פרשת מקץ – לב שבור הוא לב שלם

הגדולה של הגדולה של יוסף

%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3

וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. (בראשית מ"ג, ל')

ככל שהעלילה מתפתחת ואנו לומדים להכיר טוב יותר את יוסף, מתברר שזו אולי הדמות המורכבת והמרתקת ביותר שנתקלנו בה עד כה.

הפרשה נפתחת בסיפור חלומותיו של פרעה, וכבר כאן ניתן להבחין בשינוי שמתחולל אצל יוסף. מי שהיה עד כה מאוד בטוח בעצמו – תהא זו תמימות תהא זו יהירות – נשמע כעת הרבה יותר זהיר וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.

זה לא רק העובדה שיוסף מתחלק עם אלוהים באחריות למה שהוא הולך להגיד, זה גם איזשהו מסר של ענווה. בהכרה באלוהות, בכוח גדול ממני, יש מידה של צניעות. שייתכן שאני לא יודע כל מה שאני חושב שאני יודע ולא כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה.

בהמשך, כשהוא פותר את חלומותיו של פרעה, ניתן לראות כיצד תמימותו של יוסף נשברת באופן נוסף וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם – רק לי זה נשמע כמו רמז מאוד עבה של יוסף לפרעה?

וזה עובד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי;

יוסף יוצא מבית האסורים הישר לעמדה הבכירה ביותר שיכולה להיות והמעגל נסגר באופן מושלם כשהוא נושא לאישה את אסנת, בתו של פוטיפר שהיה זה שהשליך אותו לבית האסורים (כך סוברים מרבית הפרשנים, מלבד ליין מעט הזוי שטוען שאסנת הייתה בתה של דינה).

בכך מצטרפת אסנת לשורה ארוכה ומכובדת של נשים גויות שהיה להן תפקיד חשוב ומשמעותי בהיסטוריה של עם ישראל: צפורה אשת משה, שפרה, פועה, בת פרעה, רות ויעל. וגם את נקבל את הסברה (שלא מופיעה בכתובים) שנשים אלו התגיירו, וודאי שגיור זה לא היה עומד בסטנדרטים ההלכתיים המקובלים כיום (ותודה לאל שלא היו מקובלים אז).

אלא שבעוד מעגל אחד נסגר, מעגל שני נפתח והדרמה הגדולה מתחילה.

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.

פתרון החלומות של יוסף מתגשם אחד לאחד. גם אלו שפתר לפרעה וגם אלו, כמעט הספקנו כבר לשכוח, שפתר לאחיו.

הפגש בין האחים לבין יוסף דרמטי כל כך בעיני, לא רק משום שהוא עשוי כמו טלנובלה משובחת במיוחד, אלא משום שהוא מכיל יסוד פסיכולוגי עמוק. המפגש הזה מכריח את שני הצדדים לשבור משהו מאוד בסיסי ומובנה באישיות שלהם על מנת להפוך לאנשים שלמים יותר.

כשיוסף מתנכר לאחיו ומעביר אותם את מסכת הייסורים שמעביר, הוא איננו עושה זאת מתוך רוע לב או נקמה על שהשליכו אותו לבור. יוסף מבין שהתיקון האמתי של האחים יוכל להתרחש רק כאשר ילמדו לקחת אחריות – אחד כלפי השני ועל מעשיהם.

פעמיים במהלך הסיפור כתוב שיוסף נשבר ובכה: וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם. וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; ובהמשך וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה.

והבכי הזה של יוסף ממחיש עד כמה הייתה קשה עליו ההתנכרות הזאת לאחיו. עד כמה הייתה זרה לאופיו וסתרה את מהותו.

אלא שמכאן בדיוק אנו למדים על גדולתו של יוסף. שהייתה בו היכולת לעשות משהו שנוגד את הטבע שלו – שהפוך במאה ושמונים לדנ"א המנטלי שלו – כשזה מה שהתבקש על מנת להוביל את המציאות למקום הנכון.

והגדולה של הגדולה של יוסף היא, שגם כאשר עשה את השינוי ושיחק את המשחק, נשאר בפנימיותו ובמהותו אותו יוסף – תמים ואוהב הבריות, ולא נתן למסכה להשתלט עליו. מה שממחיש עד כמה חזקה, יציבה ועוצמתית הייתה ליבת אישיותו של בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה.

וזה עובד.

כמו בכל טלנובלה טובה גם הפרק שלנו מסתיים בשיא המתח. כשהגביע "הגנוב" של יוסף נמצא בכליו של בנימין והעימות בינו לבין האחים מגיע אל הקרשנדו.

ומהעימות הזה, שישבור סופית את שני הצדדים, ייווצר הדבר הכי שלם ונצחי שיש – עם ישראל.

שבת שלום וחנוכה שמח.

על הניסים ועל הנפלאות
הניצחון על הסיטי

12 Comments

פרלה 31 בדצמבר 2016

בדיוק אמש דרש הרב על הצורך של יוסף להעביר את האחים שלו ״כזה סרט״ לפני החשיפה הגדולה.
גם אנחנו כאילו משתתפים כל הזמן בסרט חיינו. הלוואי שנדע לצאת ולהתבונן מהצד על הסרט הזה ועל המשתתפים בו ולהתגבר על חולשות ומעכבים כדי לפתור ולהיפטר מהדברים הדורשים פתרון או פיטורין.
ממש ממתק לשבת בבוקר לפני שחרית.

פאקו 31 בדצמבר 2016

מצויין. ממש מחכה לטורים האלו שלך.

אמוץ כהן-פז 31 בדצמבר 2016

תודה איציק.
יוסף כעת הוא אדם בוגר ו׳עגול׳ יותר ונסיון חייו העשיר מכין אותו למטלות החדשות.
סביר שהוא הושלך לכלא מ׳חוסר ברירה׳ ושם הוא נותר קרוב לצלחת השלטון וזכה כנראה לייחס מועדף, מה שאיפשר לו לבצע את המעבר הקיצוני.
האדם לעולם יידבוק בעולמו הישן אלא אם כן יחוייב בכוח לשנותו. יפה ציינת איציק את סידרת החינוך שהתחייבה על מנת להתאים את ראשי השבט למציאות המשתנה.
Vive les גויות (וגויים!) שבחרו בנו ובלעדייהן(ם) עם ישראל היה עני הרבה יותר.
שנה אזרחית טובה!

איתמר 31 בדצמבר 2016

מתבוללים ונהנים. בימים ההם ובזמן הזה.

אריאל 31 בדצמבר 2016

תודה על הפוסט איציק, מילה על ההיבט הכלכלי :
א. מצרים מוציאה לפועל תכנית כלכלית בת ארבע עשרה שנים על סמך חלום. הזוי ומדהים.
ב. בסוף המהלך הזה מצרים הופכת לאימפריה כאשר היא היחידה שמחזיקה באוכל במשך שבע שנים, ולאחר שהעם מעביר לשלטון את כל כספו ורכושו.

נדב 31 בדצמבר 2016

לא כזה הזוי… קרה בשמונה השנים האחרונות בארהב, ואני די בטוח שטראמפ רץ לנשיאות כי הוא חלם את זה ואמר, למה לא?

no propaganda 1 בינואר 2017

אולי זה לא היה באמת חלום אלא מחשבה של פרעה ויוסף עזר לו לחשוב ולהוציא לפועל תוכנית כלכלית שהצילה את מצרים

7even 2 בינואר 2017

ואת העולם כנראה בדיעבד. הרי הרעב היה בכל הארצות.

איציק 1 בינואר 2017

איציק תודה,
שתי תהיות קצרות:
1. האם האנווה גרמה ליוסף לחלור את הכבוד עם אלוהים? לי זה יותר נראה כפחד מכישלון ולכן כדי מראש שיהיה מישהו גדול יותר וחזק יותר שהוא אשם לא פחות. תדע שזה לא אני, זה אלוהים. אם יש טעות, קודם כל תבוא אליו בטענות, אני רק השליח. פתרון אלגנטי ביותר, אם צדקתי, אני דוברו של אלוהים (כוח כל יכול), ואם טעיתי, זה לא אני.
2. אתה מתייחס למעשה יוסף כאילו שהוא במודע הכין את הקרקע להפיכת אחיו לגוי גדול (אתה לא כותב זאת במפורש אך כך יכול להשתמע). אני לא חושב (או לא מבין בהכתובים) שהיתה לו ראייה לטווח כל-כך רחוק. הוא עשה את מה שראה לנכון כלפי אחיו אולי כדי לקבל מהח הבנה וחרטה מלאה, אך לא כדי להופכם לגוי גדול. את זה אנחנו מבינים שכך קרה, ומהתוצאה עושים רוורס אינג'ינרינג כדי להאדיר את מעשי יוסף.

איציק אלפסי 1 בינואר 2017

1. מסכים. זו דרך אחת להסתכל על הדברים.
2. מסכים גם כאן. אבל הדרך לבחון מהלכים משמעותיים של דמויות היסטוריות היא באמת רק בפרספקטיבה היסטורית גם אם זו לא הייתה כוונתם המקורית להוביל לאותם תוצאות.

EJohn McClan 1 בינואר 2017

איציק, תודה רבה על הפוסטים!

נקודה אחת לגבי ה"נשים הגויות". מה המשמעות של נשים גויות לפני מעמד הר סיני? הרי עדין אין יהדות ואין דת… הדרך היחידה ליוסף לשאת בת ישראל היא לשאת את אחותו או אחייניתו.

איציק אלפסי 1 בינואר 2017

נקודה טובה. אבל יש כבר משפחה מורחבת די גדולה מצאצאי אברהם ושרה וראינו שגם יצחק ויעקב הקפידו להתחתן עם קרובות משפחה.

Comments closed