מושלם מדי

נבחרת גרמניה מהממת, באמת. אבל היא לא עושה לי כלום (וגם: סיכום המונדיאל)

In כללי

Bar_Refaeli

אני לא מבין כלום במוזיקה קלאסית, אבל קראתי לא מזמן משהו מעניין על כך שהצליחו לשחזר באמצעות תכנת מחשב את הטכניקה בה הלחין יוהן סבסטיאן באך את הפוגות שלו. היצירה שפלט המחשב לא נפלה באיכותה הטכנית מהיצירות של המלחין המפורסם אולם לא התקרבה ביכולתה לרגש.

הכדורגל של נבחרת גרמניה הוא מהיר, התקפי, בשיאו הוא מתקרב לשלמות. יש לי איתו רק בעיה אחת – הוא לא עושה לי כלום.

אין בו את האלמנט הבלתי צפוי. את הזץ. את השיגעון. את מה שנותן טעם לכדורגל. לחיים.

ראיתם שחקן גרמני לוקח כדור ומנסה לעבור לבד חמישה ושישה מגנים בכדרור? מנסה להכניס שער ביד? עובר את השוער ואז חוזר לעבור מגן נוסף? מוסר בעקב? עושה פדאלדה? ראבונה? אפילו סתם משחרר בעיטה לא קשורה מארבעים מטר?

איזשהו מהלך שאין בו תועלת ישירה למשחק?!

הם לעולם לא יפסידו 7:1. אבל גם לא יגדל אצלם לעולם שחקן שמכדרר עם הראש.

הכל מושלם. מושלם מדי.

כמו בנות הזוג היפהפיות עד דמעות של השחקנים שהסתובבו בדשא לאחר שריקת הסיום, שתווי פניהן כאילו הונדסו ע"י מחשב.

הרבה שנאות ואהבות ישנות שלי בספורט קהו במהלך השנים, אבל חוסר הסימפטיה הבסיסי לגרמניה נשאר כמעט כמות שהיה.

משהו ביעילות הזו. באופן שבו כשהם מחליטים לעשות משהו הם עושים את זה כה מושלם, גם לשחק כדורגל התקפי, מטריד.

אני מרגיש רגוע והרבה יותר בנוח בסביבת אנשים עם חולשות ופגמים נראים לעין.

*

ובערך מאותה סיבה מנוי וגמור עמי שלאו מסי לעולם לא יהיה דייגו מראדונה.

אחד הדברים שאפיינו את מראדונה השחקן זוהי העובדה שכמעט אף פעם לא היה בוחר במהלך המתבקש: כשהתבקש לכדרר- בעט, כשהתבקש לבעוט- כדרר, שטוח לפינה? בחצי גובה לקרוב… קטנה בין הרגליים?! סומבררו!

כמעט אין שני שערים שלו שדומים אחד לשני. תוך חמש דקות באצטקה הוא כבש שער ביד ואת השער הכי מדהים שנכבש ברגל.

אצל מסי הכול הרבה יותר צפוי. יש לו כמה מהלכים קבועים אותם הוא מבצע בשלמות – כמו הכניסה מימין למרכז בעזרתה הבקיע את השערים המאוד דומים נגד בוסניה ואיראן.

הוא לא מראדונה כי אין בו את השיגעון של מראדונה.

לכן הוא לא ידרדר לסמים ולא יירה על עיתונאים. אבל את השער הגדול בקריירה שלו הוא ישים נגד חטאפה בגביע ולא נגד אנגליה ברבע גמר המונדיאל.

הוא יהיה נפלא לצד שחקנים מעולים אחרים בתוך שיטה שנבנתה עבורו. הוא יבקיע בצרורות נגד לבאנטה ואוססונה, הוא ינצח את בוסניה ואיראן. אבל מול אינטר וצ'לסי הוא יעלם, ואת ההגנות הצפופות והמסודרות של הולנד וגרמניה לא יצליח לפרוץ.

ואחרי שאמרתי את זה אני חושב שלמעשה לא צריך בכלל להשוות בין מסי למראדונה!

כי מראדונה הייתה תופעה שקרתה בנסיבות מאוד ספציפיות שלא יחזרו. שהכדורגל היה אחר, שהעולם היה אחר.

שהיינו צעירים ותמימים ויכולנו להישבות בקסם רגעי מבלי לנתח אותו מאלף ואחת זוויות.

שהיה רק ערוץ אחד ובין מונדיאל למונדיאל שמענו בעיקר סיפורים שאפשרו לדמיון לרוץ.

בכדורגל של היום, בעולם של היום, גם מראדונה לא היה מראדונה.

ולאו מסי הוא לאו מסי.

וכלאו מסי היה לו מונדיאל טוב מאוד. הוא היה (עם כל המחמאות הראויות למסצ'ראנו על אף גמר פושר) השחקן הטוב ביותר של ארגנטינה בטורניר. והוא לא היה רחוק מלקחת אותה לזכייה בגביע עם סגל בינוני פלוס.

הוא הבקיע שערים חשובים ובישל באופן מרהיב לדי מאריה נגד שוויץ בשמינית. הוא לקח על עצמו את המשחק, ניסה ככל שיכל. עבר שחקן או שניים אבל לא יכול היה לנצח לבד. בכדורגל של היום אי אפשר לנצח לבד.

הוא עשה בנסיבות הקיימות קרוב למקסימום האפשרי ויכול לחזור הביתה בראש מורם.

*

את תואר השחקן המצטיין בטורניר הייתי מעניק לאריאן רובן.

בימים שקיבל הרבה ביקורת בריאל מדריד והפך לאיזה פרוטוטייפ של כוכב שתורם מעט לקבוצה ומרוכז בעיקר במה שהוא עושה על המגרש חשבתי שנעשה לו עוול. שהוא עושה את מה שהוא יודע – מביא את יכולותיו למגרש ושאם כבר, האשמה היא של המאמנים שלו שלא מסוגלים לתעל את הכישרון האדיר הזה לטובת הקבוצה.

והנה, תחת מאמנים כמו יופ היינקס ולואי ואן חל נמצאה הדרך בה יכול רובן למצות את כישוריו היחודיים כשהכדור ברגלו תוך שהדבר משרת את התועלת הקבוצתית.

*

זה היה מונדיאל שהתופעה הכי בולטת בו הייתה שלא הייתה בו תופעה בולטת.

אם דובר בתחילת הטורניר על מונדיאל של כוכבים, בסופו של דבר מי שזכתה בו הייתה נבחרת שאין לה במובהק כוכב גדול אחד. ניימאר, חאמס רודריגז, בנזמה רובן ומסי, שבלטו בשלבים מסויימים והיה נדמה שיוכלו להפוך את הטורניר לשלהם, לא רשמו את תמונת הניצחון.

גם הכדורגל ההתקפי שנראה בתחילת הטורניר הפך לכדורגל הרבה יותר מבוקר בשלבי הנוקאאוט. כך ייצא ששלב בתים מלהיב, בין הטובים שנראו, עם ממוצע של 2.8 שערים למשחק, הפך לשלב נוקאאוט בינוני עם ממוצע של 2.2 שערים למשחק (1.8 בלעדי המשחק בין גרמניה לברזיל).

גם המגמה שאולי הסתמנה של סגירת הפערים על-ידי נבחרות הדרג השני הסתכמה בחצי-גמר שלראשונה מזה שנים לא כלל נבחרת שזכייה שלה הייתה נחשבת להפתעה בתחילת הטורניר (כמו אורוגוואי ב-2010, פורטוגל ב-2006, דרום-קוריאה וטורקיה ב-2002, קרואטיה ב-98' ובולגריה ושבדיה ב-94').

ואולי מה שסימל יותר מכל את חוסר הקוהרנטיות של המונדיאל הזה היה שלב חצי הגמר: תוך 24 שעות ראינו את משחק חצי הגמר אולי הכי המדהים בהיסטוריה ואת משחק חציי הגמר אולי הכי משמים בהיסטוריה.

ובמובנים רבים זה שיקף את האקלקטיות שמאפיינת את המדינה המארחת: עולם ראשון-שלישי, מונדיאל ראשון-שלישי.

*

ואגב ההבדל הבולט הזה בין השלב המוקדם לשלב הנוקאאוט, עלתה באחד הדיונים כאן הצעה מאוד מעניינת לצמצם את משחקי הנוקאאוט בטורניר.

אולי אפשר לשקול לחזור לפורמט דומה לזה שהיה בין 74' ל-82' – שני שלבי בתים. 16 הנבחרות שעולות משלב הבתים הראשון יחולקו מחדש ל-4 בתים, כשארבע מנצחות הבתים בשלב השני יעלו לחצי הגמר.

המשמעות של זה היא יותר משחקים (בפורמט כזה הנבחרות שיגיעו לגמר ישחקו שמונה משחקים ובסה"כ תגדל כמות המשחקים בטורניר מ-64 ל-76), אבל אנחנו כמובן לא נתנגד – נדמה לי שזה אחד המקרים היחידים שבהם האינטרס של פיפ"א ושל האוהדים יצטלב.

*

זהו, נגמר. עוד 54 ימים לסיבוב הראשון בגביע של ליגה ג'. יאללה בית"ר נורדיה!

79 Comments

אופיר 14 ביולי 2014

איציק, החלק הראשון של הפוסט (גרמניה + מסי) נראה כאילו הוא נכתב על ידי תוכנת מחשב, שהוזנו לתוכה כקלט כל הקלישאות על יעילות גרמנית לא מרגשת, מסי ומראדונה.

אחד 14 ביולי 2014

+1

בלעם 14 ביולי 2014

+1000000 מי שלא התרגש מקלוזה בהופעתו האחרונה במונדיאל יפספס בזמן אמת גם את אגדת תומאס מולר. שחקן השנה באירופה בעונה הקודמת והשחקן המצטיין במונדיאל.

austaldo 14 ביולי 2014

+1
כל אחד רואה מה שהוא רוצה ומתרגש ממה שהוא רוצה, אבל הפריצה של שורלה עם המסירה לשער של גצה היתה בדיוק זץ מהסוג שאתה מדבר עליו

אילן 15 ביולי 2014

להתרגש מקלוזה?
קלוזה מזכיר לי את הילד ההוא ביסודי ובחטיבה שתמיד היה נשאר למעלה, לא יורד להגנה ומחכה לכדור שיגיע כדי שיוכל לכבוש.

bb 15 ביולי 2014

אילן – ראית את קלוזה במהלך הטורניר? כל הזמן רץ ונלחם על כל כדור וירד להגנה וגם ביצע עבירות בעת הצורך.

matipool 15 ביולי 2014

אילן – הבן אדם כבר בן 36 ופאקינג החלוץ הטבעי היחיד באלופת העולם . לא בלם , לא שוער . חלוץ ! לא זוכר משהו דומה ברמות הללו .
הוא לא מרגש אותי במובן הטהור של המילה אבל בהחלט ראוי להערכה עצומה ולהתרגשות מסוג שונה .

אריאל גרייזס 14 ביולי 2014

אתה מזמין את כל אלו שמתים על גרמניה (הנה, כבר יש פה כמה) אבל אני מזדהה איתך לגמרי. כברזילאי הייתי אמור להיות אתמול אוטומטית בעד הגרמנים ועדיין מצאתי את עצמי מעודד את מסי כל פעם שהיתה לו הזדמנות ותופס את הראש כל פעם שהיגוואין החטיא. כמו הליגה שלהם, איכשהו הנבחרת הגרמנית אף פעם לא תצליח לרגש אותי. גם לא הצלחתי להתרגש מהכדורגל של באיירן או דורטמונד לפני שנתיים כשכולם היללו אותו.
לא חושב שיש לזה הסבר רציונלי. אני נמנע מכל הקלישאות על כדורגל מתוכנת או על מכונה, פשוט לא מרגש אותי וזהו. אולי זאת פשוט ההתניה הפבלובית-ישראלית שלי

מיקיג' 14 ביולי 2014

אין לי עניין להתווכח איתכם על כדורגל גרמני. להגיד על הכדורגל שהציגו באיירן ודורטמונד לפני שנתיים כ"כדורגל של מכונה" או חסר ריגוש אומר דרשני על כמה ראיתם משחקים של שתי הקבוצות האלה, שהייתה לשתיהן חשיבות היסטורית ממש, ככאלה שהצליחו לרסק את הספרדיות בצורת משחק יפייפה, מלאת מרץ, ובניגוד לכל מה שכתבו כולם כאן בארץ, לא כזו שהיתה אלטרנטיבה לטיקי טאקה, אלא כזו שהיתה אלטרנטיבה לאינטר ולצ'לסי.

אופיר 14 ביולי 2014

אני מציע שנכניס את קרוס, שוויני ומולר למכונת שיזוף ונצבע את השיער שלהם בשחור. יהיה מעניין לשמוע איך כולם מהללים את הכדורגל הלטיני המלהיב שלהם.

ניתאי 14 ביולי 2014

להעביר את הפנדלים לתחילת המשחק.

no propaganda 14 ביולי 2014

רעיון מבריק!

איציק אלפסי 14 ביולי 2014

שמעתי את הרעיון הזה כמה פעמים ולא הבנתי מה זה ייתן? א. זה ייעקר את הדרמה שיש בפנדלים בסוף המשחק, ב. זה יגרום לכך שהקבוצה שניצחה בפנדלים תלך ותסתגר ככל שהמשחק יתקדם. לא רואה איך זה חוסך לנו את המשחקים מהסוג של ארגנטינה-הולנד. תכל'ס, אין כנראה פיתרון גרוע פחות מפנדלים ואולי באמת שווה במקום לחשוב על צמצום המשחקים שיכולים להגיע להכרעה כזו (כרגע יש 16 כאלה במונדיאל, בשיטה שהצעתי יהיו 4).

איציק 14 ביולי 2014

כדי לחסוך זמן, אפשר להעביר את הפנדלים למחצית. כמו-כן יש סיכוי שהמצב עד למחצית לא יהיה 0-0 ואז הידע של תוצאות הפנדלים הפנדלים יכניס קצת פילפל. יותר מזה, היתי עושה שני פנדלים לכול קבוצה לפני המשחק, שתים במחצית, ואם יש צורך, אחד בסוף. הידיעה החלקית יכולה להיות אכזרית ומנוף למשחק נמרץ יותר.

no propaganda 14 ביולי 2014

ארגנטינה הולנד לא יקרה כי לפחות אחת מהקבוצות תהייה חייבת לתקוף.

ניתאי 14 ביולי 2014

אלפסי – זה יגרום לקבוצה אחת לתקוף (בניגוד לארגנטינה הולנד למשל). זה לא פתרון חף מבעיות, אבל זה יכניס את הפלפל הנדרש לשתי הקבוצות. תחשוב על זה כמו על משחק גומלין שבראשון נגמר 1:0 ובשני כבר 1:1.

תומר הוותיק 14 ביולי 2014

אני יותר אופטימי ממך על הסיכוי לראות משוגעים כמו מראדונה, האחרון בינהם היה רונאלדיניו שכל פעם שארית אותו לא ידעת מה הדבר המשוגע הבא שהוא יעשה, אין ספק שברסה של מסי יותר טובה, אבל של רונאלדיניו הייתה יותר מרגשת מהאספקט של המקוריות (הגול שלו נגד צלסי בליגת באלופות בבעיטה מהמקום בשש עשרה אחד המדהימים).
מסי מדהים באמת,הוא הכדורגלן המודרני האולטימטיבי ובתור מועדון לטווח ארוך אותו הייתי רוצה,אבל,לנבחרת שבה תוצאת הנצחון בטווח הקצר היא החשובה הדרישה ממנו לשנות את המנטאליות שלו ופשוט לקחת את הכדור ולעבור את כולם היא לא ריאלית, קצת מזכיר את לברון בזה, הם פשוט עושים את מה שנכון ומה שמנצח בליגות, לא את מה שמשתלט על משחקי הכרעה.

no propaganda 14 ביולי 2014

גם סוארז הוא אחד מאלה. כל הזמן עושה הפוך ממה שמצפים ממנו.

איציק אלפסי 14 ביולי 2014

סוארז, נכון. אריאל גרייזס כתב על זה הרבה במהלך העונה.

משיח 14 ביולי 2014

מסכים עם כל מה שכתבת, ובהצלחה לנורדיה

גורביץ ' 14 ביולי 2014

בשתי מילים – לואיס סוארז.
הדבר הכי קרוב למראדונה שקיים היום.
מסכים איתך שסביר להניח שבעולם הכדורגל המסוקר והציני של היום, שעל ברכייה לגב ששוברת חוליה לא מקבלים שום עונש, ועל נשיכה מקבלים 4 חודשים מחוץ לכדורגל, סביר להניח שדייגו לא היה רואה הרבה מגרש בימינו.

איציק 14 ביולי 2014

את מי מראדונה נשך?

איציק אלפסי 14 ביולי 2014

את אנגליה :)

גורביץ' 14 ביולי 2014

חחח

איציק 14 ביולי 2014

איציק (אלפסי),
+ קבע אתה את המספר :-)

קורא 15 ביולי 2014

גם איברהימוביץ' עושה דברים לא צפויים ונהדרים, ואפילו רובן.

איציק 14 ביולי 2014

איציק, די התחברתי, למרות שרציתי גרמניה. רציתי גרמניה כי הם כל הטורניר רצו לנצח ולא לא להפסיד. לגבי היעילות הגרמנית על-סף המתוכנתת יש לי סיפור. ב-2001 נסעתי לכנס ביוון, מספר שבועות אחרי שהגרמנים סיימו לבנות ליוונים את נמל התעופה החדש באתונה. הם בנו זאת ללא גביית תשלום מהיוונים אך תחת הסכם שהם מתפעלים את השדה ב-30 השנים הקרובות (לא יודע האם זו עסקה טובה, אולי גיל שלי יוכל להסביר, אבל כנראה הגרמנים לא פריירים). הפואנטה היא שהיה לגרמנים איזה באג, ובשבועות הראשונים עשרות אלפי מזוודות הלכו ליעדים לא נכונים (הלכו לאיבוד). הבדיחה היתה שאם גרמנים עושים משהו אז ב-100% יעילוד גם אם זה אומר לאבד מזודות. אז כך הם גם משחקים. אם משהו מהם ישתגע זה יגרום לשגעון קולקטיבי, ואני לא בטוח שזו חוויה לראות גרמנים שהשתגעו.
לגבי השחקן המצטיין, כמובן רובן, לא רק בגלל הרמה כי אם גם בגלל התשוקה (ללא נשיכות באוזן) ומשיכת הנבחרת כל הזמן, עד שנגמר הזמן.

איציק אלפסי 14 ביולי 2014

איציק, מרתק מה שאתה כותב. וזו בדיוק אולי הנקודה – החשש הזה "להשתגע", אפילו מעט, כי "או ואבוי" מה יקרה. ובאמת אנחנו יודעים מה יכול לקרות במקרה של הגרמנים. אבל תרבות שאין בה מקום לקורטוב של שיגעון היא תרבות לא בריאה. היא תרבות שכל הזמן צריכה להחזיק את עצמה במסגרות מאוד נוקשות של סדר, היגיון ויעילות. תרבות בריאה, כמו אישיות בריאה, צריכה להיות גמישה. וזה כולל את היכולת "להשתגע" מדי פעם מבלי שזה יהיה הרסני עבורה או עבור סביבתה.

איציק 14 ביולי 2014

לגרמנים היו מספיק משוגעים/שרוטים (חלקם אוסטרו הונגרים) כמו מוצארט או בטהובן. הגאונות שלהם מתפרצת ומתפוצצת. גם היום במוזיקה יש להם יותר שרוטים מאשר בספורט (חוץ מנהגים ורוכבי אופניים שהם נראה לי קצת פסיכים לפי הגדרה). שגעון במסגרת קבוצתית קנראה נדיר הרבה יותר, למרות שנראה לי שנראה זאת במנות קטנות עם כניסת המתאזרחים מאפריקה וטורקיה.

אדם 14 ביולי 2014

איציקים, במילה אחת, ברלין.

bb 14 ביולי 2014

"ראיתם שחקן גרמני לוקח כדור ומנסה לעבור לבד חמישה ושישה מגנים בכדרור? מנסה להכניס שער ביד? עובר את השוער ואז חוזר לעבור מגן נוסף? מוסר בעקב? עושה פדאלדה? ראבונה? אפילו סתם משחרר בעיטה לא קשורה מארבעים מטר?"

לא, אבל ראיתי שחקן גרמני שמקבל כדור רוחב ומצליח להשתלט עליו עם החזה ואז מהאוויר שולח אותו לרשת ומביא את הגביע. אותי זה ריגש.

איציק 14 ביולי 2014

זו בדיוק התכניקה המעולה, ואיציק דיבר על הספונטניות. זה לא אומר שזה לא יכול לרגש, רק אלו שני דברים שונים בתכלית.

איציק אלפסי 14 ביולי 2014

זה היה מהלך ענק, טכניקה עילאית. אבל, שוב, לא יצירתיות. אנחנו נוטים לבלבל בין טכניקה ליצירתיות. נכון שמהלכים יצירתיים דורשים טכניקה גבוהה, אבל טכני ויצירתי זה לא אותו דבר.

bb 14 ביולי 2014

אני פשוט הבאתי את זווית הראיה שלי. אני מעדיף כדורגל שהוא יותר "תכלס" ופחות הקפצות כדור על הראש ליד קו החוץ. מרגש אותי יותר לראות שחקן שעושה את הפעולה הנכונה בזמן הנכון כדי לעזור לקבוצתו לנצח (וזה תופס גם לגבי תיקולים מוצלחים של שחקני הגנה למשל).
כמו הכל בחיים, עניין של טעם.

משה 14 ביולי 2014

מדהים איך דברים הפוכים לחלוטין מרגשים אנשים בצורה שונה.
רק שתדע שלעומתך, כששחקן לוקח כדור ומנסה לעבור לבד חמישה ושישה מגנים בכדרור, עובר את השוער ואז חוזר לעבור מגן נוסף, מוסר בעקב, או עושה פדאלדה/ראבונה – זה מחליא אותי.
כל משחקי הרגלים הברזיליים נראים לי כ"כ חסרי תועלת ולא יפים.
בעיני שיא היופי הוא משחק קבוצתי מעולה שמסתיים בבעיטה לרשת, ואין כמו הולנדים או גרמנים לעשות את זה.

Amir A 14 ביולי 2014

בדיוק!

איציק 14 ביולי 2014

אני חושב שיש מעט הגזמה בתאור. הרי לא מדובר במעשה שלמה רוקבן אשר עובר את השוער וחוזר. מדובר בדימיון של רומאריו או רונלדינו אשר מתועל לניצחון אך יחד עם זאת שובה עיין ומעלה חיוך על הפנים. מי שלא נהנה מרונאלדיניו, לא יודע איך יכול להנות מכדורגל. אני לא חובב גדול של כדורגל ומאוד אוהב את היסודיות והקבוצתיות הגרמנית, אך את החיוך מעלים לי רומאיוים ורונאלדיניוים למינהם.

Amir A 14 ביולי 2014

"מי שלא נהנה מרונאלדיניו, לא יודע איך יכול להנות מכדורגל."
הייתי קצת נזהר מלקבוע לאחרים ממה הם כן צריכים להנות וממה הם לא.

איציק 14 ביולי 2014

Amir A,
סליחה, נסחפתי, ועדיין "מי שלא נהנה מרונאלדיניו, לא יודע איך יכול להנות מכדורגל."

Amir A 14 ביולי 2014

(-:

ניינר 14 ביולי 2014

מדהים אותי מחדש כל פעם איך לוקחים שחקן שהוא רמאי מוצהר, בלתי ספורטיבי, נרקומן, חולה נפש שאמנם הוא שחקן אדיר אך מוגבל לרגל שמאל בלבד והופכים אותו לאלוהים חיים או למישהו שמעל המשחק עצמו.
מעדיף את מסי בכל יום על הפסיכופט הרמאי

משה 14 ביולי 2014

ואני מעדיף שחקן שאחרי שהנבחרת שהוא כ"כ אוהד מפסידה בגמר לא מתבייש להתראיין ולהגיד שהבחירה המגוחכת של מסי למצטיין היא אקט שיווקי. לכמה כדורגלנים יש דיעה אמיצה בימינו ?

היסטוריון של ספורט 14 ביולי 2014

טור נהדר מסכים (כמעט) עם כל מילה.
אך לא הייתי רוצה לבטל את הנוקאאוט .
נכון הפעם לא היה איזה משחק לפנתאון (למעט ההתאבדות הקולקטיבית של ברזיל).
אך כשאני נזכר בהיסטוריה של המונדיאלים והיורו אני נזכר למשל
ב 1986 במשחקים של ספרד -דנמרק ,ברה"מ -בלגיה וארגנטינה -אנגליה אפילו בשנת 90 אני נזכר באנגליה -קמרון.
בשנת 94 אני זוכר את רומניה -ארגנטינה ,ברזיל -הולנד ורומניה -שבדיה.
בשנת 98 אני זוכר את אנגליה -ארגנטינה ואת הולנד יוגוסלביה ואז ארגנטינה ואז ברזיל.
אמנם לאחר מכן יש קצת היעצרות במונדיאל אך ביורו זכינו למשל למפגש הולנד -דנמרק ב 92 או פורטוגל -אנגליה ב 2004 שהם קלאסיקות של ממש.
בשלב הבתים אמנם איני זוכר הרבה מאותה התקופה כי הייתי קטן אך למעט המשחק איטליה -ברזיל לא נראה לי שהיו (הרבה) משחקים שזוכרים לאורך שנים.

כסיפוביץ 14 ביולי 2014

לא הבנתי את הכותרת ביחס לתמונה של חאמס רודריגז…

כסיפוביץ 14 ביולי 2014

אוי!
זאת בר רפאלי!
מזל שנגמר המונדיאל…

איציק 14 ביולי 2014

גרמניה, מושלמת מידי, אך לא מלהיבה… מה לא ברור…

כסיפוביץ 14 ביולי 2014

לא היה לי ברור מי זאת…
חשבתי שזה חאמס

איציק 14 ביולי 2014

בטח החברה התורנית של איזה כדורגלן או כוכב ריאליטי :-)

אדמדם 14 ביולי 2014

האם כותב הבלוג לא ראה מעולם את מרקו רויס? את יוליאן דרקסלר? את מאריו גצה? את אילקאי גנדוגאן? את תומאס מולר? את אנדרה שורלה?
אלה שחקנים יותר טכנים מכל שחקני ברזיל (למעט ניימאר) ומכל שחקני ארגנטינה (למעט מסי ואולי די מריה)

איציק 14 ביולי 2014

זו בידיוק הנקודה אותה פיספסת, ועליה מדבר כותב הבלוג!!! הם יותר טכניים, עם הבנת משחק טובה יותר, ועם משמעת קבוצתית למופת, אך הם חסרי מעוף, דימיון, שובבות נעורים. אתה יכול לא להתחבר ולא להסכים אך מה שכתבת אינו עומד בסתירה לפוסט.

אופיר 14 ביולי 2014

איציק, לכל השחקנים האלה יש את כל התכונות שציינת. כל היתר זה שטיפת מוח של שנים.

אדמדם 14 ביולי 2014

לדרקסלר אין מעוף? לרויס אין מעוף? לגצה אין מעוף? אותו שחקן שבגיל 19 היה פשוט קוסם על המגרש? גאון כדורגל?
זו פשוט חוסר יכולת להשתחרר מקלישאות שכבר אינן נכונות שמונה שנים.

איציק 14 ביולי 2014

אדמדם,
קח את השחקנים הניפלאים (בלי טיפת ציניות) ושים אותם ליד רונאלדיניו או רומאריו ותשווה את התנועה שלהם (לא את התוצאה של הביצועים, למרות שגם את זה אפשר להשוות). לדעתי יש הבדל ענק, האחד חד וישיר, מאוד אפקטיבי וממוקד מטרה (בעל מקצוע מעולה), והשני אומן שמרשה לעיתים שגיאות אך מחייך כל הדרך. אתה לא חייב להסכים, אך זו דעתי…

ניק 14 ביולי 2014

אדמדם- אני לא חושב שהקלישאה היא של הכדורגל הגרמני המשעמם אלא הקלישאה שגרמניה היא גרמניה ההיא, זאת עם הגזים ומחנות ההשמדה, ועל זה קצת קשה לאנשים לאהוב את הנבחרת הזאת.
מעניין שעל ספרד, שמשחקת על הכי אוטומט שאפשר וששם באמת הכל ידוע וברור (מסירה-מסירה-מסירה X אלף) לא רשמו את זה..
אבל אולי במונדיאל 2114 אנשים יצאו מזה ויפסיקו להאשים את גרמניה הנוכחית בפשעי סביהם

היסטוריון של ספורט 14 ביולי 2014

בעניין העובדה שהמונדיאל נגמר.
כשהוא נגמר עם זוכה שאתה אוהב (למשל ספרד 2010 ) אתה מסיים עם טעם טוב בפה ויודע שתיקח את הטורניר עוד 4 שנים.
כשהוא נגמר עם יריבה שאינך אוהב (גרמניה היום וגרמניה 90 ו…קצת צרפת 98 ). אתה מתבאס פעמיים.
1. שהטורניר נגמר
2. שאינך רוצה לזכור אותו עקב הזוכה המבאסת.
הפעם התבאסתי הכי הרבה שאוהד ספורט יכול להתבאס .לגמר הגיעו הנבחרת שהכי רציתי שתזכה בטורניר מול היריבה שהכי לא רציתי שתזכה.
בטורניר שאותי לפחות הכי מעניין ומרגש (למרות שרצת הצ'מפיון גבוהה יותר).

זו באסה רצינית יאללה שיעבור קצת זמן כי רק זה מרפא.

אחד 14 ביולי 2014

מרגיש בדיוק כמוך, אבל הפוך. הזכייה של ספרד השאירה לי טעם מר בפה שנמחק רק אתמול.

פאןפאן 14 ביולי 2014

קשה לי להתחבר למה שכתבת על גרמניה למרות שאני חושב שאני מבין מאיפה באת שכתבת את זה. באמת מעטות הפעמים שאתה רואה שחקן של גרמניה חותך מהלך מתוכנן ועושה משהו בלתי צפוי כמו המשוגעים שהזכרת בכתבה
מצד שני הכדורגל שלהם כל כך אינטליגנטי ,וחלק מהפעולות נעשות בשלמות אסתטית וטכנית שזה מספיק יפה ומרגש בשבילי.הגול אתמול היה אחד מהרגעים האלו למשל
בסה"כ למרות הנהיה שלך אחר רגש אחר , מיוחד, אין לי ספק שלו יכולת היית מטביע יגונך (ואולי עוד כמה דברים) לעד באותה עלמת חן שמצולמת למעלה :-)
לגבי מסי – אין שאלה בכלל. רובן – ברור! פאדיחה נוראית של פיפא ואני רוצה להאמין שאפילו הגמד התבאס והרגיש אוברייטד אתמול בטקס
אין לי מושג מה רוצים המקוננים ומהיכן הם שואבים את הרגלי הכדורגל שלהם אבל המונדיאל הזה היה תענוג עילאי. לא מושלם אבל מספיק טוב שנוכל להתרפק על רגעיו שנים. אשרינו :-)

אביאל 14 ביולי 2014

איציק – אני חושב שאתה מדבר יותר על התרבות הגרמנית או יותר נכון על הסטיגמות שלה, כי כמו כל התרבויות בעולמנו גם היא עוברת שינוי מסוים.

תסתכל על נבחרת גרמניה, הרבה זרים, האכזבה הכי גדולה שלי בטורניר היתה אוזיל, בדרום אפריקה כל נגיעה שלו בכדור הקפיצה את הקהל והצופים, הפריצה שלו אז הזכירה את מה שחווה חאמס רודריגס בטורניר הזה.

אני עדין חושב שהטכניות הגרמנית החדשה – בעיקר של מולר, גצה, אוזיל ושניים שהיו סופר חסרים כדי להעניק את הפן העוד יותר רומנטי היו הצמד מדורטמונד – גונדגן ורויס, עושה את שלה. זו בערך הנבחרת היחידה במונדיאל הזה שיותר משחקן או שתיים שלה מצליחים לעבור שחקנים בקלות יחסית וזה גם היתרון הגדול שלה.

שים לב לשערים של שורלה מול ברזיל – זה לא מרהיב ? הגול של גצה אתמול, זה כדורגל טכני ? אם היו להם תלבושות כחולות או צהובות זה היה יותר רומנטי ?

דיזידין 14 ביולי 2014

ככה, בשביל הפרופורציות:
לאורך הקריירה מסי מבקיע פי שניים ממראדונה פר משחק.

amit 5 14 ביולי 2014

קודם כל כמו שכתבו כאן כבר כדורגל הוא משחק קבוצתי ואי אפשר להסתמך רק על דריבלים וכו'.
דבר שני שכחת את מרקו רויס? גם לגצ'ה לא חסר, אוזיל גם עובר שחקנים הרבה פעמים רק שבדרך כלל הוא יותר מחפש את המסירה ויש לו גם פחות מחץ בפריצה קדימה,
ויש עוד הרבה שחקנים שאם ירצו מידי פעם הם יעברו כמה שחקנים, אבל יחסית הם יאבדו גם כדורים בנסיונות לעבור, כמו שקורה להרבה שחקנים, ולכן הם מעדיפים לשחק יותר נכון.
תקח למשל את המשחק של ברזיל מול הולנד שהיו הרבה פעמים ששחקני ברזיל ניסו דריבלים ועברו שחקנים אבל בסוף לא יצא מזה כלום.

באבא ימים 14 ביולי 2014

מעניין שהדוגמה שהבאת למוזיקה מרגשת היא דווקא מוזיקה של מלחין גרמני…

אגב – לא סתם מלחין גרמני אלא המלחין הגרמני התבניתי ביותר, הרציונלי ביותר, במדויק ביותר והמושלם ביותר. מלחין שלא אחת משווים את המוזיקה שלו למתמטיקה.

וזה בדיוק העניין. אני לא חושב ששריטה היא תנאי לריגוש. ריגוש מגיע בכל מיני צורות. לפעמים דווקא שלמות היא הדבר המרגש. אני מסתכל על התמונה שצירפת ואני לא רואה בה שום דבר שהוא מדי. בא לי לעמוד ולמחוא כפיים לאבולוציה (ואם מעורבים בדבר גם מומחים פלסטיים ואמני פוטושופ – אז גם להם).

ונבחרת גרמניה מאוד מרגשת אותי בלי שום קשר לשאלה אם היא מושלמת או לא, בלי שום קשר לשאלה מה אני חושב על השחקנים שלה כבודדים. הרגש שאני מרגיש אליה הוא שנאה.

שנאה שגרמה לי להיות בעד ארגנטינה (השנואה אף היא), שנאה שגרמה לי להיות בעד מנצ'סטר יונייטד בגמר ההוא (שאנקלי שבשמיים אנא מחל לי), שנאה אינהרנטית, יסודית, מובנת מאליה שלא חייבת שום הצדקה – שנאה לכל דבר שהוא סממן של לאומיות גרמנית.

איציק 14 ביולי 2014

רק אל תשכח שאותו המלחין לפעמים גם נחשב ל"אבי הג'אז" שזה הכי אילטור שיש.

shadow 14 ביולי 2014

אני חושב שהבעיה של כולנו בעידן של היום היא אובר אניפורמציה.

בניגוד לפעם שהינו רואים משחק פעם ב…. היום אנחנו מחוברים כל הזמן, רואים אין ספור משחקים בשנה מאין סופר זויות. מקבלים אין ספור פרשנויות וניתוחים ממליוני אתרי אינטרנט וערוצי טלויזיה.

תוסיפו לזה את העובדה שהיום גם כל אחד יכול להגיב, לשתף, לשמוע עוד דעות ולהיות מעורבב במאה אחוז.

קצת כמו התמכרות לסם, סף הריגוש פשוט עולה כל הזמן וקשה להסתפק במה שפעם היה מספיק.

גלעד בלום 15 ביולי 2014

אלפסי, מצטער, לא מסכים, גרמניה מרגשת, ה-7-1 היה תצוגת תכלית קבוצתית, איך 7-1 על ברזיל בברזיל לא מרגש אותך?? כולם פירגנו לכולם וכמעט כל הגולים היו במצב של אחד על אחד בגלל המסירה הנוספת. גם מול ארגנטינה, למרות להארגנטינים הפתיעו אותם עם המהירות והמתפרצות הם המשיכו בשיטה שלהם, היו סובלניים ולבסוף הוציאו לפועל עם פעולה התקפית מבריקה של שני מחליפים בני 22 ו-23 במונדיאל הבכורה שלהם, אם זה לא מרגש אז מה לא.

נכון שיש לנו (ולעוד לא מעט עמים בעולם אגב) אינסטינקט מותנה שלא מאפשר לראות גרמנים שמחים, בואו נודה בזה ונרשום גילוי נאות בתחילת הכתבה, נשים את הרגש הזה בצד ונודה שאם אותם שחקני בדיוק היו לובשים את מדי נבחרת לוקסנבורג או טנזניה היינו טוענים שזו אחת הנבחרות הכי מרשימות בהסטוריה ומה זה מתרגשים.

כבר היו נבחרות גרמניה מרשימות, זו של הקייזר ופאול ברייטנר, זו של רומיניגה וכמובן זו של קלינסמן (השחקן) אבל אלו היו יותר לוחמניות ו״אפורות״, אחרי ששינתה תדמית ועברה לשחק כדורגל ״חיובי אבל בלי תארים״ היא הצליחה סוף סוף לחבר יכולת עם ווינריות ולעשות זאת בצורה מרשימה, מה שמרגש זה שהם לא התרגשו (כמו הברזילאים שהשתנקו) או נחנקו (כמו היגוואין ומסי שהחטיאו כמו טירונים), כמעט והתפתיתי להוסיף ״כמו גרמנים״, אבל כפי שהילד שלי בן ה-9 שגדל בבי״ס פרטי בניו יורק אומר לי תמיד- ״אבא, אל תעשה הכללות״. כי יש עוד כמה עמים אחרים שידועים ביסודיות שלהם, בשיטתיות, בסדר ובארגון שלהם (שווייץ, סינגפור למשל).

באבא ימים, אני מבין את השנאה הזאת לגרמניה, גם אני גדלתי עליה, אבל אין איזה משהו אירוני בעובדה שכמעט חצי מהנבחרת לא ממש גרמנים ויש גם כמה מוסלמים? זה לא מוציא את העוקץ? הנאצים הגרמנים גלוחי הראש שמחים כשסמי חדירה או אוזיל מבקיעים עבור גרמניה? היטלר לא מתהפך בקברו כשהוא רואה את כמות המהגרים הלא אריים בגרמניה? לאור זה האם יש עדיין טעם בשינאת גרמניה? הרי זו מדינה מהידידותיות ביותר לישראל מבחינה פוליטית. עד מתי זה לגיטימי לשנוא עם בגלל מעשי הסבא רבא שלהם?

אגב הייתי בעד ארגנטינה בגדול אבל אם פעם הייתי רואה זכייה של גרמניה כדבר נורא (ספורטיבית) הרי שבעשרים שלושים השנים האחרונות זה ירד ויש משחקים שבהם אני בעד גרמניה (מול צרפת למשל).

באבא ימים 15 ביולי 2014

גלעד, אני לא שונא גרמנים. אני גם לא שונא את שחקני נבחרת גרמניה. אני אשמח אם חלק מהם יגיעו לליברפול. אני גם מאוד מעריך את המאמץ של הגרמנים להתמודד עם עברם. הדבר היחידי שנשאר לי זה לשנוא סממנים של לאומיות גרמנית – בוא נאמר שזו השנאה האחרונה שאני מפרגן לעצמי. שנאה שאני חייב לתחזק.

Yavor 15 ביולי 2014

ממש מזכירים לי את סן אנטוניו ספרס, החבר'ה האלה

D! 15 ביולי 2014

על גרמניה כבר אמרו כמעט הכל – ולא אוסיף

מצטרף לכל מה שכתבת הן על מסי (ודרך אגב על העוול שעושים לו כשמסמנים אותו כבר כטוב בכל הזמנים) ובעיקר על רובן.

בהצלחה עם בית"ר – אשמח שתדווח לנו מהשטח על ההתפתחות.

matipool 15 ביולי 2014

אם כבר התמונה בראש הפוסט והחגיגה על בנות הזוג של הגרמנים ברחבי הרשת – סמי חדירה לוקח בגדול . החברה שלו ( אשתו ? ) מהממת .

גלעד בלום 15 ביולי 2014

אגב, האם זו בר רפאלי בתמונה?

איציק אלפסי 15 ביולי 2014

אכן

S&M 15 ביולי 2014

לא מבין את הטענה נגד חוסר היצירתיות של הגרמנים. בנבחרת ברזיל הייתה יצירתיות? בארגנטינה? מקולומביה וקוסטה ריקה היה ריגוש לא בזכות היצירתיות, אלא בזכות אלמנט האנדרדוג וההפתעה.

עשרות מאמנים עובדים עשרות שנים כדי לעקר את היצירתיות מהכדורגל. מוריניו עשה קריירה מלהחנות אוטובוסים ב-16. לצערי, מי שמחפש יצירתיות נמצא בענף הלא נכון.

אחד שיכול לקחת כדור ולנסות לעבור שישה שחקנים זה רובן, אבל גם זה לא (רק) בגלל שהוא יצירתי, אלא כי אין לו ברקסים בהבנת המשחק. וגם הוא לא הצליח בשום קבוצה שנתנה לו חופש, עד שהגיע לכדורגל הגרמני שהציב לו גבולות ליצירתיות.

גם מסי, השחקן הכי יצירתי שיש היום, מצליח בתוך המסגרת הנוקשה של ברצלונה שמקדשת העברת כדור בלתי פוסקת משחקן לשחקן, ולא החזקת כדור על ידי שחקן אחד. דווקא בנבחרת הוא כן יכול להביא את האופי היצירתי לידי ביטוי, כי הם משחקים על הגנה ומתפרצות.

אנחנו בעידן של חוסר יצירתיות. לכן גרמניה הכי טובה.

דור בלוך 15 ביולי 2014

סיכום מושלם

ד״ר א 15 ביולי 2014

הנבחרת שלא מצליחה ליצר שום דבר שאינו צפוי,
חוץ מלהכניס לברזיל רביעיה תוך 10 דקות.

צור שפי 15 ביולי 2014

1. קשה לי יותר להתרגש מגרמנים מאשר מאחרים (זה לא הם, זה אני. וההיסטוריה) אבל לפעמים אפילו הם מצליחים לעשות לי את זה. ברמת המועדונים זה קרה לי בשנים האחרונות עם בורוסיה הרומנטית (להבדיל מבאירן הכוחנית) ובמונדיאל היו גם רגעים של כדורגל נהדר (בעיקר נגד ברזיל וגם במצב של פיגור מול גאנה) וגם רגעים של אנושיות צרופה (הדמעות של הוותיקים לאם ושווייני בסוף).
2. לגבי שינוי בחוקים אני מצטרף לאלה שחשובים שצריך לצמצם את מספר השחקנים ל-10 וביחס להכרעות הייתי מנסה פעם שיטה של שער זהב ללא הגבלת זמן באופן ששחקנים לא ימשכו ויבזבזו זמן חצי שעה אלא יידעו שהמשחק לא ייגמר עד הבקעת שער. לדעתי ברוב המקרים זה יקצר את ההארכה.
3. אני לא אוהב את הצילום של בר רפאלי בהקשר של הפוסט. אולי עודף תקינות פוליטית אבל נראה לי טיפה שוביניסטי.

גלעד בלום 15 ביולי 2014

לפעמים נראה לי שאלה שמנהלים את הכדורגל עושים לנו בכוונה.

למרות המונדיאל המהנה היו לא מעט דברים מרתיחים, כדורגל הוא ממילא ענף שהמזל משחק בו תפקיד גדול, המינימום שאפשר לבקש זה לצמצם את טעויות השיפוט למינימום ולהפוך את המשחק להוגן יותר.

הנה רשימת הבעיות שהפריעו לי כצופה (עם הפתרון)

1)כרגיל, נפסלו שערים חוקיים בטענת נבדל, וגם נכבש שער או שניים ממצב נבדל. זו בעיה כרונית, אי אפשר לצפות מקוון 100 אחוזי הצלחה, חייבים לאפשר ריפליי. הפתרון-לכל קבוצה יהיו שתי הזדמנויות בכל מחצית לערער על החלטה של קוון. בתוך מספר שניות ניתן לברר עם השופט הרביעי שיושב מול המוניטור ויודיע לשופט הראשי באזניה מה גזר הדין.

2)בזבוזי זמן- אני כבר אומר את זה שנים, שעון עצר! בכל פעם שהמשחק נעצר גם השעון ייעצר וכך בתוך מיליונית שניה פתרנו את אחת המחלות הקשות ביותר של הכדורגל. מצדי שיקצרו את זמן המשחק ל-80 דקות נטו, זה עדיין יהיה הרבה יותר כדורגל מאשר הפארסה של הכדורגל הנוכחי. עם כל הכסף שהם הרוויחו מהמונדיאל נראה לי שיש להם כמה גרושים לשלם לשופט שיישב עם שעון עצר, בדיוק כמו בכדורסל. זה כל כך פשוט!

3)התחזויות, צלילות וכו׳-כמו בכדוריד או בהוקי קרח, צריכים להוציא את השחקן למספר דקות (פלוס צהוב). זו פגיעה מיידית בקבוצה, מספיק כדי לא לקחת את הסיכון, ומצד שני לא מחסלת את הקבוצה שעברה את העבירה.

4) הכרעה אחרי 120 דקות במשחקי נוק אאוט- לא נעים להגיד אבל האמריקאים כבר מצאו פתרון יותר מעניין ודרמטי (וגם יותר קשור ליכולת), אבל זנחו אותו לפני הרבה שנים. במקום בעיטת 11 מקיימים מאבק של אחד על אחד בין השחקן לשוער, כשהשחקן מתחיל על נקודת האמצע.
השחקן חייב להראות את יכולתו הטכנית ולהפעיל את הדמיון וכושר האלתור, לא רק לבעוט בעיטה מדויקת מכדור נייח. זה גם נותן לשוער יותר מקום להביא לידי ביטוי יותר מאשר לעצור בעיטה בודדת.
הרי כולם מסכימים שהפנדלים זה ממש רולטה רוסית.

לדעתי אם היתה הצבעה בין חובבי הכדורגל בעולם יש סיכוי שההצעות שלי היו מקבלות רוב סוחף, אבל אולי אני הוא זה שמנותק

איציק אלפסי 16 ביולי 2014

גלעד, אני זוכר באמת שבעונות הראשונות של ה-MLS היה את העניין הזה שמשחקים שהסתיימו בשוויון הוכרעו בשיטה שהזכרת. מה קורה עם זה? הפסיקו עם זה? זה היה מוצלח? אולי שווה לנסות את זה. גם בזה יש אלמנט גדול של מזל, אבל לפחות זה דורש קצת יותר יכולות כדורגלניות כאמור, ונותן איזשהו יתרון לנבחרות עם יותר שחקנים טכניים ויצירתיים.

משה אהרון 16 ביולי 2014

איבדת אותי ב"שער ביד"…

גלעד בלום 16 ביולי 2014

איציק, לא יודע למה הפסיקו עם זה, לדעתי זה יותר מעניין מבעיטת 11 כי יש יותר אפשרויות וזה גם יותר קרוב למשחק כדורגל דינמי, פנדל זה למעשה סטנגה של מהלך אחד, מוגבל מאד מבחינת האפשרויות, מסכים איתך שזה ייתן יתרון לשחקנים יותר מוכשרים

Comments closed