עוד לא בדרייב אין

"מושה אתה רומני גנב" ובכלל קוראים לו נועם. או ליאונרד

בשנים האחרונות אני עוקב אחרי כדוריד בארץ (בשלבי הסיום של העונה) ובחו"ל (אליפויות אירופה/עולם בינואר, טורניר אולימפי ופיינל פור הצ'מפיונס במאי). אתמול הגעתי לראשונה לאולם "קציר" בחולון כדי לראות כיצד מתנהל משחק ברבע גמר הגביע, כשהפרס הוא הופעה בחצי הגמר ושידור ישיר מהדרייב אין בתל אביב בפברואר.  אפשר לכנות את המשחק בין מ.כ חולון ורמת השרון בשם "דרבי הנדל"ן" בגלל הספונסריות "יובלים" ו-"SGS", בהתאמה.

הכניסה חופשית (אחרי שמוצאים חנייה) והמפלס התחתון מלא בכמאתיים צופים שעושים שמח. אני מבין מהסגל ומהמיקום בטבלה שהאורחת פייבוריטית. ברמת השרון עושים בשנים האחרונות מאמצים לתת פייט להפועל ומכבי ראשל"צ ולמכבי ת"א ולהיאבק על תארים, אבל עד כה ללא הצלחה.  על המגרש אני רואה שמות מוכרים כמו ניבו לוי, אלכס סיצ'נקו, עמית גל והשוער המצוין ניב פישלוביץ'  מול שביעיה אנונימית עבורי של חולון, למעט פטריק אובינה הניגרי.

אוהדת  מבוגרת של רמת השרון, עם צמה ארוכה, לא מפסיקה לעודד ולחלק הוראות ("תעצור את 44, חבר'ה – הגנה" וכו'), אוהד אחר מוציא את זעמו על השופט ("משה אתה רומני גנב… משה תשרוק עכשיו לסיום… אתה בושה… תתבייש"). המקהלה של חולון שרה "הופ, הופ" ולעתים מעודדים את אובינה. ההצלות הרבות של פישלוביץ' סוחטות קריאות התפעלות מאוהדי האורחת, והכרוז מתפרץ בשידור חי וישיר רק כשחולון כובשת. המשחק נשאר צמוד עד למחצית שמסתיימת ב-12:12.

רוב הצופים יוצאים כדי לדבר ו/או לעשן, ומי שמעוניין במזון ושתייה מוזמן למכונה שגובה שמונה שקלים על במבה. המכונה נמצאת בכניסה האחורית למבנה ושם אתה מגלה את השחקנים שעוברים בדרך חזרה מחדרי ההלבשה לאולם. כלומר, אפשר להחליף איתם מילים ולעשות סלפי במחצית, אבל אין מתנדבים.  רמת השרון התעשתה במחצית השנייה וסיימה את המשחק בניצחון 21:24 וכרטיס לדרייב אין.

האקשן לא נגמר, כי אחרי השריקה אפשר לסגור חשבונות,  ולכן אחד הזרים של חולון סולק במהירות לחדר ההלבשה בטרם ביצע את זממו. אחרי כמה דקות מתחילות מחיאות כפיים לעבר הקהל והפינוי מהאולם מתחיל.  בערב אני בודק  באתר של האיגוד ומגלה ששמות השופטים היו נועם ולאונרד, ולכן תוהה מיהו אותו משה "רומני גנב… אתה בושה".

קלאסיקה
נצחון על ק"ש

9 Comments

גיא זהר 24 בדצמבר 2017

מצוין. כדוריד משחק אחלה, חבל שלא כל כך תפס בארץ.

איציק מהקיבוץ 24 בדצמבר 2017

יואב
אני לא רואה ולא מבין כדוריד אבל אחלה פוסט
נהנתי מאוד

D! פה ועכשיו 24 בדצמבר 2017

הלכתי פעם לגמר הגביע, ברעננה.
מעולם לא חוויתי כזה פער בין הצפייה בטלויזיה למגרש.
סבלתי כמעט בכל רגע משעמום עז. ואני חובב קריקט

חולון 24 בדצמבר 2017

פוסט חמוד רק ש"יובלים" זאת לא חברת נדל"ן אלא מערכות מיזוג אויר….

ויכסלפיש 24 בדצמבר 2017

וואלה אז טעות שלי כי יש גם יובלים נדל"ן

צ׳זרה 24 בדצמבר 2017

יופי של פוסט!
תמשיך יואב (אני בכלל לא מבין למה הפסקת לכתוב כעיתונאי?).

רוני שטנאי 24 בדצמבר 2017

בשנים האחרונות אני לא פעם ולא פעמיים מגיע למשחקים בקציר, אבל בתקופה אחרונה כבר הרבה פחות- המשחקים קשים לצפייה.

פשוט יותר מדי אלימות ופחות מדי יכולת, שופטים לעתים קרובות לא משתלטים על משחקים ובסך הכל אווירה משמימה. לצערי הכדוריד בארץ דורך במקום ואפילו הולך אחורה, אולי אני טועה ונוסטלגי אבל נדמה לי שהייתה כאן רמה טובה יותר עם שחקנים כמו בני גוז, דורון דיין, ג'ון אונשה, ישועה, מיימון צעיר , בלסר ועוד. מה שבטוח שלפני עשרים + שנים כשהייתי מעט צעיר יותר ההנאה במשחקים הייתה אצלי גבוהה ולא במעט.

216 צופים זו הכמות האמיתית של כל מי שהתעניין במשחק הזה, תורידו משפחות וחברים ויישארו אולי חמישה עשר(שני הגדולים ואני בינהם) = 200 בערך באולם ועוד 16 שצפו בלינק ישיר של אתר איגוד הכדוריד…
ונקודה קטנה נוספת- לא ממש מבין מדוע צריך שלוש זרות בכדוריד הנשים.

Gil - Zimbabwe 25 בדצמבר 2017

אני זוכר שבתור ילד הייתי קורא במדור הספורט על כדור יד רק כדי לראות כמה שערים עקיבא לפלר היה מבקיע.
הוא היה חתיכת גרד מילר של הכדור יד.

מאשקה 25 בדצמבר 2017

אחלה פוסט. תודה לך

Comments closed