מה נשאר מהמשחקים האולימפיים / יואב ויכסלפיש (!)

פוסט מאת יואב ויכסלפיש

 

בעל הבלוג, עמיתי יואב בורוביץ', טוען שהמשחקים האולימפיים כבר לא עושים לו את זה, מאז אטלנטה 1996. אני הפסקתי להתלהב ארבע שנים קודם, בברצלונה 1992.

בשנות ה-80' היה פה ערוץ אחד ושידורי מונדיאל ואולימפיאדה נתפשו כאירוע שמחכים לו ארבע שנים, ואני זוכר היטב את לוס אנג'לס וקארל לואיס הגיבור, ואת הדו קרב בין לואיס לג'ונסון ב-100 מטר בסיאול ושידורים מלהיבים בשעות הלילה והבוקר המוקדמות. מאז ההיצע התרחב במקצת ושידורים ישירים הם עניין יומיומי.

בברצלונה 92' קלטתי שטורניר הטניס הוא בדיחה לא מוצלחת. ניצח בו אחד מארק רוסט שמעולם לא שמעתי עליו, וקראתי כתבה בעיתון "חדשות" לפיה אולימפיאדה היא קודם כל פסטיבל ספורט ומפגש בינלאומי, וכלי התקשורת המקומיים עסוקים גם בימי המשחקים בעיקר בעלילות הקבוצה של קרויף, אלופת אירופה, ולא ביעל ארד ואורן סמדג'ה, שהצלחתם שימחה אותי מאוד.

מאז עברו 20 שנה, הספורט התמסחר, ואני החלטתי להתמקד בכדורגל, ומתוקף עבודתי גם בענפי ספורט אולימפיים, אבל העניין בהם נבע ממגע בלתי אמצעי עם הספורטאים וסקרנות טבעית, ולא ממתח באשר לזהות המנצח.

כשאין אמוציות אמיתיות, אין הרבה עניין בשידורים ישירים. אי אפשר לומר שהעניין שלי בספורט פחת, להיפך, אבל הפרספקטיבה השתנתה. בכדורגל, כדורסל, טניס, אופניים, וכמובן בענפים האמריקאיים והבריטים הלא אולימפיים, המשחקים האולימפיים נשארו מאחור מול הליגות, הסבבים והטורנירים.

צל נוסף שמעיב על המשחקים הוא ענפי שיפוט, שיש לי חשד שמוכרעים בעיקר על פוליטיקה וקומבינות וגם בסיוע אנורקסיה (התעמלות אמנותית). האם יש למשחקים יתרון איכותי על אליפוית עולם באותו ענף? או שרק תדירות והגב הארגוני הופכים אותם ל"אירוע השיא"?

אני מציע לכם לשים לב להבדל התהומי בין הודו וסין באולימפיאדות. הסינים החרימו את המשחקים עד 1984 בדרישה לסלק את טאיוואן מהם, אבל מאז הפכו למעצמה, צברו 385 מדליות, כולל מקום ראשון בבייג'ין, באמצעות מאמץ יוצא דופן של משטר טוטליטארי. ההודים מעדיפים להתרכז בקריקט ויש להם רק 20 מדליות מאז 1900, מהן 11  של נבחרת ההוקי (8 זהב). הנתון הזה מלמד לא מעט, כמו גם 409 המדליות של מזרח גרמניה בין 1956 ל-1988.

באופן אישי, אתעניין בלונדון בעיקר בביצועים של הישראלים, ואני מקווה שיזכו במדליות ויקבלו את החשיפה שהם ראויים לה. פלפס ולוכטה? אני מאחל בהצלחה לשני הצדדים.

*

נס בלגרד! (תמריץ לנתניה, מחווה ללוזוניה) / יוחאי שטנצלר
ג'ו פטרנו בראי היהדות

17 Comments

אופיר 21 ביולי 2012

מה שאתה ובורוביץ' כותבים (ואין לי טענות לגביכם) משקף את מה שקרה לספורט במדינת ישראל. לרוב, אנשים מתחברים לדברים שהם נחשפים אליהם בתדירות גבוהה.

במדינת ישראל מתי-מעט עוסקים בענפי הספורט האולימפיים, שכמעט ולא קיימים בבתי הספר, ולכן אין פלא שהפופולאריות שלהם יורדת. כשהמורה לספורט נותן לילדים כדור ושולח אותם לשחק, מובן למה התוצאות של יובל וישניצר משנות ה-70 היו מנצחות את רוב תחרויות הריצה גם היום.

אני חושב שאסור לערבב שני נושאים: הפיחות במעמד הספורט האולימפי בקרב ישראלים ופופולאריות המשחקים בשאר העולם. אני בטוח שבאוסטרליה (מעצמת שחייה), למשל, המשחקים האולימפיים הם עדיין גולת הכותרת של הספורט. גם בארה"ב, מדינה שבו רוב העניין נסוב סביב ענפים מקומיים, עדיין מתקיימות תכניות אתלטיקה רציניות מאוד בתיכונים והמכללות ואני בטוח שיש יוקרה עצומה לאולימפיאדה וגם המון עניין מקומי.

אחד מפה ומשם 21 ביולי 2012

אירוע הספורט הגדול בעולם מתקרב ואצלכם שומעים רק תלונות. לא מענין אתכם? סבבא, תתרכזו בבייסבול. למה הבכיינות הזאת כל הזמן?

זה מגיע למצב שבו התלונות כבר הופכות מאמצעי למטרה. זה לא באמת שהאולימפיאדה כל כך מפריעה לכם, פשוט אתם חייבים להתלונן על משהו וזה מה שיש כרגע. לפני שלושה שבועות זה היה יורו ועוד חודש אלו יהיו הליגות באירופה.

היחס לספורט במקרה הזה הוא בסך הכל ביטוי לאופי של הבן האדם: מישהו נרגן במהותו יתרכז כל הזמן ברע, במה שלא טוב ולא מענין, אדם עם גישה חיובית יותר, פשוט ינסה להנות מאירוע של פעם בארבע שנים במקום להתלונן כל הזמן.

חלאס, ספורט אמור להיות כיף. תשתחררו.

ויכסלפיש 21 ביולי 2012

איפה שמעת תלונה? אני שם דברים בפרספקטיבה שלי, וספורט זה באמת כיף ולא גודש של עשרות ענפים בשבועיים עם קוריוזים כמו גרטל והשחיינים שמתחילים הכי חזק ואז מגבירים ומסיימים 100 חזה בארבע דקות, או המתעמלים שנופלים מהמכשיר. באירוע הזה יש כמה וכמה ספורטאים שלא עמדו בשום קריטריון אלא קיבלו הזמנה כדי שהוועד שלהם יופיע במצעד המשלחות, חשבת על זה?

ג'מיין 21 ביולי 2012

היחס לבלוג במקרה הזה הוא בסך הכל ביטוי לאופי של הבן האדם: מישהו נרגן במהותו יתרכז כל הזמן ברע, במה שלא טוב ולא מענין, אדם עם גישה חיובית יותר, פשוט ינסה להנות מהקריאה במקום להתלונן כל הזמן.

אחד מפה ומשם 21 ביולי 2012

לכתוב על אדם נרגן שהוא לנרגנות זה ביטוי לנרגנות?

נמצא ניטשה חדש.

אחד מפה ומשם 21 ביולי 2012

הכוונה ל: לכתוב על אדם נרגן שהוא נרגן, זה ביטוי לנרגנות?

אלכס 21 ביולי 2012

מסכים איתך לגמרי.

ויכסלפיש 21 ביולי 2012

הפכתם דיון ספורטיבי לדיון לשוני בנוסח "האם יש ספק בקיומו של הספק", נראה לי מיותר.

אדם 21 ביולי 2012

אני עדיין מתלהב.
אני עדיין מתלהב שפעם בארבע שנים יוצא לי לראות את הדולפינים נאבקים זה בזה ואת הצ'יטות שועטות זו לצד זו. את המנתרים, המטילים והגמישים.
והעובדה שזה פעם בארבע שנים רק מוסיפה לציפיה, להתרגשות, לפרפרים.

כן, אני לא עוקב כל השנה אחרי גלישת הרוח וכמות האיפונים של אליס שלזינגר אבל כשהם יעלו על המשטח בלונדון אני אתרגש יחד איתם.

לי, בתור חובב ספורט צנוע, לא איכפת מהפוליטיקה מסביב כשאני מקבל את כל הטוהר הספורטיבי הזה של אנשים שנותנים את כל מרצם וכוחם בשביל לקפוץ קצת יותר גבוהה ולרוץ קצת יותר מהר. במיוחד אני מעריץ את הספורטאים הישראלים שכל אחד מהם יקבל את היחס אותו קיבל סטוקטון בברצלונה.

זה נפלא שזה פעם בארבע שנים, זה נפלא שזה גלובאלי, זה נפלא שיש כזו היסטוריה. כל אלה ביחד מייצרים קסם מיוחד שאין ליגה בעולם שיכולה להשתוות לו.

אלכס 21 ביולי 2012

הבחור בסה"כ העביר ביקורת על נרגנות מוטמעת, זוהי זכותו, הלא כך ?

אלכס 21 ביולי 2012

זה כמובן מיועד ליואב ולא לאדם, D:

ויכסלפיש 21 ביולי 2012

אוקיי, בעיניו זו "נרגנות מוטמעת", בעיני זו "חשיבה ביקורתית", ובכל מקרה זה לא נושא הדיון אלא גלישה לפסים אישיים

אלכס 22 ביולי 2012

אני רק הערתי לגבי זכותו לביקורת, לא יותר.

אביאל 22 ביולי 2012

לא מובן לי אך חובב ספורט לא מתרגש שנשבר שיא עולם בכל ענף והוא רואה את זה בשידור חי, איך הוא לא מתרגש שהוא רואה את גבריסלאסי או בקלה, את נבחרת ארה"ב בכדורסל גם אם היא משחקת נגד נבחרות בינוניות לרוב, את רושידה, את האצן הדרום אפריקאי עם הגפיים המלאכותיות (ברח לי השם), את פלפס נגד לוכטה בקרב ענקים וזה רק מה שעולה לי לראש בחצי דקה.
ברור שלאולימפידה יש צדדים גם פחות טובים, כמו שכתבת, אבל עדיין זהו חג לאוהבי ספורט.

אלכס 22 ביולי 2012

אוסקר פיסטוריוס

ויכסלפיש 22 ביולי 2012

ועוד משהו: ליגת האלופות והכמות העצומה של שידורים ישירים לא הורידו בעיני מערכם של המונדיאל והיורו, והבעיה היחידה שלי איתם היא העלייה במספר הנבחרות. כי גם ב-2012 היתה אלופה אחת כמו בכל שנה קודמת, ולא חילקו אלפי מדליות לכל מיני ספורטאים אנונימיים (שחלקם הוכשרו ע"י משטרים טוטאליטריים) ושינו את מספר הענפים לפי פוליטיקה של הוועד האולימפי הבינלאומי, זה הבדל חשוב

roei034 24 ביולי 2012

מה היה סוד הקסם של המשטרים הטוטליטריים בנוגע לגריפת המדליות. למה איך ולמה המדינות הללו הצליחו ליצר כל כך הרבה מדליות. זאת בהחלט שאלת מחקר.

Comments closed