אגדות

דלגליש אגדה בליברפול; גרנט אגדה במילוול.

קבלו טיפ חינם אם אתם כותבים בלוג- אף פעם אל תשמרו בבטן פוסט ותמתינו להזדמנות מתאימה לפרסם אותו.

בסוף השבוע תכננתי לכתוב בשבחי החתמתו של קני דלגליש לשלוש שנים כמנג'ר ליברפול, אבל העדפתי להמתין עם זה עד אחרי המשחק אתמול מול טוטנהאם כדי לחזק את הדברים עם ההישג הנאה של העפלה לאירופה מהמקום בו קיבל את הקבוצה.

אבל "רבות מחשבות בלב איש" וכו', ליברפול הפסידה ואירופה כנראה כבר לא תהיה, מה שהותיר אותי מבולבל לגבי הדברים אותם אכתוב. בסוף החלטתי בכל זאת להתייחס להחתמתו של קינג קני וגם לומר כמה מילים על המשחק אמש:

לפני כשלוש שנים כתבתי סוג של מניפסט ובו פירטתי את הצעדים שלדעתי על ליברפול לנקוט בכדי לחזור לימיה הגדולים. בין השאר כתבתי שם:

"למנות את קני דלגליש למנג'ר על מקצועי בעל סמכויות נרחבות שבראשם: קביעת אסטרטגייה מקצועית למועדון מבחינת רכש, שילוב צעירים וסגנון המשחק."

למרות הדברים האלה, כשקיבל דלגליש את משרת המנג'ר בינואר האחרון הייתי אמביוולנטי. אחרי הניסיון הכואב עם אורי מלמיליאן בבית"ר הדהדו בראשי מילותיו הנכוחות של ידידי שבי כהן בפורום זה:

"מקומן של האגדות הוא באגדות, בפנטזיה, בזיכרון שלא יישכח לעולם, באור המעומעם, הלא ברור, השחור-לבן. כשהן יוצאות לאור, משהו שורף אותן בזיכרון שלנו; תעשו לי טובה – מי שלא נשאר לנו, תישארו שם. בזיכרון המתוק. אל תצאו לאור."

אלא שבכדורגל, כמו בחיים, אין חוקים ברורים ומה שתקף בסיטואציה אחת יכול להיות לא רלוונטי לחלוטין בסיטואציה אחרת, דומה ככל שתהיה.

בניגוד לכישלון של חזרתו של אורי לבית"ר, חזרתו של קני דלגליש (למרות ההפסד אתמול) יכולה וודאי להיות מסומנת, נכון לעכשיו, כהצלחה – הקבוצה הכבויה ונעדרת החיוניות של אחרית ימי בניטז ותקופתו הקצרה של רוי הודג'סון התעוררה לחיים, החלה להציג כדורגל שוטף ומשכנע ולטפס במעלה הטבלה עד לרמת פינטוז על כיבוש מחדש של מקומה הטבעי בליגת האלופות.

זה לא קרה, ואחרי אתמול גם פרס הניחומים של הליגה האירופאית התרחק מאוד, אבל התחושה הכללית במרסיסייד עם סיום העונה הנוכחית היא של אופטימיות זהירה. הקונספט של אגדה בדמותו של קני דלגליש, שמשרה את רוח ימיו הגדולים של המועדון על הקבוצה הנוכחית, בשילוב עם מאמן מצויין כמו סטיב קלארק לצדו, נדמית, אולי, כנוסחה המנצחת שתחזיר בשעה טובה את אנפילד לימיו הגדולים.

אבל עבודה רבה לפנינו. המשחק אתמול חשף את החולשות הרבות הקיימות בסגל הנוכחי של ליברפול, בראשם- מחסור זועק בשחקני התקפה יצירתיים. סוארז הוא מתת אל, אבל הוא לא יכול להרים ולרוץ לנגוח. מלבדו, ובהעדרו של ראול מיירלש שמאוד חסר אתמול, אין לליברפול כוח יצירתי מהיר ואפקטיבי בהתקפה.

שני קשרי אגף ברמה הגבוה ביותר צריכים להיות בראש רשימת הקניות של ההנהלה החדשה במועדון, זאת בכדי לתת לקינג קני סיכוי רציני כמנג'ר להחזיר לליברפול את מעמד הקבוצה הבכירה באי, אותו רכש עבורה כשחקן.

*

יציאת השנה בכדורגל האנגלי היא כנראה השלט שהוטס מעל אצטדיונה של וויגאן במהלך המשחק בו נקבעה סופית ירידתה של ווסט-האם לליגת המשנה: "אברם גרנט אגדה במילוול".

האיש הוא תופעה מרתקת מלא מעט בחינות. מצד אחד, האנטגוניזם כלפיו הוא עניין חוצה גבולות ויבשות, מצד שני, יש לו היכולת להלך קסמים על אנשים, בייחוד כאלה המצויים בעמדות מפתח רלוונטיות מבחינתו.

אפשר וצריך לבקר אותו על הכישלון המקצועי אבל, בלי ציניות (טוב, אולי קצת), צריך להוריד בפניו את הכובע על ששמר על משרתו עד אחרי המחזור הלפני האחרון של העונה ולא לפני שעובדת ירידתה של הקבוצה נקבעה סופית.

לא הצלחתי לאתר נתונים מדויקים בנושא, אבל לדעתי ווסט-האם היא היורדת עם מספר שחקני סגל נבחרת אנגליה הרב ביותר בתולדות הפרמייר-ליג, וכנראה גם הקבוצה הראשונה שיורדת ליגה כשבהרכבה מככב שחקן העונה (סקוט פארקר, מטעם העיתונאים).

מאמנים בעלי שם ורקורד מוכח הרבה יותר מצאו עצמם בחוץ בסיטואציות דומות הרבה לפני כן, אבל אברם הצליח איכשהו לשכנע את קברניטי הספינה שהקרחון ממול הוא פאטה מורגנה בעוד הוא ממשיך להמר בכספם, ולהפסיד, בקזינו שבירכתיה.

אבל אולי זה הסיפור של האיש, כושר השכנוע הפנימי העמוק שלו – שמנותק לעתים לחלוטין מכל עובדה מציאותית – שאולי לא עובר מסך אבל עובד כנראה טוב מאוד בסיטואציות של אחד על אחד.

הפעם היחידה בה נתקלתי באיש פנים אל פנים היתה במסיבת העיתונאים אחרי גמר הגביע בוומבלי בעונה שעברה אותו הפסיד עם פורטסמות' לצ'לסי. חזרתי הבוקר לדברים ששרבטתי במחברת שלי בזמן שהאזנתי לו (בסוגריים הערות שכתבתי לעצמי, בציטטות דבריו של גרנט):

(נראה מוזר, המום משהו, מכונס בתוך עצמו, לא ממש כאן)

"הפרמייר-ליג לא כיבדה אותנו (מתייחס כנראה לכך שבגלל מצבו הפיננסי של המועדון נשללה ממנו הזכות להשתתף במפעל האירופי בעונה הבאה למרות ההעפלה לגמר); אנחנו הסיפור הכי גדול של העונה באנגליה; כל אחד מהפרמייר-ליג היה צריך להגיע לכאן וללחוץ ידיים לשחקנים שלנו"

"אני דורש פרס על מה שהשגנו העונה; צריך לתת לנו מדליה!"

(נתפס יותר מדי לקטע שלא נותנים להם לשחק באירופה; יש לו קטע כזה של חזרה על דברים, כמו בתקופה שאימן את נבחרת ישראל וכל הזמן דיבר על כך שבתחילת הקמפיין לא רצו לשדר אותם).

לא קל
זובור בשידור חי (אילן גופר)

24 Comments

שחר 16 במאי 2011

בני-שערורייה,לכתוב פוסט על דלגליש (קדוש בעיני אוהדי ליוורפול ובצדק) ביחד עם השרלטן הזה זה חילול הקודש (משחק הכדורגל),וזה אומר אוהד יונייטד מאז ומעולם.

איציק אלפסי 16 במאי 2011

שחר- התכוונת וודאי לאיציק..

יוסי מזרחי 17 במאי 2011

ואני יוסי מזרחי מצטרך למחאה ואני אוהד היונייטד.

תומאס 16 במאי 2011

אומרים שעם האוכל בא התיאבון, אז זה אך טבעי להתבאס על פספוס ליגת האלופות ואולי גם הליגה האירופית(אולי – כי יכול להיות שאנגליה תקבל נציגה נוספת על פייר פליי). אבל רק תחשוב איפ היינו לפני כמה חודשים. פספוס הליגה האירופית במחזור הסיום נראה כמו חלום רחוק.

וקינג קני הוא מלך. עצום וגדול, כולו מלא הוד והדר. את ההוכחה לזה אתה יכול לראות מאוהדי מניו, ואפילו במאמנם, שכבוד המלך נגלה אף אליהם. רק נקווה שהאור לא ייכבה פתאום ונמצא עצמינו, שוב, אם תקוות גדולות ולא ממומשות, כי אז אפילו תקווה יהיה כבר קשה למצוא.

איציק אלפסי 16 במאי 2011

עד כמה שהבנתי המקום הנוסף על הפייר-פליי ילך לקבוצה שסיימה ראשונה בטבלת הפייר-פליי (פולהאם) וללא לקבוצה במקום השישי. מה שכן, טוטנהאם עדיין יכולה לאבד נקודות נגד בירמינגהאם במחזור האחרון, במיוחד שבירמינגהאם נלחמת על החיים שלה בליגה.

תומאס 16 במאי 2011

אכן, עשויה לאבד, ואהיה מאושר מאוד אם אכן כך יקרה. אבל גם אם לא, למרות הבאעסה, אשתדל לזכור כי אנו בתחילת דרך ארוכה-ארוכה של שבירת שיא שהפעם גם 20 שנה לא יספיק למניו כדי לשבור אותו… :-)

עידו 16 במאי 2011

מצטרף לשחר.
לאגדות כמו קני והבחור השני, נו ההוא מה שמו, מגיע שני פוסטים נפרדים

B. Goren 16 במאי 2011

מלמיליאן???

matipool 16 במאי 2011

ההרגשה שלי היא שיהיה טוב עם דלגליש . אל תשכח שחלק גדול מהמשחקים בתקופתו היו ללא כוכב העל שלנו ועם ילדים מהאקדמיה .
אשלי יאנג הוא כנראה יעד ראשי של דלגליש והוא יכול להוסיף לנו המון . אני מקווה שהשילוב של סוארז עם קארול יעבוד . על קארול יושב המחיר הגבוה ששולם עליו וזה יכול לגרום לו לבעיות .
גרנט – בהחלט תופעה מה שהוא מצליח לעשות לאנשים שבמגע איתו אבל אם להיות הוגן , את הירידה בעונה שעברה לא הייתי מייחס אליו .

איציק אלפסי 16 במאי 2011

אשלי יאנג תהיה החתמה נהדרת, בדיוק מסוג השחקנים שאנחנו צריכים (וגם אם לא עדיין הייתי לקוח אותו). קארול אף פעם לא יצדיק את המחיר שלו, אבל הוא לא צריך, שיהיה חלוץ פרמייר-ליג לגיטימי יהיה מספיק טוב עבורנו כשיש לנו לידו את סוארז.

אין ספק שהירידה של פורטסמות' בשנה שעברה לא באשמת גרנט ואני גם לא חושב שהוא מאמן כזה גרוע, לכן אני אפילו מופתע קצת מהכישלון הקולוסאלי שלו בווסט-האם השנה. חבל על המועדון הסימפטי הזה, אבל הם הביאו את החורבן הזה על עצמם. אני רק לפחות מקווה עבורם שעכשיו לפחות ירדו מהרעיון האווילי לעבור לשחק באצטדיון האולימפי החדש אחרי האולימפיאדה.

צור שפי 16 במאי 2011

שאלה הדיוט: כמה מקומות משוריינים לקבוצות הפרמייר בליגה האירופאית ואיך הם נקבעים? בספרד נקבע אתמול שסביליה, אתלטיק בילבאו, ואתלטיקו מדריד הנמצאות במקומות 5-7 עם 55 נקודות כ"א ישתתפו במפעל הזה. אני מניח שהשביעית זוכה בגלל שבגמר הגביע שיחקו שתי קבוצות צ'מפיונס. זה עדיין לא מסביר לי איך בפרמייר הקבוצה שבמקום השישי (ליברפול כרגע) לא מיועדת לשחק באירופה.
ועוד דבר – יהיה מאוד מתאים לטוטנהאם להמשיך במופעי הבעיטה בדלי של החצי השני של העונה ולא לנצח את בירמינגהאם.
חוץ מזה על קני צריך לומר קדוש ועל אברם קדיש (מטפורי, רק מטפורי)

דורפן 16 במאי 2011

מקום חמישי, גביע הליגה (רק זוכה) והגביע או הפינאליסטית. ומכיוון שסטוק ובירמינגהאם זכו בגביעים אז רק מקום חמישי. אנגליה תקבל מקום נוסף שנה הבאה על שהיא מובילה את טבלל הפייר פליי – והמקום הזה הולך למובילת טבלת הפייר פליי. מסתבר שצ'לסי ראשונה, אבל היא באלופות, ואחריה פולהאם שתקבל את המקום באופ"א. אז מסתמן שפולהאם בירמינגהם וסטוק יהיו והקבוצה במקום 6 לא.

טוביה 16 במאי 2011

צור – בעיקרון 3 נציגות: שתי הזוכות בגביעים (ה"רגיל" והקארלינג קאפ) ומי שסיימה במקום החמישי
אז בירמינגהאם וסטוק (כי סיטי באלופות) יהיו שם יחד עם מי שתסיים במקום החמישי
השנה נוספה גם פולהאם בגלל הפייר-פליי כמו שאיציק כתב
זה אגב מעלה אפשרות קלושה (מאוד!) שפרשנים אנגלים אוהבים להשתעשע בה לגבי מפגש פוטנציאלי של סטוק עם ברצלונה (במידה והיא תסיים שלישית בשלב הבתים) ואם הקטלונים יוכלו לעשות את הקסמים שלהם גם בערב גשום בבריטניה סטדיום מול הלוחמים של טוני פוליס :)

טוביה 16 במאי 2011

סליחה… לא ראיתי שרונן כבר ענה לך

צור שפי 16 במאי 2011

תודה לרונן ולטוביה

B. Goren 16 במאי 2011

איציק, אם אני לא טועה ווסטהאם ירדו משהו כמו 5-6 פעמים ב-30 השנים האחרונות. זה אומר שיש שם משהו בסיסי לא תקין המונע מהם לתקוע יתד ולהתקדם בפרימייר ליג. אבל אני מסכים שזו רק נסיבה מקילה שלא משחררת את גרנט מאחריות.

שחר 16 במאי 2011

סליחה אכן טעות בשם.

שבי כהן 16 במאי 2011

איציק,

אי אפשר לחשוד בי שאני אוהד ליברפול, ובתקופה של בניטז ממש תיעבתי את ליברפול המכוערת שלו. בואו של דלגליש גרם לי לסמפט את המועדון, אפילו לרצות לראות אותו מנצח (לפעמים…). מבחינתי – זה ההישג הגדול של דלגליש העונה. הפכתם לקבוצה שנעים לסמפט.

וצודקים החברים שטענו כנגד עירוב שמו של השרלטן מפתח תקווה בפוסט הזה.

תומאס 16 במאי 2011

ואתה מחזק את שאמרתי בתגובה הראשונה שלי לפוסט זה:

"וקינג קני הוא מלך. עצום וגדול, כולו מלא הוד והדר. את ההוכחה לזה אתה יכול לראות מאוהדי מניו, ואפילו במאמנם, שכבוד המלך נגלה אף אליהם"

סופרפלי 16 במאי 2011

"אבל אברם הצליח איכשהו לשכנע את קברניטי הספינה שהקרחון ממול הוא פאטה מורגנה בעוד הוא ממשיך להמר בכספם, ולהפסיד, בקזינו שבירכתיה." -מצויין!.

תומר חרוב 16 במאי 2011

נכון

נעל קרועה 16 במאי 2011

משום מה נדמה לי שליברפול החדשה עומדת להיות העתק של מנצ"סטר יוניטד,המון משחק אגפים,הרבה תרים-תנגח,סגל גדול מאוד,ושילוב של הרבה צעירים

דורפן 16 במאי 2011

אלפסי- רק שמראש הההשגה שלך על דלגליש הייתה מופרכת. אז מה אם הוא היה שחקן גדול – הוא מהמנג'רים הבודדים אי פעם להוביל שתי קבוצות אנגליות לאליפות.

עמיר 16 במאי 2011

עוד אגדת ספורט שלא התייחסת אליה היא שמואל קוזוקין.
הבחור גם לא רשום בטופס המשחק וגם אמצעי דוחה של קבוצה מאוסה וגזענית להוריד קבוצה מעיר ערבית ליגה.

Comments closed