דמעות של הקרבה

בדידותן של הרצות למרחקים ארוכים

12633

זכייתה של אנג'ליק קארבר באליפות אוסטרליה הפתוחה מהווה הפתעה לא רק משום שהטניסאית הגרמניה גברה בגמר על סרינה וויליאמס, אלא גם משום שזכתה בתואר גראנד סאלם בגיל מבוגר יחסית – 28.

אם נניח לרגע את התופעה שנקראת סרינה וויליאמס בצד, הגיל הממוצע של זוכות הגראנד סלאם מאז תחילת המילניום הוא 24. חוץ מסרינה, כאמור, רק שתי זוכות גראנד סלאם במילניום הנוכחי עשו זאת כשהן מעבר לגיל 30 – לי נה באוסטרליה ב-2014 ופלאביה פאנטה בארה"ב בשנה שעברה. פרנצ'סקה סקיאבונה זכתה ברולאן גארוס ב-2010 כמה ימים לפני שחגגה יום הולדת 30.

הקריירה של הטניסאיות היא קצרה, בודדות הטניסאיות שמצליחות להחזיק בצמרת יותר ממספר שנים קטן. אנה איבנוביץ', שזכתה ברולאן גארוס ב-2008 כשהיא בת 21, לא התקרבה להישג הזה מאז ומדורגת כיום במקום ה-16 בעולם. מרטינה הינגיס, שזכתה לראשונה בווימבלדון בגיל 17, פרשה בגיל 23, חזרה לסבב כעבור שנתיים ופרשה סופית בגיל 27. קים קלייסטרס, שזכתה ברולאן גארוס בגיל 19, פרשה מהסבב בגיל 29. ג'סטין הנין זכתה בווימבלדון גם כן בגיל 19, פרשה בגיל 26, חזרה כעבור שנתיים ופרשה סופית בגיל 29.

המקרה המפורסם ביותר של טניסאית שנשחקה בגיל צעיר הוא זה של ג'ניפר קפריאטי. האמריקאית שהגיעה בגיל 15 לחצי הגמר ברולאן גארוס וב-יו.אס. אופן ופרשה כבר בגיל 18. כעבור מס' שנים חזרה לסבב וחוותה בעצם קריירה שנייה בה זכתה פעמיים באליפות אוסטרליה ופעם נוספת ברולאן גארוס, לפני שפרשה סופית בגיל 28.

לנו מוכר מקרוב המקרה של שחר פאר. שבגיל 20 העפילה לרבע הגמר באוסטרליה ובי-יוס.אופן, הגיעה אל סף העשירייה הראשונה בעולם ואז החלה בהידרדרות עקבית בדירוג שאותה לא הצליחה לבלום וכיום מדורגת במקום ה-116 בעולם.

אני לא אתפלא אם מי שלא עוקב תדיר אחרי סבב הנשים יחשוב שהיא כבר פרשה מזמן. אבל שחר רק בת 28.

בחודשים האחרונים הפייסבוק מקפיץ לי בפיד את הפוסטים ששחר מעלה בדף הרשמי שלה. מעט מאוד טניס, הרבה מאוד תמונות של בילויים מסביב לעולם. זה נראה פחות כמו דף של ספורטאית מקצוענית ויותר כמו של תרמילאית בטיול אחרי צבא.

אני קורא כל הזמן טוקבקים שקוראים לה לפרוש. ולמרות שזה מבאס לקרוא כל פעם על עוד הפסד מביך של מי שהייתה אחת התקוות הגדולות של הספורט הישראלי, אני מאחל לשחר למשוך את הקריירה שלה בסבב כמה שיותר.

אחרי שהפסידה במקודמות של אליפות אוסטרליה העלתה פוסט בו כתבה "יום קשה במשרד… אבל זה חלק מהקריירה! אוהבת את החיים שיש לי!". נדמה שגם שחר הבינה שהיא כבר לא תחזור לצמרת הסבב. אבל לפחות היא סוף סוף נהנית. במובנים רבים שחר עכשיו לוקחת מהטניס חזרה את הנעורים שהיא נתנה לו. ובזכות הטניס היא זוכה לחוויות שפספסה כשהייתה צעירה.

shahar
שחר נהנית מהחיים (מתוך הדף הרשמי של שחר פאר)

קריירה של כל ספורטאית מקצוענית כרוכה בהקרבה רבה. אבל של טניסאית על אחת כמה וכמה. לא רק שזה ספורט יחידני. זה ספורט ממש בודד. אם בענפים כמו אתלטיקה או שחייה את אולי מתחרה באופן אישי אבל חלק מקבוצה או נבחרת. בטניס את מסתובבת לבד בעולם מגיל צעיר מאוד. במקרה הטוב, אם את יכולה להרשות לעצמך, עם מאמן אישי.

הקושי המנטלי ברור. וטניס הוא באמת מקצוע לאנשים עם אופי מסוים. ולכן הוא גם מספק סיפורים אנושיים מרגשים. הסיפור של אנג'ליק קארבר הוא יוצא דופן בסבב הנשים משום שהיא לא הייתה "ילדת פלא" שנסקה במהירות. היא זכתה בניצחון הראשון שלה בסבב בגיל 18, בטורניר הראשון בגיל 24 וכאמור, בגראנד סלאם הראשון בגיל 28.

לראות ספורטאים דומעים זה תמיד מרגש. אבל הדמעות של אנג'ליק קארבר אחרי הזכייה אתמול באוסטרליה היו מרגשות קצת יותר. הן היו דמעות נוגעות ללב משום שהן לא היו "סתם" דמעות של התרגשות. אלא דמעות של מאמץ סיזיפי והקרבה של שנים שסוף סוף השתלמה.

רשמים ממשחק כדורסל מכללות
נובאק. סרביה

55 Comments

פאקו 31 בינואר 2016

לדעתי מדובר כאן בעיקר בעומס פיזי מטורף. התחושה שלי כאן (ואשמח אם מישהו יוכל לבסס זאת) היא שהשחיקה הפיזית אצל הנשים בטניס גבוהה אף יותר מאשר אצל הגברים.

אלעד 31 בינואר 2016

לא בטוח אם זו בהכרח שחיקה פיזית או עניינים ביולוגיים. קלייסטרס, לדוגמא (למיטב זכרוני), עשתה הפסקה לצרכי הריון ולידה. לא זוכר אם היא חזרה אח"כ, אבל סביר להניח שכבר לא באותו כושר ויכולת.

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

חזרה אחרי הלידה ואפילו לקחה גראנד סלאם או שניים. החגיגה שלה עם הילדה שלה היתה אחד הרגעים היותר מרגשים שראיתי

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

ולגבי שחיקה פיזית – זה מעניין, כי לא רק שנשים משחקות הרבה פחות מערכות מגברים (בגראנד סלאמס) אלא גם הנקודות אצלן קצרות הרבה יותר – אין אצלן את החלופה הבלתי פוסקת מהקו האחורי כמו אצל הגברים, כך שאני לא יודע אם מדובר באמת בעומס פיזי אלא דווקא יותר מנטאלי. להסתובב לבד בעולם זה דבר קשה מאוד

איציק 31 בינואר 2016

השחיקה אמורה להימדד יחסית לממדי הגוף והיכולת הגופנית אליה הנשים יכולות להגיע. יתכן ששחיקב של חמש מערכות אצל גברים נמוכה משחיקה של שלוש מערכות אצל נשים. לא יודע, מעלה השארה.

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

אולי, לא יודע. כשאני מסתכל על אלו שפרשו מוקדם, אז אצל הנין וקלייסטרס וגם אצל פאר, זה לא היה פציעות כמו עייפות מנטאלית. אצל הינגיס זה דווקא היה פציעה (ודווקא היא ממשיכה לשחק עד היום בזוגות – ביום שישי היא לקחה את הגראנד סלאם השלישי שלה ברציפות עם השותפה ההודית שלה), אצל קפריאטי היא נשרפה מאוד מהר עם סמים ובלאגנים. האחיות וויליאמס מצליחות להחזיק יחסית עד גיל מבוגר.
לא יודע, יש פה יותר מדי פרמטרים מכדי שאפשר יהיה להגיד משהו בצורה ודאית. דווקא סרינה שאצלה מרכיב הכח משמעותי יותר, מחזיקה הכי הרבה מכולם, בעוד אלו שעבדו על דיוק כמו הנין וקלייסטרס, פרשו מוקדם יותר

red sox 31 בינואר 2016

3 סלאמים רצופים עם סאניה מירזה בזוגות נשים ועוד 3 תארים ב2015 עם לאנדר פאאס הבלתי נגמר בזוגות מעורבים.
הינגיס המציאה את עצמה מחדש בפעם השלישית. אחת הספורטאיות הנערצות עלי ביותר.

D! פה ועכשיו 31 בינואר 2016

להסתובב לבד בעולם זה קשה, אבל לא יותר קשה מלהיות קצין קרבי או, איש הייטק שטוחן שעות או סטאז'רית במשרד עורכי דין. יש אנשים שזה יותר מתאים להם ויש שפחות.

גיל 31 בינואר 2016

אבל אתה שוכח שהם עושים את זה מגיל צעיר מאוד בלי הכנה וניסיון בחיים. בנוסף, בצבא או בעבודה יש לך מסגרת שמוכתבת לך. כאן יש להם הרבה חופש לעשות מה שהם רוצים וגם המון פיתויים.

D! פה ועכשיו 31 בינואר 2016

אני לא שוכח. אפילו שאני מאד מתרשם מהמאמץ המנטלי של ספורטאים מקצועניים, ובוודאי בענפי יחיד, אני לא חושב שלהתסובב בעלם לבד זה קשה. יש כאלו שזה קשה להם ויש כאלו שזה יותר קל להם. כמו שיש כאלו שהצבא עם הפקודות שלו קל להם ויש שזה קשה להם.

edgecator 31 בינואר 2016

טוב, יש גם מי שמשחק טניס תחרותי של 5 שעות קל לו יותר מלאחרים, ויש מי שהליכה של 20 דקות קשה לו יותר מלאחרים.

גיל 31 בינואר 2016

זה לא ממש בר השוואה. הצבא קשה מסיבות רבות אבל אנשים חיים במסגרת מוכתבת כך שהרבה חופש אין להם. בטניס יש לך חופש כמעט מוחלט ובגיל 18-19 זה יכול להיות הרסני.אני לא אומר שהחיים שלהם קשים באופן כללי שזה נראה לי מה שאתה מנסה להשוות, אלא שקשה לשמור על משמעת עצמית של אימונים ואורח חיים ספורטיבי. כמה פיתויים כמו הימורים, שתייה, סקס ובילויים יש? אני בטוח שגלעד בלום יכול לספר הרבה על זה. מאוד קשה להיות בעל משמעת עצמית ואני חושב שזו הסיבה שרק מעטים יחסית מצליחים להשאר בסבב שנים ארוכות. לנשים יש גם את המגבלות של הריון ולידה שמעכבות את הקריירה וגם משנות סדרי עדיפויות.

D! פה ועכשיו 31 בינואר 2016

לא. אני אומר שיש אנשים שפיתויים זה קשה להם ויש כאלה שזה פחות קשה להם. יש כאלו עם משמעת עצמית ויש כאלו בלי. יש כאלו שיצליחו לפתח ויש שיכשלו לפתח אחת.

גיל 31 בינואר 2016

ברור שיש הבדלים, אבל כשכל שאר הדברים קבועים. למישהו צעיר שמבקר במקומות שרוב האנשים יכולים רק לחלום אליהם, ואין לו שום מסגרת כופה, הפיתויים הללו גדולים מאוד.

D! פה ועכשיו 31 בינואר 2016

לא.

גיל 31 בינואר 2016

אין פיתויים?

D! פה ועכשיו 1 בפברואר 2016

לא, אין טעם בדיון הזה

Ljos 31 בינואר 2016

יש כאלה שהצבא קשה להם דווקא בגלל שהוא מסגרת נוקשה שמונעת חופש ובגיל 18-19 זה יכול להיות הרסני.

גיל 31 בינואר 2016

ברור שהנוקשות וחוסר חופש הפעולה קשים. אבל זה לא קשור לטניס.

Ljos 31 בינואר 2016

אנשים הם שונים. יש כאלה שצריכים לדחוף למסגרת. יש את אלו שחייבים שיכפו עליהם אחת. את אלו שיפרחו בלחץ ואת ההם שרק בחופש מוחלט ישגשגו.
ההנחה היא שאנשים שנמשכים לחיי הטניס הם יותר כאלו שמחפשים את החופש או כבר למדו לבנות מסגרת שכזו סביב החיים האלו. בכל זאת מדובר בענף ספורט לאנשים עם יכולת כלכלית מינימלית שמתאמנים מגיל צעיר. אז יש את אלו שהפיתוחים יהרסו. אבל יש את אלו שיצליחו רק אם לא ימנעו מהם כליל כל סיכוי לאותם פיתויים והם יתמודדו או יתגברו עליהם לבדם. לדעתי, רוב אנשי הטניס הם כאלה.

גיל 31 בינואר 2016

למה אתה מניח שאלו שבחרו בטניס הם אלו שבחרו ביותר חופש? בתור ילד או ילדה, הם משחקים את המשחק שהם אוהבים בין אם זה טניס, כדורגל או שחייה צורנית. הם לא חושבים במונחים של קריירה ואיך היא תראה. אתה צודק שיש להם מסגרת והיא זו שתקבע בסופו של דבר. מצד שני, גם ההורים חדשים בעסק ברובם ולא יודעים תמיד מה לעשות ויש כאלו שדוחפים את הילדים יותר מדי.

Ljos 31 בינואר 2016

הורים עושים הרבה נזק נפשי, ולפי הציטוט המפורסם – שמעתי שיכול להיות שזה החלק הכי טוב בלהיות הורה.
זו הנחה שלי בלבד והיא לא ממש משמעותית לטיעון. אני מניח שבמודע או שלא אחד מגורמי המשיכה בחיים שכאלו הוא הניידות המסגרתית, בערך כמו שאני עכשיו עושה כל מה שאפשר כדי לחמוק מחיים בעבודה משרדית סגורה. זה רק גורם אחד מבין רבים, כשגם הורים ואהבה למקצוע הם כאלה.

פאקו 31 בינואר 2016

עד כמה שאני זוכר, קלייסטרס סבלה מלא מעט פציעות לא פשוטות עוד לפני חופשת הלידה.
שוב, התחושה שלי כאן היא שבמקרה הנשי העמידות הפיזית בפני פציעות היא גורם מכריע בסיכויי ההצלחה שלהן. סרינה, בלי להפחית מגודל הישגיה, היא מבחינה זו סוג של לברון.

איציק אלפסי 31 בינואר 2016

דווקא אצל נשים מכיוון שההגשות פחות עוצמתיות יש יותר נקודות שמתפתחות לראלים ארוכים.
נכון שיש עניין של עומס פיזי ופציעות, אבל נדמה לי שהעניין המנטלי מאוד משמעותי כאן. למשל הדוגמא של שחר פאר, בלי שום פציעה חמורה או הסבר נראה לעין אחר היא פשוט "נגמרה" ברגע אחד דווקא שהייתה בשיאה.

יהודה 31 בינואר 2016

אצל הנשים תעשיית הסמים לא מפותחת מספיק ;-)

-גיסנו- 31 בינואר 2016

זה בגלל שהיא ישראלית, לא כי היא אשה :(

ארז 31 בינואר 2016

תודה איציק,
אחלה פוסט.
התרגשתי יחד עם קארבר אתמול.
גם בהקשר של פאר, וגם בקשר של פדרר או קובי (יחי ההבדל הקטן) או כל ספורטאי אחר ש"מסרב" לפרוש כשרבים החליטו שהוא צריך לפרוש – הנטייה הזאת לגמד הישגים או קריירות של ספורטאים ולהחליט עבורם על סופן, כאילו כל אחד מאיתנו הוא סמפראס או ג'ורדן או פלפס פשוט… לא יודע, בא לי לומר מרתיחה אבל נראה לי שיותר משעשעת.
כאילו, מי את/ה? רמת המחויבות וההשקעה ותעצומות הנפש של ספורטאים כאלו (בייחוד כמו שציינת בצדק – בספורט יחידני) היא מטורפת. אז בכל פעם שאני נתקל בגאון התורן שמפריש ספורטאי כזה או אחר אני חושב "של נעליך". לא נכנס בכלל לשיקולי כסף/הנאה/חשש מהיום שאחרי אצל הספורטאי, כי זה לא רלוונטי בעיניי לנקודה הזאת.

אנקדוטה משעשעת בהקשר של גמר הנשים אתמול: בעקבות אחת הכתבות שראיתי לפני כמה ימים על ג'סי אוונס והסיפור שלו, שיתפתי את הבנים שלי בסיפור ואיתרנו סרטונים בנושא.
אתמול אחד הבנים שלי שאל מאיפה זאת ומאיפה זאת, וידא שסרינה אכן כהת עור ואז אמר: "מזל שהיטלר לא שם. הוא היה מבסוט".
הרס אותי.

טיפה סרוחה 1 בפברואר 2016

מסכים עם כל מילה
צריך להיות אידיוט רציני כדי להגיד על ספורטאי שהגיע זמנו לפרוש

אריק האחר 31 בינואר 2016

רציתי מאד שסרינה תיקח אבל אחרי המשחק
לא התאכזבתי כשהיא הפסידה .
היא עוד תיקח כמה תארים לפני שתפרוש.
לראות את השמחה והתרגשות אצל קראבר
היה דבר מיוחד במינו.
יופי של רגע בספורט.

גילי פלג 31 בינואר 2016

סרינה ספורטאית נפלאה וחשובה. בתום ההפסד שובר הלב, היא חצתה את הרשת ובאה למגרשה של קרבר ההמומה והדומעת כדי לחבקה ולהוקירה. אילו תעצומות נפש וגדולה ספורטיבית צריך בשביל להתנהג כך. אינני זוכר כמובן כל מחווה אצל הגברים אבל לפי שליפת הזיכרון הם הרבה יותר אגואיסטים במחוות שלהם כשהם מפסידים. לא זכור לי שפדרר, דיוקו או נדאל עשו מחווה אצילית כזו כשהפסידו בגמר גראנד-סלאם, אבל יכול להיות שאני טועה. בכל אופן, אותי זה ריגש מאד והעצים עוד יותר את גדולתה של הספורטאית האגדית הזו.

edgecator 31 בינואר 2016

קל הרבה יותר לעשות את זה כשהיריב שלך זוכה בפעם הראשונה על חשבון הזכייה ה-22 שלך. לא בר השוואה למה שקורה בגברים, אם כי לא פוגם בכנות המחווה הזו לכשעצמה.

פורנוהוליק 31 בינואר 2016

יש לוויליאמס כמה וכמה רגעים שחורים של חוסר ספורטיביות משווע. לא אחת היא קיבלה הפסדים שלה בצורה לא מכובדת.

דג'וקוביץ הוא אחד הג'נטלמנים הגדולים.

צודק 31 בינואר 2016

צודק לגמרי ! סרינה היא ספורטאית עלובה מאוד, מזלזלת מאוד ברבות מהסבב, מה שהיה אתמול היה מאוד מאוד נדיר ברפרטואר שלה

איציק אלפסי 31 בינואר 2016

בעיני הרבה מאוד מהפגנת הרגשות של סרינה היא מלאכותית, אבל דווקא הפעם זה הרגיש לי אותנטי.

סופוט 31 בינואר 2016

זה היה מפתיע בעיקר כי סרינה היא מלכת חוסר הספורטיביות בטניס הנשי.

גיל 31 בינואר 2016

במה היא בדיוק חסרת ספורטיביות? היא התנהגה בצורה לא נאותה לשופטת קו לפני כמה שנים בארה"ב אבל לא נהגה בשום צורה חסרת ספורטיביות כלפי מתחרות ככל שאני זוכר.

ארז 31 בינואר 2016

נהגה כמה פעמים.
כולל שחרור "bitch" לשחקניות אחרות תוך כדי משחק.
בריאיונות עם שחקניות אחרות בסבב וגם מדברים של שדרים תוך כדי משחק, זה די ידוע שהיא לא בדיוק מופת לספורטיביות.

גיל 31 בינואר 2016

קללות זה לא בהכרח חוסר ספורטיביות אלא סתם טעם רע. לעומת זאת, כמות הקללות שהיא ואחותה ספגו לאורך השנים היא משהו שאף אחת אחרת לא חוותה.

ארז 31 בינואר 2016

גיל, לקלל טניסאית אחרת בזמן משחק זה לא חוסר ספורטיביות בעיניך?
זה לא טראש טוק במגע קרוב של כדורסל/רגל.
אתה יודע שטניס הוא ספורט "סטרילי" יותר, זה נחשב לכלוך.

גיל 31 בינואר 2016

לא, זו סתם גסות רוח. זה לא משהו שמשפיע על המשחק וזה משהו שקורה אצל הרבה שחקנים בזמן זה או אחר ולרוב היא לא ממש מכוונת ליריב. זה לא שסרינה מקללת כל משחק את היריבה בצורה ישירה. לא ראיתי שהיא מקללת יותר מאחרות.

טל 12 31 בינואר 2016

KO
יש לך כישרון כתיבה,אולי תכתוב רומן.

גיל 31 בינואר 2016

סוף סוף נכנס קצת עניין לטניס הנשי אבל המצב שלו לא מזהיר. איכשהוא, טניסאית שבקושי עוברת את הסיבוב השלישי בגראנד סלאמים מדורגת טופ 10 למשך תקופה ארוכה לא מעיד על איכות גדולה של הסבב. העובדה שטניסאיות מצליחות לחזור לרמה גבוהה אחרי שהדרדרו בדירוג העולמי או אפילו פרשו גם לא מעידה על איכות גדולה של המשחק. לא מכיר ספורט אחר שבו אפשר להגיע לפריחה בגיל מאוחר כל כך.

איציק אלפסי 31 בינואר 2016

זה בדיוק העניין, אין איכות כי אין עומק בגלל שהטניסאיות הטובות לא מצליחות להחזיק יותר מדי זמן בצמרת.

גיל 31 בינואר 2016

אבל חלקן גם חוזרות אחרי פרישות/פציעות לרמה גבוהה. לא יודע מה זה בדיוק אומר לגבי איכות הטניס.

פורנוהוליק 31 בינואר 2016

טניס הנשים בשפל רציני מאוד. רק וויליאמס עקבית בצמרת. שחקניות שהיו מגיעות בקביעות לשלבים מאוחרים כמו אזרנקה ושרפובה לא בכושר, נה לי פרשה. ואם וויליאמס מפסידה ברצף בגמרים לסקיאבונה וקרבר עם טונות של טעויות אז גם היא לא משהו.

עמי ג 31 בינואר 2016

אכן, זכייה מרגשת.
אפשר לציין גם את מריון ברטולי שזכתה בגיל מבוגר, 29, בוימבלדון, ומיד לאחר מכן פרשה.

יאיר אלון 31 בינואר 2016

כאוהד של סרינה התרגשתי מהזכייה של קרבר. רק אתקן איציק ששחר לא הייתה "אחת התקוות הגדולות של הספורט הישראלי" כפי שכתבת אלא הייתה אחת הספורטאיות המובילות של ישראל והיא עשתה קריירה היסטורית ממש.

ariG 31 בינואר 2016

ראיתי אותה בחי ברוד לייבר ארינה ביום חמישי בחצי הגמר – יש לה את זה. לא חזקה כמו סרינה אבל וואחד פורהנד, ועבודת רגליים מ-ד-ה-י-מ-ה (ראיתי מקרוב בשורה החמישית (-:.
לא פחדה בגמר לתקוף וליזום, כנראה הדרך היחידה מול סרינה.

phyllo 31 בינואר 2016

1. כל עוד יש אחוז נכבד של אנשים שחושבים ומתבטאים כמוך, אפשר להצדיק כמעט את כל המאבקים הפמיניסטיים באשר הם, גם אם הם חותרים לקצת מעבר לשיוויון מוחלט כביכול.

2. אפשר לחשוב שלוקחים את הכסף ממך… ממליץ לך להתיידד עם נשים, אולי תגלה שהן בסדר סך הכל.

יוסי מהאבטיחים 31 בינואר 2016

מצביע מרץ טיפוסי…

phyllo 1 בפברואר 2016

בן אדם טיפוסי… טפי.

אלון 31 בינואר 2016

הkkk מתאים

אלון 31 בינואר 2016

אתה מתמודד יפה עם דעות שונות

מאמן כושר 31 בינואר 2016

התפתחות הרפואה בעשור האחרון ורפואת הספורט בפרט, גורמות לכך שלספורטאים (מכל הענפים) יש "חיי מדף" ארוכים יותר. אפשר למצוא ספורטאים רבים שחצו את גיל 30 ונמצאים עדיין בטופ העולמי, ועל הדרך מנפצים כל מיני שיאים של זכיות/הופעות.
ו… תודה כמובן לידידתינו הכימיה…

red sox 31 בינואר 2016

אלפסי אתה בוחר את תחילת המלניום ואת גיל 30 כנקודות התייחסות שרירותיות. למה לא להביט על השנים האחרונות כשינוי מגמה?
מתוך 12 הסלאמים האחרונים, ראינו 4(!) זוכות-ראשונות מעל גיל 28 (ברטולי, לי, פאנטה, קרבר) ועוד 6 תארים של הקיסרית שכבר מזמן עברה את ה30. בתווך זכו שראפובה וקביטובה, גם הן לא בדיוק ילדות.

Comments closed