מסיבת אייטיז

כדורגל שפל

צילום מתוך דף הפייסבוק של עירוני אשדוד
צילום מתוך דף הפייסבוק של עירוני אשדוד

פחות מ-24 שעות אחרי החוויה האירופית בבאר-שבע אני חוזר למעמקי הלבנט – משחק צמרת בליגה ב' דרום ב' בין עירוני אשדוד למכבי קרית מלאכי.

לסיפור של עירוני אשדוד, ובכלל לכל מה שקורה כיום בכדורגל באשדוד, יש לקח חשוב מאוד: לכל האיחודים למיניהם שיוצרים קבוצות מלאכותית, בלי עבר, מורשת וזהות – אין עתיד.

מ.ס. אשדוד הוקמה בשנת 2000 כאיחוד של עירוני והפועל אשדוד במטרה ליצור קבוצה אחת חזקה בעיר. אלא שעשור וחצי אח"כ יש כיום בעיר הנמל, לא קבוצה אחת, אלא חמש: שתי קבוצות הפועל ("הפועל" ו"האדומים", על מלחמות הפועלים באשדוד כאן) ובית"ר אחת בליגה ג', עירוני בליגה ב' ו-מ.ס. בליגת העל.

עירוני והפועל הביאו בעבר לליגה א' ומביאות כיום לליגות נמוכות יותר, קהל גדול יותר וודאי נלהב יותר, מאשר מ.ס. בליגת העל.

אלף צופים, אולי יותר, הגיעו לראות את המשחק במגרש הסינטטי ברובע ב'. אין להם קבוצה מדהימה, אבל יש להם קבוצה שמחוברת מאוד לקהל ושואבת ממנו המון מוטיבציה. קרית מלאכי קבוצה איכותית יותר שלא הייתה ראויה להפסיד, ועדיין, ההתלהבות, האווירה והאנרגיות שעוברות בין הקהל לקבוצה היו שוות לעירוני שלוש נקודות.

קרית-מלאכי זה הכדורגל של הישראלי של פעם. האוהדים על הגדרות מהדקה הראשונה. כל קללה בצבע. במחצית היו"ר מגיע ליציע לספק הסברים ולקבל הוראות להעביר למאמן. כל הסיטואציה הסוריאליסטית הזו מעיפה אותי בבום חזרה לשנות השמונים, לכדורגל של הליגות הנמוכות שגדלתי עליו בבית-שמש.

בכלל, כל ביקור באשדוד כשלעצמו מחזיר אותי לילדותי באייטיז, כשהייתי מגיע בקיץ לבלות עם בני הדודים שגרים בעיר, לתפוס קצת צבע, לרכב על אופניים בשבילים המישוריים וליהנות מחוף וים אחרי שאת זה בירושלים סגרו.

אלו אמורות להיות שתי היריבות העיקריות שלנו על העלייה האוטומטית מהמקום הראשון. מסוג המשחקים שאתה מייחל בהם ל'תיקו רב נפגעים'. את התיקו לקח השופט, שעם תספורת של רוד סטיוארט נראה גם הוא כאילו הגיח עכשיו במנהרת הזמן מהשנים בהם סמנתה פוקס כיכבה במצעדי הפזמונים ומק'גייוור בלוח השידורים, ששרק לפנדל חוזר הזוי שקרית מלאכי החמיצה אחרי שכבר הייתה בטוחה שהשוותה ל-2:2.

עם שריקת הסיום אנחנו ממהרים לצאת כדי להספיק לחזור לירושלים לפני כניסת השבת. "בטוח יהיו מכות" אני אומר לדוד. ואכן עוד לפני שאנחנו מגיעים לרכב עולים בווטסאפ דיווחים ראשונים מזירת הקרב ביציע.

אנחנו מגיעים לירושלים בדיוק כשהרמקולים מתחילים לזעוק בהגזמה שמסוגלת להתחרות רק בווליום של המואזין במסגדים שהשבת נכנסת.

בשוך יום קרב וערבו ולמרות תיקו המאכזב בפרדסים של רחובות נגד בני יצ'אלאל, הכול בסדר ואנחנו עדיין במקום הראשון.

שבת שלום.

ערב עגום בהמבורג
על בדידות וליטופים

11 Comments

אסף the kop 22 באוקטובר 2016

למה כדורגל שפל ?

איציק אלפסי 22 באוקטובר 2016

רואים שאתה לא בקיא בסצנת הליגות הנמוכות :)
https://www.facebook.com/KaduregelShefel/

איציק אלפסי 22 באוקטובר 2016

וגם האתר שלהם:
http://kaduregelshefel.com/

אסף the kop 22 באוקטובר 2016

אין לי פייסבוק ואני אוהד בית"ר ת"א.

חיים הצהוב 22 באוקטובר 2016

ז"ל בעדיבות הפועל תל אביב

גיא זהר 22 באוקטובר 2016

יפה. עיקר הקהל של הקבוצות באייטיז היה בדרבים. לעירוני המוצלחת יותר אף פעם לא היה הרבה יותר מאלף קבועים. להפועל קצת יותר. מאחל לכם בהצלחה ולאשדוד (וגם לאשקלון) אצטדיון ראוי יותר.

משה 22 באוקטובר 2016

חצי מתקציב הקבוצות בליגה א׳ דרום ובליגה הארצית היה בנוי על הביקורים של הפועל אשדוד. זה היה הרבה מעבר לדרבים, כמות האוהדים במשחקי חוץ הייתה בממוצע מעל 1000.

Amir A 22 באוקטובר 2016

ביליתי עכשיו שעה באתר של כדורגל שפל. אותו הקסם כמו בטורים של ערן לוי על הליגות הנמוכות בגרמניה. רק עם תוספת של זיעה חמוצה וקליפות גרעינים (-:

איציק אלפסי 22 באוקטובר 2016

וסיגריות זולות.
השילוב של ריח זיעה וסיגריות מחזיר בכל מקום ובכל זמן למגרש כדורגל ישראלי.

אמיתי 22 באוקטובר 2016

אחלה חברה ואחלה כתבות. הם גם מאד שיתופיים ויצרו קהילה
והכי חשוב מצחיקים ואוהבים כדורגל כתרבות

אלכס דוקורסקי 23 באוקטובר 2016

לגמרי. נכנסתי לשם בעקבות ההפניה של איציק ונהניתי ביותר לקרוא ולראות את התמונות.

Comments closed