תביאי חיבוק

עוד קצת על ההבדל בין נשים לגברים (וניסיון לענות מדוע הן לא מגיבות בדה באזר)

hug

הפוסט של רונן דורפן על המקרה בריצת ה-5,000 מ' לנשים הוביל גם אותי למחשבות על ההבדל בין נשים לגברים בספורט (ובכלל).

צפיתי בראיון שנתנה ניקי המבלין הניו-זילנדית לאחר המרוץ בו עצרה בכדי לעזור לאבי ד'אגוסטינו הבריטית לאחר שנתקלו האחת בשנייה. היא אמרה משהו שצד את תשומת לבי: "הייתי על הקרקע וחשבתי 'מה אני עושה עכשיו?' בטח נשארו לי עוד חמש שש הקפות לסיום, ואלו הולכות להיות חמש שש הקפות מאוד בודדות".

הסוציולוגית והפסיכואנליטיקאית האמריקאית, ננסי צ'ודורו, שעוסקת בפסיכולוגיה של מין ומגדר מנקודת מבט פמיניסטית, טוענת שההבדל בין גברים ונשים טמון בכך שמגיל צעיר בנים מגדירים את גבריותם ע"י הנגדה בינם לבין אמותיהם, בעוד בנות מגדירות את נשיותן באמצעות דמיון לאמותיהן.

בהתאם לכך, היא מסבירה, לאורך החיים בנים מגדירים עצמם באמצעות נפרדות ובנות מגדירות עצמן באמצעות מקושרות. זאת אומרת, בנים מבינים בני אדם לאור האינטרסים שלהם ומראים ייחודיות מודגשת יותר. בנות רואות בני אדם מבחינת נקודת הדמיון אליהם ולכן גם מצוידות בכושר חזק יותר לחוש את הרגשות של אחרים.

יש דבר מעניין ששמתי אליו לב במשחקים: נשים, לאחר שהן מנצחות – באתלטיקה, שחיה, התעמלות – ישר מחפשות מישהי להתחבק איתה (בד"כ זו גם תהיה זו שהרגע הקדימו בדרך לניצחון). גברים, לעומתן, עושים פוזה למצלמה.

וזה אולי מסביר גם מדוע, כך נדמה לי, נשים מעדיפות ספורט קבוצתי – כולל אתלטיקה, שחיה והתעמלות – שאלו ענפים שמתחרים בהם באופן אישי אבל כחלק מקבוצה. וזה לעומת ענפים אינדיבידואליים שבהם אין קבוצתיות. כמו טניס, או סנוקר ושחמט, שהוזכרו בפוסט של דורפן כענפים שבהם אין סיבה לכאורה שיהיו הבדלים בין נשים לגברים, ועדיין קשה למצוא בהם ספורטאיות נשים בצמרת העולמית.

טניס הוא באמת דוגמא טובה. עסקתי בכך לא פעם. בעובדה שחיי המדף של טניסאית בצמרת קצרים הרבה יותר מאלו של טניסאים גברים. קשה למצוא טניסאיות שמצליחות לשרוד בצמרת הענף יותר משלוש-ארבע שנים וזה בד"כ יקרה כאשר הן צעירות. טניס הוא ענף מאוד אינדיבידואלי. אתה נמצא לבד לא רק על המגרש, אלא מסתובב לבד בעולם מרבית ימות השנה במסגרת של סיטואציה מאוד אינטנסיבית ותחרותית.

האחיות וויליאמס יוצאות דופן בכך. כנראה משום שהן חונכו מגיל צעיר ע"י אביהן לשרוד בתנאים מאוד קשים של משמעת ותחרות.

כעת, אינני בא לטעון שנשים הן חברות טובות יותר מגברים. אולי להיפך, אצל גברים יכולה להיווצר אחווה מאוד חזקה למרות הנטייה לתחרותיות. אבל עבור נשים הצורך בשייכות לאיזושהי קבוצה, באיזושהי תחושה של הרמוניה, היא משמעותית יותר מהצורך להוכיח את עצמן. ויש לזה שורשים אבולוציוניים כפי שעמד על כך דורפן.

נשים יכולות להיות מאוד קנאיות אחת לשנייה, אבל הן עדיין ישמרו על הביחד. אני לא קונה, למשל, את האידיליה בין סימון ביילס לאלי רייזמן ובטח לא בין האחיות וויליאמס. אני די משוכנע שהן מקנאות למוות אחת בשנייה. אבל אני גם לא רואה בתמיכה שלהן אחת בשנייה הצגה או צביעות. זה צורך אמתי.

ובשולי הדברים, אפשר אולי להשתמש בהסבר הזה כדי להציע תשובה לשאלה ששמתי לב שעלתה כאן בדה באזר לא פעם במהלך האולימפיאדה – מדוע נשים לא משתתפות בדיונים גם כאשר אנחנו עוסקים בספורט נשים?

אז אני די משוכנע שיש לא מעט נשים שקוראות בדה באזר. אני גם מכיר כמה אישית. אבל ייתכן והסיבה שאינן משתתפות בדיונים קשורה לכך שזירת התגובות כאן, על אף שהיא נעדרת אלימות מילולית כמעט לחלוטין, היא מאוד אגרסיבית. עד כדי כך שלפעמים יש תחושה שכל אחד מאתנו מרגיש צורך כמעט אובססיבי לנצח בוויכוח ונאחז בטיעון שלו כאילו חייו תלויים בכך.

מפספסים את ריו
מרמורק, מחוץ לחומה, על גג קבינה של משאית

129 Comments

איציק 18 באוגוסט 2016

אני חושב שההסבר שלך מעניין, אבל כושל כאשר מגיעים לספורט קבוצתי. פרט לכדורסל, אני לא רואה אף משחק כדור (כדורגל, כדוריד, כדורעף,כדורמים, הוקי) שבו אפשר לומר שאופי המשחק של הנשי יותר קבוצתי מזה הגבר. רק בכדורסל אנו רואים משחק גברי יותר אינדיוידואלי כי ליכולות האישיות יש יתרון מובנה גדול יותר במשחק זה, גם קבוצה קטנה (רק חמישה שחקנים על המגרש מכל קבוצה) גם ליד יש שליטה גדולה מאשר הרגל אז יכולת אתלטית פלוש שליטה בכדור נותן ליחיד יתרון גדול יותר מאשר בכול ענף אחר.
אם התאוריה שלך היתה נכונה, היתי מצפה לראות משחק כדוריד או כדורעף הרבה יותר קבוצתי אצל הנשים מאשר אצל הגברים. מבחינה אבולוציונית אם הזכרת, אז הגברים יצאו לצוד. לצוד לבד ממוטה או שור בר בעייתי. גם להילחם לבד בעייתי ונלחמו בקבוצות. לכן הגברים לדעתי מורגלים לשיתוף פעולה לא פחות מאשר הנשים. הם רק מסוגלים גם לריב בתוך הקבוצה באותו הזמן.

מתן גילור 18 באוגוסט 2016

קצת קשה ליישם את שיטת הבידודים בכדורעף :)

איציק 18 באוגוסט 2016

נכון, אבל אפשר לנסות להנחית בפעימה השנייה ולא לסדר תרגיל לפעימה השלישית.
דרך-אגב, מה שמנסים לעשות בפעימה השלישית זה לייצר בידודים למנחית באמצעות פעולות הסחה של שאר השחקנים, אז טענתך נכונה חלקית, קשה לייצר בידודים בעצמך, ובישביל זה צריך את הקבוצה.

אמוץ כהן-פז 18 באוגוסט 2016

מרוב תיאוריות לא רואים את היער… (לא שיש לי תשובה)

איציק 18 באוגוסט 2016

אולי יש לך יער?

אמיתי 18 באוגוסט 2016

לי יש חורשה. יד שלישית ממלומד

אמוץ כהן-פז 18 באוגוסט 2016

יש לי שתיל (אבל אשתי אמרה שלא הבנתי דבר).

איציק 18 באוגוסט 2016

אולי השתמשת יותר מידי בשתיל…

רועי 18 באוגוסט 2016

איציק
ברור שיש הבדלים
נשים הרבה יותר אמפטיות לסביבה שלהן, מה חדש בזה, ברור שיש קשר לאבולוציה. ברור שיש קשר לזה שהן אמורות להיות אימהות בעתיד או בהווה.

מצד שני שלא מעיד על הכלל הייתה שחקנית בקולג'ים שקוסטה דיגו הוא לא מא טרזה לעומתה.

יריב 18 באוגוסט 2016

נשים נמשכות יותר לספורט קבוצתי? אתה אומר את זה כאילו לא כולם נמשכים יותר לספורט קבוצתי, אולי האולימפיאדה מבלבלת אותך. כמו כן, אני לא משוכנע בטענתך לגבי אורך הקריירה של טניסאיות. האחיות וויליאמס אינן היחידות בעלות קריירה ארוכה, רחוק מכך, לרוב הטניסאיות בצמרת קריירה ארוכה, והעובדה שיש 4 נשים שזכו ביותר טורנירי גראנד סלאם מפדרר מרמזת על כך. אתה מציין, בטור אליו קישרת, שרק שלוש זוכות גראנד סלאם במילניום הנוכחי עשו זאת מעבר לגיל 30, כמה גברים זכו מעבר לגיל 30? שלושה, אגאסי, סמפראס ופדרר. גם במחקר המצורף (שעוסק בביצועים לפי גיל של שחקני צמרת בטניס) לא נראה שלנשים קריירות קצרות יותר, וכן נראה שיש תחלופה איטית יותר של הצמרת.
http://www.unchainedfitness.com/blog/the-sports-science-of-tennis-i-success-and-decline-of-top-10-players

בקיצור, לא שוכנעתי. כמובן, יכול להיות שזה קשור לכך שאני לא משוכנע בטענתה של צ'ודורו. אני די בטוח שאני הגדרתי את הגבריות שלי ביחס לאבי, לא ביחס לאמי, ואני מניח שזה המצב אצל כל מי שאביו ממלא תפקיד מרכזי בחינוכו.

ר.בקצה 18 באוגוסט 2016

ברוח תגובה מס' 4 – ההערה המסיימת שלך אכן במקום. מי מגדיר את הגבריות שלו ביחס לאמו?
נשמע כמקרה קלאסי של "מומחית" למגדר המצוידת בפטיש, וכל בעיה נראית לה כמסמר.

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

אתם יודעים שזו לא טענה כל כך משונה שילדים מגדירים את עצמם ביחס לאימא, כן? ללא קשר למגדר, אלא רק עם קשר לעובדה שבאמת עד לפני משהו כמו 20-40 שנים האימהות היו היחידות כמעט שגידלו את הילדים באמת.

יריב 18 באוגוסט 2016

זו לא טענה משונה במקרה של ילדים שגדלים עם מעורבות נמוכה של האב, אין לי ספק שלברון ג'יימס וקווין דוראנט לא הגדירו את הגבריות שלהם ביחס לאבותיהם (אבל הם בכל זאת הלכו לשחק בספורט קבוצתי).

איציק 18 באוגוסט 2016

הוכוח שלכם נשמע כמו בן הולך עם אמא או בן הולך עם אבא: https://youtu.be/x5fA-CqWM2M?t=11m39s

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

נו, זה מה שאמרתי, עד לא מאד מזמן אבות היו לא מאד מעורבים. לכן הטענה הזו תקפה.

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

זה שאני לא מסכים עם המסקנה זה כבר משהו אחר שמעיד בעיקר על זה שלא קראתי את המחקר ואני מגיב מהבטן.

איציק 18 באוגוסט 2016

חשבתי שאתה מגיב על הפוסט של איציק שמפרש מחקר שלא קראת. זה דווקא נראה לי בסדר גמור.
האמת שלבקר משהו שלא קראת או ראית גם נראה לי בסדר גמור. לשלמה שרף גם משלמים על זה כסף.
ואם טיפה ברצינות. הרי ההתנגדות שלך הוא לרעיון שאותו מציג איציק, וככזה זה בסדר. ההנחה היא, שאנו סומכים (עד כמה שניתן) שאיציק הביא את החלק הרלונטי באופן אמין. אם לא, אז אין בסיס לדיון. תחת הנחות אלו, אני חושב שהביקורת היא לגיטימית. אם יבוא מישהו ויגיד שבמחקר כתוב משהו אחר, ולא מה שאיציק תאר, אז תהה לנו בעייה, ואולי גם לאיציק.

איציק 18 באוגוסט 2016

מצד שני (ואולי מאותו הצד), למשל במקרה של לברון, אם הוא היה הולך עם אבא, זה כנראה לא היה נגמר טוב.

יריב 18 באוגוסט 2016

לברון לא יכול היה למדל את הגבריות שלו על אביו, זו כמובן היתה הנקודה בשימוש בו ובדוראנט כדוגמאות. באופן יותר רחב, זו היתה התייחסות לדבריו של קאלימי על ההבדל בתקופה – לברון ודוראנט גדלו בתקופה מודרנית למדי, וגם היום יש (ותמיד יהיו, אלא אם מסגרת המשפחה תשתנה באופן דרסטי) ילדים שגדלים במעורבות נמוכה עד אפס של האב. מצד שני, גם לפני 60 או 70 שנה היו ילדים שגדלו עם מעורבות גדולה של האב, זה תלוי במשפחה ובחברה. יש, כנראה, שינוי במספרים.

איתמר 18 באוגוסט 2016

בנים שגדלים ללא אבות מוצאים לעצמם מודלים גבריים לחיקוי אצל אחים גדולים, קרובי משפחה ושכנים, מורים ומאמנים.
זו טענה מוזרה שבנים מגדירים את גבריותם תוך הנגדה לאימותיהם.

אני משער שקל יותר לנשים צעירות לחזור לאחר לידה לענף ספורט קבוצתי או ענף אישי שבו לדירוג אין משמעות גדולה.
זה מסובך יותר בטניס.

איציק אלפסי 18 באוגוסט 2016

יריב, תודה על הקישור למחקר. אני אתעמק בו ואשתדל להתייחס בהקדם.

יריב 18 באוגוסט 2016

דומני שהמחקר עוסק בסוגיה אחרת, הקשר בין אורך הקריירה לגיל ההתחלה (או "תחילת השיא", בערך). הוא מכיל מידע רלוונטי לסוגיה, אבל זה לא המוקד שלו (מצד שני, לא קראתי לעומק, רק חיפשתי מידע רלוונטי לדיון).

איציק אלפסי 19 באוגוסט 2016

טוב, אם הבנתי נכון מה שהמחקר הזה בדק זה האם יש יתרון לשחקני טניס שמתחילים את הקריירה בגיל צעיר יותר, גברים ונשים, לעומת גיל יותר מאוחר. הממצא המרכזי מראה שאין יתרון כזה והקריירה, גם של גברים וגם של נשים, התקצרה בעשורים האחרונים למרות שהיא מתחילה מוקדם יותר.
אין לזה קשר ישיר להשערה שהעליתי בפוסט. כדי לבחון את ההשערה שהעליתי, שאורך חיי המדף של טניסאית בצמרת קצר מזה של טניסאי, אפשר לבדוק, למשל, את אורך הזמן הממוצע שבו טניסאית טופ 10 או טופ 20 מחזיקה מעמד בדירוג הזה לעומת טניסאים גברים.
זה מצריך איסוף נתונים די ארוך. מה שבינתיים עשיתי, כדי לקבל איזושהי אינדיקציה, זה לבדוק את התחלופה בצמרת סבב הגברים וסבב הנשים מתחילת העשור (2011-2015). בחנתי את כמות הטניסאים – נשים וגברים – שהתחלפו בטופ 20 בדירוג סוף השנה לעומת השנה החולפת. בקרב הנשים בממוצע בכל שנה היו 7.8 טניסאיות חדשות בטופ 20 לעומת 5.8 בגברים. זאת אומרת שהתחלופה בצמרת הסבב הנשי גבוהה יותר על אף שיש שם פחות עומק. מה שמעיד על קושי גדול יותר להישאר לאורך זמן בצמרת. בעוד בקרב הגברים, בממוצע, 71% מהמדורגים בטופ 20 הצליחו לשמור על המקום שלהם בעשרים הראשונים כעבור שנה, אצל הנשים הנתון היה 61%.

עופר 19 באוגוסט 2016

אחוזים לא מעידים על כלום כי זה יכול להיות מקרי. אתה צריך להעביר את הסטטיסטיקה הזו בדיקת השערות ולקחת בחשבון שגודל המדגם או העובדה שמדובר בארבע שנים בלבד, מרמים.

איציק 19 באוגוסט 2016

איציק, המינימום שהיה צריך לעשות (למרות שגם פה המדגם קטן מידי) זה לחשב סטיית תקן. לא כדי להגיד משהו מוצק, כי אם כדי לקבל קצת תחושת בטן.

אמיתי 19 באוגוסט 2016

גם קובה חמוסטה יכול לתת תחושת בטן. אפילו כמה תחושות

איציק 19 באוגוסט 2016

לך היתי נותן כרוב כבוש בשביל התחושות… אם אתה מנסה להרוס אז גם אנחנו יודעים לעשות זאת… ואנחנו רבים ויודעים איך למצוא אותך…

אמיתי 19 באוגוסט 2016

כרוב כבוש למה? כי אני 0מולני?
למה אתם רבים?
רמז. אני חצי דרך לאמא של מרקו

איציק 19 באוגוסט 2016

כי כרוב גם עושה תחושות בטן ואתה מתגרה בגורל!!!
מהמקום ממנו הגעתי בתחילת ה-70 תמיד דיברו ברבים, ותמיד איימו שיגיעו אליך כי יש להם ידיים ארוכות.
אבי היה נוסע להפגנות לחול ודיבר נגד המשטר. אני זוכר שכמה פעמים קיבלנו מאי אלו גורמים מכתבים הביתה שסיפרו על היכולות של הידים הארוכות. הידים אף פעם לא הגיעו אך המכתבים, כן.

אמיתי 19 באוגוסט 2016

אפקט היד המעלימה

יריב 19 באוגוסט 2016

שים לב שהמחקר המדובר כן כולל את לפי ההגדרה, שחקני עשיריה ראשונה, ונראה שהיו יותר שחקני עשיריה ראשונה גברים מנשים (בעידן הפתוח). כמו כן, צריך להיות מאוד זהיר בהסקת מסקנות מכל כך מעט מידע.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2016

הערה חשובה על אגרסיביות התגובות. טרחנות היא גם סוג של אלימות מילולית ובאינספור דיונים פה מאוד נדיר למצוא מישהו שאומר לאחר: וואלה צודק, לא חשבתי על זה ככה…

תומר 18 באוגוסט 2016

וואלה צודק, לא חשבתי על זה ככה…

תומר חרוב 18 באוגוסט 2016

:)

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

שניכם טועים

תומר חרוב 18 באוגוסט 2016

אגב, אני מאשים את קאלימי. מאז שהצטרף האתר הדרדר לדרגת הפועל פת פוגשת את מכבי נתניה במחזור פתיחה לאומית…

ארז 18 באוגוסט 2016

קאלימי הוא בהחלט שורש כל רע.

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

הייתי מזמין את כולכם לשבת לי על איבר המין, אבל אני לא באמת רוצה.

ירושלמי 18 באוגוסט 2016

והנה איבדנו את ה2-3 הבחורות היחידות שעוד היו איתנו עד עכשיו.
תודה לך קאלימי.

צביקה 18 באוגוסט 2016

אני מאמין שלא איבדתם רק בנות.

ארז 18 באוגוסט 2016

קאלימי, אם אנחנו רוצים כאן גם מקשיבות בנות אתה לא יכול להתבטות איך שבזין שך'.

טיפה סרוחה 18 באוגוסט 2016

באמת הערה חשובה על הדיונים כאן
בתור אחד שתמיד מנצח בויכוחים אני שם לב כמה הצד השני נאבק להישאר עם דעתו השגויה

אמוץ כהן-פז 18 באוגוסט 2016

אהבתי את משפט הסיום.

Ivan Pedroso 19 באוגוסט 2016

D-:

תומר (הוותיק) 18 באוגוסט 2016

לא מבין את ההערה על האגרסיוויות בדיונים!!!!!!???!!!??!!
אחז שטויות אתה מדבר!!!!!

Amir A 18 באוגוסט 2016

קשה לי עם תיאוריות פסיכואנליטיות.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

אז תן תיאוריה מפסיכולוגיה התפתחותית..בלי צחוק

Amir A 18 באוגוסט 2016

אמיתי, לא דיברתי אף פעם עם ספורטאית צמרת. לא חקרתי את תולדות חייהן של מספר מספיק של ספורטאיות צמרת על מנת לחוות דעה. לא השוותי אף פעם אמפירית בין הרקע המשפחתי של ספורטאיות וספורטאי צמרת. אין לי מושג האם יש הבדל בין ספורטאיות צמרת ופוליטיקאיות צמרת, לדוגמא (שני תחומים דומים מבחינת התחרויתיות). יש לי סימן שאלה לדוגמא לגבי ההתאמה של האחיות וויליאמס לנרטיב שמוצג בפוסט. גם לאלפסי יש, אבל הוא פותר את זה בקלות על ידי הצגתן כיוצאות מן הכלל בגלל דמות האב. זה פיתול קונבנציונליסטי סטנדרטי שנועד להציל תיאוריות. למה הוא לא תפס כשמדובר היה, לדוגמא, בג'ניפר קפריאטי שאומנה בתחילת דרכה על ידי אביה? או אצל כריס אוורט-לויט שאומנה על ידי אביה שלה (שאימן גם את קפריאטי בשלב מאוחר יותר)?
רק אחזור כאן על הסיפור ששמעתי פעם על קרל פופר, הפילוסוף הגדול של המדע, אשר היה תלמיד של אלפרד אדלר בשלב מוקדם של הקריירה (בין אם סיפור אמיתי ובין אם אגדה אורבנית, עדיין סיפור יפה). פופר ניסה לטפל בילדה עם בעיות אבל לא הצליח לעזור לה. הוא סיפר על זה לאדלר שבתוך שניות ספורות ניתח את האישיות של הילדה בהתאם לתיאוריה שלו. כשפופר שאל אותו איך הוא עושה זאת מבלי אפילו לפגוש את הילדה ענה אדלר "תודות לנסיוני העשיר מרבבה". פופר לא התאפק והפטיר בדרכו לדלת "אני מניח שעכשיו נסיונך עשיר מרבבה פלוס אחד".

אמיתי 18 באוגוסט 2016

אני מתכוון באופן כללי. לא איזה קייס סטודי..אני אישית חושב שהתיאוריות הפסיכואנליטיות הן הסבר פשטני ונוח ורחוקות מהמציאות. אני מניח שגם בלי שאתה תתעמק במחקר יש לך מושג על העניין ותיאוריות אחרות בתחום התמחותך. גם אם תביא משו בלי אסמכתאות יכול לבתפתח דיון ותעשיר את ניסיוני ברבבה פלוס אחד

אמיתי 18 באוגוסט 2016

ובאופן כללי זה תמיד יותר מעניין להציע אלטרנטיבה למשהו שאתה לא מקבל מאשר רק להגיד שהוא בעייתי. לא?

Amir A 18 באוגוסט 2016

הקושי העיקרי שלי הוא עם הטענות של אלפסי לגבי מה ספורטאים עושים ומה ספורטאיות עושות. לדוגמא, "יש דבר מעניין ששמתי אליו לב במשחקים: נשים, לאחר שהן מנצחות – באתלטיקה, שחיה, התעמלות – ישר מחפשות מישהי להתחבק איתה (בד"כ זו גם תהיה זו שהרגע הקדימו בדרך לניצחון). גברים, לעומתן, עושים פוזה למצלמה."
עכשיו, זה נכון? זה לא נכון? איך ערמות השחקנים בכדורגל אחרי גולים מתיישבות עם זה? ועם העובדה שהכובשים, גם אם מדובר במטורזנים כמו רונלדו, עדיין מסתובבים די מהר לחבריהם ומחפשים את החברים לקבוצה שיבואו לחבקם?
רוצה הסבר אלטרנטיבי מהשרוול? בבקשה. כשמדובר על הגעה לטופ העולמי בתחום שבו העולם כולו נושא את עיניו אליך אנשים נאלצים לפתח עור עבה ולהילחם בשיניים כיוון שיש אין ספור אנשים אחרים שרוצים לקחת את מקומם בכל רגע נתון. אין הדבר דומה בסיטואציה בה אין צורך תמידי להישאר בדעת הקהל, פשוט בגלל שלדעת הקהל לא איכפת ממך. בגלל זה בספורט גברים יותר תחרותיים (אין רייטינג כמעט לספורט נשי) ובגלל זה בדוגמנות נשים יותר תחרותיות (איפה המאבקים המלוכלכים בין דוגמניות העל הגדולות של שנות ה- 80-90 ואיפה הגברים בתחום? למישהו בכלל איכפת מהדוגמנים הגברים?).

אמיתי 18 באוגוסט 2016

סבבה.. לדעתי התיאוריה שלך גם טיפה חד מימדית..
ההבדל בהשתתפות נשים בספורט הוא בכל הרמות וממש
לא רק בכאלה שמקבלים חשיפה. יש פה מספר גורמים שביחד
יוצרים הבדל בין איך שאנו הגברים חווים ספורט ואף מדברים עליו
לנשים. לדעתי יותר מהכל אלו הנורמות החברתיות שמכתיבות
את השוני הזה. אבל לא רק

Amir A 18 באוגוסט 2016

מה שניסיתי להראות זה איך אפשר בקלות למצוא הסברים שונים ומשונים שלכאורה מתיישבים עם מה שאנחנו מאמינים. אבל ברגע שקצת מגרדים את פני השטח פתאום ההסברים לא מתיישבים בדיוק עם המציאות.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

טושיי

איציק 18 באוגוסט 2016

בגלל זה הרופאים בדרך כלל ממליצים להתאפק ולא לגרד.
בכלל בתחומים אלו יש המון יוצאים מין הכלל לדעתי, ולכן שום הסבר אחנו שלם. צריך לבדוק לדעתי לא האם הוא מתאים לכולם, כי אם הוא מתאים לאחוז משמעותי של המקרים, ולפלח את האוכלוסיה לפי קבוצות שיש להם הסברים הגיוניים מתאימים.

Amir A 18 באוגוסט 2016

בדיוק. הבעיה היא שהרבה פעמים במקום להתמקד תחילה במציאות ואז לנסות ולמצוא הסברים תיאורטיים, אנשים מתמקדים קודם בתיאוריות ואז מנסים להתאים להן את המציאות. זה לא ייחודי לפסיכולוגיה קלינית ואפשר למצוא את זה בהרבה תחומים, גם כאלו הנחשבים מדע "טהור" יותר. לפסיכולוגיה הקלינית יש מוניטין גרוע יותר מהבחינה הזו בגלל שלוש סיבות עיקריות: (א) זה תחום שהדיוטות מתעניינים בו יותר מאשר תחומי מדע אחרים; (ב) השונות בו אדירה; ו-(ג) בעקבות סעיף ב' קשה יותר לבנות תיאוריה קוהרנטית וקל, גם להדיוטות, למצוא מצבים בהן תיאוריות שונות לא עובדות.

עופר 19 באוגוסט 2016

אמיר אני מגיב לתגובה שלך למטה (כי שם הוא לא נותן לי להגיב) – שום תיאוריה בפסיכולוגיה קלינית לא אמורה להיות תקפה בכל המקרים.

Amir A 19 באוגוסט 2016

עופר, בתאוריה שום תיאוריה בשום תחום לא אמורה להיות תקפה בכל המקרים. הרי המדע מתקדם באמצעות הפרכה, לא באמצעות אישוש.

איציק 19 באוגוסט 2016

Amir A,
האמירה שהמדע מתקדם באמצעות הפרכה נראה לי כעיוות המציאות. תאוריה פיזיקאלית חדשה לא מפריכה את התאוריה הקודמת, היא לרוב חוזרת על הניבוים הקודמים ומראה שהיא יכולה לנבא תופעות נוספות (כלומר, במידה רבה הרחבה). זה לא בדיוק הפרכה כי אם נידבח נוסף. איינשטיין לא הפריך את ניוטון, הניבויים במהירויות נמוכות זהיים עד כדי אפסילון. מה שכן, במהירויות המתקרבות למהירויות האור, יש הבדלים וזה כיוון שהתאוריה של ניוטון לא ניבאה את התוצאות נכון ושל איינשטיין כן.

Yavor 18 באוגוסט 2016

אני אצרף משפט ששמעתי השבוע במשחק הכדורגל השבועי של החבר'ה בקיבוץ:

"לא היה חוץ! באמת! עזוב, אין לך מה להתווכח. אני אף פעם לא מתווכח. רק כשאני צודק"

פנדה 18 באוגוסט 2016

הבעיה שלי התחילה ב"הסוציולוגית והפסיכואנליטיקאית האמריקאית, ננסי צ'ודורו, שעוסקת בפסיכולוגיה של מין ומגדר מנקודת מבט פמיניסטית, טוענת"
"הסוציולוגית והפסיכואנליטיקאית" – שני מקצועות פסודו מדעיים שנוטים לקבוע קביעות נחרצות על נושאים סובייקטיביים בהגדרה.
"שעוסקת בפסיכולוגיה של מין ומגדר מנקודת מבט פמיניסטית" – מישהיא שיש לה אג'נדה ברורה מראש ומחפשת מראש להתאים את הנושא הסוביקטיבי לזווית הראיה שלה.

ושניה אחרי זה היא גם מממשת את ההבטחה:
שההבדל בין גברים ונשים טמון בכך שמגיל צעיר בנים מגדירים את גבריותם ע"י הנגדה בינם לבין אמותיהם, בעוד בנות מגדירות את נשיותן באמצעות דמיון לאמותיהן.

מאות שנים של "father figure" וכו' נמחקו להן במחי כתביה של פמיניסטית אחת. גברים רק רוצים להיות שונים מאמהותיהן, כן? ולא חס וחלילה דומים לאבות, או משהוא מונפץ כזה. הרי לילדים אין שום קשר ממש עם האבא, נכון? אין לו שום השפעה על הילדים?

אפשר לדבר על ההבדלים בין המינים, אבל ברגע שמכניסים רמה כזו של בולשיט לדיון זה סתם גורם לו לאבד רלוונטיות.

רומן 18 באוגוסט 2016

ההבדל המנטלי בין גברים נשים בא לידי ביטוי בצורה מופלאה במגרש הטניס.
נסתכל על חבטת הגשה,הרי אין פה אלמנט של כח פיסי שנותן לגברים יתרון באחוזי פגיעת סרב(אני לא מדבא על איכות הסרב אני מדבר על לשים את הכדור בריבוע).
ואז מגיע חצי גבר רולאנד גארוס נדמה לי וילנה דמנטייבה מכה 4 דאבל פולטס רצופים כשהיא מגישה למשחק..
ולא חסר דוגמאות כאלה, לא בדקתי סטטיסטיקה אבל נראה שכמות השגיאות הכפולות אצל בנות בנקודות חשובות משמעותית יותר גדולה מאצל בנים.
עוד משהו על טניס, אני נורא אוהב לראות תחרויות של ילדים אצלנו במרכז טניס, ואתה רואה לפעמים במשחקים של הבנות שהן פשוט קורסות לגמרי, לא מסוגלות להעביר כדור, מתחילות לבכות ופשוט נותנות את המשחק. אצל הבנים לעומת זאת כשלא הולך לילד מסוים כלום, אז הוא יתחיל להעיף עפיפונים, ישחק סלייסים, ירוץ בהגנה אבל לא תראו כמעט אף פעם ילד מוותר על משחק
זה ההבדל..

no propaganda 18 באוגוסט 2016

דווקא יש סיבה למה נשים פוגעות פחות בריבוע בסרב והיא שכשנשים מגישות חלש, זה כל כך חלש שנותן יתרון ליריבה. כשגברים מגישים חלש זה מצב בלי יתרון למישהו ואולי אף יתרון קטן למגיש.

יריב 18 באוגוסט 2016

כמו כן, גברים חובטים בכדור גבוה יותר (בהגשה), ואפילו בלי לשחק טניס ברור שזה נותן להם זווית רחבה יותר לכוון אליה (אנכית, אופקית זה לא משנה).

רומן 18 באוגוסט 2016

דמנטייבה היתה בערך 180

יריב 18 באוגוסט 2016

טענת טענה כללית, לא? הגובה הממוצע העשיריה הראשונה בגברים גדול ב12 סנטימטרים מבעשיריה הראשונה בנשים.

יוסי מהאבטיחים 18 באוגוסט 2016

פדרר הפסיד את ווימבלדון השנה עם דאבל פולט כפול.
וזה פדרר.
בווימבלדון.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

נולדו לו שתי זוגות תאומות אבל

יוסי מהאבטיחים 18 באוגוסט 2016

התחתן עם טניסאית מוכוונת מטרה לא פחות (מוכשרת פחות, זה כן).

מאשקה 18 באוגוסט 2016

ובשולי הדברים, אפשר אולי להשתמש בהסבר הזה כדי להציע תשובה לשאלה ששמתי לב שעלתה כאן בדה באזר לא פעם במהלך האולימפיאדה – מדוע נשים לא משתתפות בדיונים גם כאשר אנחנו עוסקים בספורט נשים?
הנני כאן, ואני כן מגיבה על פוסטים בספורט נשים, ויותר מכול אני גאה, באמת גאה בהישגים של נשים בספורט.
אני לא פסיכולוגית, אבל אוהבת מאוד, מאוד ספורט, ומכירה את הספורט, נדמה לי שלנשים בספורט יש אותו אגו כמו לגברים, ואין הבדל בין המינים.
בעברי עסקתי בספורט נשים תחרותי, הייתי שחקנית כדורעף כולל בנבחרת ישראל, זה היה בסוף שנות ה – 60 תחילת ה – 70 של המאה הקודמת, ואז התקשורת של הספורט הייתה אחרת, ועל ספורט הנשים ממש לא שמעו ולא כתבו.

זינק 18 באוגוסט 2016

אני מניח שמספר התגובות הזעום יחסית של נשים נגזר ממספר הקוראות באופן כללי.
לא יהיה מופרך להניח שמספרן היחסי נמוך מאוד פה.
נדמה לי שספורט 5 פעם פרסמו סטטיסטיקה של מספר הוקראים הגברים אל מול השנים וההבדלים היו תהומיים.
למה זה קורה? אם היה לי רבע מושג כנראה שהייתי גובה תשלום על התשובה :-)

עדי 19 באוגוסט 2016

מסכימה. יש פחות קוראות כנראה בגלל שמה לעשות, עיתונות הספורט הכתובה וברשת עוסקת רוב הזמן באותם ענף וחצי בדרך כלל, אפילו בזמן האולימפיאדה רוב עיתוני הספורט (ולפרקים גם ערוצי האולימפיאדה בטלוויזיה חוזרים לשם) מעדיפים לדבר על מה קורה בכדורגל, וזה משעמם. אותי לפחות. יש עוד ענפים. דה באזר יחסית יותר רחב בהתעסקות שלו בספורט, אבל עדיין, ביומיום זה בעיקר כדורסל-כדורגל.

ירושלמי 18 באוגוסט 2016

הכל עניין של הבניות חברתית

MOBY 18 באוגוסט 2016

אני מסתכל על נבחרת ארצות הברית נשים ורואה כל כך הרבה סיפורים. מילדות עשירה ונהנתנית דרך בחורה גאונה ושחיינית לעילוי שגודלה על ידי הסבים שלה דרך ילדת פלא שמתרסקת (באופן לא מובן- מייסי, מה לעזאזל קרה?).
לנסות לקטלג אותם בתיאוריה אחת נראה לי טיטיפה יומרני.

אלון 18 באוגוסט 2016

מייסי פרנקלין היא דוגמא לזה שלא כולם יכולים להתמודד עם הצלחה ענקית ומיד אחר כך להמשיך כרגיל. בעיקר לא בגיל 18 כמו שהיא הייתה בלונדון.

כנראה שפלפס יש רק אחד, רוב הספורטאים ברגע שהם "פורשים" קלות הם לא מצליחים לחזור לאותה רמה.

אפילו גבי דאגלס המתעלמת אלופת הקרב רב מ2012, פרשה לשנתיים וחזרה כבר לא אותו דבר, הצליחה לעזור לאמריקאיות לקחת זהב ולהגיע לגמר אחד, אבל מדליה אישית כבר היה גדול עליה.

איציק 18 באוגוסט 2016

מייסי פרנקלין זה סיפור אחר.גוף הנערה עבר שינוים רבים במעבר לגוף אישה צעירה והשינוי הוא מאד לרע העבור השחייה. לרוב הנשים השינוים פחות גדולים ולכן יש המשך התקדמות, אצלה זה גרם לנסיגה. אין לזה קשר להתמודדות עם הצלחה.

אלון 18 באוגוסט 2016

I stand corrected

הייתי בטוח ששמעתי שזה בעיקר מנטלי הסיפור שלה.

אמנון 18 באוגוסט 2016

מה קרה למיסי פרנקלין. מגוון של סיבות: עזיבת המאמן האישי והליכה לקולג', פציעת גב חמורה שמגבילה את שחייתה בסגנון העיקרי שלה, שינויים במבנה הגוף, התחיבויות מסחריות ועוד.
לדעתי, הגורם המרכזי הוא הפציעה שלה.
http://www.slate.com/blogs/five_ring_circus/2016/08/09/what_happened_to_olympic_gold_medalist_missy_franklin.html

עומרי (ירוק) 19 באוגוסט 2016

חבל, היא היתה נהדרת בלונדון. מזל שהיה לה תחליף ראוי במשחקים האלו..

תומר הוותיק 18 באוגוסט 2016

אנסה הסבר אלטרנטיבי.
הפירמידה של הנשים עדיין קטנה (גם ברמה העולמית), כמות הנשים (ילדות בעצם) שמשחקות שח-מט /סנוקר / נהגות מירוצים (קארטינב) ביחס למשקלם קטן משמעותית משל גברים (בנים) בנוסף הבנים נחשפים ומנסים עוד סוגי ספורט שבנות/נשים גם לא משתתפות בכמות גדולה ביחס למשקלם באוכלוסייה (מלא שחקנים שחמט/סנוקר/נהגי מירוצים נחשפו לכדרוגל/כדורסל/ריצה/ ועוד), זאת אומרת, לרוב הם סוננו החוצה משאר המקצועות ומצאו את האהבה בספורט הזה (נוטה להאמין שמי שהיה עילוי בתור ילד גם בשחמט וגם בספורט הכדור, היה נמשך יותר לשני… או נגיד אחרת, היוצא דופן לא לטובה ולא לרעה היה נשאר בספורט האיזוטרי יותר).

לפיכך יש לנו הרבה יותר אנומליות בספורט נשים, כאשר מוסיפים לזה משתנים גופניים אובייטקיביים (לידה!), מחזור אפשר אולי אולי לקבל את התשובה.

יוני 18 באוגוסט 2016

כשמיני אדם עברו להליכה על שתיים ולא על ארבע, אחד המחירים הפיזיולוגיים היה תהליך שבו הפך האגן לצר יותר. זמן ההיריון התקצר משנתיים ל9 חודשים, מאחר ואם העובר היה נשאר ברחם שנתיים בגופה של הולכת על שתיים, הוא היה מביא למותה בלידה.
תהליך הלידה של ההולכות על שתיים חייב הדרכה צמודה, מחבקת, אימהית, רגשית. תכונות שקיימות אצל כל יונקת שמאכילה את וולדיה, אך מתעצמות לאור זאת שהיונק נולד ״בוסר״ בפער של 15 חודשים לעומת ההולכות על ארבע. בן אדם הוא היונק היחיד שנולד בשלב מוקדם כל כך בהתפתחות מבחינה פיזית שהדבר הכריח באופן יוצא דופן תכונות אמהות.
אבולוציונית, גברים היו עסוקים בכוח פיזי, מהירות, כוח מתפרץ, ראיית המרחב וכו.
שניהם אגב שלטו בבוטניקה ברמה מאוד גבוהה.

Ljos 18 באוגוסט 2016

מעולם לא הצלחתי לשמור על צמח חי במשך יותר משבוע.

עידן ש 18 באוגוסט 2016

גם מבלי להחשיב יונקי כיס, ישנם הרבה מאוד יונקי שליה שנולדים פחות מפותחים מגורי אדם. זה נכון שקופים ופרימטים נולדים קצת יותר מפותחים באופן כללי אבל ההבדל האמתי הוא בזמן ההתבגרות שהוא ארוך ללא פורפורציה אצל בני אדם (אם כי בחברות פרימיטיביות הילדות פחות ארוכה לאומת חברות מודרניות).

יוני 18 באוגוסט 2016

אשמח לדוגמאות (לא ציני)..
אני מדבר על רמת תפקוד ומוכני בסיסית לחיים. יכולת לנוע לבד, לאכול לבד וכו

Oded 18 באוגוסט 2016

אשתי אומרת שאני דווקא מתנהג כמו אבא שלי

תומר 18 באוגוסט 2016

ההבחנה היחידה שיש לי לתרום בעניין הזה היא אולי לא קשורה אבל אולי דווקא כן.
כשלנשים קשה עוזר להן כשהן מדברות על זה עם מישהו או מישהי, עוזר להן לחלוק.
כשלגברים קשה, כל מה שהם רוצים זה שיעזבו אותם בשקט

רותם 18 באוגוסט 2016

כנסו כבר לאוטו וניסע…

עדי אבני 18 באוגוסט 2016

דווקא כמי שלמד אוניברסיטה פסיכולוגיה, סוציולוגיה ומגדר, אני חושב שאתם הולכים רחוק מדי עם התיאוריות. נשים משתתפות, הן כספורטאיות והן כאוהדות הרבה פחות בספורט פשוט מכיוון שספורט היה ועודנו מחוברת למגדר הגברי. כן, גם ספורט נשי. אני זוכר את תקופות הזוהר של הכדורסל הישראלי הנשי- רוב האוהידים ברמלה וברמה"ש היו גברים, וכך גם רוב המאמנים, העסקנים, מאמני הכושר והפיזיותרפיסטים. נשים מראש לא מחוברתות לגשת לספורט, כשאלה שהולכות לשם מוגדרות כגבריות (או "לסביות"), בדיוק כמו גברים שנמשכים למקצועות נשיים (אופנה, לדוגמה) נחשבים נשיים או "הומואים".

אמיתי 18 באוגוסט 2016

זה ברור חביבי. השאלה היא למה?

איציק 18 באוגוסט 2016

יש דברים שאליהם לא שואלים למה. ואם שואלים, אז ככה זו גם תשובה.

עדי אבני 18 באוגוסט 2016

ה"למה" משנה כשיש רצון לשינוי, לחיברות מחדש של החברה, כמו במקרה של התייחסות לנשים ככח עבודה משני או לכל סוגיה אחרת שמעניינת כאלה שנפגעים ממוסדות סוציולוגיים. כשהצד המודר כביכול לא מרגיש מודר אלא פשוט לא מתעניין, והצד השני דווקא שמח (אם כי בשקט, בלי שישימו לב) מהאואזיס המגדרי, השאלה פשוט לא רלבנטית

איציק 18 באוגוסט 2016

אז עכשיו אני לא מסכים. ראשית לשאלה למה יש זכות קיום ולו מהסיבה של ידע. לדעת למה. יש הרבה דברים שאין לנו מה לעשות איתם אבל כיצורים סקרניים רוצים לדעת. שנית, אם תדע למה, ותבין שאין להם עיניין בכך (אם זה נכון) אז אולי צריך להפסיק את פרויקט אתנה ופעילויות אחרות לעידוד מעורבות הנשים בספורט.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

צודק. ולכן גם תמחק את התגובה הקודמת. אני מרגיש שיש רצון (אנדרסטייטמנט) גדול לשינוי.
ספורט הוא חלק מהחברה. השתתפות של נשים בו חשובה לי מאד. חלק מהסיבות לזה שאין להן עניין בו ניתנות לשינוי דיי בקלות

איציק 18 באוגוסט 2016

אני לא מוחק, כי זה "ציטוט" של הוגה דעות חשוב שטען שככה זו תשובה לגיטימית. ואתה יודע מה אומרים על אלו שאומרים בשם…

אמיתי 18 באוגוסט 2016

לא יודע. וגם שאלתי בגוגל

איציק 18 באוגוסט 2016

איך לא מצאת. אפילו מרקו מצא את אמא בגוגל.
עד כמה שאני זוכר, פרופ' ליבוביץ' טעם ש"ככה" זו תשובה לגיטימית בקשר לסיבה למה לשמור מצוות. אני מניח שאפשר לענות זאת גם בהקשרים אחרים. זה מאד מקל על הדברים.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

הבינותי..יש הבדל גדול בין בחירה של אינדיבידואל
לבחירות חברתיות. דנו בזה לא פעם פה. בקטנה:
אתה לא תוכל לשכנע אותי לאהוד את הפועל בש.
אין לזה נימוק רציונאלי. לעומת זאת לי ברור שיש
הרבה יותר אוהדי בש בבאר שבע. זה מתבקש.
אז זה לגיטימי לבחור קבוצה "ככה" סתם. לגיטימי לשאול
למה בבאר שבע אין כמעט אוהדות של הקבוצה.

איציק 18 באוגוסט 2016

דווקא בבאר-שבע יש די הרבה אוהדות.
בגדול אני מסכים, סתם קצת בא לי לנענע את המערכת. לכן באה התגובה בעיקבותיה ביקשת למחוק את התגובה של ככה.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

שורה תחתונה מוחק או לא?

איציק 18 באוגוסט 2016

בטח שלא, כי אז לא יבינו את כל השרשור.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

אנטי מחיקון?

איציק 19 באוגוסט 2016

הכל ורדרד, איכס, עדיף תשאיר.

צביקה 18 באוגוסט 2016

מישהו מכיר אתר שבו אפשר לראות שידורים חוזרים מהאולימפידה?
(גם לשומרי שבתיש זכות לראות ריצת 100×4 :-)).

צביקה 19 באוגוסט 2016

please help!!!

איציק 19 באוגוסט 2016

SPORT5 בדרך כלל שם על האתר שלו את כל האירועים הללו (אירועי מפתח). אם אתה רוצה את הדקה וחצי הספציפית הזו סביר להניח שתמצא אותה שם.

צביקה 19 באוגוסט 2016

רעיון טוב.
אין לי מושג איך אני עושה זאת בלי לדעת את התוצאות, אצטרך לאלתר.

אריאל 18 באוגוסט 2016

התשובה הפשוטה היא שנשים פחות אוהבות ספורט ופחות טובות בספורט. גם לא אוהבות לצפות כמו גברים. פשטני אבל נכון.

Amir A 18 באוגוסט 2016

אל תתבלבל בין תיאור המצב ובין הנסיון להסבירו. אין ויכוח על זה שנשים פחות אוהבות ספורט (בהכללה). השאלה היא מדוע זה המצב.

צביקה 18 באוגוסט 2016

אולי השאלה היא למה גברים אוהבים ספורט?

אריאל 18 באוגוסט 2016

להסביר נשים וכבודן במקומם מונח גדול עליי.
אבל מה שאני אומר הוא שזה לא שהם מתות על ספורט אבל נמנע מהן מסיבות כאלו ואחרות. לא. הן פחות בעניין וזה בסדר. עוד אחד מההבדלים הרבים בין נשים לגברים.

Ljos 18 באוגוסט 2016

ואם הן לא בעניין בגלל שמגיל אפס אומרים להן שזה לא בשבילן?
במקרה כזה, לא מגיע להן לבחור אם הן בעניין או לא?

צביקה 18 באוגוסט 2016

לרוב זה לא כך אחיותיי למשל התעניינו בספורט לא פחות ממני (אחותי הגדולה הכניסה את ההתעניינות אלינו הביתה) בתור ילדות, בשלב מסוים הן פשוט השתעממו מזה.

אריאל 18 באוגוסט 2016

מגיע להן לבחור אוקיי ? זה לא בקטע הזה תירגע
פשוט כל מי שיש בנות (אם לא נסה לחשוב על אחות) יודע שאתה לא אומר להם מה לבחור ובכל זאת הם בוחרות בדברים אחרים.
עכשיו אפשר לעשות שמיניות ולהגיד שאמרו להן ולא תמכו בהן וכו'
ואפשר להגיד את הדבר הברור: זה לא מעניין אותן.
אממה כמה אנשים החליטו שאין הבדל בין גברים לנשים ועכשיו צריך לכתוב תיאוריות שמסבירות למה בכל זאת יש הבדל.
אז זהו שיש. לא שוות פחות ולא יותר. שונות.

Ljos 18 באוגוסט 2016

אי אפשר לבטל תרבות שלמה בהינף מקלדת. אתה לא יכול להתעלם מחברות נרחב וארוך שנים של החברה של מה לגברים ומה לנשים. תסתובב עם ילדה בחנות צעצועים ואז תלך עם ילד. ההבדל ביחס ובהצעות של המוכרים הוא עצום. וזה בכל מקום.
אני לא אוהב ספורט בגלל משהו שיש לי בין הרגליים, אני אוהב ספורט כי זה עזר לי להרגיש שייך.

אריאל 18 באוגוסט 2016

אם המוכרים היו חושבים שיש סיכוי שימכרו לבנות שלנו חולצה של מסי או כדור הם היו דוחפים את זה בכל הכח.

מסכים איתך שתרבות משפיעה אבל היא לעולם לא תבטל את הבחירה האישית.
ילד ישחק כדורגל עם כדור מעיתון באתר בנייה. למה כי יש לו תשוקה לזה ללא קשר לתרבות. אני לא חושב שלנשים גם יש תשוקה כזו לספורט.

Ljos 18 באוגוסט 2016

לא, הם לא. גם כשאומרים להם מה הילד רוצה, הם מתקשים לעשות את המעבר.

בחירה אישית מושפעת תרבות וקשורה אליה. קשה לבחור בריק תרבותי כי הוא לא קיים.

יש פחות סיכוי שילד בפקיסטן ישחק עם כדור מעיתון באתר בנייה. הוא ישחק קריקט. אז בטח שזה קשור לתרבות.
למה שלנשים לא תהיה את היכולת לתשוקה לספורט?

תמיר 18 באוגוסט 2016

לא יודע חבר'ה. כל העניין הזה תמיד נראה לי די פשוט. כמעט כל ענפי הספורט המוכרים הומצאו על ידי גברים ולמען גברים ועונים לרוב על תפיסות וצרכים גבריים. זה כשלעצמו זה בסדר גמור ומבורך. אבל אז עולה השאלה – למה שאישה תתעניין במשהו כזה? לכו תראו התעמלות אומנותית – ספורט שהומצא על ידי נשים ולמען נשים ומייצג (בעיקר) ערכים נשיים. פילוח הצופים באליפות אירופה שהתקיימה השנה בארץ היה בערך 80-20 לטובת הנשים.
כשאני מדמיין עולם שמובל על ידי נשים ולמען נשים וצומחים בו ענפי 'ספורט' באופן אורגני, אז אין בו לא כדורגל ולא כדורסל וכמעט אף ענף ספורט אחר מוכר אלא ענפי ספורט חדשים לחלוטין.

Kirma der faux 18 באוגוסט 2016

אעלה בשקט טענה שאולי רוב הנשים פחות מתעניינות בצפייה בתחרויות, ויכוחים על תחרויות, ואפילו השתתפות אובססיבית בתחרויות כי מדובר בעיסוקים אינפנטיליים ומטופשים שקוסמים למוח הגברי באופן טבעי.
במילים אחרות, נראה לי שאנחנו אלו שצריכים להשתנות.

לגבי השתתפות בספורט, דוקא נראה לי מצפיה בפארקים, טיילות וחדרי כושר שהוא נפוץ אצל נשים בדיוק כמו אצל גברים.

אמיתי 18 באוגוסט 2016

בהצלחה עם הקטע הזה של להשתנות ולא להיות אינפנטיל..תן עידכונים

Kirma der faux 18 באוגוסט 2016

בתור אחד שהשיחה המשמעותית והארוכה ביותר שלו היום עסקה בניתוח ההרכב האופטימלי למשחק בברנלי בשבת אין לי ספק שהאינפנטיליות פה להישאר.

פשוט יש לי הרגשה לפעמים שגברים שדנים בהתנהגות נשית יוצאים מנקודת מוצא של איך נראה לפותות הקטנות את אור החיים הנכונים שאנו הגברים חיים…

אמיתי 18 באוגוסט 2016

וואלה צודק בקטע הזה. כמה מחברי הגרועים ביותר אוהדים של הקבוצה המשוקצת שלך. חשוכי מרפא. לא מאחל גם לאקסיות שלי להיות סקאוזריות. ((-;

Matipool 18 באוגוסט 2016

אם כבר מדברים ת׳כלס – אוריגי במקום מאנה ( פציעת כתף ) ?

Matipool 18 באוגוסט 2016

וכמובן שמילנר במקום מורנו .

אמיתי 18 באוגוסט 2016

חחח. קרוע אתה..

Kirma der faux 19 באוגוסט 2016

מילנר כן, ואולי סטארידג' ולא אוריגי?

Matipool 19 באוגוסט 2016

גם טוב .
אין קלופ ווי טראסט וכל זה .

kirma der faux 19 באוגוסט 2016

אני בוטח לגמרי.
מעניין אם קלופ יצליח לרתום את האמון בו להביא את האוהדים לתמוך במורנו למרות הנטיה הברורה שלו לשטויות. נראה לי שזה המהלך שהוא התחיל במסיבת עיתונאים המקדימה. לתחושתי לצורך שלנו בשעיר לעזאזעל יש השפעה משתקת, ולא רק על השחקן השעיר (או עם הקוקו המטופש).

זיו 19 באוגוסט 2016

במקרה נמצא בארה"ב ורואה בעיקר בלילה של ארה"ב. השידורים כאן מאוד מוזרים כי משדרים בעיקר את נציגי ארה"ב. שזה שחיה או התעמלות זה ממילא העיקר אבל כל ערב כדורעף חופים נשים וכדורעף נשים במקום אתלטיקה זה קצת מוגזם. ושם עוד לפני שקראתי את הפוסט הזה לא הבנתי מה הקטע הזה בכדורעף אחרי כל נקודה ונקודה להתחבק. גם הקבוצה שקיבלה נקודה וגם זו שלא. אלו מנחמות את מי שלא הצליחה ואלו את מי שהצליחה.

Comments closed