מגוב ריקבון ועפר

אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר

headstart

אצטדיון טדי, 13באפריל 2013, שלושה מחזורים לסיום העונה, בית"ר ירושלים מנצחת 1:0 את הפועל באר-שבע משער של אבי ריקן ומבטיחה מעשית את ההישארות בליגה. רגע לפני שאנחנו עוזבים את האצטדיון אנחנו נעצרים ובאופן ספונטני ומחליטים להצטלם. לא במקרה כנראה. עמוק בפנים הרגשנו שיכול להיות שזו הפעם האחרונה שנתראה במשחק של בית"ר.

החברים שמצטלמים כעת הם מי שזכו לכינוי "השורה": יושבי המקטע המרכזי בשורה העליונה של הגוש התחתון של היציע המזרחי. כן, ממש מתחת לברזלים עליהם עמדו החבר'ה שבסוף גירשו אותנו משם.

ל"שורה" הצטרפתי בכלל כשגרתי באנגליה, אי שם ב-2007. דרך בלוג באינטרנט על בית"ר שנקרא "אופסייד סטורי". יצרתי קשר עם כותב הבלוג, יובל, שהזמין אותי להצטרף לחבר'ה ב"שורה" בביקור הבא שלי בארץ.

כבר מהפעם הראשונה הרגשתי בבית, וכשסיימתי את הלימודים וחזרתי לארץ עשיתי מנוי והצטרפתי לחבר'ה באופן קבוע. היינו נפגשים כל משחק בטדי, נוסעים ביחד למשחקי חוץ ונפגשים גם סתם ככה בין לבין.

גם בעונת 2012/13 המשכנו להגיע לכל משחק. והעונה הזו התחילה נפלא. בית"ר, בהרכב שהתבסס רובו על שחקני בית מרגשים, שיחקה עם מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל והתמקמה בצמרת הליגה אחרי מספר שנים לא קלות בתחתית.

במחזור ה-19 יצאה בית"ר לבלומפילד למשחק נגד הפועל ת"א וחזרה משם עם ניצחון 2:0 גדול. אלו היו יותר משלוש נקודות. לא רק הניצחון על הפועל, אלא הדרך בה הוא הושג, עם שליטה מוחלטת על המגרש וביציעים. עם שערים של אבי ריקן וחן עזריאל שגדלו כאן, בבית וגן. למחרת התפייטו הפרשנים שזוהי "הבית"ר הכי מרגשת מאז שנות התשעים".

התחושה הייתה שאנחנו בחלום. אולי בגלל זה לא כל כך נדרכתי כאשר חמישה ימים אחר כך, בשבת בבוקר, פוצצו אתרי האינטרנט כותרות על "רעידת אדמה בבית"ר – גאידמאק החתים שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה". חשבתי לעצמי שזו מניפולציה זולה של התקשורת להפוך את זה לסנסציה גדולה שכזו. שאפילו האוהדים הקיצוניים שלנו לא עד כדי כך טיפשים ליפול למלכודת הזו, בטח בעונה שהולכת כל כך טוב.

אותו ערב אירחה בית"ר את בני יהודה. בדרך למגרש אווירה נפלאה. הורים עם ילדים בצעיפים צהובים-שחורים הולכים יד ביד מאושרים למגרש, בדרך למה שוודאי תהיה עוד הצגה של בית"ר בעונה הנהדרת הזו.

אבל כשאני מתקרב לכניסה ליציע המזרחי התחושה מתחילה להשתנות. ליד הקופות נפרשת יריעת בד צהובה, מסביבה מסתודדים מספר נערים בקפוצ'ונים ומישהו מהם מרסס בספרי שחור: "בית"ר טהורה לעד".

ועדיין, לא כל הנורות האדומות נדלקות אצלי. "אדיוטיים" אני חושב לעצמי ומנסה להדחיק. בטוח שהמאבטחים אפילו לא יתנו להם להכניס את זה לאצטדיון.

רק כשאני נכנס ליציע עצמו התחושה כבר משתנה לגמרי. ההרגשה החגיגית מתפוגגת ובמקומה מתהפכים המעיים. החבר'ה מעלינו על הברזלים עם מבטים רושפי שנאה בעיניים ויריעת הבד שראיתי בחוץ מונפת ממש מעל הראש שלנו. אני מתכווץ, מתכופף, כאילו מנסה להסתיר את הפנים ביודעי שהתמונה הזו תופץ עכשיו בכל העולם ואני ממש לא רוצה להיות חלק ממנה.

אף אחד כבר לא מתעסק במשחק. האוהדים בגוש העליון מקללים את ההנהלה, המאמן והשחקנים, ומאיימים על האוהדים האחרים שמתעקשים לעשות את מה שלשמו באו – לעודד את בית"ר. אני מביט בפנים הנבוכות וההמומות של אותם ילדים שפגשתי בדרך, שבאו לראות הצגה של בית"ר ונקלעו במקום לזירת קרב, וליבי נכמר.

בית"ר מפסידה 1:0, אבל זה החלק הכי פחות גרוע באותו ערב. יצאנו מטדי, כמו שאומר השיר ההוא על קבוצה אחרת, עם הפנים בין הידיים.

ולמרות זאת המשכנו לבוא גם במשחקים הבאים.

המשכנו לבוא גם כשהאוהדים מעלינו הגבירו את הקללות והאיומים. כשהם קפצו משמחה שבית"ר חטפה גול ויצאו במחאה כשכבשה.

המשכנו לבוא גם כאשר "הרוב השפוי" הפך לרוב השפוף, נעלם ברגע שהמועדון שלו היה הכי זקוק לו ונשארנו כמעט לבד יחד עם עוד 600 או 700 צופים ביציע.

המשכנו לבוא עד אותו משחק נגד הפועל באר-שבע. משחק הבית האחרון של העונה, שבסיומו בכנות לא ידענו אם בית"ר תשרוד את הקיץ ואם נשוב לכאן באוגוסט הבא, ולכן הצטלמנו למזכרת.

חודשיים אחר כך. אימון פתיחת העונה הבאה. ושוב אתרי האינטרנט זועקים: "אבנים הושלכו על הרוש ופרננדז באימון בית"ר". הפעם אני כבר מבין.

עם כמה חבר'ה מ"השורה" היינו משחקים כדורגל בימי שני בערב. ואותו יום היה יום שני. כשהגעתי למגרש האספלט החרוך בביה"ס "דוגמא" פגשתי את דוד. דוד בשבילי הוא בית"רי אמתי. לא רק סתם צהוב ושחור. אלא הערכים, ההדר. ז'בוטינסקי. כשהוא בא אלי ואמר "אני לא אוהד בית"ר יותר" עמדו לי דמעות בעיניים.

"אני מרגיש כמוך" אמרתי לו, אבל "זאת לא בית"ר" זעקתי מדם ליבי, "זאת לא בית"ר!".

ואת המילים "אני לא אוהד בית"ר יותר" לא יכול הייתי להוציא מהפה.

כשחזרתי הביתה ראיתי הזמנה לעשות לייק לעמוד "בית"ר ימק"א ירושלים". כמה ימים אח"כ זה הפך ל"בית"ר נורדיה ירושלים" וסביב העמוד התכנסו כמה מחברי "השורה" והחלו לגלגל את הרעיון ההזוי להקים את בית"ר מחדש.

במרוצת החודשים הבאים הצטרפו חברים נוספים והרעיון התחיל לקבל חיים. לא האמינו לנו – "מי עומד מאחוריכם?" "מאיפה תביאו כסף?" "מאיפה תביאו שחקנים?"

בשונה מקבוצות אוהדים אחרות לא עמדו מאחורינו עיתונאים מקושרים או עסקנים. היינו רק אנחנו, האוהדים מהיציע שהיו צריכים להפוך פתאום ליזמים, מנהלים. וכן, גם לעסקנים.

באוגוסט שעבר כבר החלה להתרוצץ על הדשא חבורה של שחקנים צעירים בצהוב-שחור. בספטמבר נרשמנו לליגה וב-17 לאוקטובר היינו אמורים לערוך את משחק הבכורה ההיסטורי של בית"ר החדשה נגד מכבי קרית עקרון באצטדיון בגבעת רם.

שלושה ימים לפני זה, בעיצומו של חול המועד סוכות, אחרי תהליך בירוקראטי מתיש, הגיע מבקר מההתאחדות לאשר את המגרש בגבעת רם. מגרש, שעל כל מגרעותיו, הוא לא פחות מוומבלי לעומת גבעות הטרשים שלמדנו להכיר אחר כך בליגה ג'.

ועדיין, אותו פקיד הגיע, העיף מבט מקצה המגרש. משהו לא היה לרוחו והוא הסתובב והלך.

רדפתי אחריו. ידעתי שאם הוא לא מאשר כעת את המגרש אין משחק. ואם אין משחק אין קבוצה וכל מעשי ידינו טובעים בים.

אבל הוא בשלו: "המגרש לא מאושר" פסק בשרירותיות.

התחננתי כמו שלא התחננתי אף פעם בחיי. ניסיתי לפנות לשכל: "אתה נותן פרס לגזענות"; לרגש: "הקדשנו לזה שנה וחצי מהחיים שלנו", אבל נתקלתי בשרירות לב ואטימות שלא פגשתי מעולם.

המשכתי לרדוף אחריו גם כשנכנס לרכב והתניע. ממש חסמתי פיזית את הרכב.

זה לא עזר. רק טלפונים בהולים שהגיעו עד למנכ"ל ההתאחדות סידרו לנו ביקורת חוזרת למחרת והמשחק יצא לדרך.

התרגשות גדולה הייתה באותו יום בגבעת רם. התרגשות מהולה בחשש. כמה צופים יבואו? מה יקרה אם לא ננצח?

חששות שרק התעצמו שקרית עקרון עלתה ליתרון 1:0 בתחילת המחצית השנייה.

ישבתי במרומי היציע והבטתי בעיניים מזוגגות בקהל מסביב. ידעתי שאם אנחנו מפסידים הם לא חוזרים לכאן יותר והתחלתי להתכונן נפשית לכך שזה היה הצעד הראשון, אבל גם האחרון, במסע שלנו.

ואז מהפך. 2:1 מהיר ודקות ארוכות של חרדה עד שריקת הסיום. ובשריקת הסיום תחושה עילאית של סיפוק. עשינו את זה! אנשים עם דמעות בעיניים מגיעים ומחבקים אותנו: "החזרתם לנו את בית"ר!".

שבעת החודשים הבאים היו מסע מטורף עמוס טלטלות רגשיות ברחבי הארץ. בגבעות טרשים, מושבים נידחים, יציעים מאולתרים. בגשם, בבוץ, עם משחקים שמתבטלים ברגע האחרון, קבוצות שלא מגיעות וקוונים שמבריזים.

ולכל אורך הדרך הזו יושבת לי בראש התמונה ההיא מאותו משחק בעונת 2012-103. כי אם היה משהו שהיה עצוב לי יותר מכל אז, זו הייתה המחשבה שלא ניפגש יותר. והנה אנחנו כאן ביחד, כל שבוע. אז לא טדי ובלומפילד. אבל היי! גם מצליח וטירת שלום יכול להיות סבבה! בייחוד כשזה שלנו. ואף אחד לא יכול לקחת לנו את זה.

הסיפור של בית"ר נורדיה ירושלים הוא לא רק סיפור על בית"ר ולא רק על כדורגל.

הוא סיפור על אנשים שמשהו שהם אהבו, שהיה חלק מהזהות שלהם וחיבר בניהם, נלקח מהם בכוח על ידי חבורת בריונים. אבל הם הרימו את הראש. ובמקום לרחם על עצמם או לכעוס על כל העולם הם קמו ועשו מעשה ובנו לקהילה שלהם בית חדש.

זהו סיפור אנושי. עם מסר חשוב מאוד לטעמי. מסר שניסח אותו טוב מכולם האיש שהגה את הרעיון הזה שנקרא 'בית"ר' – זאב ז'בוטינסקי:

"תשנו, יש בכם את הכוח. אל תיכנעו למה שקורה בסביבה. תעשו את הבחירות הנכונות והן יובילו אתכם למטרה המיוחלת. ותאמינו. תמיד תאמינו. כי אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר".

*

בימים אלו יצאנו בקמפיין "הדסטארט" (מימון המונים) לקראת העונה השנייה של בית"ר נורדיה. אם הסיפור שלנו מדבר אליכם, אני מזמין אתכם להיכנס לעמוד הקמפיין ולבחור את הדרך בה תוכלו לתמוך בפרויקט שלנו:

קישור לקמפיין של בית"ר נורדיה בהדסטארט

וקחו לכם גם 2:02 דק' להציץ בסרטון שמלווה את הקמפיין (שווה!):

לא מספיק להיוולד מסי - ד"ר שלומית גיא
Alone again, naturally

61 Comments

B. Goren 12 ביולי 2015

איציק, שיהיה לכם בהצלחה.

גדגדון 12 ביולי 2015

יפה מאוד וכל הכבוד. פרויקט מעורר השראה, שאותי אישית הרבה יותר מרגש מקטמון לדוגמא, על אף היח"צ האדיר שלו. בפרספקטיבה של החברה הישראלית מה שקורה בבית"ר המקורית מייצג את מה שקורה בחברה שלנו. לה פמיליה צמחו וגדלו, הפכו לארגון אולטראס ענק וקיבלו לגיטימציה די רחבה בטדי, גם בקרב יושבי המערבי. הצמיחה שלהם נובעת מאותן סיבות שבנצי גופשטיין יכול להסתובב במרכז ירושלים בימי חמישי בערב וללקט נערים לפעילות הגזענית של להב"ה. אותם נערים שם ושם. אותם מנהיגים רקובים של כנופיות שם ושם.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

לפני 20 שנה היו צועקים ברחובות "מוות לערבים" אחרי כל פיגוע. היום זה כבר לא קיים. להזכירך, תאומיו של גופשטיין לא נכנסו לכנסת בבחירות הנוכחיות, וגם לא באילו שלפניהן.

ברק 12 ביולי 2015

היום לא צריך לצאת לרחוב ולא צריך פיגוע. צועקים על בסיס יומי בפייסבוק.

אנונימוס 12 ביולי 2015

ובכלל לא צריך לצעוק. הרי יש מספיק נציגים בכנסת שחושבים בדיוק כך, וברור לכולם שהיו גם מתבטאים בהתאם אלמלא זה היה נראה רע בחו"ל.
רבאק יש לנו ראש ממשלה שעלה לשלטון על גבי שקרי שווא גזעניים וזדוניים על ערבים ועמותות השמאל. כהנא מעולם לא היה מרוצה יותר

ר.בקצה 12 ביולי 2015

שקרי שווא?
שיעור ההצבעה במגזר הערבי אכן עלה..
http://www.haaretz.co.il/news/elections/.premium-1.2594125

אגב, גם באיחוד הערבי הפשיסטי טענו בזמן אמת שיש היענות גדולה להצבעה
http://www.ch10.co.il/news/149679/#.VaI10vlViko
האם הם גם מפיצים שקרים?

no propaganda 12 ביולי 2015

מה שאתה אומר על על בחירה של ביבי היא חוסר כבוד בסיסי לבוחרים והכללה מאוד גסה.
בחיים שלי לא הצבעתי לביבי או לליכוד אבל לא מעט חברים ומקרובי משפחה שלי הצביעו לליכוד, תאמין לי שזה לא משום שהם גזענים ויש להם טיעונים לא פחות טובים משלי ושלך על מי עדיף למדינה בתור ראש ממשלה.
לאמר שאיזה משפט של ביבי גרם לכולם לרוץ לקלפי ולהצביע לו, נשמע לי במקרה הטוב כמו תסכול.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

זה גם לא נכון עובדתית-
שיעור ההצבעה הערבי אכן עלה
http://www.haaretz.co.il/news/elections/.premium-1.2594125
והאיחוד הערבי הפשיסטי הודה בעצמו שהתקיימה פעילות להוצאת ערבים לקלפיות (אין בכך שום דבר רע, כמובן)

ר.בקצה 12 ביולי 2015

"שכחת" להתייחס לכשלונם של מרזל ותאומיו בבחירות..
לשיטתך, הם היו צריכים לקבל 10 מנדטים.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

שקרי שווא?
שיעור ההצבעה במגזר הערבי אכן עלה..
http://www.haaretz.co.il/news/elections/.premium-1.2594125

אגב, גם באיחוד הערבי הפשיסטי טענו בזמן אמת שיש היענות גדולה להצבעה
http://www.ch10.co.il/news/149679/#.VaI10vlViko
האם הם גם מפיצים שקרים?

גדגדון 12 ביולי 2015

אחרי כל פיגוע כמעט מגיעים לזירה מפגיני להב"ה וכ"ך, לפחות בירושלים. אמנם תאומי גופשטיין לא בכנסת הנוכחית, אבל מצד שני פעם חברי ליכוד היו יוצאים בזמן הנאומים של כהנא, היום תקשיב לח"כים מהמיינסטרים כמו ירון מזוז, דני דנון, אקוניס וכו' ותבין לאן המערכת זזה. ואם נחזור רגע לאוהדי בית"ר, תיכנס לפורומים ולקבוצות שלהם בפייסבוק ותראה שמה שהיה כתוב על אותו שלט ארור, הפך לביטוי שגור עם ראשי תיבות ב.ט.ל.

גדגדון 12 ביולי 2015

אגב כדי להבהיר, התקופה שאיציק מדבר עליה היא תקופת מאבק (סוף עונת 2012-13). מאבק על הזהות של בית"ר המקורית. מצד אחד ניצבו קורנפיין וכמה מאות מאותם אוהדים שאיציק נמנה עליהם, ומצד שני בריוני לה פמיליה וחבורות הנערים בסיכון בהם הם עושים שימוש. בתווך, כל המערכות שהיו אמורות לסייע לקורנפיין, כשלו. מדובר על המשטרה, הפרקליטות, ההתאחדות, ניר ברקת, הממשלה וכו'. אי אפשר לנצח חבורה אלימה ללא סיוע של הרשויות. ואיך שהמאבק הזה התנהל אומר הרבה על מדינת ישראל והמוטיבציה והיכולת שלה לקיים חברה סובלנית. בסופו של מאבק, כידוע, הבריונים ניצחו, אלי טביב הגיע ומשתף איתם פעולה. וכך נראית בית"ר הנוכחית.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

היום אין כהנא בכנסת, זהו בדיוק העניין. וכשתאומיו רצים בבחירות, הם כלל לא נכנסים. מדוע?
הרי לשיטתכם הם אמורים לקבל 10 מנדטים..
ההשוואה בין דנון ואקוניס לכהנא היא מגוחכת, ומקבילה להשוואת מרצ לחמאס

שלמה 12 ביולי 2015

על מה אתה מדבר?
יום חמישי האחרון (כמו כל יום חמישי בשבועות האחרונים) היתה צעדת להב״ה באזור כיכר ציון עם קריאות גזעניות, ניתן לראות כאן חלק מהסרטונים שצולמו:
https://www.facebook.com/pages/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D8%A7%D9%84%D9%82%D8%AF%D8%B3-%D8%AA%D9%82%D9%88%D9%84-%D9%84%D8%A7-%D9%84%D8%A7%D9%84%D8%B9%D9%86%D8%B5%D8%B1%D9%8A%D8%A9/702766589812823

אתמול בלילה הותקף נהג מונית ערבי באזור ממילא על רקע לאומי וברביעי האחרון הייתה תקיפה של מוכר.

אנשים לא מודעים למה שהולך ברחוב, אבל לפחות באזור ירושלים הוא הפך להיות הרבה יותר אלים ורווי שנאה.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

ירושלים מצויה כבר חודשים ארוכים תחת טרור ערבי גזעני, כולל ניתוץ מצבות, תקיפת מכוניות וזריקות אבנים. מה שאצלנו הוא שוליים (ולראיה, הם לא מצליחים להיכנס לכנסת) אצלם הוא מיינסטרים. הניסיון להעצים את גופשטיין ודומיו (בעיקר בירושלים) נועד להקהות את האלימות הערבית המשתוללת כמעט בכל פינה.

שלמה 12 ביולי 2015

אוי הצביעות…
אצלם תקיפת מכוניות ודקירות זה טרור גזעני שמשתולל בכל פינה ואצלנו זה בסה״כ מעשים שוליים וזניחים.

אם כבר מה ש׳מוקהה׳ ולא מדברים עליו כמעט בתקשורת זה על האלימות של יהודים כלפי ערבים שמתבצעת על בסיס כמעט יומי בירושלים, על האלימות של ערבים כלפי יהודים אנחנו שומעים מידי יום ביומו.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

אכן , הצביעות…
היכן שמעת על אלימות יומיומית של ערבים כלפי יהודים?
התקשורת הממסדית בקושי מדברת על זה.
לעומת זאת, גרפיטי של "תג מחיר" כבר הפך לטרור..

רפאל 12 ביולי 2015

באופן כללי, הרבה יותר 'מסוכן' ליהודי ללכת במזרח ירושלים/העיר העתיקה ( לא ברובע היהודי ) מאשר שערבי יסתובב, איפה שלא יהיה- בין אם זה בירושלים או במקום אחר בארץ.
וזה כשהריבונות שלנו כביכול…
בכל מקרה, זה חמור מאוד אם יש אירועי תקיפה והסתה על רקע לאומני מצד יהודים וצריך להבהיר להם שאין לכך מקום ומי שמתעסק עם העניינים האלה ייענש בהתאם.
כנ"ל באשר לכל מי שמתחשק לו להתנהג באלימות.

ר.בקצה 12 ביולי 2015

זה ברור,
אך להציג את גופשטיין ודומיו כאוונגרד של החברה הישראלית- עד כאן..

D! פה ועכשיו 12 ביולי 2015

גרפיטי של תג מחיר זה אכן טרור.

אסף THE KOP 12 ביולי 2015

למה טרור ?
ג'נוסייד.

ר.בקצה 13 ביולי 2015

אם כך,
אני משוכנע שתתקשה לבחור בין גרפיטי שיצוייר על קירות ביתך, לבין ספיגת אבן בפרצוף.
אחרי הכל, שניהם מוגדרים כטרור…

אבי ולר 12 ביולי 2015

עוד רבות ידובר על הטור הזה.. הסיפור של כולנו.. שורש פועלנו והעתיד שלנו (וזה עוד לפני הכדורגל).
יישר כוח!

נביא בעירו 12 ביולי 2015

לא נראה לי שיש סיבה להאדיר פרוייקט אחד על ידי שליחת עקיצות לפרוייקט אחר.

אבל אם כבר מנסים לנסח את ההבדל בין נורדיה לקטמון, ההבדל המרכזי הוא שבקטמון (וגם באוסישקין, לצורך העניין) הצליחו ב-95% לשכנע את הקהל שהקבוצה האמיתית היא הפרוייקט החדש. נורדיה לא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לבית"ר. אני מניח שרוב הקהל של בית"ר לא שמע עליה ובטח ובטח שלא חולם לעבור לאהוד אותם. אם זה עושה טוב לכמה אוהדים מבוגרים וליברלים שיש להם קבוצה משלהם שנקייה מהגזענות והלאומנות של מועדון האם – אז שיהיה להם לבריאות, אבל זה לשנייה לא מסכן את ההגמוניה של המועדון ובלי זה, זה לא מזכיר את ההצלחה של המהלך בקטמון…

אזי 12 ביולי 2015

מסכים עם מה שאמרת על ההצלחה של קטמון ואוסישקין לעומת נורדיה,
אבל תזכור שהסיבה שקטמון ואוסישקין קמו, היא כי קבוצת האם נחרבה ויותר קל לשכנע אוהדים להצטרף כשאין להם קבוצה אחרת לאהוד.
נורדיה קמה בגלל המאבק בקהל הגזעני, והרבה יותר קשה להגיד לאוהד הממוצע "נכון שבית"ר גדולה ומצליחה ונוצצת, אבל הקהל מקלל, אז תבוא לקבוצה שהקמנו בליגה ג'. נעים כאן".

הסיכוי היחיד של נורדיה להתרומם באמת היא אם מישהו יחליט לפרק את בית"ר מסיבה כלשהי.
בלי זה, היא תצטרך המון הצלחה והמון יח"ץ עד שהיא תצליח למשוך אליה אוהדים ורגש.

נביא בעירו 12 ביולי 2015

ברור שיש סיבה לזה שנורדיה לא הצליחה לסחוף אוהדים וקטמון כן. לא נכנסתי לזה כדי לא להיות טרחן. אבל השורה התחתונה כאן – הניסיון להציג את נורדיה כעוד פרוייקט אוהדים מצליח שלא זוכה לחשיפה הראויה לו כי אין לו אוהדים עיתונאים עם קשרים – היא פשוט לא אמת…

asaf 13 ביולי 2015

בתור חבר עמותה מיום הקמתה בהפועל אוסישקין ת"א יכול להעיד שהמקרה שונה (וגם בקטמון נדמה לי) לא רק בגלל שלא הייתה אלטרנטיבה אחרת לאוהדים וקבוצות המקור די נחרבו אלא ובעיקר שהמאבק היה בין אוהדים להנהלות שהתנהלו בצורה איומה,החריבו אותם ונתנו לאוהדים תחושה שאין להם אופציה אלא להקים משהו חדש בנורדיה עושה רושם שהמאבק שונה ומורכב יותר כי מדובר באוהדים שיוצאים בין השאר כנגד אוהדים אחרים שפוגעים בקבוצתם האהובה (אשמח לתיקון במידה ואני טועה).
חוץ מזה איציק כל הכבוד על ההחלטה לקום כאוהדים,לנקוט עמדה ולעשות מעשה אקטיבי לשינוי מצב ומציאות מעוותת,רק בהצלחה שיהיה.
ואחלה בחירה לקריינות הדרמטית של איבגי ברקע לסרטון התדמית וההצטרפות לעמותה.

D! פה ועכשיו 12 ביולי 2015

טוב, אני אשמח לתרום לכם
אבל לא רוצה חולצה של נורדיה. למה לא חולצת של "גם אוהדי מכבי מתנגדים לגזענות"?

יאיר 12 ביולי 2015

קמפיין יפה, מרגש וחשוב מאוד בכך אני מסכים. אני תומך נלהב של הרעיון, קבוצה שיש לה קהילה שחוויית המשחק בה היא נטו חיובית בלי שום גילויי אלימות, באים מהאהבה.
עבורי המניע העיקרי להפיכתי לחבר מס' 22 בעמותת האוהדים לא הייתה הגזענות. כן הייתי שם באותו משחק מול בני יהודה, המשכתי לבוא ולחגוג בגולים גם כשהרוב לא באו ומי שכן באו בעיקר שרקו בוז ואני עוד זוכר את המשבר שמפלג את הקהל הרבה הרבה לפני הצטרפות הצ'צ'נים. אבל עבורי הרעיון של קבוצה שהיא בבעלות של האוהדים, שניהול שפוי ושקוף, שהאושר והסיפוק מהקבוצה תלוי בך או לפחות באנשים שאתה מינית ולא איזה אוליגרך כזה או אחר, זה מה שקסם לי יותר מכל.
למרות כל זאת אני מודה, לא נהייתי אוהד בית"ר נורדיה. במשחקים הבודדים אליהם הגעתי נהנתי מהאווירה ואפילו מהכדורגל אבל לא הרגשתי חיבור רגשי מיוחד, לא השתלוללתי בגולים ולא ממש עניין אותי מי פותח בהרכב. כנראה שזה נכון, קבוצה לא בוחרים.
אמשיך לתמוך בקבוצה גם העונה ולאחל הרבה הצלחה לאיציק ולכל החבר'ה הנהדרים שמקיפים אותו. ובכלל הצעדים החשובים ביותר שמועדון כזה עושה הם ביסוס הקשר עם הקהילה וההשקעה בנוער, יעלו או לא יעלו ליגה, זה שולי בסיפור כ"כ גדול.

באבא ימים 12 ביולי 2015

תרמתי

רפאל 12 ביולי 2015

לתמוך בנורדיה כאילו אין ז'בוטינסקי ולהעריך את ז'בוטינסקי כאילו אין נורדיה…..

צור שפי 12 ביולי 2015

הייתי ב-2-0 ההוא בבלומפילד, בשער 5 כאוהד הפועל, ונדהמתי וקינאתי גם מהיכולת וגם מהמסביב. ואחר כך עוד יותר נדהמתי מהמהירות שבה כל זה נחרב. לצערי אני לא בטוח בעתיד של הפרוייקט היפה הזה אבל בשם הרומנטיקה והסולידריות אצרף את תרומתי הצנועה.

יואלזיניו 12 ביולי 2015

תודה לכל חברי ה"שורה". לאיציק, דוד, מיכל, יובל, רותם, יאיר ואפילו עזריאל.
כנראה שבאמת "משורה ישחרר רק המוות".
אם לא הייתם קיימים היה צריך להמציא אתכם.

אני לא יודע מה לענות לאילו שטוענים שנורדיה תכשל כי האתגר העומד בפניה הרבה יותר גדול.

אני יודע שמי שבא למשחקים ורואה את הלהט, האהבה וההנאה של האוהדים בטוח שנורדיה זה הדבר האמיתי.

כשבודקים מה זה בית"ר, מגלים שנורדיה היא בית"ר. יש עשרות אלפי אוהדים נפלאים שמשתוקקים לאהוד את בית"ר כמו שהיא צריכה להיות.
הם עוד ימצאו את הדרך הביתה, גם אם הכתובת השתנתה.

בוסמן 12 ביולי 2015

איציק,צמרמורת.

איציק 12 ביולי 2015

איציק, מאחל לכם הרבה הצלחה, אך האם יש לכם איזה מסננות וחסמים אשר ימנעו הישנות הדברים? האם אתם יכולים למנוע מאותו ערב רב לבוא לביתכם ולהשתלט גם עליו?

יואלזיניו 12 ביולי 2015

איציק, התשובה הפשוטה היא לא.

התשובה היותר מורכבת היא שדומה מושך דומה, ומוטיבציה של אהבה יותר חזקה ממוטיבציה של שנאה.
כבר הגיעו למשחקים מספר חברי לה פמיליה (מספר זעום), לא כדי לעזור. הם לא הרגישו בנח, וקשה לי להאמין שהם יבואו עונה שלמה רק כדי להציק.

גם בבית"ר הם התחילו בתור עשבים שוטים, עד שבלי לשים לב הם השתלטו וגירשו את הדשא.
ההבדל הוא שגם בבית"ר שלפני עשרים שנה, קצת קללות ואלימות מתונה פה ושם נחשבו למשהו צבעוני, וזה אפשר ללה פמיליה לפרוח.
בנורדיה המדיניות היא של אפס קללות. זה פשוט מיותר. על רקע כזה יותר כל לנכש עשבים שוטים מהרגע הראשון.

יואלזיניו 12 ביולי 2015

*קל

יואש 12 ביולי 2015

תודה לך איציק! על שהחזרת לי את האהבה לכדורגל. ותודה לך, על שהכנסת אהבה לכדורגל לילדים שלי.

כי בשבילנו יש היום רק בית"ר אחת – בית"ר נורדיה ירושלים!!!

יאללה נורדיה.

וייצמן יער 12 ביולי 2015

כאוהד קטמון אני מאחל לכם רק בהצלחה, היכולת שלכם לקום ולעשות מעשה אמיץ היא נהדרת. מה שמאכזב מאד היא כמות הקהל שלכם. הפועל ירושלים, קבוצה שבחלומות הוורודים שלי יש לה קהל שהוא רבע בגודלו מהקהל של ביתר. והרבע הזה התפצל לשניים, כשחלק נכבד מהאוהדים נשארו עם סאסי או יושבים בבית עד שהסכסוך הסתיים. ועדיין זה מתרגם לממוצע קהל נהדר, למשחקים החשובים של קטמון מגיעים כמויות צופים שעוקפות את הקבוצות הבינוניות ומטה של ליגת העל. ואצלכם? כמה מאות צופים בלחץ, וזה בעונת הבכורה שבה ההתלהבות בשיא. אני לא אומר את זה כדי לריב אתכם אלא כדי להגיד את האמת, שהרוב המוחלט של אוהדי ביתר מסכים עם הגזענות ומעודד אותה, במעשה ובמחשבה. אתם הקומץ האמיתי, לא לה פמיליה, הם באמת מייצגים את מה שביתר הפכה להיות…

דוד מירושלים 12 ביולי 2015

אין טעם למלחמות בוץ, אתם יודעים את דעתנו עליכם ואנחנו את דעתכם עלינו. בכל מקרה, כל בסיס ההשוואה לא הוגן, מכיוון שאנחנו קוראים כאן לאנשים לעזוב קבוצת צמרת שרצה באירופה לטובת נדודים במגרשי מושבים בשפלה ארבע ליגות מתחת, ואילו אתם קראתם לאנשים לעזוב בעל בית ממרר חיים ויורק על אוהדים לטובת משהו חדש ומרענן (בליגה אחת מתחת, בואו נזכור).
לצורך העניין אם "בית"ר ירושלים" הייתה מתפרקת לפני שנתיים והיו נבנות במקביל 2 קבוצות, אחת בית"ר נורדיה ואחת בית"ר לה פמיליה – אתה יודע מצויין לאן היה הולך רוב הקהל.

אז נכון שיש לכם כרגע יותר קהל, אבל ההבדל בינינו הוא שאתם מיציתם 90% מהפוטנציאל שלכם, ואנחנו אפילו לא מיצינו 5% משלנו.

יאללה בית"ר!

וייצמן יער 12 ביולי 2015

אם מה שמובן מההודעה הקודמת שלי הוא "שלי יותר גדול משלך !" אז אנסח מחדש. יש לי בעבודה, מוסד ציבורי גדול בירושלים, קבוצה של כמה עשרות אוהדי ביתר שהם בשבילי מדגם מייצג. חבר'ה שהולכים למשחקים, חלקם בעלי מנויים, גיל ממוצע 38 ככה. כשקמתם התלהבתי מאד מהמהלך הצודק והראוי, ובשיחות כדורגל הרגילות שלנו ניסיתי לברר מי מהם מתכוון לתמוך במיזם החדש. התוצאה כמובן היא אפס, ואת הקללות אני מצנזר. אוהדי ביתר כנראה לא נוהרים אליכם כמו ערבים לקלפיות כי טוב להם כשביתר טהורה וכשמוות לערבים, רובם כמו הקולגות שלי בכלל לא מצליחים להבין מה עושים מזה ביג דיל…

יואלזיניו 12 ביולי 2015

וייצמן תודה על ההבהרה. מהתגובה הזאת מובן ש "שלי יותר גדול משלך!" וגם "אוהדי בית"ר חולירות גזענים". רווח לנו.

אומרים שקבוצה לא מחליפים. לעולם. מסתבר שזה די קל להחליף קבוצה כשהקבוצה שלך משחקת כדורגל לא כל כך מוצלח.
אוהדי בית"ר מפסיקים להוא למשחקים בגלל לה פמיליה, אבל עדיין הם יכולים לראות את הקבוצה כל שבוע בטלוויזיה, שם לה פמיליה נראים פחות גרוע, כך שקשה להם להתנתק עבור קבוצה בליגה גימל.
המדגם שלך לקוח מפינת הקפה בעבודה, המדגם שלנו לקוח מימי שישי בגבעת רם. תסלח לנו אם אנחנו לא מודאגים אלא מביטים אל העתיד בתקווה.

משחק העלייה האמיתי שלנו היה בטדי מול קבוצת הותיקים בנוחכות נשיא המדינה (יו"ר בית"ר בעברו), אורי מלמיליאן ושאר אגדות העבר.
הגיעו הרבה אוהדים (לא רוצה להמציא מספר סתם) שהתרגשו עד דמעות.
העבר של בית"ר על שלל האליפויות, הגביעים ואגדות הדשא הוא של נורדיה. אנחנו מחבקים אותו והם שורפים אותו. על ההוה אנחנו עמלים והעתיד ורוד, כלומר צהוב שחור.

תדגום את המדגם שלך עוד שנתיים שלוש ותעדכן אותנו בבקשה.

אהד 13 ביולי 2015

וייצמן יער
לפי ההיגיון שלך, צריך לסגור את רוב הקבוצות באיטליה ובמז' גרמניה, חצי מהקבוצות בהולנד ובספרד ואת כל מדינות מזרח אירופה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 12 ביולי 2015

הייתה תקופה שנמאס לי מבית"ר, את נורדיה מעולם לא הצלחתי לאהוב. כמו שמישהו רשם פה, קבוצת כדורגל לא בוחרים וקשה לזייף את הרגש.
יותר מדי זמן בלי קבוצה בישראל זה קשה, ועל אף הקשיים אני מרגיש שמתחיל לחזור לי הרצון לראות את בית"ר שוב, עם ציפייה לפיצוץ שיבוא בין הלה-פמיליה וטביב שאולי יביא את השינוי.
לא יכול לחשוב מה היה קורה אם היינו מצליחים באיזשהי צורה לנצח את בני יהודה ו/או רמת השרון, שני משחקים ששלטנו בהם לגמריי.

ערן (המקורי) 12 ביולי 2015

נהדר, בהצלחה

אריק האדום 13 ביולי 2015

כמו שאמרו כאן לפני, כדי שהפרויקט הזה יצליח אתם צריכים שבית"ר הישנה תקרוס לתוכה, כמו שהפועל של אייזנברג נבלעה בחור שחור של עסקנות, שחיתות וגועל נפש.
מציע לכם כשלב ראשון לסייע לשני אנשים, אחד משלכם והשני מישהו שיהיה לכם קשה לתמוך בו אבל הרי אתם מגיעים ממקום של אנטי גזענות אז לא בטוח (אפס ציניות, בחיי, בכל זאת הוא סמל אדום… מספיק בשבילכם לתעב אותו).
אני מציע שכל הכסף יתרם לפרויקט הזה:
http://debuzzer.com/buzz/57601/
בכל מקרה זה יותר משרת את המטרה שלכם
סתם רעיון

יואלזיניו 13 ביולי 2015

אריק, בית"ר הישנה כבר קורסת לתוכה. אלי טביב מומחה בלהשביח קבוצות מקצועית, להרויח, לברוח ולהרוס אותן כלכלית. בבית"ר לה פמיליה אוכלים לו את הרווחים עם קנסות ורדיוסים ומונעים הגעה של רוכש נורמאלי במקומו. הקריסה היא בלתי נמנעת.

אני רק אוהד מהשורה, אבל אני מרשה לעצמי לדבר בשם כל, או רוב אוהדי נורדיה.
אנחנו נגד המיזם הזה בצורה גורפת. אם תשים לב, רוב התגובות התומכות הם של אוהדי הפועל תל אביב. בלי לרדת לעומקם של דברים, יש לכך סיבה ויש עובדות בשטח. אנחנו לא אוהדי הפועל תל אביב.
אנחנו נגד גזענות ונגד אלימות אבל אנחנו לא אוהדי הפועל תל אביב. אנחנו אוהדי בית"ר. יש עולמות שבהם זה נתפס כלא לגיטימי. אנחנו פועלים כדי לשנות את זה אבל כך או כך אנחנו אוהדי בית"ר.
בבית"ר כל יחיד מלך. האוהד שציינת הוא אוהד והוא משלנו והוא אהוב, אבל הוא פועל על דעתו.
אנחנו מאמינים שכדי להעלים את החושך לא שופכים על החושך נפט ולא כותבים מכתבים לרשויות. פשוט מדליקים את האור.
בית"ר נורדיה ירושלים זה האור.

יואלזיניו 13 ביולי 2015

וג'ימי טורק הוא עלא כיפאק. בכל זאת דפק טיל מארבעים מטר להפועל ירושלים.

אריק האדום 13 ביולי 2015

+456204

רו"ח אפרסק 13 ביולי 2015

טור מרגש. מאד נהניתי לקרוא.
עכשיו צריך לחזור לעבודה האמיתית – הפצת התקווה לעתיד טוב יותר כדי שהגאולה תגיע במהירות.

איתמר 13 ביולי 2015

ראוי להזכיר שבתחילת הדרך היו שני הבדלים מובהקים בין קטמון לאוסישקין :
1) קטמון בחרו לדלג שתי ליגות ולהתחיל בליגה א׳. אוסישקין התחילו בליגה ב׳, הליגה האחרונה.
2) בקטמון היתה שאיפה להתאחד עם הפועל ירושלים. באוסישקין לא היה עניין להתאחד עם הפועל שאול.

מה היה קורה אם אייזנברג היה מוכר את הקבוצה לבעל הון כאשר אוסישקין שיחקה בליגות הנמוכות ?
סביר שאוסישקין היתה נותרת כקבוצת בת של הפועל שאליה היו שבים כל האוהדים.

האם לנורדיה יש סיכוי להפוך ליותר מקבוצה בעלת ערכים נאים שמשחקת בליגות הנמוכות ?
ספק, אבל אולי גם בכך די לאוהדיה.

asaf 14 ביולי 2015

"האם לנורדיה יש סיכוי להפוך ליותר מקבוצה בעלת ערכים נאים שמשחקת בליגות הנמוכות ?
ספק, אבל אולי גם בכך די לאוהדיה."
איתמר זה לא בהכרח מעט ואפילו הרבה לאוהדים שמרגישים שלקחו להם את הקבוצה שלהם שמשמת בית ומקום מפלט ספורטיבי .

אסף THE KOP 13 ביולי 2015

כל הכבוד על היוזמה.
עכשיו, אני מציע גם להקים את קיבוץ "נורדיה". תאמינו או לא אבל בכל ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית הכה-נאורה ואנטי-גזענית, היו פחות חברי קיבוץ ערבים מאשר מס' השחקנים המוסלמים ששיחקו בבית"ר.

יואלזיניו 14 ביולי 2015

אסף, אתה מתכתש פה עם הצד השמאלי של המפה. זה בסדר אבל זה לא קשור לנורדיה.

איציק ואנחנו, לא הקמנו את נורדיה כדי להתחנף לשמאל או כדי להתנצל על טביבית"ר, אלא פשוט כדי להחיות את בית"ר כמו שהיא צריכה להיות.

צור שפי 16 ביולי 2015

איציק, כמו שכתבתי למעלה, העברתי תרומה צנועה ויש לי הצעה קטנה, לא מהותית: לדעתי יש עוד אנשים כמוני, שלא בהכרח באים מהאוכלוסיה של אוהדי בית"ר ירושלים לשעבר ואפילו לא בהכרח אוהדים את בית"ר נורדיה. לכן, מעבר לקטגוריות התרומה המופיעות בהדסטארט הייתי מציע להוסיף עוד אחת, פתוחה (ללא סכום) שתיקרא "סולידריות" או משהו דומה ותאפשר את התרומה של אנשים כמוני. במקרה שלי לא חיכיתי לכם ותרמתי באחת מהקטגוריות הקיימות. שיהיה בהצלחה.

איציק אלפסי 16 ביולי 2015

צור, תודה. זו הצעה טובה. אני אבדוק עם מנהלי הקמפיין האם זה עוד אפשרי מבחינה טכנית.

איציק אלפסי 16 ביולי 2015

ישנה אפשרות כזאת כזו בקטגוריה "תומך במועדון", זו קטגוריה שהתרומה בה היא מינימום 20 ש"ח ולמעשה ניתן לתרום בה כל סכום
http://goo.gl/Iv4jqH

צור שפי 18 ביולי 2015

איציק, יש לי ויכוח עם כמה מחברי האדומים על החשיבות בתמיכה בבית״ר נורדיה. אחד מהם התריס שאוהדי נורדיה הניפו שלט ״הפועל מייצגת את עזה – נורדיה את ישראל״. הוא לא הביא סימוכין או לינק אבל אם זה נכון זה מאכזב. זה שלט שהייתי מחכה לפגוש אצל ״לה פמיליה״.

איציק אלפסי 18 ביולי 2015

לא היה ולא נברא צור

צור שפי 18 ביולי 2015

שמח לשמוע

הופמן 18 ביולי 2015

בהצלחה איציק, יובל ואחרים. שיתפתי את הקמפיין בעמוד הפייסבוק של הבלוג (מצד שני)

Comments closed