נמוכות בגרמניה – יואב ויכסלפיש

חוויות מסופשבוע של כדורגל בליגות נמוכות בגרמניה

בסוף השבוע הקודם יצא לי לבקר בשלושה משחקי ליגות נמוכות בגרמניה. אחרי שעות רבות  בסצנה הישראלית הגעתי לראשונה לעיר שיש בה עשרות קבוצות עם התאחדות מקומית שמפקחת על ליגות 5-8, כלומר על קבוצות חובבניות שכנראה לא תשמעו עליהן בישראל למעט אחת: מכבי ברלין שזוכה לכותרות במקרה של תקרית אנטישמית.

הביקור הראשון היה במשחקה של אמפור ברלין מול  דרזימספור הטורקית. אמפור מייצגת חלק מאיזור פאנקוב במזרח העיר והאינטרנט מספר שמדובר במועדון ספורט שנוסד ב-1949 ונחשב שולי גם בימי גרמניה המזרחית. הקבוצה מארחת באצטדיון הקטן במתחם "יאן לודוויג ספורטארק", שהאצטדיון הגדול שבו אירח את גמר ליגת האלופות לנשים אשתקד ומשחקים של גרמניה המזרחית ודינמו ברלין. הכניסה עוברת דרך משרדים ולכן ניתן לגבות דמי כניסה. זה לא מפריע לכמה אוהדים לשבת על ספסל ולצפות במשחק מעבר לגדר. היריבה נוסדה ב-1993 ומייצגת את  הקהילה הטורקית בשכונת קרויצברג.

מדובר במשחק באווירת סוף עונה. אני מגיע ליציע וראה כ-70 צופים, כנראה חברי מועדון, שבאו לפגישה חברתית בשישי בערב. הבירה זורמת כמים והאווירה נעימה אבל בלי קשר למשחק שנערך הרחק מעבר למסלול האתלטיקה הענק. באמפור מחלקים תוכניה עם דפים בגודל A4. התוכניה מלאה בפרסומות של משקאות אלכוהוליים, מסעדות, בעלי עסקים וחברת מחשבים  שהיא הספונסרית הראשית, ואפילו מרצדס, ומה שבולט בעיני יותר מכל הוא המידע על קבוצות המילואים של המועדון, בליגות נמוכות יותר, וכן קבוצת הנוער. הביצועים על הדשא אינם מרשימים בלשון המעטה והקהל עסוק בבירות ורכילות אבל יודע להריע למקומיים בעיקר בשער האחרון שמכבש בבעיטה חופשית וקובע 2:4. בניגוד לארץ, הכרוז נותן לשחקנים את הכבוד המגיע להם ולא מאלץ אותך לברר מי הבקיע.

*

בשבת נסעתי ללייפציג, שנמצאת כיום על המפה בזכות הפרויקט של רד בול, אבל שולחת לליגה הסאכסונית, השישית, את כמי, קבוצה עם עבר מפואר בגרמניה המזרחית, כולל שלוש אליפויות בשנות ה- 50 וה – 60 ותיוג אופוזיציוני של "זכינו למרות שהמשטר גנב לנו שחקנים". כאן כבר רואים תכונה בחשמלית ואוהדים עם צעיפים ירוקים. אני פוגש את יובל רובוביץ', בן למשפחה הירושלמית המפורסמת שלומד ומלמד באוניברסיטה המקומית, והוא מבטיח לי חוויה ייחודית.

קרוב ל-1800 צופים מגיעים לאצטדיון אלפרד קונצה למשחק קריטי במאבק העלייה לליגה המחוזית (כלומר הליגה החמישית). תור ארוך נוצר לפני הקופות אבל מוכרי כרטיסים עוברים בין האוהדים ומבקשים שישה יורו ליציעי העמידה. שלטים ענקיים  מונפים ביציע והגדול שבהם מכריז "שמרו על הכבוד של כמי כדי שלעולם לא תיפול", כמו כן קל להבחין בשלטי אולטראס, אנטי גזענות ואפילו "הצבא היהודי של כמי". לאולטראס יש את הרפרטואר שלהם כולל מנגינות מוכרות וגם איום מרומז "מי שלא יהיה איתנו – גורלו יהיה כשל קנדי", מה הקשר? כנראה האליפות ב-1964 חצי שנה אחרי רצח קנדי. מתחם מיוחד לילדים מאפשר לאמהות להגיע ולשחק איתם בלגו ושאר צעצועים בזמן שהאקשן נמשך על הדשא. כאן, בניגוד לברלין יש דוכני מרצ'נדייז עם צעיפים ודגלונים. הרמה לא משהו אבל כמי ביתרון ברור וזה נגמר ב-0:1 קטן על קאמנץ משער של טומי קינד מתוך הרחבה. מתברר שאותה קאמנץ, המובילה, ויתרה על העלייה, אבל השחקנים אינם נראים אדישים. בראשון הבא העונה תסתיים וניצחון על גלאושאו מהתחתית יוביל את כמי לעלייה.

*

בראשון חיפשתי את הנקודה היהודית והגעתי למשחקה הביתי של מכבי ברלין נגד ברולינה. מכבי נלחמת על העלייה לליגת ברלין (השישית) מול נויקלן. בעיות תנועה גרמו לי להגיע רק במחצית למועדון הספורט בשרלוטנבורג, שכולל עוד כמה מחלקות, וברמקולים הדהדו הצלילים של "נולדתי לשלום".  כמו ביום שישי, גם כאן מדובר בקבוצה "של קאנטרי קלאב" אבל הנוכחות דלה בהרבה. בערך 30 צופים, כולל בני משפחות שחקנים. יו"ר מכבי, וגם הכרוז המזדמן ומוכר הבירות, הוא יצחק לט, רופא שיניים שעזב ב-1974 את ישראל ומועדון הקליעה של הגדנ"ע בדרך בן צבי בתל אביב. אני מחפש בהרכב את דורון בריק, קשר שרשם הופעה אחת בליגת העל במדי הפועל ת"א לפני מספר עונות, אבל הוא פצוע ויושב רחוק. כאן מדובר במתקן באיכות ירודה במיוחד ודלי גדול ליד קו האמצע מאפשר לשחקנים הפסקות מים.

בני המשפחה של הקשר אונאי טוקגוז קולניים במיוחד ונרגעים כשהוא כובש את השלישי.  מסביב למגרש אפשר למצוא בערך 30 איש חלקם עומדים ליד העצים הסמוכים וחלקם בשלישיות על ספסלים.  המשחק מסתיים והשחקנים יורדים בנחת מהמגרש לכיוון משרדי המועדון. מכבי ניצחה שוב ותתמודד בפלייאוף מול קבוצה מליגת ברלין על הכרטיס לעונה הבאה. מהמועדון היהודי, שנוסד ב-1970 ורואה עצמו כממשיך אגודת "בר כוכבא" מתחילת המאה ה-20, נשאר בעיקר השם אבל השיוך האתני מעניק לשחקנים הרבים ממוצא טורקי ואפריקאי בונוס מיוחד של השתתפות במכביות הגרמניות והאירופאיות.

בארץ אין ליגה שישית, ומחזות כמו אוהדי כמי לייפציג קשה למצוא, וכמובן שלא תוכניות משחק מודפסות. רק מכבי הזכירה לי את ישראל, אבל אפילו היא מייצגת מועדון ספורט שמחובר לקהילה עם מתקנים שונים, ולא קבוצה של 20-30 איש שהחליטו להירשם בהתאחדות מסיבה זאת או אחרת.

 

מה היתה מטרת המרד הגדול? (יוספוס לעם 3, עדיין הקדמה)
קליבלנד את החמישי

4 Comments

גילי פלג 14 ביוני 2016

יפה מאד ))

פישמן דוד 14 ביוני 2016

כתבה מאלפת. הרבה ללמוד ממדינה מסודרת ומתוקנת כהלכתה.
אצלנו אפילו הליגה השניה (אלק מקצוענית ) לא מזכירה את מה שמתואר בכתבה.רק לקנא.
אולי בעוד 200 שנה תהיה פה ליגה אחת נורמלית וחצי מקצוענית.
דרך אגב נ.ב. טוב שלא עלינו ליורו,היינו עושים בושה מטורפת.

רובי 14 ביוני 2016

מאוד יפה יואב מעורר חשק להיות שם

רטקסס 21 ביוני 2016

מעניין מאוד, תודה על הפוסט!

Comments closed