בפעם היחידה שהפועל ת"א שיחקה בליגה השנייה, בעונת 1989/90, הפועל ר"ג שיחקה בליגה הבכירה וירדה במחזור האחרון, ולכן נרשם היום תקדים היסטורי. המראה הראשון שנתקלתי בו היה קופה בתוך הקיר שהזכירה את שנות השמונים אבל בהמשך מתברר שבהנהלת האצטדיון הבינו עניין ופתחו את שער 3 למעלה כדי להקל על הלחץ בכניסות ולאפשר ל-5,000 צופים להיכנס.

בקטע הצמוד לגדר של שער 3 בואכה 2 התמקמו אוהדי המארחת, כולל אלה שמכנים את עצמם "קומנדו" ולא מפסיקים לעודד, יחד עם עשרות ילדים ממחלקת הנוער. לאוהדים חולק פאנזין של ארבעה עמודים עם דיווחים גם על קבוצת הכדורסל וזיכרונות מהמכתש.

הרפרטואר של הקומנדו כלל כמובן "אוי/יוי/יוי/יוי/יוי… הפועל רמת גן" והברקות כמו "הפועל עולה" עם לחן של "תמיד עולה המנגינה" וגם את "להשתטות לפעמים" ("אני פשוט אוהב אותך"). ניר שרון לא השתטה מול השער ונגח לרשת של אריק יאנקו בדקה התשיעית אחרי הגבהה מקרן. שירת "להשתטות לפעמים" נמשכה והמתופפים חגגו. האדומים עם לוגו של "אורפז" (תביעות בגין תאונות עבודה)  קרקעו את השחורים (לוגו "ארקיע") ולא נתנו לכדור להיכנס לרחבה. שחר הירש הבין עניין והשווה את התוצאות ל- 1:1 בדקה העשרים מבעיטה אלכסונית מחוץ לרחבה. עד למחצית הנטרולים ההדדיים עבדו מצוין.

*

במחצית חגגו בתא הכבוד ימי הולדת לילדי מחלקת הנוער של המארחת ועוגה מיוחדת עם לוגו של הקבוצה ומגרש. אחרי ההפסקה עברתי לשער 3 למעלה ונתקלתי ברפרטואר של אוהדי האדומים עם פזמונים פשוטים כמו "הפועל עולה/אדום עולה" וצירופים משירי משוררים כמו "אני מכור אליה", "בכל מקום הסמל האדום" ועוד. ביציע העליון עסוקים בעיקר בקריאות זעם נגד השופט ובמחאה על מה שמצטייר כבזבוזי זמן של האדומים. נחמיאס פורץ באגף וקול מרוסק מאחוריי מרעים: "מה תגביה? הוא לא יודע להגביה". ליאור לוי זוכה לערימת קללות ואיחולים ועל הדשא האדומים מגבירים את הלחץ ברבע השעה האחרונה, אבל אלדר פשחצקי עוצר אותם, ואדי גוטליב מחטיא בסנטימטרים בבעיטה מרחוק סמוך לסיום.

התסכול והקללות נשפכים כמים והשופט שורק לסיום. גוטליב יורד מהדשא וזוכה לקריאות בוז בשער 4 למטה. אני מברר מדוע ומקבל תשובה "כי הוא לא רצה להיות בהפועל". המהומה מתפזרת ועכשיו תור הרוכלים. אחד מציע שלוש קסאטה בעשר וגם שלוש בייגלה בעשר. הרוכל הבא מפתיע עם חמש בייגלה בעשר. למטה אני מזהה את הרוכל-הסלב שמעון "אני הולך", אצלו התעריף עדיין שלוש בייגלה בעשר. אני מציע לו להחליף דיסקט ולצעוק "כל הילדים לבכות לאימא, אני הולך", "זה לא מתאים עכשיו", הוא משיב.

 

והיה גם מכות
עוד לא בדרייב אין