לאומיות ליברלית

על יסודות הקיום שלנו כאן

In כללי
"Reuven Rivlin, by Raanan Lurie" CC  license
"Reuven Rivlin, by Raanan Lurie" CC license

"החוסן החברתי שלנו איננו חוק טבע.
גם בעת הקשה הזאת
אסור לנו לעצום עין
בפני קיצונות ואלימות
שהרימו את ראשן המכוער בתוכנו.
עלינו להבין את כי שתיקה
פירושה שוויתרנו על החלום;
ששכחנו לשם מה ובשם מה
שבנו למולדתנו.

חבריי, אזרחי ישראל,
הבית הלאומי שלנו
עומד על יסודות מחייבים
של שוויון ושל שותפות,
שבלעדיהם- אין.

זהו תנאי הכרחי לחיינו כאן,
לקיומנו ולעתידנו."

(הנשיא העשירי, ראובן ריבלין, בנאום ההשבעה בכנסת)

במובן הזה הנשיא ריבלין מזקק את הז'בוטינסקאות באופן המדויק ביותר – לאומיות ליברלית.

כי זאב ז'בוטינסקי היה בראש בראשונה ליברל. ליברל קיצוני אפילו.

הוא האמין באינדיבידואל, "כל יחיד הוא מלך" קבע. בכך שלא רק שזכויותיו של היחיד אינן תלויות במוצאו, דתו או מינו (ז'בוטינסקי היה פמיניסט גדול שאמר, בין היתר, "אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מוסר לאישה בעדיף על הגבר"). אלא שמעצם היותו בן אנוש זכויותיו הן הראשונות במעלה ועומדות אף לפני הזכויות של החברה.

ובדיוק מתוך התפיסה הזו הוא גזר את האמונה הגדולה שלו בלאומיות, ובייחוד בלאומיות היהודית.

כי אחת מזכויותיו המשמעותיות ביותר של הפרט היא הזכות להיות חלק ממשהו. זכות שנובעת מהצורך הפסיכולוגי להשתייך (ז'בוטינסקי היה מבין גדול לנפש האדם). הפסיכולוג החברתי רוי באומייסטר טבע את המושג "The Need to Belong" כדי להכניס לפרדיגמה תיאורטית ומחקרית בדיוק את העניין הזה.

הזכות להגדרה לאומית, והזכות של העם היהודי להגדרה לאומית, היא בראש ובראשונה זכות אינדיבידואלית שבאה לספק צורך אנושי בסיסי.

ולכן בתפיסה הזו הלאומיות היא ערך ליברלי, הומאני, שלא רק שלא סותרת ערכים הומאניים אחרים, אלא מחויבת להם.

אין לאומיות בלי זכויות אזרח שוות. ומי שפועל בשם הלאומית לשלול מאזרח או קבוצת אזרחים אחרת את זכויותיה, מעוות את משמעותה ומעקר את זכויותיו שלו עצמו.

*

"לידידינו, אנחנו אומרים היום:
איננו נלחמים בעם הפלסטיני
ואין לנו מלחמה באסלאם-
אנחנו נלחמים בטרור.

זהו טרור אכזרי ורצחני
ששם לו למטרה להשמיד להרוג ולאבד
לא רק אנשים,
אלא את האנושיות עצמה.

ולכן, מיגור הטרור
הוא לא רק מעשה צודק,
אלא הוא מעשה הומאני."

(ראובן ריבלין, שם)

אני קורא בהרבה מקומות, גם כאן אצלנו בדה באזר, שזו מלחמת דת בעצם.

אני חולק על כך.

זוהי לא מלחמה בין יהודים לערבים או בין היהדות לאסלאם.

יהודים ומוסלמים חיו לא רע בכלל אחד לצד השני במשך מאות שנים. אם כבר, אז דווקא בין היהדות לנצרות יש חשבון דמים ארוך הרבה יותר.

אותם אלו שהורגים יהודים בשם הדת המוסלמית לכאורה, הורגים גם מוסלמים. למעשה, הם הורגים הרבה יותר מוסלמים.

המלחמה הזו היא בין אלו שמקדשים את החיים לאלו שמקדשים את המוות. בין כאלו שכל אבדן של חיים הוא צער עמוק עבורם, לכאלו שמחלקים סוכריות כשזה קורה. בין כאלו שמתפללים שילדיהם לא יחוו כמוהם מלחמות, לכאלו שמשתמשים בילדים ככלי טקטי ואסטרטגי במלחמות.

אפשר לקדש את החיים בשם הדת ואפשר לקדש את המוות. אפשר לעשות מעשים נוראים בשם היהדות או האסלאם ובאותה מידה להיות מופת של אנושיות.

הבעיה היא לא בדת, אלא במה שאתה בוחר ממנה.

אם לא הייתה הדת, היה משהו אחר. הצורך להשתייך, כאמור.

משטרים חילוניים ואתיאיסטיים ביצעו זוועות לא פחות נוראיות במהלך ההיסטוריה. המשטר הקומוניסטי בבריה"מ הוא רק דוגמא אחת.

*

"אנחנו פה גם יהודים וגם ערבים, משפחה מאוחדת, וככה נישאר"

(אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער, השבוע בהונגריה)

במובן הזה אלי אוחנה, לדעתי באופן לא מודע, מייצג היטב את הז'בוטינסקאות.

אלי אוחנה הביא את סלאח חסארמה לבני יהודה כי סלאח בלם טוב ואלי היה צריך בלם טוב בקבוצה שאימן. זה שלפני סלאח לא שיחק כדורגלן ערבי בבני יהודה לא היה רלוונטי לעניין בכלל.

ובבית"ר ירושלים אימן את ויקטור פאצ'ה ואיברהים נדאללה המוסלמים.

ואלי מעולם לא הסתיר את דעותיו הימניות.

וזה בדיוק העניין – שאין שום סתירה בין הזדהות לאומית, והזדהות לאומית עמוקה, לבין יחס שווה נפש לכל אינדיבידואל באשר הוא כזה.

*

"אבי ישב רכון על שולחנו
בימינו ערימת ספרים,
בשמאלו גיליונות נייר כתובים בכתב ידו.
כך הוא ישב שם,
כותב ומוחק
בשקט, מהורהר כולו.

אבא, שאלתי אותו,
מה אתה עושה?

רוב'לה, הוא ענה לי,
אני מקשיב.

בבית אבא ואמא
נשמתי את הרוח האנושית.
ינקתי את המסורת היהודית,
את ההדר והתגר הז'בוטינסקאי.
אך מעל הכול למדתי להקשיב.

למדתי לכבד את אמונתו של האחר,
ולמדתי להכיר בכאבו."

(ראובן ריבלין, שם)

אורנה בנאי נגעה ללבי בכתבה הנפלאה של בן שני אתמול בעובדה (לצפייה בקישור זה החל מ- 51:55).

אני לא בטוח שאני מסכים עם הדברים שביטאה, ועם ההכללות שעשתה על החברה הישראלית.

אבל הרבה יותר מעציב אותי, ולא פחות מזה – מטריד אותי, לחיות במקום שבו אדם חושש או חש בושה לומר את דעתו. שבו הוא מרגיש שהוא צריך להתנצל על כך שהוא חושב אחרת.

בין שלל זכויותיו של האינדיבידואל עומדת לו כמובן גם הזכות לדעה משלו (כל עוד, כמובן, הוא לא משתמש בה לשלול גם את זכותו של האחר לדעה משלו. ולמיטב הבנתי זה איננו המקרה עם אורנה בנאי).

*

ומילה אחת לחיילי צה"ל:

תודה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

82 Comments

יעקב בורקהארט 25 ביולי 2014

פוסט יפה מאוד וחשוב! וכל הכבוד לאוחנה!

אביאל 25 ביולי 2014

כל מילה איציק.

לצערי הרב, אין היום הרבה אנשים שמחזיקים בלאומיות הליברלית, גם בליכוד, המייצגים הבולטים כמו בני בגין, מרידור ואיתן לא הצליחו להיכנס לרשימה. גם מבחינה עולמית זה הולך ונעלם, הניאו-שמרנים (למרות הניגוד הנוכחי בין שמרנות לליברליזם) ניסו לקחת חלקים מהליברליות הישנה, אבל ממשל בוש הבן והמלחמות באפגינסטן ועיראק הורידו את התפיסה מסדר היום. זה תמיד היה נראה לי כאילו נלחמו להעלים אותה, אחרי הכל הליברליות התחילה בימין (מיל, בנתם) והשמאל החדש לקח ממנה הרבה לאורך השנים.

בכל מקרה, הבחירה של ריבלין לנשיאות נותנת תקווה בנושא.

בני תבורי 25 ביולי 2014

אביאל,
ההיסטוריה עוד תשפוט את הליכוד על שיגור אנשים טובים וראויים כבני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן לחלל, וקידום הדנונים והרגבים.

איציק 25 ביולי 2014

היא כבר שופטת. ראה את ליברמן ובנט מימין ואת לפיד משמאל. הליכוד היא מפלגה די קטנה שלא יכולה לאכוף שום דבר על אף אחת כיוון שלליברמן ובנט יש אנשים החושבים בכיוון של דנון ורגב רק הרבה יותר טוב. לימין הפרגמטי אין ייצוג בליכוד אז באין בררה יש ההולכים ללפיד.

מיכאל 25 ביולי 2014

בני, בניגוד למפלגת העבודה שקידמה את סתיו שפיר,
או מרב מיכאלי? עשבים שוטים יש בכל מפלגה.
מרידור, מה לעשות, אינו מחזיק בעמדות ימניות. למה לעזאזל
שהליכוד יקדמו אותו? כי הוא אדם נחמד וג'נטלמן?
ההיסטוריה תשפוט הרבה יותר בחומרה אנשים שנבחרים על סמך מצע אחד ואז עושים ההפך. דנון ורגב לפחות לא שינו את דעותיהם פתאום.

אביאל 25 ביולי 2014

בני – כן, הצד הליברלי בליכוד הולך ומאבד אחיזה, יש את אנשי הביניים – סער, ארדן ושטייניץ׳ שנותנים את הטון וקצת ישראל כץ, אבל זה לא הבסיס של פעם.

מיכאל – מפלגת העבודה חוותה מזמן את מה שקורה לליכוד היום. על סמך מה אתה אומר שמרידור לא מחזיק בעמדות ימניות ? ימין של מי ? הימין היום נקבע על פי הבית היהודי או ליברמן ? מרידור הוא הימין הישראלי הקלאסי – זה שאיציק כתב כאן ברוחו, אין דבר בין דני דנון ומירי רגב לז׳בוטינסקי-בגין-שמיר, לא באידיאולוגיה ולא בצורת ההתנהגות. ועוד משהו בקשר למרידור, הלוואי שלעשירית מחברי הכנסת היתה את האינטלגנציה, הפרגמטיות המעשית והצניעות שלו, מרידור הוא ממש לא רק נחמד וג׳נטלמן, הוא אדם מבריק ופוליטיקאי משופשף שמתעלה מעל לריבים על יוקרה וצעקות.

no propaganda 26 ביולי 2014

אם תקרא קצת את המצע של ליברמן אתה תראה שהוא קרוב מאוד לימין קלאסי. דעותיו גם מאוד מזכירות את הפוסט של איציק אצל גיל. בתחילת דרכו הוא רצה את הכל אבל בהמשך הוא ראה שהמצב לא מאפשר זאת והוא בעד הפרדה כמה שיותר גדולה. ליברמן מושחת מאוד ויש לו הרבה מגרעות אחרות אבל הדעות שלו הן ימין קלאסי. מרידור היה מתאים הרבה יותר במפלגה של לפיד מאשר בליכוד וזה בלי קשר ליכולתיו.

אביאל 26 ביולי 2014

no propaganda – מצע של אף אדםמפלגה לא הרשים אותי ולא היווה בסיס לאיזה אהדה או תמיכה, אני בוחן את הדברים בפועל. אם לרגע נתעלם מעניין השחיתות, על צורת ההתנהגות הפוליטית של ליברמן זועקת אנטי-ליברליזם, הדיל שהוא רקח עם דרעי בנוגע למשה ליאון על ירושלים, הצורה התקיפה בה הוא מדבר כלפי כל מי שלא מתיישר איתו ובכלל כל צורת ההתנהגות והפעילות מאחורי הקלעים היא בדיוק ההפך ממה שהלאומיות הליברלית מייצגת.

no propoganda 26 ביולי 2014

אתה מבלבל בין דעות פוליטיות להתנהגות. אין ספק שליברמן הוא אדם דוחה כמו הרב המוחלט של הפוליטיקאים אבל מבחינת דעות הן מדיניות והן כלכליות הוא מיצג את הימין הקלאסי.

היסטוריון של ספורט 27 ביולי 2014

מרידור כמו מילוא ושיטרית לפניו היה טראמפיסט בליכוד …לא היו לא אף פעם הדעות של מצע הליכוד .
לא בכדי כל אלה עזבו את הליכוד ונבחרו לכנסת ברשימה אחרת ( מרידור היה במרכז ז״ל).
בליכוד יש את רגב ודנון שקל לרדת עליהם אבל מעניין שלא הזכרתם כאן אנשי ימין איכותיים מאד הן רעיונית והן בעבודתם כמו לוין , אלקין , חוטובלי ופייגלין למשל .

kush 27 ביולי 2014

שמישהו יזכיר לי, מה היה המצע של הליכוד בבחירות האחרונות?
אופס… לא היה מצע.

ד״ר א 25 ביולי 2014

ישר כח, דוק!
טור חשוב ויפה. שיתפתי בפ״ב.

גלן 25 ביולי 2014

אהבתי.

ערן (המקורי) 25 ביולי 2014

מצוין.
ריבלין, הפתעה לטובה. ובכנות, לאור צניעותו היחסית וכנותו, אני לגמרי מעדיף אותו כאדם על פני שמעון פרס. החשש שלי בזמנו מדעותיו הימניות מאד של ריבלין, הופך מבחינתי לבלתי רלוונטי לאור הדברים הראויים כל כך בהשבעה אתמול.
ובקשר לאוחנה – סחתיין. באמת.

כסיפוביץ 25 ביולי 2014

מצוין!

יואלזיניו 25 ביולי 2014

איציק ורובי, נפלא!

תל חי,
יואל

איציק 25 ביולי 2014

איציק,
יופי של פוסט.
אני עושה מחקר משותף עם חוקר ערבי מוסלמי חילוני, כהגדרתו. מתברר שלו יש ויקוח עם האיסלאם. אני מודה, אני לא מכיר מספיק את הקוראן או את חוקי האיסלאם ולכן אביא את דברו בלי לשפוט האם זה נכון או לא. לפי טענתו על כל שני פסקי הלכה של מלחמה יש 300 מאות פסקי שלום באיסלאם. והשאלה שלו למה תמיד זוכרים דווקא את השנים של המלחמה ומקצינים אותם עוד יותר. אני כמובן מסכים איתו (רק יותר קל לזכור שני פסקי הלכה מ-300). מצד שני בכול דת יש הקצנה מעצם הרצון של להיות "יותר קדוש מהאפיפיור". אתה צודק שגם החילוניות הביאה דברים נוראים, אך עדיין מלחמות בשם הדת הם רבות יותר, מתפשרות פחות, ואין מהן התפחות (כמו שהעולם ברובו התפקח מהנאציזם ומהסטאליניזם ובמיוחד אלו שחי בגרמניה ובברה"מ. זה לא מוחלט אך בקרוב זה כך, ומקווה שההתעוררות הניאו נאצית תדוכה במהרה). ככול שעובר הזמן אני מרגיש יותר ויותר התנגדות לכול דבר שקשור באלוהים, לא משנה של מי, כי בסופו של דבר זה נגמר בדם, בהרבה דם.

יורם אהרוני 25 ביולי 2014

מענייו מאד איציק! גם אצלנו יש כאלה העושים במקורות שימוש חופשי לצרכהים. ראה למשל מה שכותב הרב דב ליאור על פעולתם של שמעון ולוי בפרשת וישלח: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2384726
וזאת למרות הגינוי הכפול של יעקב לפעולה של בניו:
"עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי".
ולקראת מותו:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." (בראשית מט, ה-ז)

איציק 25 ביולי 2014

יורם,
מסכים, ובדיוק בגלל זה כתבתי את המשפט האחרון בתגובתי המקורית.

אביאל 25 ביולי 2014

איציק – המלחמות המודרניות, על אידיאולוגיה (שתי מלחמות העולם, הטיהורים של סטלין ושל מאו) גבו הרבה יותר קורבנות פר שנים מאשר מלחמות הדת, שאמנם היסטורית נמשכו זמן רב יותר וגבו יותר קורבנות, אבל אני חושב שאם תסתכל פר שנה, מלחמות האידיאולוגיה לוקחות בגדול.

איציק 25 ביולי 2014

אביאל,
אין לי מושג כמה נהרגו באינקויזיציה, במסעות הצלבנים, מסעות האיסלאם, עירק אפגניסטן ועוד. ברור שפר שנה לא היה עוד משהיה עם היטלר, סטאלין, מוסוליני, פראנקו, מאו, וההוא מיפן שאני אף פעם לא זוכר את שמו. אלו היו עשורים אפלים בהיסטוריה העולמית. מין הצתברות מזוקקת של רועה באותו הזמן פחות או יותר. ובכול זאת זו סינגולריות חילונית על פני מאות של שפיכות דם דתית חסרת רחמים. שלא ישתמע שאני מנקה את החברה שהזכרת, אבל הוא טופל תוך עשורים כיוון שאין בו פאנטיות דתית שסוחפת המונים עד אין קץ. אז פר שנה, הרוגי הדת נמוכים יותר, אך שלטון הפחד שלהם המונע מפנאטיות מתמשך לכל משך ההיסטוריה. יצאו למלחמה בשם האלילים, בשם האלים, בשם האלוהים. דם, דם, דם.

גיסנו 25 ביולי 2014

אני חושב שזה גם עניין של תקופה.
ככל שהזמן מתקדם לצערנו הרבה יותר קל להרוג יותר אנשים יותר מהר.

אביאל 25 ביולי 2014

איציק – כן לאורך זמן ללא ספק, תמיד קל יותר להילחם בשביל משהו שלא רואים.

גיסנו – על אף הנשק המשוכלל יותר ויותר, זהו עדין העידן הכי פחות אלים בהיסטוריה המוכרת לנו, הרעש יותר גדול בגלל התקשורת.

S&M 25 ביולי 2014

ברמה הצהרתית לאומיות ליבראלית יכולה להתקיים, בדיוק כמו שהסוציאליזם של מרקס ואנגלס זו דרך החיים הכי יפה האפשרית. הבעיה מתחילה כשיש לסוציאליזם התנגשות עם האנושות על מגרעותיה, וכשיש ללאומיות הליבראלית התגשות טריטוריאלית עם לאומיות אחרת, ליבראלית או פאשיסטית. ומאחר ואנחנו לא באקדמיה, כל הלאומנים הליבראליים שהגיעו לעמדת הכרעה, בחרו רק באחת מהאופציות. אבל זה לא מפריע ללאומנים הליבראליים להמשיך ולהציג כאילו הם שניהם.

לזכותם ייאמר שרוב הזמן אין צורך להכריע, אז אפשר להמשיך במשחק של, למשל, גם להתנחל וגם לכבד את הלאומיות הערבית. וכשמגיעים לנקודת הכרעה, תקועים עם ההתנחלויות, ואין ברירה אלא לבחור בלאומיות.

ומאחר והצד הלאומני השני מעולם לא התיימר לליבראליות, אלא תמיד דגל בפאשיזם אזרחי, אש"ף, או דתי, חמאס, התוצאה היא עימות צבאי בלתי פוסק.

אני מאוד אוהב את רובי ריבלין, ומאמין בליבראליות שלו במאה אחוז. אבל ככלל, לאומנות ליבראלית היא שקר, בדיוק כמו השקר שנכלל בטור שלך, שיהודים וערבים חיו בשלום במדינות ערב. היהודים חיו כבני חסות, וכשהחסות עצמה עין, הם נטבחו.

גיל שלי 25 ביולי 2014

יופי של פוסט. אני מסכים עם האבחנה של אריאל. כל נושא השמאל ימין בכל העולם כבר מטושטש למדי.

גיל שלי 25 ביולי 2014

אביאל כמובן

אריק 25 ביולי 2014

איציק נהדר. נשיא ראוי.

סימנטוב 25 ביולי 2014

נפלא

trailblazer 25 ביולי 2014

דברים יפים(גם שלך וגם של הנשיא),תודה איציק.

ניתאי 25 ביולי 2014

וגם למשפחות של החיילים: תודה.

היסטוריון של ספורט 25 ביולי 2014

אהבתי את הפוסט למעט העניין של בנאי .
אינני מצליח להבין למה היא בוכה ?
ואיני ציני .
היא ביטאה את דעתה והאוצרת שהיא מתביישת במדינה .
תושבי אותה מדינה הגיבו בשאט נפש …גם להם מותר לבטא דעה .
זה כל מה שקרה .
לאחר מכן העם החליט כנראה שהיא פסה בשבילו והיא לא מייצגת אותו יותר .
מכאן שקרה הדבר הטבעי ביותר והוא שבנאי איבדה פרנסה .
מה היא חשבה שיקרה ?

אביאל 25 ביולי 2014

יותר מזה, דווקא אורנה בנאי שבנתה את עצמה דרך דמות ״עמך״ טיפוסית ב׳רק בישראל׳, אמרה שהיא מתביישת בעם שלה – כלומר היא למעשה תקעה סכין בגב של הקהל שלה (הרי האליטות בתרבות ואומנות אף פעם לא לקחה אותה ברצינות) והיא עוד מתפלאה מדוע אותו קהל מתנכר לה, כמובן שהקריאות המסיתות והאלימות נגדה אינן מוצדקות אבל המחאה כמחאה היא דבר טבעי במקרים כאלה.

איציק אלפסי 26 ביולי 2014

היסטוריון, מסכים לגמרי. זכותה להביע דעה וזכותם של אנשים למחות על דעתה. העניין הוא שחלק גדול מאוד מהתגובות היו אלימות, גבלו בהסתה ועסקו באישה עצמה ולא בדעה שהביעה.

אביאל, זו נקודה נכונה וחזקה מאוד שגם עלתה בראיון. בנאי בעצמה הודתה שלימור (במלעיל), הדמות שבעצם עשתה אותה, הייתה רושמת לה את הדברים שרושמים לה בטוקבקים. זה היה כאילו היא אומרת "יצרתי מפלצת". אני חושב שלסאטירה הישראלית לדורותיה יש חלק לא מבוטל ביצירת הדמות של הישראלי (כמעט תמיד ממוצא מזרחי) העילג והמתלהם שעכשיו קם על יוצריה. אבל זה נושא לדיון נפרד.

עודד 26 ביולי 2014

היסטוריות בעל זכרון קצר. היא אמרה שהיא מתביישת באנשים שהתבהמו כלפיה לאחר שהיא אמרה בראיון טלוויזיוני שכואב לה גם על ילדים פלשתינאים חפים מפשע שנפגעים (רחמנא לצלן). והתגובות שהיא קיבלה ממש לא היו ביטוי דעה. הם היו הסתה לרצח והתלהמות.

שמעון כסאח 25 ביולי 2014

איציק,

זהו סיכסוך דתי חד וחלק.

"יהודים ומוסלמים חיו לא רע בכלל אחד לצד השני במשך מאות שנים", היו תקופות טובות תור-הזהב למשל ותקופות רעות, ראה איגרת השמד ואיגרת תימן של הרמב"ם לדוגמא.
המפתח לכל הוא שבכל מקרה היהודים היו בני-חסות(אל-ד'ימי), תושבים נחותים הזכאים להגנה תמורת מס מיוחד(ג'יזיה) ו

שמעון כסאח 25 ביולי 2014

איציק,
זהו סיכסוך דתי חד וחלק.

"יהודים ומוסלמים חיו לא רע בכלל אחד לצד השני במשך מאות שנים", היו תקופות טובות תור-הזהב למשל ותקופות רעות, ראה איגרת השמד ואיגרת תימן של הרמב"ם לדוגמא.

המפתח לכל הוא שבכל מקרה היהודים היו בני-חסות(אל-ד'ימי), תושבים נחותים הזכאים להגנה תמורת מס מיוחד(ג'יזיה) ומוטלות עליהם מגבלות ואיסורים לא מועטים בכל מצב(אנקטודה: סימון צהוב בבגד הוא המצאה מוסלמית לא נאצית).

מכיוון שכל השטח בין הנהר לים הוא אדמה איסלאמית, היהודים יכולים להיות רק תחת מעמד זה, שום שיוויון ובטח לא כישות עצמאית, כל השאר: לאומיות, צדק, זכויות וכו' הם רק כיסוי, מסכה. יש כאלו שלא משתמשים בהסוואה הזאת כלל, חמאס למשל ויש כאלו שכן, מדינות ערב ואש"ף.

אביאל 25 ביולי 2014

שמעון – זה שמוסלמים ויהודים נלחמים לא הופך את זה למלחמות דת, ברגע שכוהני דת מוסלמים היו נלחמים נגד כוהני דת יהודים זו היתה מלחמת דת. אם ישראל היתה מוקמת באי מלאכותי באמצע האוקיינוס לא היתה בעיה למוסלמים עם היהודים, לכן זו מלחמה על שטח, כאשר ההקשר הדתי מגיע מקדושת המקום, לא מתחרות מיסיונרית של השפעה דתית על קהל מאמינים.

אהד 25 ביולי 2014

אני מנצל את תגובתך שמעון כדי להדגיש באמת משהו. המצב בארצות האסלאם היה פעמים רבות (לא כל הזמן ולא בכל המקומות) בכי רע עבור היהודים. אז נכון שרוב הפרעות הקשות ביותר היו באירופה, אבל גם היהודים בארצות ערב לא ליקקו דבש (לדוג' גירוש מוזע). אחת הבעיות של מע' החינוך היא שלא מתייחסים לדברים הללו בכלל.
ואיציק, זה מרגיש לי קצת סמנטיקה. מתנהלת כעת מלחמת דת (גם בקרב המוסלמים). אז נכון שמדויק יותר להגיד שמדובר במלחמה בין מפרשי הדת בצורה X לבין אלו המפרשים אותה בצורה Y (למשל סונים – שיעים), אבל עדיין – המלחמה היא על רקע דתי.

שמעון כסאח 25 ביולי 2014

אביאל, זאת אינה מלחמה על שטח, זאת מלחמה על מעמדם של היהודים החיים על אדמה איסלאמית.

יותר מ1200 שנה היהודים היו במעמד מסוים הנובע מכללי האיסלאם, זה השתנה והערבים אינם מוכנים לקבל זאת.

אביאל 25 ביולי 2014

שמעון – אתה משטח את הסכסוך למימד מצומצם מדי לדעתי, לרוב היהודים שחיו פה תחת שלטון איסלמי (טרם הציונות) לא היה רע והם לא זכו לאיזה התנכלות מיוחדת על אף שהם ישבו כביכול תחת אדמה איסלמית. אני עדיין מחזיק בדעה שמשתמשים בדת כדי לסחוף את ההמונים, בטח שמדובר בחברה שהיא מסורתית.

אהד 25 ביולי 2014

אביאל, חלק מהקיצוניים המוסלמים לא מסתירים שאין להם בעיה שיהודים יחיו במדינה, כל עוד זה יהיה תחת מעמד של בני חסות. כך שבוודאי שבתקופה העותמאנית למשל לא הייתה בעיה עם היהודים. הבעיה של הקיצונים היא עם מדינה יהודית ושוויון ליהודים וזה כבר משהו שלתפיסתם, הדת המוסלמית לא מאפשרת.

אביאל 26 ביולי 2014

אהד – אבל כמו שכתבתי קודם, אם ישראל היתה מוקמת על אי באמצע האוקיינוס גם אז היתה למוסלמים בעיה עם מדינה יהודית ? כנראה שלא, לכן ברובד הנמוך ביותר זו מלחמה גיאוגרפית כאשר התירוץ לכך הוא דתי.

מה גם שבקוראן אין שום זכר לירושלים, הם פשוט לא רוצים זרים באמצע מרחב המחיה המוסלמי-ערבי, מספיק לראות את היחס לנוצרים בכל האזור.

אהד 26 ביולי 2014

אביאל, מה שניסיתי לומר זה שלחמאס למשל אין בעיה דתית עם מדינה יהודית, אלא עם מדינה יהודית בשטחי ארץ ישראל. מה לעשות והרצל לא קיבל את הצעת אוגנדה ועל כן נותרנו עם סכסוך דתי: הם טוענים שלפי דתם לא יהיה כדבר הזה מדינה יהודית על שטחי א"י.
זה דומה לזה שלמוסלמים הקיצוניים אין בעיה דתית עם כך שיהודים יחיו ברוב ארצות האסלאם (לקיצוניים ממש יש בעיה, אבל לא משנה). כן יש להם בעיה דתית עם כך שיהודים יחיו בתחומי הממלכה הסעודית. מה לעשות שלא הקמנו את המדינה על אי בודד והגאוגרפיה כן משפיעה והופכת את הסכסוך לדתי.

שמעון כסאח 26 ביולי 2014

אביאל זהו השורש כל השאר ענפים, גדע ענף ויצמח אחר במקומו או חדש.

ליהודים תחת שלטון האיסלאם לא היה רע והם חיו טוב? זה פשוט חוסר ידע.
וגם אם נניח שאתה צודק בנושא מעמד היהודים(ואתה לא) הדגש הוא תחת האיסלאם ולא לצד האיסלאם וכאן אנו חוזרים שוב לשורש.

איציק אלפסי 26 ביולי 2014

חברים, שימו לב לכך שהחמאס ואיראן ושאר אלה שקוראים להשמיד אותנו משתמשים במונח "ציונים" ולא "יהודים". הסיפור הוא הציונות – זה שבאנו והתיישבנו במקום שמבחינתם הוא כולו שלהם – ולא היהדות. גם אם היינו מאמינים בבודהה הם היו נלחמים בנו ומוצאים לכך איזושהי הצדקה דתית שקרית כשלהי.

אהד 26 ביולי 2014

אתה מתבלבל.
הם קוראים לנו ציונים ומתנגדים לנו כי הקמנו מדינה על אדמה קדושה לדעתם. זה לא יקום ולא יהיה מבחינתם. הם מוכנים לנוכחות יהודים בשטחם "תחת" שלטון מוסלמי. לפי ההשקפה הדתית של חמאס לא יתכן הסדר עם היהודים (ציונים) כל עוד תמשיך להתקיים מדינה יהודית בשטח הפלסטיני.

איציק אלפסי 26 ביולי 2014

אז למה אבו מאזן לא מסכים שיהיו יהודים במדינה הפלסטינית אם וכאשר (וקל וחומר החמאס)?

אהד 26 ביולי 2014

אתה מדבר על המדינה הפלסטינית. אני על ישראל. אבו מאזן "מסכים" שיהודים יחיו וינהלו מדינה ששמה ישראל (ורק מחוסר ברירה..). חמאס לא מסכים גם לזה.

יאיר אלון 25 ביולי 2014

כרגיל תענוג לקרוא איציק. בגדול אני מסכים עם כל מה שכתבת גם אם אני לא מת על האדרה של ז'בוטינסקי ושל ריבלין.
רק ניואנס אישי קטן, לכל אדם צריכה להיות אפשרות להביע את דעתו אבל כאלה ששייכים לשמאל הקיצוני, הרדיקלי, לדעתי צריכים להתבייש בדעות שלהם (בזמנים כאלה ובכלל).

שבת שלום אחי!

אריק האחר 25 ביולי 2014

איציק פוסט יפה מאד.
מסכים לכל מילה של היסטוריון של ספורט.
מדברים בצד השמאלי על סתימת פיות כל פעם שמתנגדים לאיזהו שטות
שנאמרת על ידי אחד מהם.
לא ראיתי ושמעתי באף תוכנית מלל שלא נותנים להם לדבר להגיב ולהביע עמדות
נהפוך הוא, שלא לדבר על עיתונים אוניברסיטאות וסתם ברחוב.
כל הפגנה של השמאל קטנה ככל שתהיה זוכה לסיקור.
די לדמגוגיה .

צור שפי 25 ביולי 2014

כמה הערות:
1. אני שמח שריבלין נבחר כי הוא מענטש שבניגוד לקודמו איננו מרוכז רק בעצמו (למרות שהיה נשיא מצויין לצרכי חוץ).
2. לסכסוך בינינו ובין שכנינו יש מימד דתי שאסור להתעלם ממנו. החמא״ס היא בראש ובראשונה תנועה איסלאמיסטית ורק אחר כך פלסטינית. המשימה בשני הצדדים היא לנסות ולנטרל את המימד הדתי הזה ולהתמקד בלאומי-טריטוריאלי. לצערי הם לא עושים את זה הכי טוב עד עכשיו והמימד הדתי דווקא מתחזק (גם אצלנו).
3. אגב, למיטב ידיעתי ז׳בוטינסקי לא היה אדם מאמין וריבלין חבש כיפה בטקס. זו זכותו כמובן אבל אחד המאפיינים שאבדו לבלי שוב לליברליות הלאומית המנומקת היא החילוניות שלה.
4. הכישלון הגדול של הימין הישראלי בראייתי איננו נוגע בהכרח ל״סכסוך״ אלא דווקא להרס המרקם החברתי, הגדלת הפערים החברתיים והעוני והתנערות מחובותהמדינה לאזרחיה. פרדוקסלית במקום חברה סולידרית קיבלנו את הפן הסיוטי של אוסף פרטים, ג׳ונגל שבו כל דאלים גבר. אל תתנו לתמונות מרגשות של הימים האחרונים להטעות אתכם. כשהמלחמה תיגמר נחזור למציאות שבה כל הזמן דורכים כלפי מטה על כל מי שלא שייך למאיון העליון.
5. זה לא שהשמאל נקי מאחריות. בשנות התשעים הם הפכו את ״תהליך השלום״ למיזם של עשירים ולא שמו קצוץ על עניי עירנו וכיום הקיצוניים שבהם לא מבינים כי אם לא נשמיד את החמא״ס הוא ישמיד אותנו.
6. על חופש הדיבור: יש דומיננטיות מוגזמת לגמרי של השמאל בערוצי התקשורת המרכזיים אבל יש סכנה פיזית ממש למי שרוצה לבטא דעות שמאליות ברחוב. זו זירה שבה שולטת ביריונות מימין.

אביאל 25 ביולי 2014

צור – החמאס משתמש בדת כמבנה כוח, לא יותר מזה, זה רק התירוץ, מלחמות דת הם עם דגש על קהל מאמינים, כמובן שיש הקשר דתי אבל הוא רק התירוץ.

על אף החילוניות של ז׳בונטינסקי, ההקשר למסורת היהודית ולהיסטוריה היהודית היוו מרכיב משמעותי תמיד באידיאולוגיה, בעיקר בפן הממלכתי שלה, בדיוק כמו אצל בן גוריון.

בשנת 85 התמוטטה לגמרי מדינת הרווחה של ישראל, לא בגלל הימין, אלא בגלל שהמודל הסתמך בעיקר על כספים מחו״ל (שילומים ותרומות של יהדות העולם) וקליטת עלייה מסיבית לישראל. נכון הפערים התרחבו (כמו כל מדינה בעולם דרך אגב), אבל חשוב לזכור שמדינת הרווחה של אז היתה תקפה בעיקר לותיקים והרבה פחות לעולים החדשים. עוד נקודה למחשבה על אף הפערים היום, רמת החיים בכללותה עלתה, העני של שנות ה50-60-70 חי בתנאים גרועים בהרבה מאשר העני של ימנו.

צור שפי 25 ביולי 2014

אביאל את הניתוח הכלכלי שלך אני לא קונה

צור שפי 25 ביולי 2014

סליחה אביאל, שלחתי בטעות התייחסות לא אפויה. אני לא מסכים לניתוח הכלכלי שלך. לא היתה עליה משמעותית בשנות השמונים. המשבר הכלכלי אז נבע ממדיניות שגויה של ממשלת בגין השניה. הפערים הכלכליים אז היו הרבה יותר מצומצמים מאשר היום. אתה צודק לגמרי שהעניים היום חיים טוב יותר מאשר העניים לפני שלושים-ארבעים שנה אבל זה ממש לא צריך להיות הקריטריון. אתה צריך לבדוק להשוואה מה עשו מדינות אחרות באותו זמן, האם ובאיזה מידה היה שיפור בחינוך, בשירותים רפואיים ובעוד איקס נושאים שמהם מורכבת רווחה כלכלית וחברתית.

אביאל 25 ביולי 2014

צור – שנות השמונים זיקקו לשיא את הקונפליקט הפנימי שהתקיים במשק הישראלי, כאשר ביד אחד הכוחות המאורגנים לקחו מהמדינה והלוו לה חזרה מבלי ליצור ערך, יחד עם משבר הבנקים הכל התפוצץ. המצב התפוצץ בשנים של בגין, אבל השורשים עמוקים הרבה יותר, אם מעניין אותך לקרוא יותר בנושא, חפש את Mandelkern, Ronen & Michael Shalev. 2010. Power and the Ascendance of New Economic Policy Ideas: Lessons from the 1980s Crisis in Israel", World Politics, 62, no. 3 ( July 2010), 459–95.

אריק האחר 25 ביולי 2014

צור
מסכים כמעט לכל מה שכתבתה
הערה למספר 6
יתכן כי התסכול של אנשי ימין מהרוב המוחלט
שיש לשמאל בתקשורת גורם להתפרצות בהפגנות
כנגד אנשי שמאל .
כמובן שכל אלימות אינה מוצדקת .
לאנשי השמאל יש כמובן זכות להפגין אף בימי מלחמה
תוך כפיות טובה ועל גבול ההסתה.
במדינה שנמצאת בסיר לחץ לפעמים העסק משתחרר.

צור שפי 25 ביולי 2014

מסכים. יכול להיות שיש תסכול. אלימות איננה מוצדקת.

אסף THE KOP 25 ביולי 2014

שסותמים פיות, המחאה פורצת באלימות. ככל שיגברו ניסיונות ההשתקה, תגובת הנגד תהיה יותר אגרסיבית.

היה אפשר לצפות שהאליטה השמאלנית תבין זאת אחרי רצח רבין הנפשע ותחדל מדרכיה.

יו 26 ביולי 2014

שאלת תם (ולא מתממת, באמת מנסה להבין) – לדעתך גם היום, כשישראל היום הוא העיתון הנפוץ במדינה וידיעות הוא התאום הפחות פופולרי, עדיין השמאל שולט בתקשורת? במה השליטה הזאת מתבטאת?

אסף THE KOP 26 ביולי 2014

כן.
שנאת ביבי והימין בישראל מעבירה אותם על דעתם והם מוכנים לאתרג כל נוכל פוליטי המקורב לאג'נדה שלהם.

עדי אבני 26 ביולי 2014

אסף דה-קופ, האם בתגובתך זאת אתה מצדיק את המחאה האלימה הפלסטינית?

אסף THE KOP 26 ביולי 2014

סותמים להם את הפיות ?
כל העולם ואשתו מסביר אותם אפילו יותר טוב מהם.

אביאל 26 ביולי 2014

יו – עם כל הכבוד לישראל היום, הוא עדיין לא מתחרה בערוצי החדשות, שם השליטה של השמאל היא דומיננטית.

צור שפי 26 ביולי 2014

אסף, אני חושב שהמונח סתימת פיות מרחיק לכת. כתבתי על דומיננטיות של השמאל בתקשורת המרכזית. יש גם בה נציגים לימין (ישראל היום, חגי סגל, קלמן ליבסקינד, רוני דניאל הם השמות שעולים בדעתי מייד, מניח שיש נוספים) אבל הטענה שהימין שם במיעוט והיא איננה משקפת את דעת הקהל היא בסך הכל נכונה. מכאן ועד סתימת פיות רחוקה הדרך. חלק מזה מוצא תיקון בתקשורת הרשתית שבה יש הרבה יותר איזון. רצח רבין לא קשור לדיון הזה. הוא לא נבע מסתימת פיות אלא מהסתה בקצה הימני האלים.

טל 12 25 ביולי 2014

יפה

מעבר לרמה הפורמלית של התפיסה הלאומית בדמוקרטיה ליברלית,הלאומיות בנויה גם על רגש ותחושת השייכות. זה קצת כמו הרגש של אוהד כדורגל,למשל,לקבוצתו.

החיבור בין לאומיות ודמוקרטיה ליברלית הוא חיבור טוב,לדעתי. הבעיה אצלנו היא בחיבור בין דת ומדינה ובין לאום ודת. החיבור בין דת ולאום הוא חלק משיטה להדרה של לא יהודים מהמרחב הציבורי.

אני לא טוען שצריכים לוותר על משהו אבל מדינה מודרנית (יצירה חילונית )צריכה מסגרת אזרחית המאפשרת את החיבור בין כל האזרחים.

איתמר 25 ביולי 2014

ריבלין הוא דמוקרט דגול בקווי 67 (אבל עיוור לחלוטין לעוולות הכיבוש ולפגיעה בזכויות אדם בשטחים) ואנטי ציוני מובהק שמתנגד לחלוקת הארץ ודבק בפתרון של מדינה אחת דולאומית, שבה לא יוכל להתקיים עוד אותו בית לאומי שעליו הוא מדבר.

רן הנרגן 26 ביולי 2014

יפה אמרת.

עודד 26 ביולי 2014

מסכים איתך לגבי המסר הכללי, אבל לדעתי הוא דווקא לא כל כך עיוור לעוולות הכיבוש- אם זה היה תלוי בו הוא היה מאזרח את כולם ונותן להם זכויות שוות. אפשר (ורצוי) להתווכח אם זה פתרון טוב.

גיא 25 ביולי 2014

"כי אחת מזכויותיו המשמעותיות ביותר של הפרט היא הזכות להיות חלק ממשהו. זכות שנובעת מהצורך הפסיכולוגי להשתייך"

"הזכות להגדרה לאומית, והזכות של העם היהודי להגדרה לאומית, היא בראש ובראשונה זכות אינדיבידואלית שבאה לספק צורך אנושי בסיסי. "

ומה עם הזכות של 1.5 פלסטינאים שמחזיקים בתעודות זהות כחולות להשתייך? האם לדוגמה בירם כיאל יכול לשיר על נפש היהודי בשירת ההמנון של הנבחרת?

בהגדרה, מרגע שאתה קובע שמדינה היא מדינת לאום דתי, אתה מדיר קבוצות שלמות באוכלוסיה ממדורת השבט. ומרגע שהם לא הוזמנו לחגיגה, הם הלכו לחפש את השייכות והזהות שלהם במקומות אחרים.

מבחינתנו, מקומם של הערבים בחברה הישראלית הוא בבחינת " חומוס, צ'יפס סלט". כלומר גישה מתנשאת שאומרת תהיו נחמדים,תגידו תודה שאתם לא בסוריה אלא פה בישראל כי שם כבר מזמן היו הורגים אתכם ותכינו חומוס.

לאום לא נוצר עם המפץ הגדול, אין מאחוריו איזה עקרון פיזיקלי שניתן לנסח מתמטית. לאום בסך הכל הוא רעיון שהומצא על ידי בני אדם כדי שניתן יהיה לשתף פעולה בקבוצות גדולות (לכן האדם גם ברא את אלוהים).

האם מדינת הלאום שלנו משרתת את המטרה הזו או שהיא יוצרת ניכור,אפליה והזנחה?

איציק 25 ביולי 2014

אוסטרליה מוגדרת כנוצרית אנגליה אנגליקאנית (נוצרית כמובן), האם יש ליהודים בעייה לגור שם? האם המוסלמים לא רצים לשם בעמוק, ובאנגליה אפילו מנסים לאסלם אותה? לכול מדינה יש הגדרה שלה (ולמשל רוב המדינות הערביות הן מוסלמיות אבל הם דוגמא שרע של דיקטטורה). למי שאינו מוכן לקבל זאת יש אופציה לנסות ולהחליף למקום שהוא מזדהה יותר. אני מניח שלערביי ישראל לא תהייה בעייה למצוא מדינה שתקבל אותם. כנראה שהם מעדיפים עם כל הקשיים שלהם להיות עם ת.ז. כחולה ולבלוע את הצפרדע היהודית ההומיה. כל עוד הם פה הם במדינה יהודית ודמוקרטית וזכאים לכול הזכויות וחייבים את כל החובות ואחת החובות שכשהם בניבחרת זה לעמוד בזמן ההימנון, לא לשיר, לא להזדהות, רק לכבד בעמידתם. את זה הוא יצטרך לעשות. ליבי אליו, אבל…

אביאל 25 ביולי 2014

גיא – סתם הערה, שערכו סקר בקרב ערביי ישראל, בעקבות התוכנית שליברמן הציע לסיפוח המשולש למדינה הפלסטינית העתידה לקום, רוב מוחץ בחר להישאר בתוך ישראל, למרות ההמנון ולמרות הלאום, איך זה מתחבר בדיוק לכל התיאוריה שלך כאן ?

וגם מה בדיוק האופציה הנוספת ? נניח שנבטל את מדינת הלאום וניצור את המדינה בתבנית של מדינת כל אזרחיה, האם אתה יכול לומר בלב שלם שכאשר יהיה פה רוב ערבי הוא יכבד את זכויות המיעוט היהודי ? האם יש מדינה ערבית אחת בעולם שהיא דמוקרטיה תקנית ויציבה ?

צור שפי 26 ביולי 2014

שבדיה? (לאביאל, בחיוך)

אהד 25 ביולי 2014

רק הערה לגבי אורנה בנאי. יש בלבול רב בשיח בנוגע לחרמות שמארגנים ימנים כנגד שמאלנים וערבים שמתבטאים בנבזות כלפי המדינה בתקופה הזו.
גם בתקופה הזו חופש הביטוי נשמר וערבי למשל, יכול להביע בגלוי שמחה על מותו של חייל צה"ל. דווקא השמאל הוא שמנסה לסתום פיות ולפגוע בחופש הביטוי וההתארגנות.
זכותי כאזרח במדינה לממש את חופש הביטוי שלי ולמחות כנגד דבריה של בנאי (כמשל, אני דווקא לא רואה משהו חמור במה שאמרה). זכותי גם להחליט שלא לצאת יותר לשיט דרך מנו ספנות (אגב, בכלל לא מומלץ מהרבה סיבות אחרות) ולעדכן את החברה בנוגע לזה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה לזכותה של אורנה בנאי להחליט שהיא לא קונה יותר מוצרים שלשם ייצורם נעשו ניסויים על בע"ח.

מאשקה 25 ביולי 2014

הנשיא העשירי של מדינה ישראל ראובן ( רובי ) ריבלין הוא המנעטש.
שיהיה לו בהצלחה

סימנטוב 25 ביולי 2014

לפי הציור חשבתי שהפוסט רמפול
She who must be obeyed

duncan 25 ביולי 2014

לא הבנתי איך זו לא מלחמה על דת?
מדוע האיסלם שונא את המערב ואת הנציגה שלו מתחת לאף?
מה עשתה ישראל לעירק שירו עליה טילים? מה עשתה ישראל לסוריה?

zen 26 ביולי 2014

לעיראק הפצצנו את הכור עשור לפני הסקאדים, והאדמה עליה אתה מהלך במידה ואתה באיזור חיוג 972, היא חלק מסוריה הגדולה.

ירון סומך 26 ביולי 2014

אני שמח להבין שאוחנה הצליח לעשות מס' דברים טובים כמאמן..

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 26 ביולי 2014

פוסט מעניין ודיון מעניין,
הערת כתיב שולית: הפסיכולוג 'טבע' (יצר מטבע לשון) ביטוי ולא 'תבע'.

איציק אלפסי 27 ביולי 2014

אכן. תודה על התיקון.

טרוצקי 27 ביולי 2014

הנשיא הראשון מבית חרות.. והגיע הזמן, כמו שהגיע הזמן לפוסט המדויק הזה.חולק עליך בעניין מהות הסכסוך, בסוף זה תמיד יגיע לדת,דאר אל אסלאם או נחלת אבותינו..הרבה דם יישפך והרבה אמריקאים ילבשו חליפות עד שנבין את זה.

צחי 28 ביולי 2014

מצוין ומדויק. תודה איציק.

Comments closed