אלימות בתוך המשפחה (המשטמה כלפי נבחרת ישראל)

במקום להציע ניתוח מקצועי, התקשורת משתמשת במשחקי הנבחרת כבמה לקמפיין הסלידה שלה מהחברה הישראלית

צילום: אלן שיבר (אתר ערוץ הספורט)

ביום שישי שעבר הובסה אירלנד 6:1 בביתה ע"י גרמניה, באמצע השבוע סיימה פורטוגל בתיקו מביך, וגם זה בקושי, מול צפון אירלנד בבית, באותו יום הנבחרת הצעירה של צרפת חטפה חמישייה ממקבילתה הנורבגית וכשלה בניסיון להעפיל לאליפות אירופה.

לא קראתי השבוע את העיתונים באירלנד, פורטוגל או צרפת, אבל סביר להניח שעמודי הספורט שהוקדשו לסיקור המשחקים עסקו בניתוחים מקצועיים של הכשלים, ביקורת על השיטה והשחקנים אותם בחר המאמן ומחשבות מה ניתן לשפר בעתיד.

*

נבחרת ישראל הובסה בחודש שעבר 4:0 ע"י נבחרת רוסיה, השבוע היא ניצחה פעמיים בקלות את נבחרת לוקסמבורג. בשני המקרים היוו התוצאות קרקע פורייה לניתוחים מעמיקים. לא של התוצאות, של החברה הישראלית.

כעת, בתור אחד שבעצמו רואה בכדורגל מיקרוקוסמוס של החברה ונוהג לא פעם לייחס לכדורגל השלכות החורגות בהרבה מהגבולות המתוחמים של האצטדיון אני מקבל ניתוחים מסוג זה בברכה.

אלא שבמקרה דנן לא מדובר בניתוחים בעלי יומרה כלשהי של אובייקטיביות, כאלה שמציעים תובנות חדשות או נקודת מבט מעניינת. מדובר בטקס היטהרות, קתרזיס תקשורתי קולקטיבי, ניקוי אורוות הפולט את כל החומר השחור הסמיך, הרע והמר שהוא תחושותיהם של הכותבים כלפי החברה הישראלית.

קצרה היריעה מלהביא את כל הדוגמאות שהצטברו באתרי האינטרנט ועיתוני הספורט כבר עתה, שהקמפיין עוד עולל צעיר בין חודש ומשהו. אבל התמה המרכזית אחת היא: נבחרת ישראל בעליבותה היא בבואה של החברה הישראלית העלובה, של הישראלי המכוער והדביק שבמרות גורלנו נגזר עלינו להסתופף איתו יחד באותה חלקת אדמה.

קצרה היריעה, אבל עדיין נותר מעט מקום להכיל דוגמא אחת לכל הפחות – דוגמא שהיא אולי מקרה קיצון אך יש בה בהחלט להעיד על הלך הרוח הכללי. ואם יש דבר אחד שלמדנו בהקשר של שנאת הישראליות היא שמה שנחשב קיצוני היום, הופך לדעה הרווחת של מחר.

תחת הכותרת "אל אל, מפלצת ושמה אהדת נבחרת ישראל" פורסם אתמול בעיתון הארץ טור דעה שבו, אם הבנתי נכון, מנסה הכותב לגלות סימפטיה ורחמים כלפי אלי גוטמן הסובל, לכאורה, מהייסורים הגדולים הכרוכים בנשיאת התפקיד של מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל.

אלא שכבר מהפסקה הראשונה אפשר להבחין שאלי גוטמן איננו הנושא אלא הכותב עצמו:

"מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי אוהד נבחרת ישראל. לא בכדורגל, לא בכדורסל, לא בשום ענף ספורט. למעשה, כל צורה של ייצוג ישראלי בעולם – כולל גילי וגלית באירוויזיון (גלית היתה שכנה שלי) – העלתה בי התנגדות אינסטינקטיבי".

מכיוון שהטקסט הוא טור דעה זכותו של הכותב לחלוק את תחושותיו האישיות. זכותו להתוודות על כך שכל הצלחה ישראלית מעוררת בו אנטגוניזם וזכותו, כמובן, גם לחוש כך. יתרה מזאת, ההצצה לנבכי נפשו כשהוא מדבר על חרדה שעוררה בו כל סוג של הצלחה ישראלית היא בהחלט עניין מרתק לבעלי עניין פסיכולוגי כמוני.

הבעיה מתחילה כאשר הכותב יוצא מגבולות הסובייקטיבי ומתיימר להציע הסבר אובייקטיבי. כאשר הוא מנסה לעשות רציונליזציה לתחושותיו האישיות ולהאשים את האובייקט בתחושותיו אלה.

כאשר הוא עושה זאת מסתבר שלא מדובר רק באנטגוניזם או אולי שנאה קלה, אלא במשטמה של ממש:

"הסיפור של החודשיים האחרונים סביב נבחרת ישראל הוא המפלצת הזאת ששוב עברה כאן. מפלצת מפחידה של חרדה, מפלצת מכוערת שחיה על חשבון הדם של האחר. מפלצת שמורכבת מכל כך הרבה דמויות נטולות דעת, פרצופים אוויליים בטלוויזיה, שמות מושחתים בעיתון, קולות רועמים ברדיו, אנשים דקי תודעה ברחוב. מפלצת שמתעוררת ברגע שהיא מריחה דם, ושמכסה את תאוותה לבשר אדם בבגדי פטריוטיות זולים, צבועים כחול-לבן".

לא אתיימר לנסות לייצר כאן הגדרה מוסכמת לגזענות. אבל נדמה לי שניתן להסכים שבין מאפייניה הבולטים ניתן למצוא הכללה גורפת של תכונות שליליות על אינדיבידואלים רק מתוקף השתייכותם לקולקטיב מסוים, הפרזה והקצנה בייחוס של אותן תכונות שליליות עד למצב של דמוניזציה ואפילו דה הומניזציה של האובייקטים בתוך אותו הקולקטיב.

על פי הכותב, כישראלי, אינני אדם בעל דעה עצמאית וחוש ביקורת, אלא פרט נטול תודעה, פרצוף אווילי. מתוקף היותי אוהד של הנבחרת הלאומית הישראלית אני חלק ממפלצת צמאת דם, תאוות בשר, שחולצת הכחול לבן שאני עוטה על עצמי אינה אלא תחפושת שנועדה לכסות על כך.

אל תטעו חלילה בתמימותם, אותם אלפי ילדים נלהבים שהגיעו השבוע לעודד את נבחרת ישראל אינם אלא ערפדים שממתינים לשעת כושר על מנת לחשוף את ניביהם המחודדים. גבלס מתמוגג בקברו. אם זה מה שהיהודים חושבים על עצמם שבעים שנה אחרי – אולי הנאצים בכל זאת ניצחו, לפחות מבחנה תודעתית?!

מה שמדהים הוא שהדברים האלה לא נכנסים אפילו תחת הקטגוריה של גזענות, משום שהם נכתבו על קבוצת הפנים של הכותב ולא על קבוצת חוץ כלשהי. למרות שבי, כישראלי וכאוהד של נבחרת ישראל, הם פוגעים עשרות מונים יותר מאשר אם הייתי מכונה "מרוקאי סכין", לדוגמא.

אני גם אטול את הסיכון לדבר בשם אחרים ואומר שהם פוגעים בכל ישראלי שאיננו שותף לאותה משטמה של הכותב לא פחות מאשר קביעה שהערבים הם מחבלים תפגע בערבי, או הבעת דעה ששחורים הם טיפשיים תפגע בשחום עור.

גם אלימות בתוך המשפחה היא אלימות. הרבה פעמים היא קשה וכואבת יותר מאלימות המופנית כלפיך מבחוץ.

*

קטונתי מלהבין מהיכן מגיעה המשטמה הזו כלפי קבוצה של אנשים שלא עשתה לך כל רע. לא רודפת אותך או מאיימת עליך, לא משפילה אותך או מתאכזרת אליך ואף מספקת לך במה מכובדת לעלוב בה באופן שכזה.

בכוונה לא ציינתי את שמו של הכותב כי הוא איננו העניין כאן. אינני מכיר אותו באופן אישי וייתכן מאוד שאם היה יוצא לי כך הייתי מתוודע לאיש חביב וסימפטי, מלא באהבת אדם. אני מתייחס לדברים עצמם שמייצגים, גם אם באופן קיצוני כפי שהקדמתי ואמרתי, הלך רוח בולט בתקשורת הישראלית.

אלי גוטמן והשחקנים שלו אכן נמצאים בעמדה לא פשוטה. אך אין זה בגלל שהם מייצגים את מדינת ישראל, אלא בגלל שהאנשים שאמורים לתווך בינם לבין הקהל אותו הם מייצגים, שאמורים לספק חוות דעת אובייקטיבית על היכולות והמאמצים שהם משקיעים, הם כאלה שמגיעים מעמדה רגשית מוטה באופן קיצוני.

אנשים שסבורים ש "מי שעדיין מתווכח על שיטת משחק מול סגנון משחק, הוא בסך הכל עוד תא אחד, קטן וחסר מודעות, ברקמה אנושית עצומה של סאדו-מזוכיזם".

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

124 Comments

גיסנו 19 באוקטובר 2012

לא במקרה הטור עליו דיברת נמצא בעיתון הסולד מכל דבר המריח מ"ישראליות דביקה" או חלילה "מזרחית".
עם זאת אני חושב שגם ביתר כלי התקשורת ישנה מגמה של מאניה-דפרסיה שמנסה לייצר כותרות בכל מחיר שהוא, היום זו הנבחרת ומחר אלו ספוקלציות על תקיפה באיראן.

דורפן 19 באוקטובר 2012

הרשה לי להציע לך הסבר אחר. בלי קשר לציטוטים של הטקסט – שאין לי מושג מי כתב אותו.

השבוע דיברתי עם פסל הודי חובב קריקט. הוא שונא את נבחרת הודו בקריקט. למה? "חבורה של אנשים מנותקים. חיים עשרות מונים יותר טוב מהציבור ומתיימרים כל הזמן לדבר על הדגל". והתופעה שאתה מתאר קיימת בהרבה מאד מדינות. אנשים שסולדים באופן כללי מפטריוטיות. למשל – יוהאן קרויף ערב גמר המונדיאל אמר שהוא תומך בספרד כי הוא מעדיף את צורת המשחק שלה. האם כשזה הולנד זה מפריע לך פחות? הרי זה הסבר מעושה. הרבה אנשים הם אנטי כדורגל ישראלי פשוט משום שהוא גרוע. שזה בדיוק כמו קרויף (למרות שהלוואי שאי פעם נהיה טיפה גרועים בכדורגל כמו ההולנדים).

בישראל זה קיצוני יותר. נכון, הפער הכלכלי בין כדורגלן לציבור הוא לא כמו בהודו, אבל הוא עדיין גדול מאד. אבל הציבור באמת מקריב רבות במסגרת אזרחותו – בעיקר השירות הצבאי של שלוש שנים. אז הדיבורים של שחקנים על הדגל ואז הפער לכמות ההשקעה שלהם הופכים לדביקים ומעצבנים במיוחד.

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

רונן, זכותם של אנשים להיות לא פטריוטיים וגם לייחל שהנבחרת של ארצם תפסיד. אבל זו לא זכותם לדעתי להצדיק זאת בהשחרה בוטה של פני החברה בארצם. הפסל ההודי שאתה מזכיר ויוהאן קרויף הסבירו את זה שהם מייחלים לכישלון נבחרתם בגלל שהם לא אוהבים את השחקנים או את צורת המשחק, הם לא אמרו שהם מקווים שהנבחרת תפסיד בגלל שההודים או ההולנדים הם סוג של מפלצת.

אזי 19 באוקטובר 2012

ההבדל הקטן, הוא שהדוגמאות ההודיות וההולנדיות באות עם סיבה (אקונומית/סוציולוגית/מקצועית)
ופה, הוא שונא את מי שמייצג את ישראל, כי הוא מייצג את ישראל.

דורפן 19 באוקטובר 2012

כל זה נכון. אני רק אומר לכם שעל פי הקריטריון ההודי וההולנדי – הנבחרת הזו גם ראויה לבוז. הרי בדיבורים שלהם על הדגל אין רבע כיסוי.

עומר 19 באוקטובר 2012

לדורפן-ומי אמר שמה שיוהאן קרויף אמר על הנבחרת שלו זה בסדר? זה נראה לך בסדר שנבחרת הולנד משחקת בגמר המונדיאל ואזרח הולנדי מעדיף שהיריבה תנצח ועוד מצהיר על זה בגאווה בתקשורת? לי לפחות זה נראה הזוי לחלוטין ואותו דבר גם לגבי אוהדי הכדורגל בארץ.

בוא נעזוב בצד את העובדה שאני ממש לא חושב שהכדורגל בארץ כזה גרוע כמו שאתה ורבים מחבריך בתקשורת אוהבים להראות. אנחנו אזרחי המדינה, זאת הנבחרת שלנו, זה הכדורגל שלנו, ואולי כדאי סוף סוף שאנשים כמוך יתחילו לאהוב את הכדורגל שלנו ולא להסתכל עליו בהתנשאות ולהשוות אותו למדינות אחרות.

עם כל הכבוד, אני חושב שאנשים כמוך הם הבעיה של הכדורגל הישראלי.

עמית פיבוניה 21 באוקטובר 2012

עומר, הבעיה של הכדורגל הישראלי הוא הכדורגל הישראלי.
אני אומר את זה מתוך כאב אבל אפילו בתור אוהד שרוף של מכבי נתניה קשה לי עד בלתי אפשרי לראות משחקים בליגה שלנו.

איך אפשר לא להשוות אותו לליגות אחרות כשאתה מוקף בהם מכל עבר ורואה את הבדלי הרמות? וברגע שאתה משווה אותו אז הכדורגל הישראלי הוא מוצר נחות.

MG 19 באוקטובר 2012

פוסט מצויין והתגובה של רונן מעניינת ומצויינת גם היא.
חשוב לציין שהיו גם לא מעט ניתוחים מקצועיים וענייניים.
איציק, שאני רואה דרשה של נסראללה או נאום של אחמדיניג'ד אין סיכוי שאתעצבן, כיוון שמראש ברורה המגמה שלהם שלהם וזה די צפוי מה הם הולכים לשמיע.
כנ"ל לגבי טור דעה בעיתון הארץ. אין מה להתעצבן.
מה ציפית למצוא שם – טור הלל לדגל ולמדינה?

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

לא צפיתי למצוא שם טור הלל למדינה וזכותם לנקוט בקו ביקורתי כמה שהם רוצים, אבל מרגע שזה הופך לסוג של מסע שטנה זו כבר לא ביקורת אלא משהו אחר לגמרי. זה שזו כבר נורמה שם לא הופך את זה ללגיטימי. לעיתון הזה יש השפעה, לא רק בארץ, גם ואולי במיוחד, בעולם. אנשים קוראים מה שכתוב שם ואומרים לעצמם שאם זה מה שישראלים אומרים על ישראלים אז לך תדמיין עד כמה הם נוראים באמת.

אבל העניין הוא באמת לא עיתון או כתב זה או אחר, העניין הוא שזו המגמה הכללית כמעט בכל המקומות, גם אם בפחות בוטות (לפחות בינתיים).

אזי 19 באוקטובר 2012

אני לא יודע אם במודע או שלא
אבל הפוסט הזה, והכתב הטיפש מעיתון הארץ (ואני עומד מאחורי המילה טיפש, על כל המשמעויות והעוצמה שלה, גם מבלי להכיר אותו) מתכתבים בדיוק עם זה שאוהדי הפועל זוכו בבית הדין על שירי שואה, מכיוון שזה חופש הביטוי (השיר היה בדרבי הנוער)

נראה ששטנה עצמית הופכת לקונצנזוס.

אם פעם אשכנזים היו מתנשאים על מזרחים.
היום זה כבר לא פוליטקלי קורקט, אז שמאלנים קיצוניים מתנשאים על כל מי שמעז לאמר את צמד המילים 'מדינת ישראל' בלי לירוק 3 פעמים.

וכמוך איציק, אמנם אני נולדתי בארץ, אבל בן לשתי עולים ממדינות ערביות. אף פעם לא נעלבתי מגזענות, אף פעם לא הפריע לי הדעות הקדומות על זה שגדלתי בבת-ים. אבל הטיפשות האנטי ישראלית הזאת הורגת אותי.

גל דגון 19 באוקטובר 2012

לא הבנתי את הקשר לזיכוי אוהדי הפועל.

האנשים ששרו את השיר הזה הם אנשים נתעבים, אבל בית הדין צודק, יש פה עניין של חופש הביטוי, ששימורו חשוב אלפי מונים מחינוכו של קהל אוהדים בזוי.

הכתב בהארץ מצטייר כקריקטורה של השמאל המתנשא. כזה ששונא את הישראליות פשוט כי זו ישראליות, ומתבסם בעליונותו האינטלקטואלית המדומה. ואני אומר את זה מנקודת מבטו של שמאלן (או לפחות ליברל) מובהק. אבל אוהדי הפועל? זו לא הסתה, זו לא קריאה בוטה לאלימות, זה סתם טמטום ואטימות. מותר לאנשים להישמע מטומטמים ואטומים זה כנראה גם חלק מההוייה של אוהדי הפועל ת"א.

גל דגון 19 באוקטובר 2012

*מצטייר מהציטוטים פה, ז"א, את הטור עצמו עוד לא קראתי.

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

גל – למה שירי שואה כך נכנסים בתוך הקטגוריה של חופש הביטוי ושירים נגד שחורים או ערבים לא?

אזי 19 באוקטובר 2012

אם תצליח להסביר לי למה מה שאוהדי עשו זה בסדר
אבל אני פיספסתי שנה שעברה שני משחקים (נדמה לי) בגלל שיר על על טועמה, ואלפסי בכלל פספס חצי עונה על שירים כאלה
אני אשמח לשמוע….

(שלא ישתמע שאני מצדיק שירים נגד ערבים, אבל שירים נגד יהודים צריכים לגרור עונש דומה)

איציק 19 באוקטובר 2012

לא ידעתי שגזענות עצמית מוסרית יותר מגזענות אחרת.
באופן כללי, אני בז לאלו שמכניסים את השואה לכל ויכוח. לדעתי זה אף פעם לא מחזק את הטענה כי אם מחליש. זה כלי של חלשים, אלו שיש להם עמדה מוצקה ודעה סדורה לא צריכים את השואה כדי להביע את דעתם.

הרבי מיעוטו 20 באוקטובר 2012

אלפסי ואיציק- כאוהד הפועל ובן למשפחה ניצולת שואה, הקריאות "שתהיה שואה למכבי" מחליאות אותי, וכבעל טור באתר האוהדים של הפועל, גם יצאתי כנגד התופעה מספר פעמים, וכך גם רובם המכריע של האוהדים. יחד עם זאת, הקריאות הללו הן "טריקיות", כפי שקבעו בעבר ושוב השבוע דייני ההתאחדות. אין מדובר בקריאות גזעניות (הן לא מקטלגות על פי גזע, מין או צבע עור, בניגוד לקריאות כנגד טועמה או מקנקי בזמנו, וזה בתשובה לשאלתו של איציק), הן אינו קריאה לפעולה אלימה, ולכן, מבחינת תקנון ההתאחדות הן אינן נכנסים כרגע לקטגוריה ברת ענישה, אלא אם ישנו את התקנון, בדיוק כמו קריאות הבוז בזמנו של אוהדי בית"ר בזמן דקת הדומיה לרבין, בדיוק כמו זריקת הבובה של ייבגני אובארוב ובדיוק כמו קללות איחולי סרטן שנעשו נפוצים במגרשים שונים

גל דגון 20 באוקטובר 2012

איציק – לטעמי ביטויים גזעניים צריכים להיכלל תחת חופש הביטוי גם כן. אבל הסיבה לכך שהם גוררים טיפול שונה די ברורה – קיימת תופעה של אלימות פיזית כנגד ערבים ושחורים בארץ על רקע גזעני. אלימות פיזית של יהודים כנגד יהודים על רקע גזעני – לא ממש. לא מתבצעים לינצ'ים בכיכר, לפחות.

כאמור, אני לא חושב שזו הדרך. העובדה שהאלימות הזו קיימת בחברה וכל העלמת עין מההתבטאויות שתומכות בה מעודדת אותה אינה סיבה טובה מספיק לשלילת חופש הביטוי. הדרך הנכונה להתמודד עם תופעות כאלו היא התבטאות נגדית.

אבל אל תעשה את עצמך כאילו אתה לא יודע מה ההבדל. זה עלבון לאינטיליגנציה של שנינו.

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

גל, לא עשיתי את עצמי, אני באמת לא מבין ולא מקבל את ההבדל. הטענה שיש אלימות נגד ערבים ושחורים אבל לא נגד יהודים לא רלוונטית לדיון. השאלה היא האם יש גבולות לחופש הביטוי, אני מבין ומכבד שדעתך היא שלא, אבל דעתי היא שכן וקריאות שואה, בדיוק כמו קריאות נגד ערבים ושחורים, צריכות להיות מחוץ לגבול הזה. אחרת חופש הביטוי יהפוך לחופש השיסוי וזה שני דברים שונים לגמרי.

אזי 20 באוקטובר 2012

גל,
אתה הרגע אמרת שאין אלימות נגד יהודים רק בגלל שהם יהודים?!
באמת!?

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

לא נראה לי שקראנו את אותו טור.

הטור (המצוין, כמו שאר הטורים של אלון עידן) מדבר בדיוק על ההפך – הוא מדבר על האופי הדוחה שלנו שכל התעסקותו היא בלהרים אחרים רק כדי להפיל אותם, בלצעוק בבהמיות ביציע העיתונות או סתם מעל דפי העיתון, ולצבוע את כל זה בצבעי פטריוטיות. במאניה דיפרסיה דביקה ש"לא שמה על מה אחרים אומרים" אבל רק רוצה שאחרים יאהבו אותנו, בחוסר פרגון, בשטחיות, בהכל או כלום, וכמובן בפער בין בשחצנות שלפני לקריסה שאחרי. להגיד שהוא טוען שמי שפשוט בה לראות כדורגל ולעודד נבחרת הוא השטן זה לא רק חוסר הבנה של הכתוב אלא עלבון לאינטילגנציה. ההפך – הוא טוען שאי אפשר ללכת ולהנות ממשחק של הנבחרת כי ישר מעמיסים על זה שואה העולם כולו נגדנו ואם לא ננצח צריך לשלוח את השחקנים לגולאג. וכן – מה לעשות. לא נעים להסתכל במראה. ומה יותר קל מלירות בשליח:

"התגובה הישראלית תמיד הרתיעה אותי. היה בה משהו קיצוני, אלים, חסר פרופורציות. התחושה היתה שהכל, אבל ממש הכל, מונח על מקום אחד, על רגע אחד, ואלמלא הזכייה/ניצחון, אסון גדול היה נופל עלינו. זו היתה שמחה נוראית – אין לי דרך אחרת לנסח את זה – כי היא היתה נטולת צלם. שמחה שהשכיחה מעליה את ההקשר, את הקשיים שהיו בדרך, את היחס האמיתי בין הניצחון לנסיבות שהובילו אליו. זו תמיד היתה שמחה מטורפת, גאוותנית, היבריסית; שמחה שבאופן סמוי החדירה לתוכי את התחושה שהכל פה תלוי על בלימה, שהכל פה מונח על מדף שביר של קיום, ושהצורך לחגוג כל הצלחה כאילו זו ההצלחה האחרונה מעיד יותר על תחושת החידלון מאשר על שחרור.

נדמה לי שכמו כל תצורה של רגש, גם שמחה מטורפת, חסרת עכבות ונטולת הקשר – יש בה אלמנט אפל של שיגעון. ונדמה לי שמפני השיגעון הזה נמלטתי. הפחד הפרטי שלי היה להיות חלק מתחושת חרדה קיומית קולקטיבית. לא רציתי לעלות על רכבת ההרים הרגשית הזאת, שאמנם יודעת להופיע כ"אושר" – למשל, כשמכבי תל אביב כדורסל זוכה בגביע אירופה היסטורי – אבל ברור לגמרי שמאחורי ה"אושר" הזה, נטול הגבולות, ששואב לתוכו את ההמון בקלות, עומד לו השטן ומחייך.

כמובן שהצד השני של השמחה היה האבל, תחושת החידלון שחוררה את הנפש אחרי הפסדים/כישלונות. אומה שלמה עסקה בהלקאה עצמית, בפעולות סדיסטיות שמטרתן לא היתה הפקת לקחים, אלא ענישה עצמית: כיבוי סיגריות על הגוף הכושל, חיתוך אובדני של העורקים שלא סיפקו את מנת הדם שהיתה דרושה כדי להבטיח ניצחון."

רק תיזכרו באיך דיברו על המסכנה שנפלה מהקורה אחרי שחודשים קודם מכרה מזכרות באי ביי כדי לממן את האימונים שלה, לעומת איך פתאום כולם מתעניינים בטניס נכים (ליום ורבע) כי בחור צעיר שאפתן ומדהים הצליח די לבד לעשות הישג מדהים. ואיך כולם רוכבים עליו. אז במה אלון עידן טועה?

ניינר 19 באוקטובר 2012

הטעות של אלון עידן המעולה היא שהוא כותב בהארץ מה שמשניא אותו באופן אוטומטי על 90% מהציבור במדינה הימנית, החשוכה והפרימיטיבית שלנו, מבלי שיטרחו לקרוא מה הוא כותב בכלל

ניר 19 באוקטובר 2012

למה טעות, ניינר? זה שהוא כותב בהארץ גם אוטומטית עושה בשבילך את הכתיבה החלשה והקלישאית שלו (ושל עמיתיו לעתון היומרני הזה, שלא היו שורדים חודש בעתון ראוי לשמו אם היה כזה בארץ) לנבואות זעם, טקסטים הומניים ומגדלור של מצפון בים ה %90 החשוכים והפרימיטיבים והימנים.

אפשר רק להודות לך ולאלון עידן שאתם מוכן לחיות בקרבנו, אמנם בסבל לא קטן.

אלפסי, רשימה מעולה כרגיל.

בני תבורי 19 באוקטובר 2012

קשקשן,
נכון מאוד! ניתוח מעולה.

פאקו 19 באוקטובר 2012

קשקשן, כל מילה. רציתי לענות כאן לאיציק (שבדרך כלל אני מאד אוהב את הפוסטים שלו), אבל אתה עשית את זה בצורה הרבה יותר טובה ממה שהייתי עושה.

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

האופי הדוחה הוא של אלון עידן.
ניחא, בקרוב הוא יהיה מובטל.

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

קשקשן, יש חלקים בטור הזה שמציעים ניתוח לגיטימי של תופעה חברתית – כמו הנטייה הישראלית למאניה דיפרסיה – אבל זה בשום אופן לא יכול להצדיק את החלקים שבהם הוא מדבר על "המפלצת שמריחה דם ותאווה לבשר אדם".
גם אם יש משהו חונק, מלחיץ, אפילו מעורר חרדה, כדברי הכותב, בהוויה הישראלית, מכאן ועד לתיאורים המפלצתיים, תרתי משמע, שבהם הוא משתמש כדי לתאר את הישראלים הדרך לא ארוכה, היא פשוט לא קיימת.
מדובר בהשתלטות מוחלטת של איזו שנאה קמאית עמוקה על דעתו של הכותב. שנאה עמוקה שלמרבה האירוניה הוא מנסה לייחס לאובייקט שעליו הוא כותב. מה שמעלה את התחושה שהוא בעצם משליך על ייצור דמוני שהמציא ונקרא "הישראלים" רגשות אפלים מודחקים שבעצם קיימים בו עצמו.

ויכסלפיש 19 באוקטובר 2012

לייק גדול

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

איציק אני לא מצליח להבין את טיעון הגזענות. אלון עידן כתב "מכל כך הרבה דמויות נטולות דעת, פרצופים אוויליים בטלוויזיה, שמות מושחתים בעיתון, קולות רועמים ברדיו, אנשים דקי תודעה ברחוב." – איפה הגזענות? יש אבחנה שאולי תסכים אות ואולי לא שהטמטום והשטחיות השתלטו עלינו, שאין מקום לאיכות ולעומק (ולא – אין הכוונה שאיכות ועומק הם שמאל, הם פשוט איכות ועומק שהולכים ונעלמים מהחיים שלנו. אולי הארץ הוא שמאלני, מאוד, אבל הוא לא ערימת תמונות ורכילות ושיט כמו שאר העיתונים הפופולריים – ידיעות למשל לא חשוד בימניות יתר), אלא יש מקום להתלהמות ואלימות. אתה יכול להסכים עם האבחנה או לא, ואולי השימוש במילה מפלצת הוא לא במקומו – אבל אתה באמת חושב שאלון עידן, או אפילו גדעון לוי, אוהב את המקום הזה פחות ממך?

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

אני לא נמצא איתם בתחרות מי אוהב את המקום הזה יותר. אני רק חושב שאם הם אוהבים את המקום הזה (ואגב, זכותם גם לא) יש להם דרך מאוד משונה להראות את זה.

קשקשן בקומקום 20 באוקטובר 2012

הם אוהבים את המקום ורואים אותו משתנה לנגד עינהם למשהו שאם לא היה "שלהם" הם לא היו אוהבים, זה כואב להם, זה מפריע להם והם אומרים מה שהם רואים, ואין שום סיבה שהם ייענו לדרישה של DE KOP או דני דנון או ליברמן או אחרים בימין שטורחים כל הזמן למפות את כל מי שלא בצד שלהם לפי מידת הפטריוטיות וה"ציונות" שלו, כשפטריוטיות מתפרשת כהצדקת כל דבר מחורבן שיש פה.

זה לא גזענות ולא נעליים, ואפשר להסכים ואפשר לא, אבל להגיד "גזענות" זה בעצם נסיון לסתום את הפה.

ניינר 19 באוקטובר 2012

תרצו או לא, אלון עידן ודורון רוזנבלום הם שני הכותבים הכי טובים בעיתונות בישראל. רק שברגע שהאכסניה שלהם זו עיתון הארץ ישר קל לתייג אותם בתור עוכרי ישראל שכותבים עבור עיתון אנטי ציוני. לא פלא שהמדינה שלנו נראית ככה.

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

מסכים! מאוד. גם מאיר שלו במוסף סופ"ש של ידיעות

פאקו 19 באוקטובר 2012

מסכים מאד בכללי, וודאי לגבי אלון עידן. לגבי דורון רוזנבלום, ניכרת אצלו (לדעתי) עייפות חומר, והטורים שלו הפכו להיות טרחנים לטעמי.

גל דגון 19 באוקטובר 2012

מאיר שלו נהדר כל עוד הוא כותב על צמחיה. ברגע שהוא עובר לפוליטיקה הטורים שלו שטחיים באופן מקומם. אני לא אשכח לו את התמיכה בשקר השקוף שנקרא מפלגת הגמלאים.

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

ניינר, כמה אתה בוכה…
אם כל כך רע לך אז תהגר.

איציק 19 באוקטובר 2012

נייר,
אני לא מכיר את הכותבים עליהם אתה מדבר, ומוכן לקבל שהם מעולים. אני גם הפסקתי לקרוא עיתונים מודפסים ומקבל מספיק מידע מהאינטרנט. מה שמוזר לי, זו ההחלטיות שהם הכי טובים בארץ, ובין השורות נשמע כאילו אין טובים חוץ מהם או לפחות לאלו שמחוץ להארץ. נראה לי די מוזר, האיכות ניתנה רק לשמאל הדי קיצוני, והתרכז בעיתון הארץ? אני מקבל שבארץ יש עיתונאים טובים ואפילו ישרים, אך נראה לי שפה ושם צצים כאלו גם במקומות אחרים. וכן, במיקרים המעטים שבהם נפלה לי כתבה של הארץ, היתה לי הרגשה של תומכי נחום חומסקי ודומיהם. ישראלים שמסתובביים בעולם ומבקשים מכול אחד שיכול לטפל בישראל, אחרת העולם יקרוס.

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

השם של האוטו-אנטישמי הוא נועם חומסקי.

אלעד 19 באוקטובר 2012

רק להעמיד דברים על דיוקם, נועם חומסקי הוא ממש לא ישראלי, לא נולד פה ולא גדל פה. בהיסטוריה שלו גם התנגדות למלחמת ויטנאם, למשל. מי שרואה בו איזה סימן לשנאה עצמית של שמאל בישראל, רק מחליש לעצמו את הטיעון

udi 19 באוקטובר 2012

מסכים. אלון עידן הוא כתב הספורט הטוב בארץ by-far.

ניינר 19 באוקטובר 2012

אסף, אני אכן שוקל לעשות זאת היות והרוב במדינה הוא אנשים כמוך שאיני רוצה לחיות במחיצתם

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

אל תשקול, תעשה.

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

התשובה האולטימטיבית למי שנלחם נגד מה שדוחה פה – תעזוב. התגובה הטיפוסית נגד מי שכותב על כל מה שמגעיל פה – הוא יהיה מובטל בקרוב. פטריוטיות עמוקה של מר DE KOP

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

האופציה הליברלית היא כמובן ללקק לכולם.

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

חברים, עד עכשיו יש פה דיון ראוי ומכובד בנושא בהחלט טעון, אני מבקש לא להפוך את הדיון לאישי ולהרוס את זה.

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

לא אסף, האופציה הליברלית היא לענות לעניין.
לא זכור לי שכשמתנחלים או מישהו שהוא לא "סמולן" מוחה או כותב או מפגין התגובה האוטומטית היא שהוא בוגד או שהוא צריך לרדת מהארץ. הזכיכות שלך היא פשוט דוחה, וזה לא קשור רק לטור הזה…

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

זחיחות. סליחה

ניינר 19 באוקטובר 2012

קשקשן, מה אתה מתפלא? הרי אצל טיפוסים כמו הקופ, כל מי שלא חושב כמוהו דינו גירוש או סקילה למוות. אנשים כמוהו לא מסוגלים להבין שישנן דעות אחרות שמנוגדות לדעתם, וכל מי שלא חושב כמוהו מייד מתוייג כבוגד/שמאלן/עוכר ישראל וכדומה. על טיפוסים כמוהו נאמר "הפטריוטיות ההיא המפלט האחרון של הנבל", ובמקרה של מר קופ, גם מפלטו האחרון של הטיפש האטום.

איציק אלפסי 19 באוקטובר 2012

ניינר, ראה הודעה מעליך. אני חושב שביקשתי יפה. תכבדו את זה.

Asaf the Kop 19 באוקטובר 2012

אלפסי, למרות שיש לי לא מעט לומר על שני הטיפוסים האלה, אכבד את בקשתך.

מאשקה 19 באוקטובר 2012

ד"ר אלפסי, טור מעולה !!!
אני מנויה כ – 40 שנה על עיתון הארץ, וקוראת קבוע את טוריו של אלון עידן. קראתי גם את הטור שאתה מדבר עליו, וממש סלדתי והתגעלתי ממה שהוא כתב. טוב שהעלת כאן את דעתך, ואני מסכימה איתה. תודה.

ניינר 19 באוקטובר 2012

אלפסי, אתה צודק. לא ארד לרמה של הקופ. איתך אני יכול להדיין למרות שנראה לי שדעותינו מנוגדות בתכלית (אפילו ששנינו אוהדי ביתר). עם הקופ זה מקרה אבוד אז נעצור כאן.
שבת שלום לכולם

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

הנה – יש אוהד ביתר שמאלני! יפה…

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

יש לא מעט כאלה, אני מכיר כמה אישית.

קשקשן בקומקום 20 באוקטובר 2012

צחקתי צחקתי. ברור

מיכאל 19 באוקטובר 2012

מעבר למספר פסקאות שמעוררות את התיוג הלא פטריוטי נראה שהכתבה מכוונת לתקשורת הספורט ולא לניתוח מעמיק של החברה הישראלית. תוך כדי קריאה נקשרה במוחי תמונה מבהילה של האיינשטיין השואג: "לערוף את ראשו של גוטמן"…ואז התעוררתי

סופרפלי 19 באוקטובר 2012

אלפסי, כתבת בדיוק ובחוכמה על טור עלוב וגזעני. תגובות ההגנה של קשקשן בקומקום וניינר מדגימות בדיוק את מה שיצאת נגדו.

ניינר 19 באוקטובר 2012

מה גזעני כאו בדיוק? אשמח אם תאיר את עיני, אולי פספסתי משהו

קשקשן בקומקום 19 באוקטובר 2012

תסביר לי איך "תגובת ההגנה" שלי מדגימה את "מה שהוא יצא נגדו"?

איציק 19 באוקטובר 2012

איציק,
יש במדינה חולאים רבים, ואם נעשה טבלה בת שני טורים, האחד של הדברים הטובים והשני של הטורים הגרועים. כיוון שאין שני דברים דומים נדרג אותם לפי סקאלה למשל 1-5, כאשר 5 הכי חזק (הכי טוב או הכי רע) ו-1 הכי חלש. אני מניח שיהיו שתי רשימות ארוכות, וגם בדרוג נמצא בכול אחד מהם לא מעט. יש אנשים שנוהגים למחוק את עמודת הדברים הטובים. נוח להם עם זה, זה הקטרזיס שלהם. נראה לי, שאלו האנשים שאתה מדבר עליהם. כולנו נוטים לבקר הרבה את המגרעות לדעתנו, אך יש כאלו שזו כל חויית חייהם. כמה חבל..

matipool 20 באוקטובר 2012

לצערי , הרשימה של הדברים הרעים תהיה הרבה יותר ארוכה .

איציק 20 באוקטובר 2012

ממש לא מסכים, ובגדול.

אזי 21 באוקטובר 2012

לצערך, matipool, אתה בוחר לראות רק את הדברים הרעים.

אביאל 19 באוקטובר 2012

אלפסי – יש תופעה שלא ממש מרבים לחקור אותה משום מה, שהתפתחה בקרב העם היהודי לאורך השנים והיא האוטו-אנטשמיות, עכשיו היא מצאה בסיס חדש לאחוז בו אחרי שקמה מדינת ישראל והיא הסלידה מהעממי ומכל יתר הביטויים המופיעים בטור של הבחור. זו דרכה של האליטה הישנה והנכחדת להראות שיש לה עוד מוקדי כוח אחרונים, כי הלגלוג הוא המפלט האחרון בקרב אלו שאיבדו את הכוח הישן שלהם.

ג׳נובי 19 באוקטובר 2012

פוסט נהדר ומעורר מחשבה.
מפליא אותי איך אנשים שחרדים כ״כ מדה הומניזציה של קבוצות מסוימות ועמלים על האנשה של ״אחר״ מסוים מפספסים את הסתירה כשהם עושים זאת לקבוצות שהם כביכול נמנים עליהן. גם אם מדובר בתחושות סובייקטיביות של הכותב כלפי אוהדי נבחרת ישראל, האם הוא היה משתמש באותם הדימויים כדי לתאר את אוהדי נבחרת גרמניה? אני מאמין שלא.
מלבד זאת, האם בדרך התיאור ההיסטרית והקיצונית הזו לא חבויה אותה מאניה-דיפרסיה ישראלית ממנה הוא מסתייג?

ניינר 19 באוקטובר 2012

איציק (לא אלפסי): תראה לי אתה כותבים איכותיים בעיתונות המודפסת , או מה שנשאר ממנה. הולך ופוחת הדור של עיתונאים שמכבדים את מקצועם, בלי קשר לאכסניה שלהם. רוזנבלום ועידן הם לא שמאל קיצוני, אלא אם מבחינתך כל מי שהוא מעט שמאלה מהליכוד הוא אוטומטית שמאל קיצוני ושונא ישראל. תתפלא יש כמה סוגים של שמאל ולא כולם קיצוניים. חלקם שפויים ונבונים. אני מתעב אנשים כמו פיילר למשל או שונאי ישראל חולניים מסוגו, אבל להיות שמאלני אין פירושו להיות שונא ישראל בהכרח.יש שמאלנים שאכפת להם מהמדינה.
לגבי חומסקי, אין ספק שהוא חולה נפש מבחינת דיעותיו אך מצד שני גם אין ספק שהוא גאון עולם בתחומו האקדמי ואני מפריד בין השניים.

MG 19 באוקטובר 2012

אני יכול לתת לך 2 שמות של כותבים איכותיים (בלי קשר אם אני מסכים עם הדעות שלהם או לאו): נחום ברנע (אם אינני טועה זוכה פרס ישראל) וסבר פולצקר, שלעניות דעתי הרעיונות שלו עם שועי עולם הכלכלה הם הדבר שבשבילו הכי "שווה" לפתוח עיתון בסופ"ש.

איציק 20 באוקטובר 2012

נייר,
אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדברים שאתה כותב. אני לא חושב שהכוחמה נימצאת בצד אחד, כמו גם לא הצדק, או החמלה. דווקא השמאל חושב שאכסנית השלום, הסולידריות והחמלא נמצאת אצלו ובימין הוא לא קיים. אני יכול למנות די הרבה אנשי שמאל שיש לי חיוך של עונג גדול על הפנים כשאני מקשיב להם, אפילו בנושאים פוליטיים גם כשאיני מסכים איתם. הטענה שלי הפוכה, אני טוען שיתכן, רק יתכן וקיים עיתונאי ממרכז הבמה הפוליטית או קצת ימינה ממנו שגם הוא ראוי. אין לי ספק שבשמאל יש אנשים ראוים, רק נראה לי מוזר שיש שחושבים שרק שם.
בעיניין הדור שפוחת, אני מסכים איתך, אך הוא פוחת לא רק בימין כי אם לכל אורך ורוחב השדרה. על עיתונאים רואים זאת טוב יותר כי הם כותבים, אך תאמין לי שיש עוד מספר מקצועות בהם זה קורה.
חומסקי היה כמובן חוקר גדול בזמנו והציע רעיונות מהפכניים בתחום הבנת השפה והבלשנות, אך כמו שקורה לרבים הסטגנציה השיגה גם אותו. כבר מזמן הראו שהמודלים שלו לא נכונים (להבדיל מלא שלמים כמו המודל של ניוטון אשר אינשטיין הכליל) ויש מודלים טובים בהרבה, אך הוא נשאר מאחור. חבל, וזה לא קשור להיותו שמאל רדיקאלי, כמו שהישגיו בזמנו לא היו קשורים לכך.

ניינר 19 באוקטובר 2012

MG אתה צודק. הם כותבים מעולים אבל אינני קורא עוד את ידיעות אחרונות

matipool 20 באוקטובר 2012

בהחלט צודק לגבי ברנע ופלוצקר .
יש גם כתב ספורט אחד בישראל היום שרואים שהוא מכבד את המקצוע שלו . אפילו מאד . נדמה לי שקוראים לו דורפן או משהו כזה .

אלעד 19 באוקטובר 2012

אם כבר הכנסנו לדיון את ידיעות אחרונות, יש ראיון מעולה ב"שבעה לילות" (כן,כן), לא זוכר מי המראיין, עם שמואל מעוז (היוצר של "לבנון"). בין השאר, על הסלידה האוטומטית מכל מי שמעביר ביקוורת, התיוג האוטומטי עם שמאל קיצוני ושונא-עצמו, וחוסר הבנה שרוב אנשי השמאל בארץ באים ממקום של הבנת המדינה ואיכפתיות. והשורה התחתונה? הוא עכשיו בגרמניה כי בארץ הוא לא מצליח להתפרנס מהיצירה שלו. לא ברח, לא ירד בהפגנתיות, פשוט נאלץ לנדוד כדי להביא אוכל הביתה. ממליץ לקרוא

Asaf the Kop 20 באוקטובר 2012

בגרמניה אוהבים ביקורת על יהודים.

אלעד 20 באוקטובר 2012

קראת את הכתבה? אתה יודע על מה אני מדבר? או שאתה רק מדגים את התגובה האוטומטית הזאת שאני מדבר עליה?

אסף the kop 20 באוקטובר 2012

אלעד, ודאיי שקראתי. מדובר ביוצר כושל ובכיין, שמעבר לשפת הביבים המסיתה שלו הוא גם לא מדייק, בלשון המעטה.

אלעד 20 באוקטובר 2012

הוא לא כושל, הוא דווקא די מעוטר (ןבכלל ידוע שיוצרים בארץ מתקשים להתפרנס בים אם הם כושלים או לא), הוא גם לא השתמש בשפת ביבים – במקביל לביקורת העניינית על יקירתך לימור לבנת, או גם חלק לה שבחים על דברים אחרים שעשתה, ולגבי אי הדיוקים אשמח אם תהיה ספציפי. תשתדל ללא המילים: "סמולן", "בולשביקון" וכיו"ב

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

מעוטר ? נו טוב, הרי כל מי שמצייר את חיילי צה"ל כחארות הופך למועמד לפרס באירופה וישראל. העובדה שהמיליה מחלקת פרסים אחד לשני לא הופכת את מר מעוז ליוצר מעניין או נחשב. אם הוא לא היה כושל, הוא לא היה מתבכיין מגרמניה.

מעוז לא השתמש בשפת ביבים ? אני מתחיל לקבל את הרושם שאתה הוא זה שלא קרא את הכתבה.
הבכיין קישקש והסית נגד השרה לבנת ו"הקלגסים" שלה. במילון אבן שושן מוגדר "קלגס" כ"כינוי שלילי לגדודי כובשים אכזריים", ע"פ "ויקימילון" המשמעות היא "כובש, חיָל אויב, חיָל מרושע". אציין שבקונטציה היהודית – המשמעות חמורה אף יותר וההתייחסות היא לעושי פרעות ביהודים.
איך אתה מפרש את המילה "קלגס" ?

לגבי אי דיוקים – אתה באמת חושב שהפרס בסך 50 א' ש"ח ליצירה ציונית בא על חשבון התקציב לקולנוע (73 מ' ש"ח, רק לצורך הפרופורציה)? אתה באמת מעלה בדעתך שהתקציב לעידוד היצירה הקולנועית מחולק לפי גחמות פוליטיות (הוא לא – הוא מועבר לקרנות קולנוע בהן יושבים אנשי מקצוע המחלקים את הכסף) ? האם אלו מספיק אי דיוקים, שלא לומר שקרים, עבורך ?

אתה מוזמן להשיב מבלי "יקירתך" וכו'…

ויכסלפיש 19 באוקטובר 2012

הדיון בתקשורת מנוהל לדעתי בעיקר על ידי חדלי אישים, שעסוקים בסגירת חשבונות אישיים בעד בניון נגד בניון ועוד חרטוטים וחשבונאות עלובה, והם נועצים שיניים כי העיתון/אתר משלם להם בשביל זה. כך הבנתי את הטור של אלון עידן. לי אין ציפיות מהנבחרת לעלות ליורו או מונדיאל ולכן לא מאוכזב מהתוצאות שלה. נקראה לי שיש מגמה של אדישות גדלה והולכת כלפי הנבחרת לאור התוצאות ובסיוע הדמויות החינוכיות שמנהלות פה את העניינים.

ברור שאלפי ילדים נלהבים הגיעו, כי הזמינו אותם, וטוב שכך. הם עוד לא הבינו שחלק מהכדורגל הישראלי הוא זירת משא ומתן בין משפחות פשע, אבל אני מניח שעם הזמן הם יגלו את זה. מעניין כמה מהם מגיעים למגרשים באופן שוטף.

צור שפי 20 באוקטובר 2012

הפניה היא לאסף the cop. אתה חושב שאו שצריך להמליץ למי שיש לו גישה ביקורתית להגר מכאן או שהחלופה היא ללקק לכולם (מה שאתה קורא האופציה הליברלית)? אין אמצע? מכיוון שההתרשמות שלי היא שאתה לא טיפש אני מאמין שברור לך שיכולה להתקיים השקפה לפיה הנהגתנו הנוכחית היא כושלת ובו זמנית מדובר בהשקפה ציונית, פטריוטית פרו-ישראלית. אם אתה מקבל זאת, למה זה לא בא לידי ביטוי בתגובות שלך?

Asaf the Kop 20 באוקטובר 2012

אני חושב שהטור של אלון עידן הוא אידיוטי מסית ומתלהם ולכן הוא ראוי להארץ.
קרא שוב, ההשערות שלך הן האשמות שאחרים הטיחו בי.
לך תוכיח שאין לך אחות…

צור שפי 20 באוקטובר 2012

קודם כל סליחה על שגיאת הכתיב ברישום הכינוי שלך. השאלה שלי אליך לא קשורה למאמר (אותו לא קראתי). היא עקרונית. באשר לעיתונות בכלל, כבר התכתבנו על הבטים שונים שלה כאן וכנראה שיש הרבה דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם. לגבי ״הארץ״ בפרט, בצד הכעס שיש לי על התרומה שלו למגמות הערעור על זכות הקיום של מדינת הלאום היהודית זה עדיין עיתון איכותי ללא השוואה ליומונים האחרים בשוק. אתה יכול להגיד שנזקו עולה על תועלתו וזו עמדה לגיטימית אבל לדעתי גם אתה תתקשה לומר ברצינות שכמוצר עיתונאי יש לו מתחרים כאן. מהצד השני, ב״ישראל היום״ יש לא מעט כתיבה סבירה ואף איכותית אבל הוא מבטא תופעה מסוכנת של ניסיון להרוס כלי תקשורת קיימים למטרות פוליטיות באמצעים כלכליים פסולים (דמפינג) באמצעות הון זר.

קשקשן בקומקום 20 באוקטובר 2012

THE KOP התגובות שלך לאורך השנה האחרונה הן לא ענייניות, מגיבות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ומוסיפות תיאורי צבע כמו "אנטישמי"ף "סמול" "יותר יהיה פה בלעדייך", "דר שטרימר" ושאר ירקות (ומראש מתנצל אם הציטוטים לא מדוייקים). יש פה ימין ושמאל ויותר מסורתיים וחילונים מוחלטים ואיכשהוא איתך מכל מני כיוונים הדיון מגיע להתחת רפש ועלבונות. זה לא נעים, לפחות לי לא.

תעשה עם זה מה שאתה רוצה.

קשקשן בקומקום 20 באוקטובר 2012

הטחת רפש כמובן

אביאל 20 באוקטובר 2012

צור שפי – בקשר לישראל היום, העובדה שידיעות אחרונות והארץ הן תומכות מסורתיות של השמאל הוא בסדר ? האם גם לימין אסור שיהיה עיתון ? גם בארה"ב העיתונים נחלקים לימין ושמאל ואף אחד שם לא קופץ.
זה מזכיר לי גם את התופעה שהמערך וכך השמאל שלט במשך עשורים בערוץ הראשון, אז עכשיו שהימין הוא הדומיננטי ומשפיע יותר על הערוץ הממלכתי כולם קופצים, כל אלה ששתקו ונהנו במשך עשורים כאשר הצד הפוליטי שלהם היה בעל ההשפעה.

Asaf the Kop 20 באוקטובר 2012

צור – ״ישראל היום״ מבטא תופעה מסוכנת רק עבור הארץ, ידיעות ומעריב. הסחורה שלהם מבאישה ולא סתם זונחים אותם קוראים. חוץ מזה – המחשבה שהם חפים מפוליטיקה היא נאיבית, בלשון המעטה.

קשקשן בקומקום – אף אחד לא מחייב אותך לקרוא את התגובות שלי. אם אתה לא יכול לשאת את החום, צא מהמטבח.

צור שפי 21 באוקטובר 2012

אביאל, אסף – כבר כתבתי על כך כאן בעבר אחזור שוב: אין לי בעיה עם עיתונים בעלי קו ימני, שמאלי או אחר. הזכרתי גם שאני נוהג לקנות את ״מקור ראשון״ בימי שישי (בנוסף ל״הארץ״, ״מעריב״ וה״ג׳רוזלם פוסט״ – גם האחרון עיתון ימני לגיטימי). הביקורת שיש לי על ״ישראל היום״ איננה נובעת מכך שהוא ימני אלא מכך שתכלית קיומו היא קידום האינטרסים של ראש הממשלה. שוב אחזור על עצמי: אם נתניהו יחליט מחר להסכים עם מדינה פלסטינית בגבולות 67 כולל חלוקת ירושלים הוא יזכה לביקורת עזה ב״מקור ראשון״ אבל ״ישראל היום״ יגן עליו וימשיך לתמוך בו כי זה לא עיתון בשירות אידאולוגיה אלא בשירות אדם. כתוצאה מכך גם מתעוותים קריטריונים עיתונאיים וכל מה שפוגע בנתניהו לא יופיע בעיתון או שמוצנע. הדוגמה הבולטת ביותר היא הסתרת תכנו של פתק ההתאבדות של משה סילמן אבל היו דוגמאות רבות נוספות. בעיה עקרונית נוספת היא שמלבד שימוש כשופרו של נתניהו מטרתו של העיתון היא להשמיד את המתחרים. יש כיום משבר בעיתונות הכתובה בכל העולם אבל בארץ הוא מועצם לא בגלל שאין דורש לסחורה של העיתונים האחרים (כמו שטוען אסף) אלא בגלל שבא אדם זר ומחליט להשמיד אותם באמצעות היצף (דמפינג) – פרקטיקה פסולה שמשמעותה הנמכת מחירי הפרסום באופן שהעיתונים האחרים לא יוכלו להתחרות בכך בעוד שהונו הענק וכיסיו העמוקים של אייקון ההימורים המתחזק את רה״מ יכולים לעמוד בכך.

צור שפי 21 באוקטובר 2012

אייקון לא, טייקון כמובן.

אזי 21 באוקטובר 2012

צור שפי,
העניין הוא שאם ביבי יחליט שהוא חוזר לגבולות 67, ידיעות והארץ עדיין יצאו נגדו, לעומת אם שלי יחימוביץ' או אהוד אולמרט יחזרו לאותם גבולות.

עיתונים עם אג'נדה מפלגתית הם עיתונים עם אג'נדה מפלגתית. זה זוועה לכל הכיוונים שמסתכלי על זה.

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

אייקון – אתה באמת חושב שהשמטת תוכנו של הפתק שכתב משה סילמן היא ההאקדח המשען, ההוכחה שישראל היום הוא עיתון פרטי של רה"מ ? נו באמת, זה פשוט מגוחך.

באותה המידה אני יכול לטעון שההחלטה הבלתי אחראית להבליט את ההתאבדות של משה סילמן, נבעה ממניעים פוליטיים של אלה שרוצים להוריד את ביבי (מי שאשם כמובן במותו הם "החברים" שלו ממחאת הסמול שידעו על כוונתו להתאבד אבל לא נקפו אצבע להצילו).

ההגנה האוטומטית ש"ישראל היום" ייתן לביבי בכל מצב היא פרי דמיונך, או תחושת הבטן שלך בלבד. למו"ל של "ישראל היום" יש אג'נדה בדיוק כמו לשוקן, מוזם ואחרים. אם ביבי יעצבן אותו, הוא ייכנס גם בו. הכל פוליטי, אפילו שהארץ, ידיעות ומעריב מנסים לשדל אותנו ברמאות לקנות סחורה אחרת.

לגבי מכחרי המודעות – האם התקשרת לברר כמה יעלה לך לפרסם מודעה בעיתונים השונים, או שהקביעה שלך מבוססת על בכי והאשמות שווא מצד אנשי ידיעות אחרונות ? חוץ מזה – אפילו ואתה צודק, הורדת מחיר הפרסום מוזילה עלויות ליצרן, מה שעשוי להביא להורדת המחיר ללקוח. האם זה לא כל מה שאנשי המחאה רוצים ? הנה – אפילו העיתון "של ביבי" עוזר להם.

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

אייקון = צור שפי (טעות בהעתקה).

צור שפי 21 באוקטובר 2012

אסף: הסתרת תוכנו של פתק ההתאבדות איננה אקדח מעשן אלא רק דוגמה אחת לאופן שבו מה שנתפס כלא נוח מבחינת נתניהו לא יכנס ל״ישראל היום״. זה בכלל לא קשור לשאלת האחריות למותו. אני מבקש ממך להאמין לי שאינני ממציא שום דבר מדימיוני אלא כותב על בסיס מידע וידיעה.

עפר ויקסלבאום 20 באוקטובר 2012

איציק,
אני חושב שלא מדובר במשטמה.
מדובר בבוז.
בוז שאנו חשים לשיטה:
שאנו מבינים שהשיטה רקובה, ורמת האימון בארץ – מגיל הילדים, עבור דרך נערים ונוער, וכלה בבוגרים וכפועל יוצא – גם בנבחרת הלאומית – רחוקה מלהזכיר במשהו את הרמה במדינות אירופה, לדוגמא.
לכן אנו בוחרים בציניות.
כי זו דרכנו ליישב את הדיסוננס בין ההצהרות הפומפוזיות של יו"ר ההתאחדות ( " הליגה השישית בטיבה באירופה ", " נעלה ליורו אחרת אתפטר " )לבין המצב בפועל.

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

עפר, אתה עושה לכותב הנחה שלא מגיעה לו. אפשר להיות ציני, אפשר (וצריך) להתרעם על השיטה, אבל אין לזה שום קשר לדמוניזציה שהוא עושה לחברה הישראלית.

Yavor 20 באוקטובר 2012

אני חושב שהוא פשוט נותן פירוש למאניה-דיפרסיה הכה מפורסמת השורה במחוזותינו – גם בתקשורת וגם בציבור.
העניין כבר יוחס לזה שבישראל הרוב הם אוהדי הצלחות ולא אוהדי ספורט, עידן לוקח את זה צעד קדימה ואומר שבכל תחומי החברה אנחנו "אוהדי הצלחות", ומנסה להסביר גם למה.
התיזה הזו מעניינת, וכנראה שיש בה משהו, למרות שאיני מסכים עם הטוטליות שבמסקנה הסופית שלו, ועם רוב הנימוקים לתופעה.
עם זאת, אם נבחן לעומק נראה שאנו באמת קיצוניים בתגובות, הן בתגובות חיוביות והן בשליליות. עידן פשוט מנסה "לעדן" אותנו, שלא ניקח כל כך קשה הפסד, ומצד שני לא נצא בהורה סוערת על כל ניצחון. אני מסכים שלא כל הפסד הוא אסון, אבל איני בטוח איפה אני עומד ביחס לקצה השני של הסקלה. למה לא לצאת לרחובות אם מכבי זוכה בגביע אירופה? למה לא לצפור בשמחה על כביש החוף צפונה אחרי שהבסנו (הירוקים) את האדומים מתל אביב? (אגב, פה במונטריאול זה בדיוק מה שקרה אחרי כל משחק ביורו, ואני גר בשכונה פורטוגזית ברובה, אז זה קרה הרבה) למה לא להתפוצץ מגאווה כששחר פאר זוכה בטורניר, או כשדני שכטמן זוכה בנובל?
רוצה לומר – שנאת חינם לא מובילה לשום מקום, רק לעוד כעס ושנאה (וזה מכוון הן לעיתונאים והן לאוהדים). אהבת חינם היא בדיוק מה שהיא – בחינם. אז למה לא לפרגן? למה לא להוריד את הדיפרסיה מהמשוואה?

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

הלוואי שהיה אפשר להוריד את הדיפרסיה מהמשואה, אבל למרבה הצער זה לא עובד כך.. יציאה מפרופורציות הולכת לשני הכיוונים. ואגב, גם בעניין הזה נדמה שהכותב לוקה בתסמונת שהוא יוצא כנגדה כשברור שגם התגובה שלו חורגת מכל פרופורציה.
ובלי שום קשר, וודאי שאין פסול וזה סבבה לגמרי לשמוח מהישגים לאומיים – אם כבר יש על מה, לא צריך להתנצל על זה.

קורא 20 באוקטובר 2012

יבור אתה צודק, אבל…
מוצג דיסוננס בו למשל שחר פאר **שלנו** הגיעה לרבע גמר גרנד-סלאם ואחרי שנתיים באולימפיאדה היא ביישה **אותנו**.
שנאת החינם שאתה מדבר אלה מגיעה מכל מי שמייחס הישג לעצמו (לעם) וברגע קושי קובר את הספורטאי בלי טיפת כבוד בסיסי.
שנאת חינם זו היא יותר קיצונית משל כותב הטור.

קורא 20 באוקטובר 2012

איציק, אני לא חושב שהוא עושה דמוניזציה לחברה הישראלית.
הוא מצביע על תופעה מאד בולטת בה שהתבטאה בתגובות של התקשורת והקהל בחודשיים האחרונים.
לדעתי הוצאת את הדברים מהקשרם – הוא לא אמר שכל מי שאוהד את הנבחרת הוא מפלצת ישראלית – הדימוי מפלצת הוא לאוהד/עיתונאי שקובר אחרי תוצאה רעה ומרים על כס המלכות אחרי תוצאה טובה. כמובן שקיימת כאן הכללה מסוימת אך התופעה קיימת.
להלן ציטוט יותר משקף לדעתי מהטור המדובר:
"זו מפלצת נטולת מהות פנימית. היא אינה מתעניינת ב"כדורגל" או "כדורסל", היא לא מתעניינת ב"בחירות" או ב"כלכלה". היא לא מתעניינת במושגים או ברעיונות. אין בה עומק משום שהיא אינה קיימת אלא כמנטליות. זו מפלצת בינארית שבנויה מ-0 ו-1, ניצחון והפסד, כישלון או הצלחה. זו מפלצת שחיה ומתה על פי מבחן התוצאה. זו מפלצת של משחקי כוח – היא מתקיימת רק כמטריצה שעליה מרסקים חיילים או מעלים אותם לדרגת אל."

קשקשן בקומקום 20 באוקטובר 2012

יפה אמרת

שונא את הkop 20 באוקטובר 2012

איך לעזאזל נתנים לימני קיצוני שונא אדם כמו הkop ביטוי באתר הזה, הוא המיץ של הזבל ואני מתעב אותו .

בני תבורי 20 באוקטובר 2012

זה בגלל שאתה לא מכיר אותו. חבל, יכולת להיות מופתע מאוד.

ניינר (בדרכו למוסד סגור בגלל א סמית) 20 באוקטובר 2012

עזוב בחייך, מה אתה מתעצבן מהפרימיטיב חסר האינטילגנציה הזה? אותי הוא מאד משעשע. אני מת על התגובות שלו שמדגימות שוב ושוב למה ימין קיצוני זה הטמטום, הרשעות והאטימות בהתגלמותם.

אביאל 20 באוקטובר 2012

ניינר – באותה מידה ניתן לטעון את הטענות גם נגדך, זריקת המילים והתגובות המתלהמות הן לא רק מהצד של אסף.

אריק 21 באוקטובר 2012

אותי הוא מאוד הרגיז פעם, היום אני מוצא את תגובותיו משעשעות גם אם מרגיזות. האתר הזה נותן ה-מ-ו-ן במה לתל אביבים, ליברלים, שחיים בחברת עצמם ובדר"כ אוהדים את הפועל. קצת קונטרה זה טוב. התוכנית הינשופים למשל של רוגל אלפר הביאה המון מאותו דבר וזה רע ומעצבן יותר או לא פחות מהתגובות של אסף, זאת למרות שהנטיה הטבעית שלי היא להסכים איתם. אני גם מציע לכולם לרענן את עמדותיהם מפעם לפעם. למשל האם שלום עם סוריה היה הדבר הנכון לעשות? האם פתרון המדינה הפלשתינאית הוא נכון (מה למשל עם הפתרון הירדני?)? האם אוהדי הפועל הם הכי טובים (נאצים, אובארוב וכולי)? לכן הקשבה לדעות של הצד השני היא דבר מומלץ, גם לאסף, אגב.

קשקשן בקומקום 21 באוקטובר 2012

היה פתרון ירדני פעם אבל הימין גמר אותו…לא?

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

יש פתרון ירדני, אבל השמאל מסרב לו.

אריק 21 באוקטובר 2012

קשקשן ואסף נדמה לי שהפתרון הירדני תלוי בשלטון הירדני אם/כש המלך עבדאללה יגורש על ידי הרוב הפלשתינאי יהיה אפשר לדון על פתרון אמיתי, אני לא חושב שכל עוד המלך בשלטון אפשר לדון באמת בפתרון הזה. ולא, אין לזה קשר לימין ושמאל ישראלי.
קשקשן, שאלה למחשבה, ואינני ימני (גם לא הייתי עונה להגדרה של שמלאן על פי המגיבים השמלאנים פה) האם יתכן שהסטגנציה של ביבי היתה טובה לישראל בשלוש השנים האחרונות? האם יתכן שגם בעתיד הקרוב אולי עדיף את ביבי, על פני שינוי ראדיקלי?

matipool 21 באוקטובר 2012

אריק – יש משהו לא לוגי ולא רציונלי בחיבור המלים "עדיף את ביבי" .

אריק 21 באוקטובר 2012

לכאורה מאטיפול לכאורה, מי לדעתך עדיף?

matipool 21 באוקטובר 2012

אהוד אולמרט . בהרבה .

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

אריק –

כאשר טענתי ש"הפיתרון הירדני" קיים, התכוונתי לכך שירדן היא פלסטין.

זאת שאלה של זמן עד שימצאו את המלך חוסיין מתחבא באיזו תעלה להעברת ביוב. רק שאלה של זמן.

trailblazer 21 באוקטובר 2012

את חוסיין כבר לא ימצאו בתעלת ביוב,אולי את עבדאללה.

Asaf the Kop 21 באוקטובר 2012

you are right

בני תבורי 20 באוקטובר 2012

איציק אלפסי,
(אני משתמש בשני השמות כי יש כאן מגיב חרוץ בשם איציק…)
אלון עידן הוא לא הבעיה. זו נמצאת בחוסר היכולת לקבל את החיים כאן כמשהו שיש לו יותר משתי פנים, יותר משחור או לבן. אין לי את הכלים לנתח מה הסיבות לחוסר הנכונות והיכולת שלנו לקבל גם ניואנסים משתנים ובגלל זה כל ימני הוא חלוץ ומגשים או פאשיסט, תלוי מי מגדיר, וכל שמאלני הוא ליברל נאור או מרעיל בארות, שוב תלוי מי מגדיר.
העובדה היא, שאנחנו במקרה הרע לא מוכנים לקבל ובמקרה הטוב עיוורים לה, שאפשר לחיות כאן מבלי לאהוב את כל מה שקורה כאן. אפשר לאהוב את המדינה ולתעב את הממשלה, אפשר לקדש ערכים כאלה ולסלוד מאחרים, אפשר לראות את החיים כאן ביותר מזווית אחת.
כן, גם את הנבחרת.
כשנלמד קודם כל לכבד את הזכות לחשוב אחרת, נוכל גם להתייחס לדבריו של אלון עידן ושכמותו בצורה קצת יותר רצינית ובוגרת מאשר "דברי אלוהים חיים" או "אשפה שמקומה רק בעיתון המייצג את העמדה הפוליטית ההפוכה לשלי".

איציק 20 באוקטובר 2012

בני,
(אני פונה בשמך הפרטי בלבד, כיוון לא מצאתי בני נוסף)
אני מקווה שהתוספת חרוץ לא נאמרה ב…
לעצם העיניין, אני בהחלט מסכים למה שאתה אומר, אבל רוצה להדגיש שזה נכון גם למגיבים כאן. כבר מספר פעמים האשימו אותי, ואין לי מוסג למה, שכיוון שדעותי נוטות יותר ימינה אז אני לא מסוגל לכבד דעת שמאל. אז אני רק רוצה להצטרף לדעתך, שזה בסדר להיות בכול צד ועדיין להיות בצד של מדינת ישראל, העם היהוד, הומניות, מדינת חוק, ועוד…

דורפן 20 באוקטובר 2012

אלפסי – די בהחפז התייחסתי לטקסט הזה ברצינות ואף התעורר אצלי כעס גדול על אלון עידן. אחר התברר לי שהמלים
"אל תטעו חלילה בתמימותם, אותם אלפי ילדים נלהבים שהגיעו השבוע לעודד את נבחרת ישראל אינם אלא ערפדים שממתינים לשעת כושר על מנת לחשוף את ניביהם המחודדים. " לא נכתבו על ידי אלון עידן אלא הוכנסו לפיו על ידיך.

זה חוסר אינטגריטי מוחלט.

קורא 20 באוקטובר 2012

רונן,
אני חושב שאיציק המשיך את רוח הדברים (בציניות קלה) שהוא הבין מהטקסט של אלון עידן ולא ציטט אותו במשפט זה.
שוב, לדעתי הטקסט של אלון עידן הוצא מהקשרו בגדול בפוסט הזה, אבל אני לא חושב שהוא ציטט משהו שלא היה קיים.
בטח אלפסי יענה לך יותר טוב.

באבא ימים 20 באוקטובר 2012

אני לא קראתי את הפסקה הזו כפסקה שנכתבה ע"י אלון עידן. לי היה ברור שהיא נכתבה ע"י איציק משני טעמים:

א. הפסקאות מן הטקסט המיוחסות לאלון עידן היו במרכאות

ב. סופה של הפסקא "גבלס מתמוגג בקברו. אם זה מה שהיהודים חושבים על עצמם שבעים שנה אחרי – אולי הנאצים בכל זאת ניצחו, לפחות מבחנה תודעתית?!" היא לב ליבה של התזה שאיציק מציג. לא הגיוני לסבור שאלו דברים שאמר אלון עידן.

אני חושב שהמשפט שאיציק כתב הינו טייק על המשפט הבא של אלון עידן:

"המפלצת הזאת ששוב עברה כאן. מפלצת מפחידה של חרדה, מפלצת מכוערת שחיה על חשבון הדם של האחר. מפלצת שמורכבת מכל כך הרבה דמויות נטולות דעת, פרצופים אוויליים בטלוויזיה, שמות מושחתים בעיתון, קולות רועמים ברדיו, אנשים דקי תודעה ברחוב. מפלצת שמתעוררת ברגע שהיא מריחה דם, ושמכסה את תאוותה לבשר אדם בבגדי פטריוטיות זולים, צבועים כחול-לבן." ואיציק שואל – "באמת? היא מורכבת גם מכל הילדים שבאים לעודד את הנבחרת?"

אני לא אומר שלא ניתן לפרש את הטסקט של איציק כמו שאתה קראת אותו. אני חושב שזה איננו הפירוש המתחייב וזכותך לחשוב אחרת. מכאן ועד הקביעה שאיציק במודע התכוון לגרום לקוראים לחשוב שזה מה שכותב אלון עידן (שהרי ללא כן עניין חוסר האינטגריטי אינו עולה) יש לדעתי מרחק רב.

איציק אלפסי 20 באוקטובר 2012

רונן, כמו שהסבירו כאן הדברים האלו לא הובאו כציטוט של אלון עידן וגם לא יוחסו אליו על ידי – אני קצת מופתע שהבנת את זה כך כי את כל הציטוטים מהטקסט שמתי במירכאות ובטח שלא הייתי עושה דבר טיפשי כמו להכניס לו מילים לפה כשאני עוד מביא קישור לטקסט המקורי. מה שניסיתי לעשות, כמו שהסביר באבא בימים, זה להראות את האבסורד בהכללה הגורפת הגסה שהוא עשה ואת חומרת הדימויים שבהם בחר להשתמש.

דורפן 23 באוקטובר 2012

ואני חושב שברור מדבריו של עידן שהוא מתייחס למפלצת התקשורתית סביב נבחרת ישראל ולכן הבאת הילדים וגבלס היא דמגוגיה. הוא מתייחס לנבחרת ישראל כתופעה ששוטפת את התקשורת בחד מימדיות שלה – וזוהי דיעה לגיטימית, אם לא מוצדקת.

בני תבורי 20 באוקטובר 2012

איציק,
מגיב חרוץ זה טוב. טוב מאוד.

באבא ימים 20 באוקטובר 2012

למרות שחוסר אינטגריטי לדעתי לא היה כאן, הטקסט כן לוקה בהבנת הנקרא. הסלידה של הכותב איננה מישראל ככלל אלא מהשילוב הקיצוני של חוסר יכולת להבחין בגווני ביניים ובפרטים (שבמובן מסויים, מודגם בדיון הזה ע"י חילופי המחמאות בין אסף דה קופ למי שמגיב לאסף דה קופ), ונטיה לכוחנות, אלימות וצעקנות. יותר מזה – הכותב אינו אומר שנטיות אלה הן הן הישראליות, הטענה היא שהכדורגל הלאומי בפרט, והיצוג של ישראל בתחרויות בינלאומיות בכלל, מבליט ביתר שאת את הנטיות האלה, שהכדורגל חושף את מה שאפל בחברה שלנו. טענה נדושה ולא חדשנית במיוחד, שנאמרת בטון מתלהם וצעקני במיוחד – אבל בוודאי לא ראיה לאוטו אנטישמיות. משהו אפל, אותו "שאול של החברה" עליו מדבר אלון עידן קיים בכל חברה. הכדורגל הישראלי חושף את היצרים האפלים של החברה הישראלית.

Amir A 20 באוקטובר 2012

עושה רושם שגם הדיון כאן נפל מהר לדיכוטומיה שאלון עידן דיבר עליה.
הלכתי לקרוא את הטור של עידן וציפיתי למצוא תיאורים מזוויעים של אוהדי הכדורגל. אחרי השימוש החוזר בתגובות במילה "גזענות" ציפיתי לקרוא משפטים על גברים שחומים ומיוזעים עם שערות על הגב שמדברים בח'ית וע'ין. (זה נכתב בציניות למי שלא מבין). במקום זה מצאתי טור דעה שמתקומם על הנטיה בחברה הישראלית לראות הכל בשחור או לבן. נכון שאפשר לבקר את הסגנון בערך כמו שאפשר לבקר את אייל שני על הסגנון שלו כשהוא כותב על אוכל. (סגנון בלתי נסבל דרך אגב. אני לא בנאדם אלים אבל כשאני נתקל בטור של אייל שני באמת שבא לי להרביץ למישהו), אבל לגבי התוכן אני לא מוצא בעיה מיוחדת. ואז חזרתי לתגובות כאן ומצאתי שגם הן הדרדרו מהר מאוד ל"או שאתה איתנו או שאתה נגדנו". כנראה שיש משהו במה שהוא כתב.
אני חי בארה"ב כבר 12 שנים. לכל בן משפחה או חבר שמגיע לבקר אותנו יש תמיד את אותה הערה: "איך זה שאתם לא שומעים חדשות בכלל?". חשבתם על זה פעם? למה בישראל כולם צמודים לחדשות בכל חצי שעה? הסיבה היחידה לעשות את זה היא כדי לשמוע את הידיעה על האסון/מלחמה/דבר רע שקרה. חיים בתודעה שבטוח משהו רע קרה ואם אני לא אקשיב לחדשות אני אפספס את זה. כמובן שב-99.9% מהמקרים זה לא המצב, אבל זה לא משנה את דרך החיים הדרמתית. ולא, זה שישראל נמצאת במזרח התיכון ומוקפת במדינות אוייב זה לא תירוץ. כמו שכתבתי, ברוב המכריע של הזמן לא קורים דברים דרמטיים.

אריק 21 באוקטובר 2012

קראתי מה שכתבת ואז את אלון עידן ואני לא מבין מה אתה רוצה. הוא לא התכוון לילדים שהולכים למשחקי הנבחרת הוא דיבר על השלמה שרפים והשלמה שרפים לרגע שפוגשים ברחוב ואופירה וברקוביץ ואחרים. והם מה לעשות עונים על כל מילה, פסיק, ואות שהוא כתב וגם גאוע מזנ מונעים אך ורק ממניעים אישיים קטנים ודוחים. רק בגלל שזה פורסם בהארץ לא הופך את זה לגזעני נגד ישראלים.

אסף – אני לא מבין איך כאחד הקוראים ההדוקים של הארץ אתה רוצה בנפילתו. זה כמו שאני ארצה שליברפול תפשוט רגל. טוב שיש נמסיס…

אסף THE KOP 21 באוקטובר 2012

אריק –

אחת הדרכים להיפטר מהרגלים מחורבנים היא בהיעלמותם של מושאי ההתמכרות.

תומאס נוימן 21 באוקטובר 2012

איציק, לצערי הרב לא ירדת לסוף דעתו של כתוב הטור אלון עידן. וכך גם רבים מהמגיבים פה. כדאי שתקראו את זה שוב, ובעיון רב

יואב בורוביץ' 23 באוקטובר 2012

איציק- לפי דעתי אתה מרבה להצדיק את ישראל ואת הנעשה בישראל. חבל שכך.

Comments closed