה-20, אבל לאורך שנים התנהלו מאבקים נגד הקמת ליגות לאומיות באי הבריטי והנבחרת הייתה מאז מתמיד הגורם המשמעותי ביותר. ההיסטוריה מלאה סיפורים על מסעות משחקים (TOURS), כלומר מאבקים בין הממלכה לקולוניות, וכן אפיזודות סביב דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.

*

כצופה אני מעדיף ברוב המקרים ספורט קבוצתי על ענפים אישיים. המאבק על טריטוריה וביצוע פעולות מדויקות מרתק אותי, וגם מגוון האפשרויות להשיג נקודות ולחולל מהפך בתוצאה. לשמחתי אין פה מאבק מתוקשר בין כוכבי על,  או מחנות של אוהדים ועיתונאים, שמנפחים סיפורים והמצאות. אפשר להתרכז בספורט נטו (תודה מיוחדת לרועי פרידמן על ההסברים המקצועיים). ראיינתי פעם את רענן פן, מאמן נבחרת ישראל, והוא הסביר לי ששופט צריך לקבל כ-50 החלטות ברגעי מחלוקת במשחק, וזו משימה קשה מאוד. ואכן, אם אין כיתוב בטלוויזיה – בחלק מהמצבים קשה לצופה ממוצע להבין את פשר השריקות. בראגבי הסיכוי להפתעות בשלב הבתים נמוך מאוד (הניצחון היפני על דרום אפריקה היה החריג השנה), אבל הדרמות בנוקאאוט מפצות על כך.

 

 

״מהטובים בעולם לגילו״
ההפסד למידלסבורו

14 Comments

רועי 28 באוקטובר 2015

כמוני כמוך פחות או יותר.
בטורניר הזה התאהבתי במשחק לגמרי
הפרשנות העברית מצויינת
מי אמר אלי אוחנה ודני נויימן.

דורפן 28 באוקטובר 2015

אנחנו בערך ביום הארבעים של הטורניר הזה ונדמה לי ששמו של נשיא התאחדות הראגבי העולמית עוד לא הוזכר. מישהו אמר פיפ״א?

ניתאי 29 באוקטובר 2015

איזה דרמות בנוקאאוט? למיטב הבנתי (הצנועה) יש 3-4 קבוצות שהן המועמדות העיקריות והכמעט בלעדיות ועוד 4-5 קבוצות שאולי עם הרבה מזל יחוללו סנסציה.

The Mighty All Blacks 29 באוקטובר 2015

רק הטורניר הזה היה לך את ווילס – דרום אפריקה ואת סקוטלנד – אוסטרליה, 2 משחקים שאולי לא הסתיימו בניצחון של האנדרדוג, אבל כן היו דרמות ענקיות. הניצחון של ארגנטינה על אירלנד נחשב להפתעה, צרפת – ניו זילנד ב2007(בעצם כל טורניר שניו זילנד לא זוכה בו)

האמת שמסקרן אותי איך הראגבי נהפך להיות פופולרי דווקא בדרום צרפת ובשאר המדינה לא תפס. ועד כמה הוא פופולרי באיטליה בהשוואה לכדורסל למשל.

ניתאי 29 באוקטובר 2015

וגם כנגליה לא עברה את הבתים. הכל משחקים בכאילו. הסוף ידוע מראש.

ויכסלפיש 29 באוקטובר 2015

ממה שאני יודע, בדרום צרפת אימצו אותו כספורט עממי למעמדות נמוכים, ונוסדה שם ליגה בסוף המאה ה-19 שפועלת עד היום, לאורך השנים היו ויכוחים לגבי מקצוענות (האם כל תמורה כספית הופכת את הליגה למקצוענית, או רק שכר שמספיק לפרנס משפחה, וכו') במובן הזה הוא מילא תפקיד של ראגבי ליג, שהפך ענף פופולרי בלאנקשייר ויורקשייר בשלהי המאה ה-19 מטעם אלה שהתנגדו לחובבנות של האריסטוקרטיה הלונדונית/אנגלית. ב-1895 ליג ויוניון הפכו לשני ענפים נפרדים ויוניון נשאר חובבני לכאורה עד 1995.

ריצ'י מקאו 29 באוקטובר 2015

אכן, הדבר האמיתי

ר.בקצה 29 באוקטובר 2015

שלום ריצ'י,
האם בעיטת הכדור החוצה בדקה האחרונה של המשחק מסיימת אותו אוטומטית? נדמה לי שבמשחק של אנגליה נגד ווילס, הווילשים מסרו את הכדור אחורה לאזור הטריי שלהם, ואז בעטו אותו החוצה והמשחק נגמר

אודי 29 באוקטובר 2015

כן. בראגבי מותר להיות הילד המניאק מהמשחקי קטרגל שמעיף את הכדור לקיבינמט אחרי שצועקים התקפה אחרונה

ריצ'י מקאו 29 באוקטובר 2015

+1
ר., כן. בראגבי אין תוספת זמן. ברגע שהשעון הגיע לשמונים דקות המשחק יסתיים ברגע שיסתיים המהלך הנוכחי. זה אומר שאם אתה בפיגור קטן והכדור אצלך אתה תנסה להשאיר את המשחק חי. מה שיפה הוא, שהקבוצה השניה לא יכולה פשוט לעשות עברה כדי לסיים את המהלך. פנלטי ומה שמשתמע ממנו הוא עדיין חלק מהמהלך. כלומר, אם יש פנלטי, אני יכול לבעוט עבור שלוש נקודות, או אם אני צריך יותר משלוש, אני יכול לבעוט החוצה ולקבל את כדור החוץ. לפעמים יש סיום מאוד מותח במצב הזה כי המגינים צריכים לעצור איכשהו אבל בלי עבירות. ספציפית לשאלתך, אם אתה מוביל והכדור אצלך ביד ברגע שהזמן מסתיים, כל מה שאתה צריך לעשות, זה לבעוט את הכדור החוצה והמשחק יסתיים.

ר.בקצה 29 באוקטובר 2015

רוב תודות.

ויכסלפיש 29 באוקטובר 2015

אגב בכוונה לא התייחסתי לענייני ליגיונרים, כי אני לא מכיר מספיק טוב את השוק והשיקולים. לא חסרים כאלה אבל מבין 4 הדרומיות בחצי הגמר, רק בארגנטינה הרוב ליגיונרים כי אין שם ליגה מקצוענית, בניו זילנד אוסטרליה נדיר למצוא שחקנים באירופה, ובדרום אפריקה יש עשרה מ-31. אותם דברים אמורים בכל הנבחרות הבריטיות (מעט ליגיונרים ו-0 באנגליה) וצרפת (0). גאורגים רומנים וכו' לא הגיעו להבנתי לשלוש הליגות הבכירות באירופה (אנגלית צרפתית ופרו 12 – סוטלנד ווילס אירלנד איטליה) כי הם כוכבים אלא כי הם מתאימים וזו קפיצת מדרגה עבורם

אודי 30 באוקטובר 2015

אם אני לא טועה, שחקן שהולך לשחק באירופה לא יכול להיות מוזמן לנבחרת באוסטרליה וניו זילנד, זה למה רואים הרבה (יחסית) שחקנים עוזבים לשנה-שנתיים לאירופה או יפן בשביל כסף קצת יותר טוב ברגע שגביע העולם מסתיים, ואח"כ חוזרים.

ריצ'י מקאו 30 באוקטובר 2015

בגדול זה נכון. בניו זילנד, שחקנים חתומים על חוזה עם ההתאחדות אם הם בנבחרת ואסור להם לשחק מחוץ לניו זילנד. עד כמה שידוע לי, באוסטרליה היתה שיטה דומה אבל לא מעט שחקנים בחרו לוותר על הנבחרת לטובת הכסף ולכן לאחרונה בוטלה ההגבלה הזו. אם אני לא טועה, זה מה שאיפשר את חזרתו של מאט גיטו לנבחרת.

Comments closed